• תפריט
חדשות טכנולוגיה

חינוך טכנולוגי מגיל 8: "תכנות זה הנייר והעיפרון של המאה ה-21"

סקראץ' היא תוכנה חדשה שמלמדת את ילדי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים לתכנת. יותר מרבע מיליון ילדים בעולם כבר משתמשים בה, והחבר הישראלי בצוות המפתחים פועל להכניס אותה גם לתוכנית הלימודים בארץ

"ילדים צריכים להבין איך העולם סביבם עובד", אומר ד"ר אורן צוקרמן, ראש המחלקה לתקשורת אינטראקטיבית במרכז הבינתחומי בהרצליה. "במאה ה־20 היו לנו אבני לגו, שבעזרתן למדנו את החוקים הבסיסיים של הפיזיקה. במאה ה־21 הטכנולוגיה תופסת מקום גדול בחיי היומיום - ילדים משתמשים באייפוד ובטלפון סלולרי, אבל אין להם מושג איך הם פועלים, וחבל".

צוקרמן עובד בשנתיים האחרונות על גרסה עברית ל"סקראץ'" (Scratch) - שפת תכנות וסביבת פיתוח תוכנה המיועדת לילדים מגיל שמונה, שמופצת חינם. גרסתה העברית זמינה להורדה בכתובת scratch.org.il. סקראץ' פותחה במעבדות אוניברסיטת MIT, והיא נועדה להקנות לילדים הבנה בעקרונות של מדעי המחשב, תכנות וטכנולוגיה בכלל.  

ד"ר אורן צוקרמן. במאה ה-20 היה לנו לגו, היום לכל ילד יש אייפוד ד"ר אורן צוקרמן. במאה ה-20 היה לנו לגו, היום לכל ילד יש אייפוד צילום: יובל חן

 

אלא שלמרות פשטות השימוש והעובדה שהתוכנה מופצת בחינם, סקראץ' היא יותר מצעצוע. היצירה באמצעותה מקנה מיומנות בסיסית אך חיונית בתכנות, ומרגילה את המשתמש לדרך המחשבה האנליטית של מדעי המחשב. והחשוב מכל, לדברי צוקרמן, הוא שהילד, כבר בגיל צעיר, מתחיל ליצור בעזרת הטכנולוגיה. "סקראץ' הוא קודם כל כלי ליצירה, כמו קופסת צבעים", הוא אומר. "יש ילדים שיקלטו בדרך המון עקרונות תכנות ויש ילדים שלא. לא כולם יהפכו למתכנתים המבריקים של הדור הבא. אבל בפעם הבאה שהם מורידים משחק לסלולרי, הם יידעו שגם הם מסוגלים לפתח כזה".

 

עכשיו, לאחר שעזר לתרגם את התוכנה, צוקרמן פועל להכניס את סקראץ' לתוכנית הלימודים הארצית. משרד החינוך כבר אישר את השימוש בגרסה העברית של סקראץ' כלומדה יצירתית בבתי ספר יסודיים. מורים ביותר מ־50 בתי ספר בישראל כבר משתמשים בה בשיעורי מתמטיקה, ספרות ואפילו מוזיקה. אולם אלה יוזמות פרטיות של מורים, וצוקרמן רוצה לארגן פעילות נרחבת יותר.

 

עם שותפו למאמץ, משה חיימוביץ', מפקח מחוזי למחשבים במשרד החינוך, הם מנסים לשכנע את ועדת התקשוב של המשרד להכניס לתוכניות הלימודים של חטיבות הביניים שיעורי תכנות באמצעות סקראץ'. אם תרצה הוועדה, השיעורים יחלו כבר בשנה הבאה. השבוע יגיע לישראל היזם המקורי של הפרויקט, פרופ' מיטשל רזניק ממכון MIT, שייפגש עם בכירים במשרד החינוך כדי לקדם את הנושא.

