סגור
רשות ניירות ערך היא הגוף הממשלתי האחראי לפיקוח ולהסדרה של שוק ההון בישראל.

היסטוריה והקמה

רשות ניירות ערך הוקמה מכוח חוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, שנחקק בעקבות המלצות ועדת ידין שהוקמה בשנת 1962 על ידי משרד המשפטים. הוועדה, בראשות ד"ר אורי ידין, נועדה לבחון את צורכי ההסדרה של שוק ההון הישראלי ולגבש תשתית חוקית נאותה לפעילותו. בדו"ח הסופי שהוגש ב-1963, המליצה הוועדה על הקמת גוף עצמאי שיפקח על השוק ויבטיח את אמינותו ושקיפותו. ההצעה הפכה להצעת חוק שהוגשה על ידי שר האוצר פנחס ספיר בשנת 1964, ועברה בכנסת ב-1968. החוק נכנס לתוקף בשלבים: פרק ההקמה של הרשות החל באפריל 1969, ולאחר מכן נכנסו לתוקף גם הוראות הפיקוח והאכיפה שנקבעו בו.

מבנה ארגוני ותפקידי הרשות

הרשות מורכבת ממספר מחלקות מקצועיות:
  • מחלקת תאגידים – פיקוח על דיווחים כספיים ופרסום תשקיפים.
  • מחלקת השקעות – רישוי ופיקוח על מנהלי תיקים, יועצים ומשווקים.
  • מחלקת אכיפה וחקירות – ביצוע חקירות והטלת עיצומים בגין הפרות.
  • המחלקה המשפטית – ייעוץ וייצוג הרשות בבתי משפט.
תפקידי הרשות כוללים מתן היתרים, פיקוח על הבורסה לניירות ערך וזירות מסחר נוספות, קידום רגולציה חדשנית ואכיפה מנהלית ופלילית.

רגולציה ואכיפה בשוק ההון

רשות ניירות ערך מפעילה מגוון כלים לאכיפת החוק, הן במישור האזרחי והן הפלילי. במסגרת פעילותה, הרשות מוסמכת להטיל עיצומים כספיים, להגיש כתבי אישום פליליים ולהפעיל סנקציות מנהליות נגד מפרי חוק. אחת מהיחידות המרכזיות בפעילות זו היא מחלקת החקירות, הפועלת בשיתוף פעולה עם פרקליטות המדינה וגורמים נוספים.

פרשיות בולטות

רשות ניירות ערך מילאה לאורך השנים תפקיד מרכזי בפיקוח ואכיפה על פעילות שוק ההון המקומי. במסגרת תפקידה זה, טיפלה הרשות במספר פרשיות בולטות שביטאו את יכולתה להטיל סנקציות משמעותיות, הן בתחום העיצומים המנהליים והן בהובלת הליכים פליליים שהובילו לעונשי מאסר בפועל.
שלוש פרשות מרכזיות ממחישות זאת היטב: בפרשת פסגות, נחשפה תרמית רחבת היקף במסחר באג"ח ממשלתיות שהובילה לקנס חסר תקדים של 150 מיליון ש"ח ולמאסרים של מנהלים בכירים. בפרשת נוחי דנקנר, הרצת מניות לקראת הנפקה הובילה לעונשי מאסר משמעותיים והחמרה של הענישה בערכאת הערעור. ובפרשת אמיר ברמלי, הונאת משקיעים בהיקף של מאות מיליוני שקלים הסתיימה בגזר דין תקדימי של 14 שנות מאסר.

רישיון ניהול תיקים

אחד התחומים המרכזיים בהם עוסקת הרשות הוא פיקוח על ניהול תיקים. על מנת לעסוק בניהול תיקי השקעות עבור אחרים בישראל, יש צורך בקבלת רישיון ניהול תיקים מטעם רשות ניירות ערך. הדרישות לרישיון כוללות:
  • השכלה אקדמית רלוונטית.
  • מעבר של סדרת בחינות מקצועיות.
  • תקופת התמחות מעשית בפיקוח.
ההליך נועד להבטיח שרק מועמדים בעלי הכשרה מקצועית מתאימה יקבלו את הרישיון ויוכלו לנהל כספי ציבור באופן אחראי.

בחינות מקצועיות

בחינות הרשות הן שלב קריטי בתהליך קבלת רישיון ניהול תיקים. הן כוללות נושאים כמו:
  • כלכלה וחשבונאות.
  • סטטיסטיקה ומימון.
  • אתיקה מקצועית ורגולציה.
בחינות אלו נערכות מספר פעמים בשנה, והרשות מציעה פטורים למועמדים בעלי רקע אקדמי רלוונטי. מעבר הבחינות מהווה תנאי סף להמשך ההתמחות והגשת בקשה לרישיון.
רשות ניירות ערך היא הגוף הממשלתי האחראי לפיקוח ולהסדרה של שוק ההון בישראל.

היסטוריה והקמה

רשות ניירות ערך הוקמה מכוח חוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968, שנחקק בעקבות המלצות ועדת ידין שהוקמה בשנת 1962 על ידי משרד המשפטים. הוועדה, בראשות ד"ר אורי ידין, נועדה לבחון את צורכי ההסדרה של שוק ההון הישראלי ולגבש תשתית חוקית נאותה לפעילותו. בדו"ח הסופי שהוגש ב-1963, המליצה הוועדה על הקמת גוף עצמאי שיפקח על השוק ויבטיח את אמינותו ושקיפותו. ההצעה הפכה להצעת חוק שהוגשה על ידי שר האוצר פנחס ספיר בשנת 1964, ועברה בכנסת ב-1968. החוק נכנס לתוקף בשלבים: פרק ההקמה של הרשות החל באפריל 1969, ולאחר מכן נכנסו לתוקף גם הוראות הפיקוח והאכיפה שנקבעו בו.

