לא על הפייסבוק לבדו

רשתות חברתיות נהפכו כבר מזמן לחלק אינטגרלי מחיי הרשת, וגולשים רבים מבלים שעות מזמנם באתרים כמו פייסבוק או טוויטר, שם הם משוחחים עם חברים ומשתפים מידע על חייהם. אבל פריחת הרשתות החברתיות יצרה גם מגוון של אתרים המיועדים לנושאים ספציפיים או חוויות מסוימות - וחלק לא מבוטל מהם הוא פרי פיתוח של חברות ויזמים ישראליים. מי שמעוניין ללמוד שפה חדשה, לכתוב ספר או סתם לגלות מחדש את השכונה שלו יכול לעשות זאת באמצעותם. "כלכליסט" בדק כמה מהרשתות החברתיות הללו, ומצא אתרים לא שגרתיים ומעניינים, שנמצאים ממש מעבר לסיבוב.

MyHood ו־Hoody: סיבוב קצר בשכונה

רשתות חברתיות משמשות בין השאר כדי לחבר בין אנשים שנמצאים במרחק רב זה מזה. אך הן גם יכולות ליצור קשרים בין חברים וזרים שנמצאים במרחק קטן, ממש בשכונה. שתי רשתות חברתיות ישראליות, MyHood.co.il ו־Hoody.co.il, מקדישות את עצמן לחיבור ויצירת קשרים בין אנשים הגרים באותה שכונה.

איור: ליאב צברי

"הייחוד ברשת החברתית שלנו הוא שהגולש נרשם לאתר עם הכתובת שלו ורואה תכנים, אירועים ועסקים שנמצאים בסביבתו הגיאוגרפית על גבי מפה אינטראקטיבית", אומר דוויד שוראקי, מייסד MyHood. "כך הגולש יכול להכיר אנשים שגרים בקרבת מקום, שאלמלא האתר בקושי היה רואה אותם ובטח לא אומר להם שלום או עוסק איתם בפעילויות משותפות".

האתר Hoody מציע אפשרויות דומות. "אפשר לקבל מידע שקשור לאירועים שקורים באזור, חוות דעת מתושבים על עסקים מקומיים, ואפילו יש פיד דוגמת פייסבוק עם עדכונים מתוך האתר וגם מחוצה לו. לדוגמה, כתבה שנוגעת לאזור המגורים", אומר מייסד האתר יואב סגל.

שני האתרים שמים דגש על כך שהם מעודדים את הגולשים לצאת מהבית ולהיפגש עם המכרים מהרשת החברתית. "האתר שלנו מאפשר לאנשים לגלות מחדש את השכונתיות ואת האנשים שגרים בבניין שלהם או בבניין ממול", מסביר שוראקי. "חודשיים לאחר ההשקה אנשים רבים כבר הכירו את שכניהם והצטרפו אליהם לפעילויות שונות, כמו ספורט, טיולים, החלפת חפצים משומשים, קבוצות קריאה וכתיבה ופעילות לילדים".

את ההכנסות האתרים מקווים לייצר באמצעות עסקים מקומיים. "מדובר בפלטפורמה שמאפשרת למורה ליוגה, לספר או למכולת השכונתית לפנות לקהל מפולח גיאוגרפית. כמו כן, רשויות מקומיות ישלמו בגין השימוש באתר לצורך העברת מידע מפולח לתושבים. גם רשתות גדולות יכולות ליצור פלטפורמת שיווק חברתי ברמת הסניף", אומר שוראקי.

Busuu: שפה לומדים מזרים

זה לא סוד ששפה חדשה כדאי ללמוד בחברותא, ועדיף עם אנשים שזו שפת אמם. מי שלא מעוניין להשקיע בקורסים יקרים, יכול למצוא אלטרנטיבה מעניינת ב־Busuu.com, רשת חברתית ללימוד שפות שפועלת מספרד.

האתר משלב בין למידה עצמית ללמידה קהילתית. הגולשים מקבלים גישה לחומרי לימוד אינטראקטיביים בחמש שפות - אנגלית, גרמנית, ספרדית, צרפתית ואיטלקית - שכוללים שיעורים על אוצר מילים, דיבור וכתיבה. במקביל, יכולים המשתמשים להיעזר בגולשים אחרים שהשפה הנלמדת היא שפת אמם, כדי להעמיק את לימודיהם. "דובר ספרדית שרוצה לשפר את האנגלית שלו יכול לאתר גולשים שאנגלית היא שפת אמם, ולהתאמן על כישורי האנגלית שלו באמצעות צ'ט או שיחת וידיאו", מסביר ברנרד ניזנר, ממייסדי האתר. "נוסף על כך, יחידות הלימוד כוללות מטלות כתיבה שנבדקות על ידי גולשים אחרים שיכולים לתת ציון ולהעיר הערות. לרוב, ההערות מתקבלות בתוך דקות ספורות".

