פרשנות: המלחמה ראויה, הביצוע לא מספק
ברשות לניירות ערך אומרים כי הדרישה מ-48 החברות לפרסם מחדש את תוצאותיהן היא צעד אכיפה ראשון, מסבירים את קדושת הגילוי ומבטיחים להמשיך לעקוב
כל כלכלן מתחיל יידע לומר שכדאיות של כל מהלך נמדדת במונחים של עלות מול תועלת. במבחן התוצאה, דרישתה של רשות ני"ע מ־48 חברות לפרסם מחדש את תוצאותיהן מעמידה בסימן שאלה את התועלת שהפיקה רשות ני"ע מהמהלך, כמו גם התועלת שהפקנו אנחנו. בעלי המניות לא יצאו נשכרים מהמהלך, וגם הציבור לא גילה משהו שלא ידע קודם לכן. הרי השכר בכל החברות הציבוריות הוא לעולם סביר. לא???
ברשימת הדירקטוריונים שדנו מחדש בתנאי שכר הבכירים לא היה ניתן למצוא, ולו דירקטוריון אחד, שהחליט שהשכר אינו ראוי. בפועל, לאחר שהמטרה כבר סומנה ושכר הבכיר נקבע, כל מה שנותר לדירקטוריון לעשות היה לשרטט את העיגול שסביב המטרה, ובכמה משפטים לקוניים להסביר מדוע התגמול הוגן. הרי עוד לא נולד הדירקטור שיסכים להודות, שהשכר שהוא עצמו אישר אינו סביר או אינו הוגן.
מה שכן היה במהלך הזה הוא באזז תקשורתי גדול. ככה זה כשראש הרשות זוהר גושן מנהל מערכה בעניין שכר הבכירים בצלה של ועדת נאמן שאמורה להחליט האם לקבל את המלצותיו.
המלחמה על השכר ראויה, אך לא כל המהלכים הטקטיים בקרבות הבלימה מושכלים. ברשות אומרים שמדובר בצעד אכיפה ראשון, מסבירים את קדושת הגילוי ומבטיחים להמשיך לעקוב. אלא שבסיבוב הזה היחידים שהרוויחו היו עורכי הדין שקיבלו עוד כמה מאות דולרים על אשרור הדו"חות הכספיים הקיימים.