 

מהוגי "מחשב המאה דולר"

 

מעבדת המדיה של MIT, שבה נולד הפרויקט יוצא הדופן בתחילת העשור, היא אותה מעבדה שהרימה את פרויקט OLPC - "לפטופ לכל ילד", שבראשית דרכו כונה גם "מחשב המאה דולר" - ויצרה מחשב קטן וזול שאפשר לחלק לילדי העולם השלישי. גם במקרה של סקראץ', הפרויקט מתבסס על אידיאולוגיה חברתית וחינוכית. מיטשל רזניק, שמכהן כראש החוג למדעי ואמנויות המדיה ב־MIT, הוא חוקר של הוראת טכנולוגיה לילדים. בשנות התשעים הוא המציא רובוטי צעצוע לילדים, שלימים ישווקו על ידי חברת לגו תחת המותג MindStorms. לאחר מכן יצר את PicoCricket - ערכת יצירה לילדים שכוללת מעבדים, חיישנים ורמקולים קטנים.

 

סקראץ', לפי רזניק, היא כלי ל"דמוקרטיזציה של התכנות", מכיוון שהיא מאפשרת ליצור תוכנות כמעט בלי ידע מוקדם. היא גם מופצת בחינם כדי שמחסומים כלכליים לא ימנעו מאיש להשתמש בה. במאמר בשם "לזרוע זרעים לחברה יצירתית יותר" מ־2007 טען רזניק כי אנו כבר לא חיים בעידן המידע, אלא בעידן היצירתיות. ילדים מכל השכבות צריכים לדעת לא רק להשתמש בטכנולוגיה, אלא גם לפתור בעיות ולהעלות רעיונות חדשים ומלאי דמיון. על כך אומר צוקרמן: "רובנו מקבלים היום רק את הכלים לצרוך מדיה. בתכנות אתה נהפך ליצרן מדיה. במאה ה־21, זה חלק אינטגרלי מהחשיבה הביקורתית".

 

סקראץ' הושקה רשמית ב־2007, אך צוקרמן היה מעורב בפרויקט מאז החל בשנת 2002, אז היה דוקטורנט בהנחייתו של פרופ' רזניק. "כשהגעתי לארץ לפני שנתיים התחלתי לעמול על הטמעת סקראץ' בישראל", צוקרמן מספר. "המטרה שלנו היא למחוק את הגבול בין אנשים שנחשבים ל'בעלי כישרון למתמטיקה' לבין אלה שנחשבים ל'יצירתיים'. התגברות על החשש מחשיבה מתמטית ומתכנות תגשר על הפער הזה. והרעיון כולו הוא ללא מטרות רווח - אנחנו בסך הכל רוצים להפיץ לכל ילדי ישראל את הכלי הזה, שהוא חינמי לגמרי, לתת להם נייר מסוג חדש, שיאפשר להם להביא את עצמם בדרכים חדשות".

 

מתאים לכיתה ג'

 

צוקרמן נוסע בימים אלה בארץ ומעביר סדנאות סקראץ' בבתי ספר ובחוגים לנוער. הוא כבר נוכח כי מורים מאמצים את סקראץ' לא רק במסגרת שיעורי מחשבים. "בבית הספר היסודי רמת רזים בצפת, אחד הראשונים שלימדו סקראץ' בארץ, נתנו לילדים להכין פרויקט על אליעזר בן־יהודה", הוא מספר. "מכיוון שנתנו להם להשתמש בסקראץ', הם יצרו סרט אנימציה שבו הם מראיינים אותו והוא מסביר על המילים שהמציא".

 

המטרה הסופית היא לגבש מסגרת לסקראץ' במערכת החינוך. הבעיה היא שהתוכנה אינה מתאימה למושגים הקיימים במערכת. "כשמלמדים בבתי ספר תכנות, הם מדברים על גיל חטיבת הביניים לכל הפחות", אומר צוקרמן. "אבל עם סקראץ' אני יכול להתחיל הרבה יותר מוקדם - כיתה ג' ואפילו לפני. ילד יצירתי בן שבע שמסתדר היטב עם עכבר ומחשב יכול ללמוד את זה יותר בקלות מאדם בן 30 שיש לו חששות מפני תכנות. אני מעביר לילדים הדרכה של שלוש־ארבע דקות והם מתחילים לעבוד".

