ברוכים הבאים למהפכה

לאחרונה נשמעים פעמי מהפכה במדיניות בתי המשפט כלפי הבנקים, בנושא בוער ומעורר מחלוקת – מימוש צ'קים סחירים. השאלה העומדת לדיון היא: האם ניתן לאסור על צד שלישי לממש צ'ק שלא הוגבלה סחירותו על ידי הרישום "למוטב בלבד"?

עד היום היה ברור לכל שצ'ק סחיר שהגיע לצד שלישי דינו להיפרע. ואולם, אך לאחרונה הגישה חברת רהיטי דורון התנגדות לביצוע שטרות כאלה, שהתגלגלו לידיו של בנק גדול. להפתעת החברה, קיבל הבנק את עמדתה, והסכים כי תביעתו תידחה - הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין.

הכל התחיל בקופון

סיפור התביעה החל עם קריסת חברת הפרסום הקופון של ישראל לפני שנתיים. הקופון הפיק עלוני הנחות, הסתבך בחובות ונכנס להליכי פירוק. כחודשיים לפני קריסתו, חתם הקופון על חוזה פרסום ארוך טווח עם רהיטי דורון על סך של כ־400 אלף שקל, תוך שהבטיח לחברה פרסום בולט ורצוף בגיליונותיו הבאים.

עם קריסת הקופון, מיהרה חברת הרהיטים לבטל את הצ'קים שאותם נתנה. בשלב הזה, הגיש הבנק שניהל את חלק מחשבונות הקופון את הצ'קים להוצאה לפועל, ותבע את פירעונם.

ידוע שכאשר ההוצאה לפועל מתדפקת על דלתה של חברה עם צ'קים סחירים, על החברה להבין כי עליה לשלמם באופן מיידי, או להגיש התנגדות לביצוע השטר לבית המשפט. בשלב כזה, רוב החברות ינסו להגיע לפשרה מול האוחזים בצ'ק, אבל רהיטי דורון התעקשה לבחור באופציה אחרת. בבקשה להתנגדות שהגישה לבית המשפט, טענה החברה כי אין להעניק לבנק מעמד של "אוחז כשורה" בצ'קים משני טעמים: ראשית, הבנק נהג בחוסר תום לב, היות שחשבונות החברה היו גלויים לעיני פקידיו, וכך גם בעיותיו התזרימיות והעסקיות; ושנית, הצ'קים שהבנק דרש מהחברה להעביר לידיו היו למעשה חסרי ערך, היות שמדובר בצ'קים מעסקאות חדשות, שסביר היה להניח שלא תמומשנה לעולם.

ואמנם, בחינת ההגדרה המשפטית של "אוחז כשורה", מגלה שדרושים לה שני התנאים: שהאוחז יהיה תם־לב, וכן שהצ'ק שמבקשים לפרוע ייתן ערך אמיתי לנפרע שמסב אליו את הצ'ק. כל צד שלישי המבקש ליהנות ממעמד זה חייב להוכיח בבית המשפט את שני התנאים במצטבר. במקרה הנדון, כשל הבנק במילוי שני התנאים גם יחד - אבל נדרש לרף הוכחה נמוך יותר. הסיבה: הלכה משפטית (הלכת גויסקי) משנת 1962 אשר קבעה שכדי שבנקים – בשונה מכל צד שלישי אחר - יזכו בתביעתם, עליהם להוכיח רק את התנאי השני של ההגדרה המשפטית. המשמעות: הבנקים זוכים למעמד מועדף על פני כל "אוחז" אחר.

הלכת גויסקי זכתה לביקורות מקצה לקצה, גם מצד שופטי בית המשפט העליון ובראשם אהרון ברק. בנק המחתים את מפקידי הצ'קים על הצהרה שלפיה במקרה שאלה יתגלו כחסרי כיסוי, הוא יהיה רשאי לנכותם באופן מיידי מחשבון המפקיד - למעשה לא נותן ערך אמיתי למפקיד. ערך, על פי הדין, חייב להיות אמיתי וממשי, ולא ערך על תנאי. על כן, גם במבחן זה כשל הבנק.

כמו כן, בנק שמגביל חשבון של לקוח בשל חשש ליציבות עסקיו, לא יכול לטעון שהוא אוחז תמים בצ'ק שהגיע לידיו מאותו לקוח, בשל עסקאות חדשות שביצע רק חודש קודם לכן.

המצב המשפטי שבו זוכים בנקים בישראל למעמד מועדף כאוחזי צ'קים איננו ראוי וצודק ועליו להשתנות.

הכותב מתמחה בדיני שטרות ובניהול תביעות מול בנקים