ולדימיר פוטין

ולדימיר פוטין מכהן כנשיא רוסיה מאז סוף שנות ה־90 ונחשב לאחת מהדמויות המרכזיות והמשפיעות בפוליטיקה העולמית. מאז כניסתו לשלטון, הוא מוביל קו מדיני וכלכלי ריכוזי, תוך גיבוש מדיניות חוץ תקיפה והעמקת השפעתה של רוסיה בזירה הבינלאומית.
ביוגרפיה וקריירה מוקדמת
ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין נולד בשנת 1952 בלנינגרד (כיום סנט פטרסבורג), למשפחה ממעמד הפועלים. אביו שירת בצי הסובייטי ואמו עבדה במפעל. בצעירותו עסק באמנויות לחימה, בעיקר ג'ודו, ואף החזיק בדרגה גבוהה בתחום. לאחר לימודים אקדמיים במשפטים באוניברסיטת לנינגרד, גויס לשירות הביטחון של ברית המועצות (KGB), שם שירת במשך 15 שנים, כולל שליחות חשאית בדרזדן שבגרמניה המזרחית.
עם התמוטטות ברית המועצות חזר לרוסיה והצטרף לצוותו של ראש העיר סנט פטרסבורג, אנטולי סובצ'ק, שבו שימש יועץ ואחראי על קשרים חיצוניים. ב־1996 עבר למוסקבה והחל להתקדם במהירות במערך הממשל הפדרלי. ב־1999 מונה לראש ממשלת רוסיה על ידי הנשיא ילצין, וב־31 בדצמבר של אותה שנה הוכרז כנשיא בפועל לאחר פרישתו של ילצין.
שלטון פוטין ברוסיה
פוטין מכהן כנשיא רוסיה לסירוגין מאז שנת 2000, כאשר במהלך כהונותיו חיזק בהדרגה את סמכויות הנשיאות והעמיק את השליטה הממשלתית במערכות המרכזיות של המדינה. תחת שלטונו הורחבה השליטה הפוליטית על מוסדות הדמוקרטיה, חופש העיתונות צומצם, והאופוזיציה הוחלשה משמעותית באמצעות חקיקה, מעצרים והרחקת יריבים פוליטיים. כמו כן, הוגדלה השפעת הקרמלין על מגזרי האנרגיה, התחבורה והבנקאות, והוגבלה פעילותם של ארגונים זרים ועמותות.
בשנת 2020 הוביל פוטין רפורמה חוקתית שאישרה לו להתמודד לשתי כהונות נוספות, מה שמאפשר לו להישאר בשלטון עד שנת 2036. התמיכה הציבורית בו ברוסיה נותרת יציבה על פי סקרים רשמיים שמתפרסמים במדינה. מדינות המערב ממשיכות לבקר את שלטונו בשל מאפייניו האוטוריטריים, ובפרט בשל צמצום חופש העיתונות והגבלות על פעילות פוליטית של האופוזיציה.
פוטין ואוקראינה
היחסים בין רוסיה לאוקראינה התדרדרו בצורה חדה תחת שלטון פוטין. בשנת 2014, בעקבות משבר פוליטי באוקראינה, רוסיה סיפחה את חצי האי קרים – פעולה שלא הוכרה על ידי רוב מדינות העולם וגררה סנקציות בינלאומיות. בנוסף, החלה התלקחות ממושכת בחבלי דונצק ולוהנסק שבמזרח אוקראינה, שבהם פעלו בדלנים פרו־רוסיים.
בפברואר 2022 הכריז פוטין על "מבצע צבאי מיוחד" בשטח אוקראינה, אשר התפתח לעימות צבאי נרחב וממושך. המלחמה גרמה לאלפי הרוגים, להרס תשתיות רחב היקף ולעקירה של מיליוני אזרחים משני הצדדים, והיא ממשיכה לעצב את מערכת היחסים בין רוסיה למערב ואת הסדר האזורי באירופה.
