מומחה עולמי לרגולציה: "אתם צריכים צאר תקשורת"

פרופ' ראול כץ, מומחה לניתוח כלכלי של שוקי תקשורת, כופר בהנחה הרווחת שלפיה שוק התקשורת בישראל סובל מחוסר תחרותיות בתחום הסלולר ומקיפאון בתחום האינטרנט. ומשום שמצבנו התחרותי מצוין דווקא, טוען כץ, הפעילות המאומצת של משרד התקשורת לעידוד התחרות רק תגרום נזק.

"בעולם התקשורת יש צורך מתמיד במיזוגים בגלל השינויים התכופים בטכנולוגיות ובמודלים העסקיים", מסביר כץ. "בכל העולם ניתן לראות שבשוקי התקשורת פועלים בדרך כלל שניים־שלושה שחקנים גדולים ששולטים על רוב השוק, ולצדם שחקני נישה קטנים. הבעיה היא שהרגולטור פועל נגד מיזוגים".

הבלון של הרגולציה

כץ, פרופסור שלא מן המניין באוניברסיטת קולומביה, מנהל את המחקר במרכז לטלה־מידע באוניברסיטה. בעבר עבד 22 שנים בחברת הייעוץ בוז אלן המילטון, שבה החל בתפקיד זוטר וסיים כשותף בכיר. הוא מתמחה בניתוח אסטרטגי לחברות טכנולוגיה ותקשורת ונותן ייעוץ גם למוסדות ממשלתיים ברחבי העולם. בין השאר היה מעורב בניתוח תוכנית התמריצים של ממשל אובמה להגדלת חדירת הפס הרחב בארה"ב. לניתוח השוק הישראלי הגיע בעקבות שיתוף פעולה עם חברת הייעוץ העסקי והטכנולוגי הבינלאומית אקסנצ'ר.

פרופ' כץ. "שוק סלולרי שיש בו שלושה שחקנים הוא תחרותי מספיק"

תחזיתו של כץ למבנה שוק התקשורת הישראלי בשנים הקרובות מבחינה בין שני תסריטים עיקריים. בראשון, שהוא מכנה "היפר תחרות", הרגולטור, שעוצר מיזוגים ופותח תשתיות של חברות קיימות לשימוש של חברות חדשות, מייצר בכך תחרות מבוססת שירותים, שבה משתתפים לפחות שישה שחקנים גדולים ובינוניים. בתסריט השני, המכונה "תוהו ובוהו", השחקנים הקטנים קורסים ומותירים את 90% מהשוק בידי שלושת השחקנים הגדולים המחזיקים בתשתיות, כך שנוצרת שוב תחרות מבוססת תשתיות.

המשתנה שיקבע איזה תסריט יתמשש, אומר כץ, הוא גישתו של הרגולטור למיזוגים ורכישות. כשלעצמו, כאמור, הוא סבור שתחרות מבוססת תשתיות עדיפה כדי לתמרץ מתחרים להקים תשתיות טכנולוגיות מתקדמות יותר ולנצח בכך את המתחרים הקיימים. פתיחת התשתיות הקיימות לשימושן של חברות חדשות והעברת התחרות לתחום המחיר, אומר כץ, יהפכו את שדרוג התשתיות ללא משתלם ועל כן ייווצר פיגור טכנולוגי.

"התהליך דומה ל־U הפוכה", אומר כץ. "אם הרגולטור גורם לחברות להגיע למצב שבו הרווח שלהן כבר לא מותיר להן שום סיבה להמשיך ולהשקיע, הן לא ישקיעו, ואז ודאי שלא יתרחש השינוי לטובה שהרגולטור שואף אליו. בחלק גדול מהמקרים הרגולטור בוחר לבצע רגולציה רק על חלק מהמרכיבים של השוק, דוגמת המחירים, פתיחת התשתיות והמיזוגים, בעוד שהוא מתעלם לגמרי ממבט־על לעבר השוק כולו ועל השפעות הרכיבים הללו על התמונה הגדולה".