  

תלמידי בית הספר רמת רזים בצפת מתכנתים בסקראץ' תלמידי בית הספר רמת רזים בצפת מתכנתים בסקראץ'

 

מה בני שבע מתכנתים? אפשר להתרשם מיותר מ־400 אלף הדוגמאות שהועלו לרשת החברתית של סקראץ'. יש באתר, למשל, יותר מ־700 משחקונים שהם פשוט משחק בבובות - דמות מצוירת מופיעה על המסך ואפשר להחליף לה בגדים ותסרוקות. רבים מהילדים גם יוצרים גרסאות משלהם למשחקי מחשב אהובים, כמו סופר מריו או פקמן. ברוח הזמן, אפשר גם להכין "רמיקס" - לקחת פרויקט של ילד אחר, להוסיף לו ולשנות אותו, ולהעלות אותו בחזרה לאתר. הפרויקט החדש יוצג שם עם קרדיט משותף. הרשת החברתית השוקקת הזו, שהממשק שלה מזכיר מאוד את יוטיוב, קיימת בכמה שפות אך עדיין לא בעברית.

 

"אנחנו עורכים מחקרים מעניינים על הקהילה הזו", אומר צוקרמן. "למשל, אין הבדל משמעותי במידת ובסוג הפעילות בין ילדים וילדות. אם היינו חושבים שבנים יתלהבו יותר מסקראץ', או שהבנות שמתעניינות יעסקו יותר באנימציה ואמנות אינטראקטיבית מאשר במשחקי פעולה - זה לא נכון. שני המינים מכינים פרויקטים מכל הסוגים האלה. זה ממצא מעודד לגבי העתיד של נשים בתחום התכנות, וזו עוד סיבה שמשרד החינוך מתעניין בפרויקט".

16תגובות
בטל שלח
  • אחלה רעיון, אבל כדאי לצנן את ההתלהבות, בייחוד בנוגע לגיל המשתמשים סקראץ' דומה ביותר למחוללי משחקים רבים שקיימים בשוק. הייחודיות, שהיא גם הגדולה שלה היא בהיותה מופצת בחינם ומתורגמת לעברית מלאה, דבר שאי אפשר לומר על המחוללים האחרים.

    אבל - רבותיי, נא להירגע. תכנות זה דבר מורכב, והתכנות במחולל תכנות (כמו לדוג' סקראץ') הוא תכנות לכל דבר ועניין. כן, ממש תכנות, אבל איפה ההבדל? שבתכנות "אמיתי" צריך לכתוב שורות קוד ולהסתבך עם "שגיאות תחביר" שזה אומר לא לשים נקודה במקום מסוים בטעות או לכתוב מילה כלשהי בשגיאות - כל אלה יובילו לכך שהתוכנית לא תפעל ויקשו על הביצוע וגם יעלו לכם את העצבים (כן, אנחנו דור עצבני, וסקראץ' ודומותיה אכן פותרות באופן נפלא את הבעיה הזאת בכך שהיא מצליחה להימנע מכל הבעיות הנ"ל).

    בסקראץ' ובתוכנות הדומות לה אין שורות קוד ולא כותבים מילים כמעט, ובמקום זה התכנות נעשה באופן גרפי. בוחרים פקודות ומכניסים נתונים, אבל מבחינת הלוגיקה ודרך הפעולה - זה בדיוק אותו תכנות, רק בצורת ביצוע שונה. את ההיגיון, הכללים, הלוגיקה צריך שיהיה לכל מתכנת הן בקוד והן בסקראץ'.

    מכל האמור לעיל ניתן להסיק שהתוכנה לא מתאימה לפחות לא באופן רציני לגיל 7 או 8. יש במשחקי מחשב ובתכנות בגלל לוגיקה מסובכת ומורכבת. אני לא אומרת שילד בן 8 לא יוכל לעשות עם התוכנה כלום, אבל הוא יוכל לעשות בה דברים פשוטים. מבוגרים, לעומת זאת, שיש להם יכולת להבין את ההיגיון שמאחורי הפעולות (כי אחרי הכול זה לא חשוב אם כותבים קוד או בוחרים פעולות - בשורה התחתונה - צריך להבין מה עושים) השמיים הם הגבול מבחינת היכול ליצור דברים מסובכים ומורכבים.

