אין עם מי לדבר

"כלכליסט" סקר בחמש כתבות עומק כמה מהבעיות המרכזיות של המשק הישראלי, אלו שללא פתרון יסיטו את הכלכלה בישראל למסלול שאינו בר־קיימא, כלומר, שלא יוכל לקיים את עצמו בתוך 30 שנה. בעזרת דו"ח של מרכז טאוב הצגנו כאן את מגמת הצמיחה של ישראל המתרחקת מזו של מדינות המערב, הראינו איך הבעיות נובעות מסדרי עדיפויות לקויים, חשפנו את המשבר החמור באוניברסיטאות המחקר המהוות את שורש הידע הישראלי והצבענו על כשלים בסיסיים נוספים בשוק התעסוקה.

נורמות של אי־יציאה לעבודה

כל הכתבות קיבלו את הכותרת "לחבר את החרדים", בין השאר משום שאוכלוסייה זו מופיעה בכל אחת מבעיות העומק. ציבור זה מתאפיין בהיעדר חינוך לחיים עצמאיים בחברה מודרנית ובנורמות של אי־יציאה לעבודה. אך בציבור זה גם רואים את הסיכוי הגדול של המשק הישראלי לראות עתיד אחר, ולו בגלל העובדה כי דור העתיד שלנו יורכב בחלקו הגדל והולך מבחורי הישיבות.

בשביל שהסיכוי הזה יתממש וישראל תמצא את עצמה באמת בין 15 המדינות המובילות כלכלית, כפי שחוזה בנימין נתניהו, העבודה צריכה להתחיל מהחינוך. הילדים שלנו - חילונים, חרדים וערבים - צריכים לזכות ברמות החינוך שקיבלו הדורות הקודמים להם בשנות השישים והשבעים, אז החל הבסיס לענף ההייטק ולהצלחה של האקדמיה הישראלית בעולם. "תנו לילדים את הכלים הנכונים, והדנ"א הישראלי יעשה את השאר", אומר ד"ר דן בן־דוד, מנהל מרכז טאוב.

הדו"ח שכתבו במרכז הוא לא סוד והוא לא חשיפה בלעדית של העיתון הזה. הוא ידוע והופץ לא רק לתקשורת אלא גם לקובעי המדיניות בקריית הממשלה בירושלים. ד"ר בן־דוד אף נפגש עם ראשי המפלגות והמערכת הפוליטית בניסיון אופטימי לעודד אצלם שינוי תודעתי שישנה את העתיד העגום הצפוי לנו כרגע. ד"ר בן־דוד לא יאמר זאת, אז נגיד את זה אנו - אין עם מי לדבר.

העיקר - לא להרגיז את הציבור החרדי

הפוליטיקאים שלנו בממשלה הזו, כמו באלו שקדמו לה, עושים ככל הניתן כדי לא להרגיז את הציבור החרדי עם רעיונות רדיקליים כמו גיוס לצה"ל או יציאה לעבודה. כך יוצא שהמדינה משקיעה מאות מיליוני שקלים, פעם אחת ביצירת הנזק (באמצעות העברות הכספים למערכת החינוך העצמאית ולתלמידי הכולל) ופעם שנייה בניסיון עגום לתקנו (באמצעות תקציבים להכשרות מיוחדות, סבסוד עובדות חרדיות ועוד).

מדוע זה קורה? אולי כי שיטת הממשל מעודדת את הפוליטיקאים לראייה מגזרית וחשיבה לטווח הקצר במקום לחשיבה אסטרטגית לטווח הארוך. "כאשר זו מערכת התמריצים, גם האנשים המוצלחים ביותר לא יכולים להצליח והרבה אנשים מוכשרים לא מוכנים להתקרב למערכת הפוליטית", אומר ד"ר בן־דוד. במילים פחות יפות, הפוליטיקאים שלנו מוכנים לעשות כמעט הכל כדי לשמור על הכיסא והם מבזבזים את הכסף שאנחנו משלמים כמסים בשביל האינטרסים הצרים שלהם ומנתבים אותו אל המחוזות שבהם יהיה הכי פחות יעיל. העיקר לא להכעיס את העסקנים המגזריים. ואנחנו אומרים אמן.