מה זה משנה כמה גז יש מול חופי ישראל
לא חשוב אם היקף הגז שמצאו ב"לוויתן" יספיק ל-50, 60 או 70 השנה הקרובות, מקבלי ההחלטות צריכים לעבוד חכם ויעיל כדי שהגז יגיע לחופי ישראל במהירות ובזהירות הנדרשת
אומרים שאלוהים נותן אגוזים לאנשים חסרי שיניים. לא ברור למה אלוהים החליט להציב את מאגרי האנרגיה האדירים האלה דווקא מול חופי ארץ הקודש ולא בשטחה, אבל מדינת ישראל ניצבת בפני צומת דרכים מהחשובות בהיסטוריה שלה. כל החלטה תשפיע באופן ישיר על כל אזרח במדינה.
הבדיקות המקדמיות בשטחי החיפוש שמכונים "לוויתן" מתחילות לקיים את ההבטחות שהפיצו כאן בשנה האחרונה, כאילו אנחנו יושבים ב"ארץ זבת חלב וגז". אבל המדינה, בתזמון מוזר להפליא, החלה לפני שבוע את דיוני ועדת שישנסקי אותה מינה שר האוצר יובל שטייניץ, ששמה לה למטרה לבחון את מדרגות המיסוי הנוכחיים בתחום הגז והנפט ולקבוע "אם מערכת זו, שגובשה בשנת 1952, מתאימה גם למאה ה-21". במילים אחרות, גודל החיוך מצד פקידי האוצר ילך ויתרחב ביחס ישיר לבשורות שמגיעות ממעמקי הים.
שר האוצר אמר לפני כשבועיים שמאגרי הגז "שייכים גם לכל אזרחי ישראל", ועל הפרק כבר עומדים מספר רעיונות כגון העלאת תמלוגי המדינה מ-12.5% ל-24% והחלת מס חברות דיפרנציאלי, כדי שחברות שפועלות בתחום האנרגיה ישלמו יותר מס מחברות אחרות. נכון שדיוני הוועדה רק החלו והמסקנות הסופיות יוגשו בסוף הקיץ, אבל כבר בישיבה הראשונה לא הצליחו המשתתפים להוציא הצהרה משותפת שהמיסוי החדש – אם יהיה כזה – לא תקף על תגליות ידועות ומוכרות. מפעילות הקידוח עוד צריכות לגייס את המימון להפקת הגז הטבעי, ולך תמצא מישהו שייתן לך שיק כשאתה לא יודע כמה מס תשלם על התגלית.
מהצד השני של צינור הגז, מאבק תושבי אזור זיכרון יעקב להקמת נקודת הקליטה בחופי ישראל הולך וצובר תאוצה. הבעיה של המתנגדים היא שמהיום הם "הרוויחו" עוד צד נגדם במאבק, שכולל את כל אותם אנשים שרכשו מניות של מפעילות הקידוח ומהבוקר רק מחכים לפרוע את השטרות: מאגר בגודל 450 BCM מתאים גם לייצוא, אבל לשם כך צריך להקים מתקן יבשתי משוכלל, שונה לחלוטין מזה שמבקשים להקים היום. המאבק של תושבי אזור זכרון יעקב, גם אם הוא מתנהל לפעמים באלימות ובעילגות של ועד עובדים שהתבצר במפעל כושל, הוא ראוי ואסור להקל בו ראש.
המדינה חייבת לבחון את כל האפשרויות לפני שהיא מחברת את מאגרי הגז בים למערכת הארצית. אבל כנהוג במחוזותינו כולם נזכרו בשנייה האחרונה לבצע את כל הבדיקות, למרות שכבר שנה ידוע שמול חופי עתלית יש גז טבעי שאמור לספק את צרכי האנרגיה ל-20 השנה הקרובות. הגז הזה אמור להפעיל את כל תחנות הכוח החדשות שאמורות לספק את הביקוש בעשור הקרוב, וככל שהוא יתמהמה להגיע, כך גדל הסיכוי שבקיץ הבא המדינה תאלץ לסגור לכם את המזגן: אין מספיק לכולם, ומחנות צה"ל ובתי החולים מקבלים עדיפות על מסעדות תל אביב.
ובין שני אלה ניצבת חברת החשמל, זו שפתחה את 2010 עם הפסד רבעוני של 653 מיליון שקל לרבות מחיקת רכוש פוטנציאלית של כשלושה מיליארד שקל. אומרים שיצרני החשמל הפרטיים או-טו-טו פה. יכול להיות שכן, אבל ועדת הכספים לא ממהרת לאשר להם ערבות מדינה כדי שימצאו את הכסף להקים תחנות כוח. עד שכל היצרנים הפרטיים יגיעו, חברת החשמל היא מה שיש, לטוב ולרע.
כך שאיך שלא הופכים את התמונה, נכון לשנייה זו זה לא כל כך משנה אם היקף הגז שמצאו ב"לוויתן" יספיק ל-50, 60 או 70 השנה הקרובות. מקבלי ההחלטות צריכים לעבוד חכם ויעיל כדי שהגז יגיע לחופי ישראל במהירות ובזהירות הנדרשת, יתחבר למערכת הארצית וייצב את משק החשמל הקורס. בשלב הבא אולי נוכל לפנטז על ייצוא למדינות שכנות, חימום בתים בגז, חשמול רכבות או הסבה של אוטובוסים ומשאיות מעבודה עם מנועי דיזל מסריחים למנועים ירוקים יותר, מוזנים בגז טבעי.
