מדינת פולישוק

קל לצקצק בלשון ולומר שבנק ישראל צודק: אנחנו לא יודעים לתכנן או לבנות אפילו כביש או מסילת רכבת נורמלית אחת. קחו למשל את העם היווני, שכולם צוחקים עליו עכשיו שאין לו כסף לקנות אפילו סנדוויץ': ב-2004 נערכו שם המשחקים האולימפיים, ומפחד שרבבות הצופים יתקעו בפקקי תנועה החליטו כמה שנים קודם לכן לבנות רכבת תחתית. לקח להם רק חמש שנים להרים את הפרויקט. ואנחנו? מחכים כבר 40 שנה שיגאלו אותנו מהפקקים באיילון.

הירוקים והדתיים מאריכים את הקץ

אבל גם במקרים הנדירים שבהם כוונת כל העוסקים במלאכה טהורה, באים הארגונים הירוקים ועוצרים פרויקטים בשם הדאגה לאיכות הסביבה. לפעמים הם צודקים, לפעמים לא, אבל טחנות הצדק טוחנות לאט, ועד שבית המשפט אומר את דברו יכולות לעבור שנתיים־שלוש, שבמהלכן יבוא משבר כלכלי וייקר את תשומות הבנייה בעשרות אחוזים.

ועוד לא הזכרנו את עצמותיהם הקדושות של אבותינו, שבכוחם להזיז כביש, מסילה או חדר מיון של בית חולים, והכל בשם שמים.

הנה מספר עובדות מתמטיות עצובות, שעל כולן חתומות ממשלות ישראל לדורותיהן: על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 1990 נסעו בכביש ישראל כמיליון מכוניות. באותה שנה היה אורך הכבישים קצת יותר מ־13 אלף ק"מ. כיום, עשרים שנה אחרי, מספר המכוניות מתקרב ל-2.5 מיליון - עלייה של כמעט 150%. לעומת זאת, אורך הכבישים מגיע בקושי ל־18 אלף ק"מ סלולים, עלייה של כ־38% בלבד.

במילים אחרות, המדינה בחרה לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב: לגבות כסף מהאזרחים במקום לדאוג לרווחתם. הרי יבוא מכוניות משלשל לקופת המדינה כ־8 מיליארד שקל בשנה, שלא לדבר על ההכנסות ממסי דלק או מיבוא חלפים, אז למה לא לעודד את זה? למה בהמשך, כשכבר באים לשפץ כביש, משביתים שני מסלולים כדי להוסיף שלישי וגורמים לפקקי ענק ולאובדן שעות עבודה?

המציאות היא שאוסף שברי האספלט שמרוחים על האדמה, שחלקנו טועים ומכנים אותם בתואר "כביש", נבנו באותה שיטה כמו שבנו את מדינת ישראל בראשית ימיה: בשלבים, באלתורים, בלי לשאול אף אחד ובלי לחשוב מטר קדימה. במילים אחרות: פולישוק, פולישוק, פולישוק.

פתרון הקסם של ה־BOT התברר כמקסם שווא

גם המדינה יודעת שהשקעה בתשתיות תחבורה עלולה לשחרר את מאות אלפי המסכנים שעומדים בפקקים מדי בוקר וערב, ובכיר באוצר אפילו אמר בכנס נדל"ן שנערך שלשום (א') בתל אביב שבחמש השנים האחרונות ההשקעה בפרויקטי תחבורה הכפילה עצמה מ־5 ל־10 מיליארד שקל; הוא רק לא ציין אם הכסף הולך לפרויקטים חדשים או לכיסוי עלויות שלא תומחרו במקור. ובכל זאת, המדינה הרי מצאה פתרון קסם - לשתף את המגזר הפרטי. קראו לזה BOT. מאז נתקעו הנתיב המהיר, הרכבת הקלה בתל אביב וכביש 531, ולאף אחד אין כסף להרים את הפרויקטים.

אז מה הפתרון? תלוי את מי שואלים. יו"ר אגף התשתיות בהתאחדות הקבלנים מסביר שכל גוף שמזמין עבודה עושה דין לעצמו, כך שב-50 מדינות במערב יש חוזה אחיד לבניית כביש או מסילה, ואילו בישראל יש 50 חוזים על מדינה אחת. ואולי צריך להביא את הסינים שיבנו את ארץ ישראל? הם תמיד עומדים בלו"ז ועלות העבודה הנמוכה יכולה להכריע כל מכרז ממשלתי. הסינים יבנו את ארץ ישראל, ואחר כך אולי יישארו לנקות אותה מבלי שנשלם להם ביטוח לאומי או משכורת בזמן. למה מה קרה - מלחמה?