כדוגמה למדינות שבהן הרגולטור השכיל לפתח את השוק ולא להגביל אותו, כץ מציב את שבדיה, קוריאה, הולנד ואסטוניה. המדינה הדומה ביותר לישראל מבחינת תמהיל חברות התקשורת הקוויות והסלולריות הפועלות בה, לדעתו, היא שוויץ.

"שוק הסלולר תחרותי"

פתרון המפעילים הווירטואליים בסלולר אינו זוכה אצל כץ לשבחים. "ההיסטוריה מוכיחה שכאשר מפעילים וירטואליים פנו לנישות והצליחו להשתלט על חלק גדול מהן, המפעילים הגדולים פשוט התחילו לפנות בעצמם לנישות הללו וכבשו בחזרה את נתח השוק, אם באמצעות רכישת המפעילים הווירטואליים ואם באמצעות יצירת מותג שפונה לאותה נישה. "בישראל המפעילים הווירטואליים יגיעו לשוק כאשר הנישות כבר מטופלות על ידי המפעילים הקיימים. לרבים מהמפעילים הווירטואליים בעולם יש שתי דרכים לסיים את חייהם - או שהם נסגרים, או שהם נרכשים בידי מפעילים גדולים יותר. את תסריט הרכישה - לא רק של מפעילים וירטואליים, אלא של כל גורם שלא עמד בתחרות - אני מכנה 'Hit and Run', כיוון שהוא משפיע על השוק, אבל הגורם המשפיע נעלם. אני חושב שמשרד התקשורת שלכם משקיע יותר מדי זמן במשהו שלא יניב כמעט שום דבר".

בהתחשב בעובדה שתקנות המפעילים הווירטואליים שפרסם משרד התקשורת הישראלי אוסרות אחזקה של מפעיל סלולרי קיים בהם, אפשרות הרכישה בידי מפעיל סלולרי שתציל את המפעיל הווירטואלי בעתיד נפסלת, ומותירה, אם להסתמך על התחזית הקודרת של כץ, רק תסריט אחד עגום של סגירה למרבית המפעילים הווירטואליים.

"אני סבור ששוק סלולרי שבו יש שלושה מפעילים הוא תחרותי מספיק", אומר כץ. "המחירים ממשיכים לרדת, והשוק מציג פיתוחים חדשניים ולא נעצר. למעשה, כשיש מספר גדול של מפעילים, הצרכן מקבל דווקא פחות שירותים, כי המפעילים עסוקים בלקיחת נתח שוק האחד מהשני ולא מפיקים מספיק רווח כדי להשקיע בשיפור התשתית. משרד התקשורת שלכם צריך להבין שטריאופול אינו מעיד בהכרח על פגיעה באפשרויות של הצרכן ליהנות מהתקדמות בשוק".

כדי להוכיח את טענתו כץ מתאר את ההיסטוריה הקצרה של חברות הסלולר בישראל. "פלאפון היתה בתחילת הדרך מונופול. סלקום נכנסה לשוק ועברה אותה. פרטנר נכנסה כשחקן שלישי והצליחה לעבור את סלקום, אבל סלקום הצליחה להשיב לעצמה את הבכורה. זהות השחקן המוביל בשוק השתנתה במשך השנים, בין השאר באמצעות שימוש בהורדת מחירים של החברות עצמן. הרגולטור לא היה צריך להתערב כלל, אלא פשוט לתת לכוחות השוק לפעול".

שר התקשורת משה כחלוןצילום: אוראל כהן

את מהלכו של שר התקשורת משה כחלון להורדת דמי הקישוריות כץ לא אוהב. "אני חושב שבישראל זה מהלך שנגזר מפוליטיקה, לא מכלכלה. אם היה מצב שבו שחקן אחד היה נהנה באופן משמעותי מחוסר האיזון בדמי הקישוריות, למשל חברה ששולטת ב־60% מהשוק, אז היה הרגולטור נדרש להתערב כדי לאזן. אבל בשוק שנחלק באופן די שווה בין שלושה שחקנים - ושחקן קטן נוסף - זה לא הכרחי".