מבנה ארגוני ותפקידי הרשות

הרשות מורכבת ממספר מחלקות מקצועיות:
  • מחלקת תאגידים – פיקוח על דיווחים כספיים ופרסום תשקיפים.
  • מחלקת השקעות – רישוי ופיקוח על מנהלי תיקים, יועצים ומשווקים.
  • מחלקת אכיפה וחקירות – ביצוע חקירות והטלת עיצומים בגין הפרות.
  • המחלקה המשפטית – ייעוץ וייצוג הרשות בבתי משפט.
תפקידי הרשות כוללים מתן היתרים, פיקוח על הבורסה לניירות ערך וזירות מסחר נוספות, קידום רגולציה חדשנית ואכיפה מנהלית ופלילית.

רגולציה ואכיפה בשוק ההון

רשות ניירות ערך מפעילה מגוון כלים לאכיפת החוק, הן במישור האזרחי והן הפלילי. במסגרת פעילותה, הרשות מוסמכת להטיל עיצומים כספיים, להגיש כתבי אישום פליליים ולהפעיל סנקציות מנהליות נגד מפרי חוק. אחת מהיחידות המרכזיות בפעילות זו היא מחלקת החקירות, הפועלת בשיתוף פעולה עם פרקליטות המדינה וגורמים נוספים.

פרשיות בולטות

רשות ניירות ערך מילאה לאורך השנים תפקיד מרכזי בפיקוח ואכיפה על פעילות שוק ההון המקומי. במסגרת תפקידה זה, טיפלה הרשות במספר פרשיות בולטות שביטאו את יכולתה להטיל סנקציות משמעותיות, הן בתחום העיצומים המנהליים והן בהובלת הליכים פליליים שהובילו לעונשי מאסר בפועל.
שלוש פרשות מרכזיות ממחישות זאת היטב: בפרשת פסגות, נחשפה תרמית רחבת היקף במסחר באג"ח ממשלתיות שהובילה לקנס חסר תקדים של 150 מיליון ש"ח ולמאסרים של מנהלים בכירים. בפרשת נוחי דנקנר, הרצת מניות לקראת הנפקה הובילה לעונשי מאסר משמעותיים והחמרה של הענישה בערכאת הערעור. ובפרשת אמיר ברמלי, הונאת משקיעים בהיקף של מאות מיליוני שקלים הסתיימה בגזר דין תקדימי של 14 שנות מאסר.

רישיון ניהול תיקים

אחד התחומים המרכזיים בהם עוסקת הרשות הוא פיקוח על ניהול תיקים. על מנת לעסוק בניהול תיקי השקעות עבור אחרים בישראל, יש צורך בקבלת רישיון ניהול תיקים מטעם רשות ניירות ערך. הדרישות לרישיון כוללות:
  • השכלה אקדמית רלוונטית.
  • מעבר של סדרת בחינות מקצועיות.
  • תקופת התמחות מעשית בפיקוח.
ההליך נועד להבטיח שרק מועמדים בעלי הכשרה מקצועית מתאימה יקבלו את הרישיון ויוכלו לנהל כספי ציבור באופן אחראי.

בחינות מקצועיות

בחינות הרשות הן שלב קריטי בתהליך קבלת רישיון ניהול תיקים. הן כוללות נושאים כמו:
  • כלכלה וחשבונאות.
  • סטטיסטיקה ומימון.
  • אתיקה מקצועית ורגולציה.
בחינות אלו נערכות מספר פעמים בשנה, והרשות מציעה פטורים למועמדים בעלי רקע אקדמי רלוונטי. מעבר הבחינות מהווה תנאי סף להמשך ההתמחות והגשת בקשה לרישיון.

כל הכתבות בתיוג "רשות ניירות ערך"

עו"ד ערן שחם שביט

עו"ד ערן שחם-שביט מפרשת המסרונים עוזב את רשות ני"ע

13.03.19|תומר גנון
זאת שלושה חודשים לאחר שבית המשפט קיבל את ערעורו של שחם - והחזיר אותו לתפקיד היועץ המשפטי של מחלקת החקירות ברשות ני"ע
מימין יו"ר רשות ניירות ערך ענת גואטה והמפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר

רשות ני"ע דורשת מידע על בנקאים שפוטרו בשל כשלים

05.03.19|צבי זרחיה
הרשות ביקשה מבנק ישראל דו"חות שנוגעים לדברי המפקחת על הבנקים בוועדת הטייקונים, שלפיהם הוזזו 15 בכירים ממשרתם מאז 2008
כנס מדדים 2019 ענת גואטה יו"ר רשות ניירות ערך

היום שבו ענת גואטה לבשה לראשונה את מדי השריף

20.02.19|רחלי בינדמן
פתיחת תיבת פנדורה כמו זו של מנחם וינברג, שהיא ככל הנראה בת שנים רבות והסתעפויות לא מעטות, היא בדיוק מסוג אמצעי ההרתעה שמדברים בעד עצמם