"התוצאה מזעזעת": נטפליקס החריבה את העיבוד החדש לספר האחרון של ג'יין אוסטין
"התוצאה מזעזעת": נטפליקס החריבה את העיבוד החדש לספר האחרון של ג'יין אוסטין
הסרט של נטפליקס המבוסס על הספר "הטיית לב" של אוסטין, זכה בתואר "אחד הסרטים הגרועים של הזמן האחרון". בשירות הסטרימינג ניסו לרכוב על נוסחת ההצלחה של "ברידג'רטון" עם יחסים בין־גזעיים ואווירת סקס, אך שכחו את התבונה והרגישות של אוסטין, וגם את המעריצים הקנאים ליצירתה
מתקפת הביקורות הקטלניות על "השפעה" (Persuasion), העיבוד הנוכחי למסך של “הטיית לב”, הספר המלא האחרון שפרסמה ג'יין אוסטין ב־1818, מעוררת עניין בפני עצמה, ואולי בזכותה הסרט מצוי במקום השלישי ברשימת הסרטים הכי נצפים של נטפליקס ישראל.
רבים מהמבקרים (לא כולם, היו גם כמה ביקורות סבירות ואף טובות) יצאו מגדרם כדי להביע את שאט הנפש שלהם. באתר "סלייט" נכתב כי הסרט, בכיכובה של דקוטה ג'ונסון, הוא "לא רק העיבוד הכי גרוע של אוסטין, אלא גם אחד הסרטים הגרועים ביותר בזמן האחרון" (כאילו ש"ספיידרהד" לא עלה באותו שירות אך לפני כחודש). ב"ווקס" כתבו "קשה להפריז בכמה שהסרט גרוע ובכמה אופנים", וב"אטלנטיק" נכתב "התוצאה מזעזעת: ההפך הגמור מהגיבורה השקטה והאצילית ביותר של אוסטין".
הסרט אכן גדוש בעיות. כמו רבים מתוכני נטפליקס הוא נדמה כתוצר שנרקח במעבדה והוכן על פי מתכון: צוות שחקנים רב־גזעי כמו ב"ברידג'רטון", יש; יצירה תקופתית בריטית כמו ב"ברידג'רטון", יש; בתקופת הריג'נסי כמו "ברידג'רטון" - צ'ק; סקסי כמו "ברידג'רטון" (לכן גם ליהקו את ג'ונסון, שהצלחתה הגדולה ביותר היא בסרטים האירוטיים, ב"חמישים גוונים של אפור"), יש. הבנו, "ברידג'רטון" היתה הצלחה אדירה — ובנטפליקס רצו עוד. ויש גם ההשראה מההצלחה של "פליבג" של פיבי וואלר ברידג' השנונה. הניסיון של דמותה של ג'ונסון לשבור את הקיר הרביעי בקריצות מילניאליות מגוחכות ממש.
הסלט המתובנת הזה שביימה קארי קראקנל, במאית תיאטרון שזה סרטה הראשון, הוא בעוכריו. כי הרי עיבודים מודרניים של יצירותיה של אוסטין התקבלו פעמים רבות בברכה. מה שמציק כאן זה החנופה לקהל על חשבון היצירה. במאמר ב"ניו יורק טיימס" שכותרתו "מדוע כל כך קשה לעבד את היצירות של ג'יין אוסטין?" נטען כי התשובה היא בציפיות המעריצים, "קהל דעתני במיוחד ומלא תשוקה ליצירתה".
מעריצי אוסטין נוהים אחר סגנונה הסוחף, הביקורתי אך החומל, הרומנטי, הציורי והמבין ללב האדם, שעומד במבחן הזמן. הם יודעים כי גיבורת הסרט הנוכחי, אן אליוט, הדמות שאוסטין עצמה אמרה עליה כי היא "כמעט טובה מדי בשבילי", היא בוגרת, בת 27, שקועה בשרעפים, החשה צער, החמצה וחרטה על האופן שחיה את חייה עד עתה. לכל זה אין זכר בסרט החדש, ואפילו אם לא יודעים את כל זאת, המשחק של ג'ונסון פשוט לא משכנע.
"מעטים הסופרים (מלבד שייקספיר) שזכו לעיבודים מרובים ומשוחררים כמו ג'יין אוסטין", נכתב ב"טיימס". "בספרים, סרטים, הצגות ואפילו בבוליווד… הם מוקמו בסינסינטי, דלהי, לוס אנג'לס ולונדון בת זמננו" (הם שכחו או לא ידעו לציין גם את תל אביב ומזכרת בתיה, אבל גם ספרה של עירית לינור "שירת הסירנה" הוא סוג של עיבוד ל"גאווה ודעה קדומה").
העיבוד הראשון של יצירת אוסטין לקולנוע נעשה ב־1940 ובו לורנס אוליבייה גילם את מר דארסי וגרייר גארסון היתה אלזבת בנט ב"גאווה ודעה קדומה", אבל הגרסה האהובה עליי, ששברה בזמנו אחוזי צפייה ואהדה, היתה הסדרה של ה־BBC לאותה יצירה מ־1995, עם ג'ניפר אילי כליזי וקולין פירת בתפקיד מר דארסי, הנראה שם יוצא מהאגם כשכותנתו הרטובה צמודה לפלג גופו העליון. הבו את מלחי ההרחה בבקשה.
ליהוק מבריק לגרסה הקולנועית והמודרנית של היצירה הזאת היה ב"יומנה של ברידג'ט ג'ונס", רב־המכר של הלן פילדינג. בסרט כיכבו רנה זלווגר בתפקיד הגיבורה, רק בת המאה ה־21, ושוב קולין פירת לתפקיד דארסי. הסרט מ־2001 נחשב אז לקומדיה רומנטית על אישה משוחררת, ולעיבוד נאמן למקור, אך היום הוא נראה כמעט כמו תוכנית מתאר מפורטת של הטרדה מינית במקום העבודה.
עיבוד מודרני, שהתיישן טוב יותר לספר של אוסטין, הוא "קלולס" מ־1995 עם אלישיה סילברסטון, כגרסה המודרנית ל"אמה". ואם כבר הזכרנו את אמה, הרי שאמה תומפסון זהרה בגרסה של אנג לי ל"תבונה ורגישות" מאותה השנה. הסרט מתרחש בזמן אירועי הספר, אבל עם נקודת מבט פמיניסטית מודרנית.
"פייר איילנד", מהשנה, הוא אולי העיבוד שהכי משקף את רוח התקופה ומתייחס בכבוד ליצירתה של אוסטין. ליזי במקרה הזה הוא גבר הומו, אמריקאי ממוצא אסייתי, ששמו נח (ג'ואל קים בוסטר, שגם כתב את התסריט). את אנגליה של המאה ה־18 מחליף אי נופש שאליו מגיעות חבורות של גייז שמכירים את הקודים החברתיים וחלוקת המעמדות המאוד ברורים במקום ויוצאים נגדם.
אמת המקובלת על כולם, כמו שנפתח "גאווה ודעה קדומה", היא שהעיבוד של יצירתה של אוסטין יכול להיות על הטיית הלב או על נטייה מינית, אבל מעל הכל הוא צריך להיות כן ואם אפשר גם שנון — את זה הגרסה החדשה של נטפליקס לא מספקת.