באופן לא מפתיע, כץ מתנגד לתמיכה שמקבלת מירס מהרגולטור בגלל עמדת האנדרדוג שלה: "התמיכה של הרגולטור במירס רק תגרום לאפקט ה־Hit and Run שתיארתי קודם. בסופו של דבר אני מאמין שלאחר שדרוג הרשת שלה היא תירכש בידי אחד מהשחקנים האחרים, וכאן אנחנו שוב חוזרים לעמדה הנוכחית של משרד התקשורת, שיסרב לאפשר לה להירכש, ורק ייצור שוב בעיה".

ראש ממשלת תקשורת

בנקודה הזאת בראיון לא מפתיע לשמוע שכץ אינו מתלהב גם משאיפתו של כחלון לאמץ את הרעיון שעומד על הפרק כבר יותר מעשור, להחלפת משרד התקשורת ברשות תקשורת א־פוליטית. לדעתו, מדובר במשימה כה גדולה, המצדיקה הובלה מצד ראשי ממשלה. "במדינות שבהן קיים בלבול בתחום התקשורת והטכנולוגיה, הגופים זורקים את האחריות זה לעבר זה", אומר כץ, ולכן "חשוב שתהיה ישות אחת שמרכזת את הטיפול בנושא ומגבשת חזון לעתיד. בקוריאה הם קוראים לאדם הזה צאר ה־ICT - הממונה על טכנולוגיית המידע והתקשורת. זהו אדם שתפקידו לוודא שכל הצדדים נעים באותו כיוון ועל פי תוכנית ברורה. כך גם בישראל — אתם לא צריכים שר, אתם צריכים צאר".

החזון שעליו הוא מדבר נוגע בעיקר לשיעורי החדירה של הפס הרחב. "מהנתונים שראיתי בישראל, מסך כל משקי הבית האב שיש ביכולתם להתחבר לפס הרחב, 83% עושים כן. מכאן ש־17% בוחרים שלא להתחבר לפס הרחב. אני קורא לזה 'פער הדרישה' (Demand Gap). הפער הזה נגזר מבעיות כלכליות, העדפות דמוגרפיות של קבוצות אוכלוסיה מסוימות, וגם עסקים קטנים שלא מבינים את הצורך בפס הרחב".

על הממשלה, אומר כץ, "לגבש תוכנית שמציעה פתרונות - שיתופי פעולה עם מוסדות חינוך, סבסוד רכישת מחשבים לאוכלוסיות חלשות, תמריצים לעסקים קטנים וכדומה. בשבדיה, למשל, המדינה מעודדת חיבור לפס רחב של עסקים קטנים באמצעות הפחתת מס על הוצאה זו. הבשורה הטובה יחסית היא שפער הדרישה בישראל דומה לפערים במדינות דוגמת אוסטרליה ודנמרק, ונמוך יותר מאשר במדינות כמו גרמניה וארה"ב. מצד שני, הפער גבוה יותר ממדינות כמו שבדיה וקוריאה, כך שאפשר עוד לצמצם אותו באופן משמעותי".

כץ לא רואה סתירה בין הצבת ממונה לגיבוש ולפיקוח על ביצוע תוכנית ארוכת טווח בתחום תשתיות התקשורת לבין היכולת של הכוחות השונים בשוק לקבוע את הרכב התחרותיות. "אנחנו מדברים על תעשייה שבה לוקח שנים לבנות תשתית, ואסור שהתרחשויות פוליטיות יגרמו לשינוי בתוכנית האב מדי כמה שנים. בצ'ילה ובשבדיה, למשל, המפלגות הפוליטיות היריבות שיתפו פעולה בגיבוש אסטרטגיית תקשורת ארוכת טווח למדינה, כמו גם במדינות מתפתחות כמו ברזיל. בישראל זו פשוט חובה, בהתחשב בהסתמכות של המדינה על 'כלכלת המידע', שבה מקצועות הטכנולוגיה הם מהותיים לעתיד המדינה".