שדכן בלתי נלאה

צריך להקשיב היטב לדברים של יו"ר ההסתדרות עופר עיני. בראיון לערוץ 2 ביום שבת אמר כי "העולם הולך נגדנו. אין לנו ברירה אלא לקדם תהליך מדיני, וההרכב של הממשלה הזו הוא חסר. טובת המדינה דורשת שקדימה תיכנס לממשלה".

לכאורה מדובר בהצהרה מדינית בלבד, אלא שמאחוריה מסתתרות כל הסיבות שעל משרד האוצר לחשוב מחדש על גובה הרזרבות התקציביות לשנתיים הקרובות, ועל שר האוצר לשנן היטב את המשפט "אין לי כסף".

עיני שולט במפלגת העבודה. התמיכה שלו בכניסתה לקואליציה הצליחה להביא את מרכז המפלגה להצביע בעד ההצטרפות. כאשר עיני אומר שבהרכב הנוכחי אי אפשר לבצע תהליך מדיני ובלי תהליך מדיני העבודה צריכה לצאת מהממשלה, בלשכת ראש הממשלה מבינים את האולטימטום שהציב בפניהם יו"ר ההסתדרות: תכניסו את קדימה לקואליציה או שתורו למשרד הפנים להוריד את האבק מהקלפיות במחסנים. בלשכת נתניהו יודעים כי ללא מפלגת העבודה תישאר רק ממשלת ימין צרה שלא תאריך ימים.

באוצר עוד מתאוששים מעסקת החבילה הקודמת

המסר מתקבל גם בחדרי חברי הכנסת של סיעת קדימה. שישית מחברי המפלגה, 10,000 איש, הם חיילים של יו"ר ההסתדרות. מדובר בעובדים של החברות הגדולות: חברת החשמל, אגד, הנמלים ועוד, שהתפקדו כדי להשפיע על חברי הכנסת. הטלפון מנציג העובדים ללשכות הח"כים יגיע, וגם אם השם "עופר עיני" לא יעלה בשיחה, הח"כים הנבונים יודעים מי באמת נמצא מצדו השני של הקו.

באוצר עוד לא התאוששו מהטראומה של עסקת החבילה הקודמת. לפני כשנה וחצי, מיד לאחר הבחירות, הודיע אהוד ברק, כי המפלגה שלו הולכת לאופוזיציה. בסביבתו של עיני רמזו אז כי המצב הכלכלי הקשה דורש לשקול בכובד ראש את כניסת העבודה לממשלת נתניהו. מאוחר יותר גם עיני עצמו הודיע כי העבודה צריכה להיכנס לממשלה. שבועות ספורים לאחר מכן נהפך עיני לאחד האנשים החזקים במשק הישראלי.

השושבין - שלו חייב נתניהו את האצטלה המדינית הפרגמטית - מימש את הקופון חודשיים לאחר מכן, בעסקת החבילה בין המדינה, המעסיקים וההסתדרות, שהמרוויחה העיקרית ממנה היתה האחרונה. עיני קיבל 14 חוקי עבודה חדשים, הסיר גזירות מהתקציב ומנע קיצוץ בשכר עובדי המדינה. הפעם האצטלה היא לא כלכלית אלא מדינית, אבל אלה רק ניואנסים.

אם עיני יצליח במלאכת השידוך ואם לאו, הדיונים שלו עם האוצר בשני הנושאים שעל הפרק כבר מקבלים נופך אחר. הראשון הוא תוספת השכר לעובדי המגזר הציבורי. כל 1% תוספת ל־400 אלף העובדים משמעותו כחצי מיליארד שקל בשנה. עיני דורש תוספת של לפחות 5%, כלומר לפחות 2.5 מיליארד שקל בשנה. האוצר אומר כרגע שאין לו לתת אפילו חצי מהסכום הזה. הנושא השני הוא העלאת שכר המינימום. עיני הודיע בשבוע שעבר כי יעלה את הנושא בישיבה עם נתניהו ביום רביעי.

התעשיינים, בראשות שרגא ברוש, שהיו המתנגדים הראשיים, כבר נשמעים מרוככים יותר. שר האוצר, שאיים בקיצוץ תקציבי של כ־2 מיליארד שקל בשנה אם שכר המינימנום יעלה ל־4,600 שקל בחודש, נשאר המתנגד היחיד.

עד כה היה נראה שדווקא האוצר נמצא עם ידו על העליונה, אולם איום בהליכה לבחירות הוא זה שיכול להטות את הכף לטובת ההסתדרות. אחרי הכל, מה זה מיליארד שקל לפה או לשם בשביל לשמור על שלמות הקואליציה? ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, קיבל קופה קטנה של 1.5 מיליארד שקל רק כדי לאשר את התקציב הדו־שנתי.