מדיניות חוץ ויחס לישראל
פוטין פועל לחיזוק השפעתה של רוסיה מול המערב, תוך שימור ושיפור מעמדה האסטרטגי של רוסיה בזירה הבינלאומית. מדיניותו כוללת שמירה על יחסים מתוחים ולעיתים עוינים עם נאט"ו וטיפוח קשרים כלכליים וצבאיים עם סין ואיראן. מהלכים אלו נועדו לחזק את הבריתות של רוסיה מחוץ להשפעה המערבית ולבצר את תדמיתה כמעצמה עולמית עצמאית.
יחסו של פוטין לישראל מתאפיין בגישה פרגמטית וזהירה. מצד אחד, נשמר שיתוף פעולה ביטחוני מוגבל בסוריה, ומנגד, רוסיה מקיימת קשרים קרובים עם איראן – אויבתה האזורית של ישראל. במהלך שנות שלטונו של פוטין התקיימו פגישות רבות עם מנהיגי ישראל, תוך שיתוף פעולה בנושאים הומניטריים, כלכליים וביטחוניים. עם זאת, בשנים האחרונות – במיוחד מאז פרוץ המלחמה באוקראינה – היחסים מתוחים יותר, וישראל נדרשת לאזן בין מדיניותה הבינלאומית לבין שיקולים ביטחוניים ואזוריים.
ביקורת בינלאומית וסנקציות
פוטין נתון לביקורת מתמדת מצד מדינות המערב בגין פעולותיו כלפי יריבים פוליטיים, צמצום חופש העיתונות וצעדים שננקטו נגד חופש ההתאגדות והביטוי ברוסיה. ב־2023 הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג צו מעצר נגדו, בטענה למעורבות בהעברת ילדים משטח אוקראינה לרוסיה במהלך הלחימה. 
בשנת 2014 הוטלו על רוסיה סנקציות בעקבות הסיפוח החד-צדדי של חצי האי קרים. הסנקציות הורחבו משמעותית לאחר הפלישה לאוקראינה בשנת 2022, וכללו מגבלות נרחבות על מגזרי הבנקאות, האנרגיה והטכנולוגיה. צעדים אלו ננקטו על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות נוספות, והובילו לירידה בהשקעות זרות, לסגירת עסקים מערביים רבים במדינה ולפגיעה בכלכלה המקומית.

ולדימיר פוטין מכהן כנשיא רוסיה מאז סוף שנות ה־90 ונחשב לאחת מהדמויות המרכזיות והמשפיעות בפוליטיקה העולמית. מאז כניסתו לשלטון, הוא מוביל קו מדיני וכלכלי ריכוזי, תוך גיבוש מדיניות חוץ תקיפה והעמקת השפעתה של רוסיה בזירה הבינלאומית.
ביוגרפיה וקריירה מוקדמת
ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין נולד בשנת 1952 בלנינגרד (כיום סנט פטרסבורג), למשפחה ממעמד הפועלים. אביו שירת בצי הסובייטי ואמו עבדה במפעל. בצעירותו עסק באמנויות לחימה, בעיקר ג'ודו, ואף החזיק בדרגה גבוהה בתחום. לאחר לימודים אקדמיים במשפטים באוניברסיטת לנינגרד, גויס לשירות הביטחון של ברית המועצות (KGB), שם שירת במשך 15 שנים, כולל שליחות חשאית בדרזדן שבגרמניה המזרחית.
עם התמוטטות ברית המועצות חזר לרוסיה והצטרף לצוותו של ראש העיר סנט פטרסבורג, אנטולי סובצ'ק, שבו שימש יועץ ואחראי על קשרים חיצוניים. ב־1996 עבר למוסקבה והחל להתקדם במהירות במערך הממשל הפדרלי. ב־1999 מונה לראש ממשלת רוסיה על ידי הנשיא ילצין, וב־31 בדצמבר של אותה שנה הוכרז כנשיא בפועל לאחר פרישתו של ילצין.
שלטון פוטין ברוסיה
פוטין מכהן כנשיא רוסיה לסירוגין מאז שנת 2000, כאשר במהלך כהונותיו חיזק בהדרגה את סמכויות הנשיאות והעמיק את השליטה הממשלתית במערכות המרכזיות של המדינה. תחת שלטונו הורחבה השליטה הפוליטית על מוסדות הדמוקרטיה, חופש העיתונות צומצם, והאופוזיציה הוחלשה משמעותית באמצעות חקיקה, מעצרים והרחקת יריבים פוליטיים. כמו כן, הוגדלה השפעת הקרמלין על מגזרי האנרגיה, התחבורה והבנקאות, והוגבלה פעילותם של ארגונים זרים ועמותות.
