הפוליטיקה רעה לקפיטל

בית המשפט העליון בארה"ב הגביל לאחרונה את החופש של חברות להוציא כספים על בחירות פוליטיות. המדיניות הזו, הנהוגה גם במדינות אחרות, מונעת מהחשש שהאינטרס של בעלי המניות יגבר על אלו של קבוצות אחרות (למשל, צרכנים או עובדים).

אבל גם האינטרס של בעלי המניות עשוי להיפגע כתוצאה מהוצאה תאגידית על פוליטיקה. נכון, לחברות בורסאיות יש משאבים אדירים, שהפנייתם לפוליטיקה עשויה להשפיע על העדפות הפוליטיקאים - אבל ההשפעה של תאגידים על פוליטיקאים צפויה להחליש גם את החוקים המגנים על בעלי המניות ומבטיחים שחברותיהם ינוהלו כראוי.

כדי להבין מדוע, חשוב לזכור כי כאשר תאגידים מחליטים באילו פוליטיקאים לתמוך ולאיזו מטרה, הם לא מתייעצים עם המשקיעים. מי שמקבל את ההחלטה הם המנהלים, והאינטרס שלהם הוא זה שבשירותו פועלים הפוליטיקאים — לכאורה בשם בעלי המניות.

אין ספק שבסוגיות רבות האינטרס של המנהלים חופף לזה של המשקיעים, ואפשר לצפות לדמיון בין האינטרסים של בעלי העניין בחברות (קרי, המנהלים) ושל בעלי המניות בהן. אבל יש גם סוגיות שבהן האינטרסים של בעלי העניין ושל משקיעים חיצוניים יכולים להיות שונים.

זה כמובן המקרה שאליו מתייחסים חוקי ההגנה על המשקיע והממשל התאגידי. מטרת החוקים האלה היא להגן על משקיעים חיצוניים מהאופורטוניזם של בעלי העניין. כשחוקים כאלה רופפים, אין סייגים שיעצרו את בעלי העניין מלנהל את החברה בדרכים המשרתות את האינטרס שלהם - על חשבון האינטרס של המשקיעים.

בעלי העניין אינם רוצים שהחוקים יהיו רופפים במידה שתקשה עליהם לגייס הון מהציבור. עם זאת, כיוון שלחברות ציבוריות יש בדרך כלל הון זמין גדול, חוקים רופפים יאפשרו לבעלי העניין להשתמש בהון לפי האינטרס שלהם. בעקבות זאת, בעלי העניין מעדיפים שחוקי הממשל תאגידי יהיו רופפים יותר ממה שטוב לבעלי המניות ולחברה.

הדרכים שבהן חוקי המדינה עלולים להיות רופפים תלויות באופן שבו חברות ציבוריות בנויות ומנוהלות. בחלק מהמדינות הבעלות והשליטה מופרדות, והחברות נשלטות דה־פקטו על ידי מנהלים מקצועיים. ניתן לצפות שמנהלים כאלה ישתמשו בהשפעתם כדי להשיג חוקים שיחלישו את זכויות מחזיקי המניות מטעם הציבור - חוקים שיקשו על בעלי המניות להחליף אותם. על כן, ההשפעה התאגידית בארה"ב מקשה על השגת רפורמות שיבטלו את המחסומים על השתלטויות, ויסירו את המכשולים ליכולת בעלי המניות להחליף מנהלים בחברות.

אבל במדינות רבות אחרות, לחברות הציבוריות יש בעל מניות בעל שליטה, השולט בקבלת ההחלטות של החברה. במדינות אלה, החוקים נועדו להגביל את כוחם של בעלי המניות השולטים לקדם את האינטרס שלהם על חשבון בעלי המניות שבמיעוט - אך ניתן לצפות שבעלי העניין המכוונים את השתדלנות התאגידית ינסו להשיג חוקים שאינם מגנים על בעלי מניות המיעוט.

קורפוס גדול של עדויות אמפיריות מעיד על כך שההגנה על המשקיעים טובה יותר במדינות שהפיתוח הכלכלי והפוליטי בהן מתקדם יותר. לרוב, הדפוס הזה מפורש כתומך בטענה ששיפור ממשל תאגידי מוביל לפיתוח שכזה - אבל ייתכן גם הסבר הפוך: מדינות מפותחות יותר, שהמערכות הפוליטיות שלהן מפגינות יותר אחריות כלפי הבוחרים ופחות פגיעות לשתדלנות תאגידית, עשויות לקדם חוקים משופרים בתחום הממשל תאגידי וההגנה על המשקיעים.

לוסיאן בבצ'וק הוא מרצה למשפטים, כלכלה ומימון, ומנהל התוכנית לממשל תאגידי באוניברסיטת הרווארד. המאמר עוסק במחקר שערך עם צביקה נאמן ויתפרסם בקרוב