באתר, שהוקם במאי 2008, חברים כיום כ־250 אלף משתמשים, ומדי יום נרשמים אליו כ־1,000 נוספים. המודל העסקי של הרשת החברתית מבוסס על רכישת שירותי פרימיום. "האתר בגרסתו הבסיסית הוא ללא עלות, וכולל גישה לחומרי לימוד רבים ולכל הכלים החברתיים. תמורת תשלום של 12 יורו בחודש אפשר לקבל גישה לחומר לימוד נוסף כמו יחידות דקדוק בפורמט של פודקאסטים או קובצי PDF. יש כמה אלפי גולשים שמשלמים על שירותי הפרימיום", אומר ניזנר.

לדברי ניזנר, בתקופה הקרובה עתיד היצע השפות שבאתר להתרחב: "אנחנו מעוניינים להתמקד יותר בשפות פחות נפוצות, ובשנה הקרובה נציג חמש שפות חדשות. היו הרבה בקשות ממשתמשים ישראלים שהציעו לתרגם את התוכן שלנו חינם, ועברית נמצאת ברשימה שלנו, אבל אני לא יודע מתי נציע אותה".

WeBook: איפה עמוס עוז הבא

גם עבור גולשים שכבר חזקים בשפות, ובמיוחד עברית, יש מקום משותף באינטרנט. WeBook.co.il, רשת חברתית לכותבים, קוראים ומבקרים, היא מעין מקבילה של יוטיוב לכתבי יד. האתר הוא גרסה עברית לאתר אמריקאי שהושק לפני שנה שמאפשר לכותבים לכתוב באופן עצמאי או בשיתוף גולשים אחרים, ולשאר הגולשים לקרוא את הטקסטים, לדרג או לבקר אותם. הגולשים יכולים לנהל רשימת חברים ולקבל עדכונים שונים, כמו פרק חדש שנוסף לכתב יד שאחריו הם עוקבים.

את האתר מפעילה הוצאת הספרים כנרת, זמורה־ביתן, דביר, שמתכוונת לנצל אותו כדי לאתר כותבים מוכשרים ולצרף אותם להוצאה. "הכותבים יכולים להתגלות באחד בשני מסלולים", אומרת מנכ"לית האתר נעה ווסרמן. "הראשון הוא דירוג והצבעה של חברי הקהילה והשני באמצעות לקטורים שלנו שגולשים באתר.

"הלקטורים לא מחפשים רק כתבי יד ראויים. הנחת היסוד היא שיש לא מעט כותבים שיש להם כישרון, אבל כתב היד שלהם לא בשל, ועצה מקצועית תסייע להם לעלות מדרגה ולהפוך לראויים לצאת לאור. נוסף על כך, אנחנו מאמינים גם שבין גולשי האתר יש לא מעט אנשים שמוכשרים בלקטורה ובעריכה, וגם אותם אנחנו מחפשים. את הכותבים האלה נזמין להצטרף לצוות הלקטורים שלנו".

fidd.me: קינוח ששווה ציוץ

אומרים שמי שאוכל לבד - מת לבד. אבל מי שאוכל ביחד, יכול גם לדבר על זה באמצעות fidd.me, רשת חברתית לאוהבי אוכל (foodies), שמהווה מעין טוויטר של מנות ומסעדות. באמצעות אפליקציה לאייפון יכולים חברי הרשת לצלם מנות שהזמינו במסעדה, להצמיד את התמונות למסעדה המתאימה, להוסיף הערות ולעדכן את כל הקוראים שלהם ברשת החברתית.

מתייגים וממליציםצילום: אוראל כהן

מאחורי המיזם עומדים הישראלים יוסי תאגורי, ערן קמפף, אודי מילוא ונאור סוקי. לדברי תאגורי, כמו הרבה רעיונות טובים גם הרעיון הזה נולד ממש במקרה. "לפני שנה וחצי ישבנו במסעדה ואכלנו מנה שהיתה מאוד טעימה", הוא מספר. "רצינו לספר את זה לאחרים וחשבנו להעלות תמונה של המנה לטוויטר ולתייג אותה תחת קטגוריה של אוכל. חיפשנו דרך לעשות זאת ומצאנו את התגית fiddme. קנינו את הדומיינים הרלבנטיים והתחלנו לתייג את הדברים שאכלנו.

