בקרוב: משבר נוסף

עם כל הכבוד לכלכלות אירופה, סין, הודו ושאר מדינות ה-BRIC, ארה"ב היא עדיין זאת שנותנת את הטון בכלכלה העולמית. לצערנו, ניתוח רציונלי של מצבה אינו מבשר טובות.

מאז ומתמיד מנוע הצמיחה האמריקאי היה ונשאר הצריכה הפרטית, המהווה כ-70% מהתמ"ג. "אפקט העושר" של האמריקאים התבסס תמיד על שני עמודי תווך: רווחי הבורסה המשגשגת מחד ושוק נדל"ן מאידך. עמודי התווך הללו נבנו על יסודות מוצקים של שעורי אבטלה נמוכים. המשבר מוטט בחטף את עמודי התווך על יסודותיהם. רמת האבטלה הגבוהה גרמה לראשונה מזה עשורים ארוכים לשינוי הרגלים בקרב הצרכנים האמריקאיים.

נפילות הבורסה בשנים 2000 - 2001 ובשנים 2009-2008 גרמו לירידה של עשרות אחוזים בעושרם של משקי הבית. במקביל המשבר החמור בענף הבנייה פגע גם הוא אנושות "באפקט העושר". מדובר בענף שהיווה באופן ישיר 11% מהתמ"ג ובעקיפין כ-12.5%. ללא התאוששות בענף הבנייה אין לצפות לשיפור משמעותי בכלכלה.

אירופה, למרות שכלכלתה מהווה כי30% מהתמ"ג העולמי, איננה חלופה היכולה להשפיע באופן מהותי על הכלכלה העולמית. ללא קשר למשבר האחרון, זה כ-30 שנה אירופה היא "החולה של הכלכלה העולמית", עם כלכלות שמרניות, ללא דרגות חופש ורמת חדשנות בינונית מינוס עם אוכלוסיה מזדקנת ושיעור אבטלה הנושק ל-10%. הצמיחה השנתית הממוצעת של 15 המדינות הוותיקות באיחוד האירופי עמד בדור האחרון על 1.6% לעומת כ-3% בארה"ב.

אין חולק על כך שבעתיד למדינות ה-BRIC ואחרות יהיה משקל רציני בכלכלה העולמית, אלא שכיום אפילו סין, שהשנה תעקוף את יפן ותהפוך למעצמה הכלכלית השנייה בעולם, עדיין מהווה שליש מכלכלת ארה"ב.

הדיסוננס מתרחב

הסכנה הגדולה כיום היא אובדן הקשר בין המתרחש בשווקים הפיננסים לכלכלה הריאלית. לשטיפת המוח של המנהיגים, ובראשם הנשיא אובמה ויו"ר הפד בן ברננקי, הצטרפו מקהלת בנקי השקעות, קרנות גידור, ברוקרים ואנליסטים המציפים אותנו השכם וערב בהודעות "חיוביות" ובתחזיות ורודות. בכך הם נוטעים בציבור את התחושה של "עסקים כרגיל" "והמשבר מאחורינו".

גם הפד משתתף במשחק וחוזה צמיחה של 3.7% ב-2010. הבנק המרכזי האירופי מדבר על 1%. אלו הן משאלות לב שבמקרה הטוב יסתיימו ב-2% בראשונה ואפס בשנייה. שיעורי צמיחה אלה יחזירו את ארה"ב בקושי לרמה של 2007.

הדיסוננס בין העולם הפיננסי לריאלי הולך ומתרחב וסופו שיגמר בהתרסקות ומשבר נוסף. מרבית התוצאות הפיננסיות החיוביות של החברות האמריקאיות שמוצגות באחרונה, הן פועל יוצא של הקטנת מלאים, חיתוך בהוצאות המתבטא בפטורי עובדים וקיצוצי שכר ולחץ מחירים על ספקי המשנה. רוב החברות בבורסה לא חזרו לרמת המכירות הריאלית של 2008 וחלקן אפילו לא הגיעו לרמה של 2007. בחברות אלה כמעט ואין השקעות הון, לא בציוד ולא במו"פ. המעסיקים בד"כ נמנעים מלגייס עובדים חדשים ומעדיפים להגביר את מכסת השעות הנוספות. גם במקרים בהם מגייסים ניתנת עדיפות לעובדים זמניים ומשרות חלקיות.

גם התוצאות החיוביות של הבנקים והמוסדות הפיננסיים הן פועל יוצא של ארביטראז’ בין הריבית לזמן קצר לזמן הארוך, קרי השקעות פיננסיות של כסף זול בריבית אפסית המסופק ע"י הממשל במקום מתן אשראי לעסקים קטנים ובינוניים ומשקי הבית.

העליות המטאוריות בבורסות מאז מרץ 2009 מעידות רק על תופעת ה-ECHO DOUBLE המעוותת את המציאות הכלכלית. זה קרה גם לאחר המשבר הגדול של 1929, כאשר ב-1930 עלתה הבורסה האמריקאית ב-25% ומיד התרסקה שנית ב-75% לתקופה ממושכת. כך קרה גם בשלהי 2000, כאשר לאחר התמוטטות הבורסות נרשם פרץ זמני של עליות שהסתיים בהתרסקות של מרץ 2001, בה ירד הנאסד"ק מרמה של 5,000 אל מתחת ל-2,000.

האבטלה הגבוהה והממושכת, הפגיעה ברווחים והצניחה החופשית במחירי הנדל"ן הופכים את המשבר השני לבלתי נמנע.

הכותב הוא לשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד התמ"ת.