האויב שבפנים: מי מרגל אחריכם?
פרשת הריגול אחר התלמידים בפנסילבניה טורפת את הקלפים: ענקיות כמו גוגל או פייסבוק הן כבר לא האויב היחיד של הפרטיות
כשבלייק רובינס מפנסילבניה זומן למשרד סגנית המנהל בבית הספר התיכון שלו לפני שבועות ספורים, הדבר האחרון שציפה לו הוא שיואשם בביצוע "פעילות לא ראויה" בביתו. כהוכחה, הוצגה לרובינס תמונה שצולמה באמצעות מצלמת הרשת במחשב הנייד האישי שלו, ובה הוא נראה משתמש בסמים, לטענת בית הספר, או אוכל ממתקים, לטענת התלמיד.
הפרשה הזו, שבמרכזה מעקב בלתי חוקי לכאורה אחרי תלמידים ובני ביתם, מסעירה בימים אלה את כלי התקשורת בארצות הברית. זמן קצר אחרי שיחת הנזיפה המשונה התברר שהמחוז שבו נמצא בית הספר ריגל אחרי תלמידיו באמצעות הפעלת מצלמות הרשת במחשבי מק שחילק להם. לא פחות מ־42 פעמים, כך הודו ראשי המחוז, הופעלו המצלמות. מדוע? כדי לאתר כביכול מחשבים נעדרים. זהו הסבר תמוה שאף מתעלם מהעובדה שיש דרכים יעילות יותר ופולשניות פחות כדי לאתר מחשבים, כמו GPS.
מאז התפוצצות הפרשה הוגשה תביעת פיצויים, ה־FBI הצטרף לקלחת ופתח בחקירה, חבר מושבעים פדרלי גדול כבר התכנס (שלב ראשוני בדרך לכתב אישום ולמשפט), ותלמידים אחרים בבית הספר דיווחו שגם הם הבחינו בכך שהנורה של מצלמת הרשת נדלקת לפעמים בלי סיבה - לרוב, סימון לכך שהמצלמה פועלת. אך מעבר לצד הפלילי מעוררת הפרשה דאגה מסוג אחר.
בשבועות האחרונים סערו כלי התקשורת בעולם סביב בעיות הפרטיות בשירות גוגל באזז, שחשף מבלי משים את רשימת אנשי הקשר של משתמשיו לעיני כל. גם פייסבוק זוכה באופן קבוע לביקורת קשה על הגדרות הפרטיות המסובכות להבנה שלה, שעלולות, לדברי המבקרים, לגרום לגולשים לחשוף פרטים מביכים על עצמם. אלה לא המקרים היחידים, כמובן, וחברות אינטרנט וטכנולוגיה גדולות מואשמות לעתים תכופות שהן אינן מגנות על פרטיות המשתמשים שלהן.
אבל חומרתן של בעיות הפרטיות בשירותים החברתיים מתגמדת אל מול פרשת הריגול בבית הספר. שם, בחברות הגדולות — מדובר בחשיפה אקראית או בשגגה של מידע שהגולש גם כך ביקש לחלוק, או בפרסום פרטים שעשויים להיות רגישים. במקרה של בית הספר האמריקאי מדובר בתרחיש החדירה לפרטיות החמור והמאיים ביותר שניתן לדמיין.
בארה"ב קיימים בתי ספר רבים שמחלקים מחשבים לתלמידיהם, וגם בישראל מנסים זה זמן רב לקדם את פרויקט "מחשב לכל ילד". האם ניתן יהיה לוודא במקרים כאלה שהמחשבים נקיים מתוכנות ריגול? לא בטוח. ומה לגבי סמארטפונים שמחולקים על ידי מעסיקים, לפטופים לצורכי עבודה ורכבי ליסינג המצוידים ב־GPS?
על כל אמצעי המעקב הללו אין פיקוח, והמעקב, אם מתבצע, נעשה כמעט ללא אפשרות לגלותו. כשהחברות הגדולות כושלות בסוגיית הפרטיות, גולשים ערניים מדווחים ומתריעים. אך כשמחדל כזה מתבצע בחשאי על ידי ארגון כל כך קטן, כבר אין דרך לדעת מי מאזין או צופה בנו, ומתי.