"אז גם ראינו שמאות אנשים צופים בתמונות ושמעניין אותם לדעת איפה נמצאת המסעדה, מה מספר הטלפון שלה ואילו מנות יש בה", מוסיף תאגורי. "זה מידע שקשה להעביר ב־140 תווים. זה בעצם תפריט ויזואלי של כל המנות שהחברים באזורך אכלו". לדבריו, פידמי אינה מיועדת לעדכונים על כל כוס קפה ששותים המשתמשים. "אנחנו רוצים שיעדכנו על הדברים הטובים, הדברים שהם היו מספרים לחברים. אם תלך למסעדה ויש קינוח מדהים, אנחנו רוצים שתשתף אותו עם העולם", הוא אומר.

האפליקציה, שהושקה בסוף דצמבר, צברה כבר כמה מאות משתמשים, ששמעו עליה מפה לאוזן. בקרוב מתכוונים המפתחים להשיק אפליקציות לאנדרואיד ולנוקיה, וגם לשלב מודל עסקי. "יש ערך מאוד משמעותי לבעלי מסעדות", מסביר תאגורי. "כיום יש נתק בין הלקוחות למסעדות, שאנחנו מתכוונים למלא את החלל שלו. אין סיבה שהקשר של בעל המסעדה עם הלקוחות יהיה רק באמצעות באנר באתר או ניוזלטר שהוא שולח פעם בכמה זמן".

sense of fashion ו־kaboodle: לקנות ברשת ביחד

חוויית השופינג עם חברים היא משהו שקשה לשחזר ברשת. אבל בשנים האחרונות קמו כמה רשתות חברתיות שמנסות לעשות בדיוק את זה. אחת הרשתות האלו, Senseofashion.com, הוקמה על ידי הישראלים דריה שועלי ויריב חבוט. האתר הוא למעשה זירת מסחר למוצרי אופנה, עם דגש על כלים חברתיים. מצד אחד יכולים מעצבים או בעלי בוטיקים להקים חנות מקוונת ולהציע את מרכולתם. מצד שני, הקונים יכולים לחוות את דעתם על המוצרים, להציג מלתחות לדוגמה ותמונות שלהם, ולשתף את המידע עם חבריהם.

אתר ותיק יותר, הוא kaboodle.com. "קאבודל היא רשת חברתית לשופינג, שמחברת אנשים למוצרים", מסביר מאניש צ'אנדרה, מנכ"ל ואחד ממייסדי קאבודל. "האתר מורכב מקהילה של כמיליון משתמשים, שגולשים לאתרי סחר כמו eBay או וול־מארט, מוסיפים מוצרים וממליצים עליהם. בנוסף הם יכולים ליצור קולקציות בנושאים שונים ולנהל בלוג שמאפשר להם לחלוק תמונות וחוויות".

give4u: אפשר גם להתנדב

יש מי שמאמינים שרשתות חברתיות יכולות גם להיות גורם משמעותי לשינוי חברתי. דוד אברמוב, מייסד הרשת החברתית למתנדבים ולעמותות give4u.org, הוא אחד מהם. "הגולש נרשם כמו לכל רשת חברתית, אבל במקרה שלנו צריך לספק רק שם וכינוי, מדינה, והתחום שבו הוא רוצה להתנדב - אנשים, חיות או סביבה. במקביל, יכולים גם להירשם עמותות, ארגונים או אנשים שזקוקים לעזרה", אומר אברמוב. לאחר ההרשמה המתנדבים יכולים לחפש עמותות לפי אזור ותחום פעילות, ולבחור את הפעילות שבמסגרתה הם רוצים לתרום. במקביל יכולות עמותות לחפש אחר מתנדבים ולהציע להם להתנדב לפעילות מסוימת.

"ארגון יכול לפרסם שהוא צריך 50 אנשים לחלוקת מזון ברחובות. תושב האזור שראה את זה ומעוניין יכול ליצור קשר עם הארגון בפורומים או בצ'ט של האתר, ולסייע", מסביר אברמוב. בנוסף יכולים המשתמשים לנהל רשימת חברים של מתנדבים או עמותות, ולעקוב אחר פעולותיהם באמצעות בלוגים שהם מנהלים באתר ושבהם ניתן לשלב תמונות וסרטוני וידיאו. הרשת החברתית, שנמצאת כיום בשלב בטא, כוללת כמה אלפי גולשים וארגונים.