לקראת המשבר הבא
האם ישראל יכולה לצפות את המשבר הכלכלי הבא ולפעול למיזעור נזקים?
האם ישראל יכולה לצפות בזמן את המשבר העולמי הבא ולפעול על מנת למזער את הנזק שייגרם לה?
ב-3 לאוגוסט פרסמו העיתונים חדשות טובות ביחס ליצוא. הכותרות זעקו: "הודו זינקה למקום השני מבחינת היצוא הישראלי". נתונים ממשרד התמ"ת הראו כי במחצית הראשונה של 2010 היצוא להודו עלה ל-990 מיליון דולר, כשמקדימה אותה רק ארה"ב, בעוד שבחצי הראשון של שנת 2009 היתה הודו במקום השמיני בסולם היצוא הישראלי. זאת ועוד, היצוא לסין טיפס מהמקום ה-11 למקום החמישי. המסקנה: יצואנים ישראלים כיוונו לשווקים באסיה המתפתחים במהירות, בשעה שהשווקים בארה"ב ובאירופה נותרו על כנם. חדשות טובות.
בהמשך דווח על צמיחה מפתיעה בתמ"ג במחצית הראשונה של 2010, בסך 4.1%, בעיקר בגלל העלייה ביצוא.
היכן, אפוא, יכול לצוץ משבר? כנראה שהמשבר מתחבא מתחת למטען הדשנים. (הודו הקפיצה באופן חד את רכישות הכימיקלים והדשנים מים המלח). שליש מהיצוא הישראלי מגיע לאירופה ו-28% לארה"ב. ביחד – כ-60% מכלל היצוא. סך היצוא לארה"ב, אנגליה, הולנד, גרמניה, איטליה, ספרד וצרפת הסתכם ב-10 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2010. נראה כי שווקי מפתח אלה עומדים על סף ירידה חדה.
שווקים גלובאליים נתונים עתה, לכאורה, בתקופת מעבר, מה שמכונה איזון מחדש – Rebalancing. בתהליך זה האמריקאים חוסכים יותר, מוציאים פחות, לווים פחות, מייצאים יותר ומייבאים פחות, בעוד אסיה (בעיקר סין) חוסכת פחות, מוציאה יותר, מייבאת יותר ומייצאת פחות. תהליך זה יאזן מחדש את הכלכלה העולמית אשר קרסה נוכח אי האיזון – שבו הכסף יצא מארה"ב, והסחורות זרמו אליה – בעיקר, כאמור, מאסיה.
איזון מחדש הוא חלום חלול. הוא לא יתחולל. מודל הצמיחה של סין בנוי על יצוא, והצלחתה במודל זה אומרת שהיא לא תוותר עליה גם אם היא תמשיך לרכוש אג"ח אמריקאי. האמריקאים לא יכולים לעבור לחסכון עד שהממשל יפחית את "הוצאות הזכויות המוקנות" (ביטוח לאומי, ביטוחי בריאות), ומהלך זה לא יקרה מסיבות פוליטיות.
בינתיים, הכלכלה האמריקאית החלה שוב להדרדר. בוב הרברט, בעל טור ב"ניו יורק טיימס", טוען כי אם מוסיפים ל 14.6 מיליון המובטלים את 5.9 מיליוני העובדים שחדלו לחפש עבודה, ואת 8.5 מיליון העובדים המועסקים חלקית ושואפים לתעסוקה מלאה, מגיעים ל-30 מיליון אמריקאים הזקוקים לתעסוקה ואינם יכולים למצוא אותה. כיום יש 3.4 מיליון משרות פחות במגזר הפרטי בארה"ב מאשר לפני עשור. זו הסיבה לכך שהאמריקאים מרגישים את השפל, בעוד מספרי התמ"ג עולים. וההאטה כבר החלה.
אשר לאירופה, המצב הוא מבולבל, כושל ובעייתי. קרן החירום האירופית להצלת מדינות פושטות רגל היא פיקציה וכנראה לא תחודש בעוד שלוש שנים (קרוב למועד הבחירות בגרמניה). אירופה מומחית בהגבלת היבוא כדי לסייע לכלכלות אירופיות כושלות.
הכלכלה הגלובאלית נועדה ליצור צמיחה. היא לא תוכננה לטפל במשברים עולמיים ובמיתון. מרבית המדינות מחויבות עתה להדק את תקציביהן, ההיפך ממה שמתבקש. המסקנה: למדינות מכוונות-יצוא (כמו ישראל) המשבר נראה מאיים.
מה יחליף את שווקי הייצוא בארה"ב ובאירופה, באם הם יתמוטטו? האם לישראל וליצואניותיה, יש תוכנית חליפית? לא ברור.
פרופ' שלמה מי-טל הוא עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן ומחבר הספר "Global Risk/Global Opportunity: Ten Essential Tools for Tracking Minds, Markets & Money"
אלמ (מיל) משה אלעד הוא מתאם פרויקטים במוסד שמואל נאמן
