מתכוננים למחר

הריבית הנמוכה בעולם, אפסית למעשה, שלא היתה כמותה גם בימי מלחמת העולם השנייה, הובילה את המשקיעים לברוח מהמזומנים לכיוון רכישות ספקולטיביות של נפט וסחורות אחרות. וכך, למרות המיתון ששרר ברחבי העולם ב־2009, ועדיין שורר, מחיר חבית נפט הכפיל את עצמו, מ־35 דולר ל־70 דולר, מה שהקשה על מדינות רבות לצאת מהמיתון.

במקביל, מדינות רבות חיפשו חלופות למצב החדש, ואחת הדרכים היתה לצבור מלאי נפט מתוך חשש שהמחיר ישוב ויעלה. כך, למשל, סין, צרכנית הנפט השנייה בגודלה בעולם, בונה מאגרי אחסון נפט המספיקים לה לצריכה של 30 יום. יתרות המט"ח שלה והרצון להחזיק במלאי אסטרטגי הביאו אותה להחלטה להשקיע עד שנת 2020 במתקני אחסון שיספיקו לה ל־100 ימי צריכה.

הודו, שצופה בעיניים כלות בבניית ההגמוניה הסינית באסיה, אינה יכולה להישאר מאחור. בימים אלה בונה המדינה טרמינלים לאחסון נפט, כשאחד מהם ייפתח בשנה הבאה ועוד שניים ייפתחו בשנת 2020. מלאי זה יכול להספיק ליבוא של חודשיים, יבוא המהווה 77% מהצריכה שלה. מכיוון שהודו ענייה, היא מציעה לעיראק לבנות בשטחה טרמינלים לאחסון נפט עיראקי. לעיראק הדבר המתאים - היא מעוניינת לשקם את כלכלתה לאחר המלחמה, ומתכוונת להגדיל את תפוקת הנפט שלה פי חמישה ל־12 טונות בתוך שש שנים.

הפתרון: עמוק בים

מנגד, באירופה מחפשים פתרונות אחרים. בריטניה, למשל, מאסה ביבוא הנפט עם הירידה בתפוקת הים הצפוני, ועל כן היא העניקה זיכיונות לבניית תחנות רוח להפקת חשמל. תחנות אלה יוקמו מאות קילומטרים מהחוף, ויספקו בעתיד שליש מצריכת הכוח של המדינה תוך שימוש בעוצמת הים הצפוני. במקביל, "יוזמת רשת החשמל החוץ־יבשתית בים הצפוני" תוביל לחיסכון אדיר בהוצאות האנרגיה של גרמניה, צרפת, בלגיה, לוקסמבורג, הולנד, שבדיה, דנמרק, אירלנד, בריטניה ונורבגיה באמצעות חוות תחנות רוח עמוק בים.

בינתיים, רוסיה רואה בשביעות רצון את קשיי המימון של צינור הגז "נבוקו", שאמור לשאוב גז מעיראק, אזרבייג'ן ואולי גם טורקמניסטן, מבלי לעבור ברוסיה, ובכך לשחרר את מערב אירופה מתלות בגז הרוסי. רוסיה החליטה לנצל את ההזדמנות ולבנות צינורות גז נוספים למערב אירופה, הפעם דרך הים הבלטי, ללא מעבר באוקראינה. עלות ההקמה: 7.4 מיליארד דולר. הרוסים קיוו שמחיר הגז יעלה בגלל המשבר, אך מכיוון שקשה לעשות עסקאות ספקולטיביות בגז כמו בנפט, החליטה מפיקת הגז הרוסית גזפרום לבנות עוד צינורות כדי להעלות את חלקה של רוסיה באספקת הגז לאירופה מ־25% ל־30%.

שובה של האנרגיה הגרעינית

איטליה, שגזרה על עצמה לא להשתמש באנרגיה אטומית מאז אסון צ'רנוביל בשנת 1987, מבקשת כעת לחדש את השימוש באנרגיה אטומית כדי לאפשר לה להיחלץ מהמשבר העמוק במדינה. גם ארצות הברית רוצה להגדיל הפקת אנרגיה באמצעות תחנות כוח גרעיניות כדי לייצר מקומות עבודה ולהפחית את התלות בנפט.

בסופו של דבר, כפי שניתן לראות, המשבר מוביל לשימוש מוגבר בתחליפים לנפט, כשהדגש הוא על חיסכון באנרגיה. בארה"ב קמו ועדות ממשלתיות שממליצות על דרכי חיסכון. בישראל בחרו בדרך הקלה, והגדילו את המסים על בנזין ומים, ואף ניסו למנוע הפחתת תעריפי החשמל. בעולם מעדיפים להקים תחנות רוח, חוות סולריות, להגדיל השקעה בתחנות גרעיניות ולעבור לשימוש מוגבר בגז. הפתרון למשבר יהיה, אפוא, בדמות הייעול בשימוש באנרגיה - חוסך, יותר נקי ויוצר מקומות עבודה לחוקרים ולמתקיני המערכות.