כך קידם צבי בר את התוכנית של שותפו לשעבר של אולמרט

תוכנית המשולש הגדול ברמת גן, שבימים אלה יוצאת לדרך, ספגה בעברה לא מעט התנגדויות. מי שצפוי ליהנות מהתוכנית הוא לא אחר מאשר שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון - ל"כלכליסט" נודע כי הירשזון, המרצה כעת את מאסרו, הוא אחד מבעלי הקרקע. גם עו"ד ברוך אדלר, בעבר שותפו של אהוד אולמרט, צפוי ליהנות מהתוכנית, שכן הוא מייצג את בעלי הקרקע. עיריית רמת גן, אגב, תמכה בתוכנית לאורך כל הדרך.

שטחו של המתחם כ־235 דונם והוא גובל בכפר אז"ר במערב, בר־אילן בצפון, תל השומר בדרום וקריית קריניצי ממזרח. ב־1991 ביקשה התוכנית לשנות את ייעוד הקרקע מחקלאות למגורים ולהקים 414 יחידות דיור צמודות קרקע, בהתאם לאופי הבנייה במקום. עשר שנים לאחר מכן ביקש אדלר להכפיל את מספר יחידות הדיור ל־980 שיתחלקו כך: 600 יחידות דיור בחמישה מגדלים בני 25 קומות כל אחד, 180 קוטג'ים והיתרה בבתים בני ארבע קומות.

אדלר מטפל במתחם מאז 1988. אולמרט ואדלר מכירים עשרות שנים, וב־1976 פתחו השניים משרד שעסק בעיקר בענייני נדל"ן, יחד עם שותף נוסף: עו"ד אורי מסר. אמו של מסר, חנה, היתה אף היא בעלת קרקע במתחם, אולם מכרה את השטח ב־1996, לפני שינוי התוכנית.

הירשזון, אגב, קנה קרקע במתחם כבר ב־1991, ולשם כך נטל שתי משכנתאות. בסוף 2009 העביר את הקרקע לילדיו. שמו של אדלר נקשר בעבר להירשזון - המשטרה חשדה שהירשזון העביר לאדלר כספים מקופת חולים לאומית כדי שישלם לחברתו, לילך נחמיה, שעבדה במשרד עורכי הדין של אדלר. בסופו של דבר לא הוגש נגד אדלר כתב אישום והתיק נסגר.

אישור זריז במיוחד

לאורך כל אותן שנים, מי שקידמה את התוכנית במלוא המרץ היתה עיריית רמת גן בראשותו של צבי בר. הקידום אף בא לידי ביטוי כשבשנת 2004 נרשמה הוועדה המקומית של רמת גן כאחד מיזמי התוכנית. עיריית רמת גן אף תמכה בתוכנית בזמן שכל הרשויות המקומיות שהמתחם נמצא בשטחן - רמת אפעל, קריית אונו וכפר אז"ר - התנגדו לה. רוב ההתנגדויות עסקו באופי הבנייה המתוכנן, ונטען כי התוכנית אינה מתייחסת למרקם שבו היא ממוקמת.

מתנגד נוסף היה משרד התחבורה. לדברי המשרד, אישור התוכנית יוביל לעומס תנועה ובעיות תחבורה, וכך גם טענו הרשויות המקומיות. התוכנית אמנם כללה סלילת כביש ברוחב 42 מטר בצמוד לכפר אז"ר, אך לא היה ברור באחריות מי לסלול אותו, בעוד משרד התחבורה ועיריית רמת גן סירבו לממן את סלילתו. הוועדה המחוזית דחתה את כל ההתנגדויות. "האווירה היתה של משחק מכור, שעושים טובה ששומעים אותך וממילא התוכנית תאושר", אמר ל"כלכליסט" גורם המעורב בפרשה.

באוגוסט 2005 אושרה התוכנית, כשנה בלבד מאז נפתח שלב ההתנגדויות - הליך זריז במיוחד בהתחשב בביורוקרטיה בוועדות המחוזיות.

המתנגדים החליטו לא לשתוק - הם פנו ליו"ר הוועדה המחוזית תל אביב, גילה אורון, וביקשו ממנה לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, זכות הניתנת על ידי היו"ר אם קיים עניין ציבורי בתוכנית. אורון סירבה לבקשתם, והמתנגדים עתרו מינהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בעתירתם טענו כי יש בערר עניין ציבורי בשל השלכות התוכנית על עומסי התנועה באזור.

השופטת: לא עניין עקרוני

תשובת המחוזי היתה נחרצת. השופטת שרה דותן לא רק שדחתה את העתירה, אלא גם חייבה את המתנגדים בתשלום הוצאות משפט בגובה 50 אלף שקל לטובת היזמים. "אין אני סבורה כי הסדרת התנועה בצומת זה או אחר מהווה נושא עקרוני המצדיק הענקת היתר להגשת ערר למועצה הארצית", אמרה. בתשובה לעתירה המינהלית נגדה ביקשה עיריית רמת גן להחשיב את תגובת היזמים כאילו היא תגובה מטעם העירייה. פסק הדין ניתן באוקטובר 2006.

בשנים האחרונות מנסים בעלי הקרקע להגיע להסדר, עקב מספר הבעלים הרב. במרץ 2008 חתמו יזמי התוכנית באמצעות אדלר על עסקת קומבינציה שלפיה חברות הנדל"ן צמח המרמן, אשדר ואזורים יקימו את הפרויקט תמורת כ־43% מההכנסות.

מעיריית רמת גן נמסר: "ראש העירייה צבי בר מלכתחילה התנגד להגדלת היקף הפרויקט ואופיו. ראש העירייה תמך רק בבנייה של 414 יחידות דיור צמודות קרקע, ואילו הוועדה המחוזית החליטה, למרות עמדתה של העירייה ובהתאם להחלטת הממשלה באותה העת, להגדיל את מספר יחידות הדיור. משהחליטה כך הוועדה המחוזית לעירייה לא נותר אלא לפעול לגמר ההליכים הקבועים בחוק".

מעו"ד אורי מסר נמסר: "חנה מסר, אמו של אורי מסר, נפטרה לפני יותר מעשור. היא מכרה את חלקה בפרויקט עוד ב־1996, ושרבוב שמה אינו רלבנטי. לעו"ד מסר אין קשר לנושא האמור". מעו"ד אדלר המייצג גם את הירשזון לא נמסרה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.