בשנת 2020 הוביל פוטין רפורמה חוקתית שאישרה לו להתמודד לשתי כהונות נוספות, מה שמאפשר לו להישאר בשלטון עד שנת 2036. התמיכה הציבורית בו ברוסיה נותרת יציבה על פי סקרים רשמיים שמתפרסמים במדינה. מדינות המערב ממשיכות לבקר את שלטונו בשל מאפייניו האוטוריטריים, ובפרט בשל צמצום חופש העיתונות והגבלות על פעילות פוליטית של האופוזיציה.
פוטין ואוקראינה
היחסים בין רוסיה לאוקראינה התדרדרו בצורה חדה תחת שלטון פוטין. בשנת 2014, בעקבות משבר פוליטי באוקראינה, רוסיה סיפחה את חצי האי קרים – פעולה שלא הוכרה על ידי רוב מדינות העולם וגררה סנקציות בינלאומיות. בנוסף, החלה התלקחות ממושכת בחבלי דונצק ולוהנסק שבמזרח אוקראינה, שבהם פעלו בדלנים פרו־רוסיים.
בפברואר 2022 הכריז פוטין על "מבצע צבאי מיוחד" בשטח אוקראינה, אשר התפתח לעימות צבאי נרחב וממושך. המלחמה גרמה לאלפי הרוגים, להרס תשתיות רחב היקף ולעקירה של מיליוני אזרחים משני הצדדים, והיא ממשיכה לעצב את מערכת היחסים בין רוסיה למערב ואת הסדר האזורי באירופה.
מדיניות חוץ ויחס לישראל
פוטין פועל לחיזוק השפעתה של רוסיה מול המערב, תוך שימור ושיפור מעמדה האסטרטגי של רוסיה בזירה הבינלאומית. מדיניותו כוללת שמירה על יחסים מתוחים ולעיתים עוינים עם נאט"ו וטיפוח קשרים כלכליים וצבאיים עם סין ואיראן. מהלכים אלו נועדו לחזק את הבריתות של רוסיה מחוץ להשפעה המערבית ולבצר את תדמיתה כמעצמה עולמית עצמאית.
יחסו של פוטין לישראל מתאפיין בגישה פרגמטית וזהירה. מצד אחד, נשמר שיתוף פעולה ביטחוני מוגבל בסוריה, ומנגד, רוסיה מקיימת קשרים קרובים עם איראן – אויבתה האזורית של ישראל. במהלך שנות שלטונו של פוטין התקיימו פגישות רבות עם מנהיגי ישראל, תוך שיתוף פעולה בנושאים הומניטריים, כלכליים וביטחוניים. עם זאת, בשנים האחרונות – במיוחד מאז פרוץ המלחמה באוקראינה – היחסים מתוחים יותר, וישראל נדרשת לאזן בין מדיניותה הבינלאומית לבין שיקולים ביטחוניים ואזוריים.
ביקורת בינלאומית וסנקציות
פוטין נתון לביקורת מתמדת מצד מדינות המערב בגין פעולותיו כלפי יריבים פוליטיים, צמצום חופש העיתונות וצעדים שננקטו נגד חופש ההתאגדות והביטוי ברוסיה. ב־2023 הוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג צו מעצר נגדו, בטענה למעורבות בהעברת ילדים משטח אוקראינה לרוסיה במהלך הלחימה. 
בשנת 2014 הוטלו על רוסיה סנקציות בעקבות הסיפוח החד-צדדי של חצי האי קרים. הסנקציות הורחבו משמעותית לאחר הפלישה לאוקראינה בשנת 2022, וכללו מגבלות נרחבות על מגזרי הבנקאות, האנרגיה והטכנולוגיה. צעדים אלו ננקטו על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי, בריטניה ומדינות נוספות, והובילו לירידה בהשקעות זרות, לסגירת עסקים מערביים רבים במדינה ולפגיעה בכלכלה המקומית.