לוליינות משפטית מרגיזה
עסקת הטיעון של נדב גרינשפון אינה חוקית, וכל המשפטנים המעורבים בתיק מודעים לכך
נדב גרינשפון יכול לחייך. למעשה, הוא יכול לצחוק בקול גדול. לא רק בשל הסדר הטיעון המבריק שרקחו והשיגו עבורו סנגוריו גיורא אדרת ונתי שמחוני, אלא בגלל ההסדר עצמו שגורם להרמת גבה, אם לא לגיחוך של ממש. לפי ההסדר, גרינשפון יואשם בעבירה של שימוש במידע פנים, יודה בעובדות כתב האישום, ישלם קנס של 750 אלף שקל, יבצע 200 שעות עבודה לתועלת הציבור - ולא יורשע.
עסקת טיעון זו אינה חוקית. כל המשפטנים המעורבים בתיק ידעו זאת, ולכן הקימו סטארט־אפ: הסכמה בין הצדדים שלפיה אם ההסדר לא יאושר בבית המשפט, גרינשפון יתרום את הסכום למוסד חינוכי. כך או כך, אי־ההרשעה עומדת בעינה. נשאלת השאלה מה זאת אומרת "אם לא קנס, אז תרומה למוסד חינוכי"? האם מישהו בפרקליטות מיסוי וכלכלה או ברשות ני"ע מבין שמדובר בהסכם שאינו עומד בהוראות החוק?
אמת, ייתכן שבנסיבות העניין לא סביר ולא מוצדק להרשיע את גרינשפון ולחסל אותו עסקית. אבל במקרה כזה היה על רשות ני"ע והפרקליטות לבחור באחת משתי האפשרויות: לא להגיש כתב אישום נגד גרינשפון או לנהל הליך שבמסגרתו תיחתם עסקת טיעון חוקית, ולא להסתבך בלוליינות משפטית שמאתגרת ואולי גם מרגיזה את השופט.
עורכות הדין אילנה מודעי ואורלי דורון מהתביעה טענו אתמול בבית המשפט כי מדובר בהסדר שמעביר מסר מרתיע ומיידי לשוק ההון. אלא שההסדר משדר מסר הפוך דווקא, ולפיו בישראל של המאה ה־21, אם אתה יד ימינו של טייקון מקומי, בעל ממון ומעמד בכיר, יש סיכוי טוב לכך שאם תעביר מידע פנים ותודה בכך, תוכל לצאת זכאי בפלילים אחרי שנתת תרומה, צדקה או נדבה זניחה, שגם היא מוכרת לצורכי מס, כמובן.
