לאחר 15 שנה: המשקיעים ברייכרט תעשיות יקבלו פיצוי בגובה 10 מיליון שקל
פסק הדין הינו הראשון שניתן בתובענה ייצוגית בתחום ניירות ערך
פסק הדין הראשון בתובענה ייצוגית בנושא ניירות ערך ניתן היום (ד') בבית המשפט המחוזי בתל-אביב על ידי השופטת מיכל אגמון-גונן. פסק הדין עוסק בפרשת רייכרט תעשיות, שהגיעה לתודעת הציבור כבר באפריל 1995 ומאז מתגלגלת בבתי המשפט, וקובע אחרי 15 שנה שהמשקיעים יקבלו פיצוי בגובה 10 מיליון שקל, ואילו עורכי הדין יקבלו 1.3 מיליון שקל. המשקיעים שנפגעו מהפרשה יכולים תוך חודשיים לפנות לעורכי הדין שייצגו את התובע הייצוגי לשם קבלת חלקם.
למרות הקביעות העקרוניות בנוגע לפיצוי משקיעים במקרה של הטעייה בתשקיף, המשקיעים עצמם לא יצאו מורווחים מהתמשכות ההליכים, מכיון שהפיצוי העקרוני (בסכום 9.9 מיליון שקל) נקבע כבר במסגרת הסכמי פשרה שנחתמו עם מרבית הנתבעים בשנת 2000. השופטת אף ציינה, כי "המשך ניהול התובענה לא רק שלא הביא לחברי הקבוצה תועלת נוספת, אלא אף גרם לנזק, שכן במהלך השנים הרבות של ניהול התובענה כספי הפשרה לא חולקו, והוצאו הוצאות ניכרות על שכר טרחה לעורכי דין ולמומחים".
חברת רייכרט תעשיות עסקה בייצור ושיווק מוצרי בטון. ניירות הערך של החברה הוצעו לציבור בבורסה בתל אביב בתשקיף שפורסם באוגוסט 1993, כאשר התשקיף והדוחות הכספיים הציגו בפני המשקיעים תחזית אופטימית באשר לעתידה הפיננסי של החברה. באפריל 1995 דיווחה החברה בדו"ח מיידי לבורסה על מעצרם של יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל חברה, עזרא רייכרט, ושל סמנכ"ל הכספים וחשב החברה, מנשה כהן, בחשד לביצוע עבירות מס.
בתגובה לדיווח זה צנחו שערי המניות של החברה בכ-71% בתוך כחודש, ובאותו חודש הופסק המסחר בניירות הערך של החברה. ביולי אותה שנה הוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה לפירוק החברה, על בסיס הצהרת רייכרט כי חובות החברה עולים בכ-37 מיליון שקל על נכסיה.
התובע המייצג, משה שמש ז"ל, רכש במהלך פברואר 1994 מניות ואופציות של החברה בסכום כולל של כ-60 אלף שקל, ובתביעתו האישית תבע פיצוי של 72,997 שקל, ואת הנזק לקבוצה קבע על סכום מינימלי של כ-13 מיליון שקל. התביעה הוגשה כנגד רייכרט ומשפחתו, שהחזיקו 88% מהון המניות של החברה, הדירקטורים, רואי החשבון וסמנכ"ל הכספים.
בשנת 2000 אושרו הסכמי פשרה שהושגו בין חלק מהנתבעים, וההליך המשיך להתנהל כנגד רייכרט וכהן בלבד עמם לא הושגה פשרה. בית המשפט המחוזי קבע שכהן ורייכרט ישלמו 3.4 מיליון שקל, והשניים ערערו על ההחלטה לבית המשפט העליון, שאישר את ההחלטה והחזיר את הדיון למחוזי בתל-אביב כדי להכריע בכמה כל משקיע אינדיבידואלי יקבל. העליון קבע עקרונית שהנזק ייקבע על פי שיטת חסרון הכיס.
החידוש בפסק הדין הוא הצורך של בית המשפט להתמודד עם החישוב של הפסדים שנגרמים כתוצאה מהטעייה בתשקיף. השופט אגמון-גונן, שנחשבת לשופטת מומחית לתחום הכלכלי, ניתחה את חוות הדעת שהוגשו לה במסגרת התיק של הכלכלנים מנחם פרלמן וד"ר גד פניני.
השופטת אגמון-גונן הגיעה למספר מסקנות, ובינהן שלצורך חישוב הנזק יש לבחור בשיטה המקזזת את ההפסד שהיה נגרם למשקיעים ממילא כתוצאה מירידות המחירים שאינן קשורות למידע המטעה, ואשר היה נגרם למשקיעים ממילא בשל עצם בחירתם להשקיע בשוק ההון. בנוסף כתבה השופטת, כי השוק לא היה משוכלל דיו ולא היתה זליגת מידע אודות התרמית. "גם אם הייתה השפעה כלשהי על מחיר המניה כתוצאה מהדו"חות הכספיים המסולפים, הרי שלא ניתן לכמת אותה בצורה סבירה", פסקה אגמון גונן.
במקרה של חברת רייכרט, קבעה השופטת, הצניחה במחיר המניה מיד לאחר מועד גילוי התרמית היתה בשיעור גבוה מאד של כ-70%, ועל כן ירידה זו מייצגת באופן המדויק ביותר את הנזק שנגרם למשקיעים כתוצאה מהתרמית.
עורכי הדין רמי בן נתן ונדב אולגן ייצגו את התובע הייצוגי ומונו כנאמנים לביצוע פסק הדין. את רייכרט ייצגו עורכי הדין אבי סלונים ונירה להב.
קבלו ישירות למייל שלכם את החדשות האחרונות בתחום המשפט. לחצו להרשמה