    לכן אין שום סיכוי שבעולם שילד בן 8 יצליח בתכנות באמצעות התוכנה יותר מאדם בן 30 שהוא בשיא כושרו מבחינת יכולת המוח. נכון, פחד מתכנות יכול להגביל, אבל אחרי שפורצים את מחסום הפחד (ובאמת אין סיבה לפחד, בטח לא מסקראץ') ההבדלים בין השניים יהיו ברורים לעין כל. בקיצור - אפשר להכניס למערכת החינוך, באופן רציני - רק מכיתות התיכון. לנושאים פשוטים - אפשר גם קודם.
    תהילה, (29.05.11)
  • ללממדתיי אתת זזהה ! : )) כככככמממהה למממדתתי אאתתת זההה בכיתה ה'-ו' : ] עם משה חיימוביץ' =] היום אני בכיתה ז' , והייתי ממש מצוינת בתוכנה D=
    ליאור ספיר, (01.08.09)
  • ילדים ואינטרנט בהקשר זה של התכנות והגישה הטבעית לטכנולוגיה אצל הקטנים, כדאי לתת גם מחשבה על נושא בטיחות הגלישה שלהם באינטרנט.

    יכול לקרות בהחלט מצב שעליונות הילדים מבחינה טכנולוגית תגרום להסתרת מעשים מהוריהם או פשוט, חוסר הבנה של ההורה מה הילד עושה שם במחשב.

    התוצאה - מקרה אופיר רחום או ערן אדרת ז"ל.
    בדיוק על זה יתקיים כנס אינטרנט וריאליטי מטעם עמותת אשנב, במכון הטכנולוגי חולון, 29.6.09
    http://www.hit.ac.il/mc/eshnav09/
    אהובה, (15.06.09)
  • אני "חזק" עם מגיב מס' 3! פשוט צודק, מי שטוען שככה מלמדים לתכנת חוטא לעיקר. הדוגמא שהביא לגבי מוזיקאים מגיב מס' 3 בתגובה 10 היא מדוייקת להפליא.
    בכיתה ב' אני זוכר שלמדתי קצת לוגו (זוכרים, עם הצב והפקודות). לפחות, פה קבלתי ראייה בסיסית של מתודולוגיות תכנות (לא פיתוח תוכנה אלא תכנות).
    לא בקשתי שילמדו שפות פונ' כמו ML או לוגיות כמו PROLOG אלא איטראטיביות כמו פסקל, בייסיק (וכן מומלץ שיראו מה זה עצמים ואיך לקשר בינהם, אולי אפילו רק ברמה הגרפית בכדי שיזרמו טוב יותר עם JAVA ו #C בהמשך הדרך).
    כאחד שעבר את המסלול שעבר מגיב מס' 3, התחלתי בגיל 14+ (והיום ממוקם לא רע בכלל...) והתמקדתי בבעיות חשיבתיות והרבה גרפיקה ממוחשבת (3D, 2D, משחקים וכיו"ב) ואני מדגיש: הילדים חייבים לקבל קודם רקע תאורטי בסיסי במתמטיקה ופיסיקה (אפשר להתחיל עם דוגמאות בשביל התחושה). לא ייתכן שהם יגררו שורות קוד... אנימציה זה לא תכנות, אפילו אם נפרס לך קוד!
    זה מזכיר משפט יפה של מרצה לחדו"א בטכניון: "אם נתקלת בבעיה, שברת את הראש שעה ובסוף הצצת בפתרון, כאילו בזבזת שעה מהחיים אבל אם יגעת ומצאת, אשריך!".
    בקיצור, רק ע"י שבירת ראש והרבה נפילות וגלגולים הגעתי למצב של הבנה אמיתית איך לפתח משחק (מאפס!) או תוכנה שלמה.
    כאחד שהעביר לא מעט שיעורים פרטיים הן בתיכון והן במכללות (הרמה שם פשוט מבישה!) אני יכול רק לאמר שמשהח"נ כשל בהקניית אותם מתודולוגית למידה עצמית והתמודדות עם קשיים שאפיינו יותר את דור שנות ה 70-80.
    מה לעשות, כמו שחומר בנוי מאטומים ורק אז מולוקולות וקשרים מורכבים יותר, כך גם בתכנות (אמיתי!) יש ללמוד את אבני הבניין מלמטה - יש לנו מספיק "מעצבי תוכנה", הגיע הזמן שיהיו מהנדסים גם (לא תוכניתנים, מהנדסים!).
    תודה...
    רועי, (11.06.09)
לכל התגובות