"מעניין שעשרות שנים אני מגלם דמויות נרגנות"
השחקן פול ג'יאמטי מגלם בעונה החדשה של "מראה שחורה" אדם מתבודד שנשאב לעבר בהנחייתה של בינה מלאכותית. במציאות הוא מגדיר את עצמו כטכנופוב אבל דווקא מפגין פתיחות כלפי שימוש ב־AI בקולנוע ובטלוויזיה - ויודע שתדמית שדבקה בשחקן אופי כמותו קשה לשנות
"אני ממש מופתע שזה הולך טוב", אמר פול ג'יאמטי בשלב מוקדם יחסית בשיחה. זו הערה צינית אופיינית לשחקן האמריקאי, שהיה מועמד לפרסים על תפקידיו בסרטים העוקצניים "דרכים צדדיות" ו"נשארים לחג" ובסדרת הטלוויזיה "מיליארדים". עם זאת, הסיבה לחששות שלו היום אינה קיומית אלא טכנולוגית. "אני משתמש זהיר במיוחד של טכנולוגיה", אמר.
עם זאת, העובדה שהשיחה נערכת בזום נראית הולמת בהתחשב באופי של הפרויקט שעבורו התכנסנו: פרק בעונה החדשה של סדרת המדע הבדיוני הדיסוטופית "מראה שחורה" שבנטפליקס (ראו מסגרת) שבו ג'יאמטי מגלם אדם מתבודד שמתבקש להשתתף בטקס אשכבה למכר מהעבר. המדריכה שלו במסע הזה היא בינה מלאכותית אותה מגלמת פטסי פראן, שעד מהרה שולחת אותו לחפש תמונות ישנות בעליית הגג.
זהו סגנון חיים אנלוגי שג'יאמטי (57) יכול להזדהות איתו. "אני גר בדירה, ככה שאין לי עליית גג, אבל כן יש לי ארגזים מלאים בתמונות, ערימות של תקליטורים שצוברים אבק והמון ספרים".
"הספד", הפרק ב"מראה שחורה" שבו מככב ג'יאמטי, סובב סביב דמותו של פיליפ שנשאב בחזרה ל־1989 ולאווירה של ברים בברוקלין ומסיבות שבהן האוויר ספוג עשן ומוזיקה של הסטון רוזס. האם ככה גם פול בן ה־22 חווה את שנת 1989? "גרתי בסיאטל, אך זה היה דומה מאוד", הוא נזכר. "ניסיתי לגלות אם אני רוצה להיות שחקן, ועשיתי דברים שקשורים למשחק, אבל לא ידעתי לגמרי מי או מה אני. זו היתה תחילת מוזיקת הגראנג', אז בדירה שגרתי בה כולם לבשו חולצות בד, עישנו באנגים והקשיבו למוזיקה הזו".
הטרנד הגדול השני שהתפתח אז בעיר היה סביב איזו רשת קפה. "היתה לי חברה שעבדה בסניף הראשון של סטארבקס, וזה היה מלהיב: יש תרבות קפה! אני זוכר שבאתי לבקר ואמרתי לה 'זה בחיים לא יתפוס', מי לעזאזל ייצא במיוחד כדי לקנות קפה?".
גילום דמות שמפשפשת בעבר שלה גרמה לג'יאמטי להרהר בעבר שלו. "זה גרם לי לחשוב על שגיאות שעשיתי, אי־הבנות ועוד דברים מטופשים". אך הוא לא מסוג השחקנים שמתבססים על חוויות אישיות כדי לזמן את הרגש הנדרש לסצנה. "באופן לא מודע אני נשען על זיכרונות, אך אם התסריט כתוב היטב כמו שהיה במקרה הזה, זה משפיע עליי גם בלי שאצטרך להתבסס על העבר שלי".
ג'יאמטי ידוע בהתעניינותו בתעלומות מתח ומזימות שגם הובילה אותו ליצירת הפודקאסט Chinwag, שבו הוא והפילוסוף סטיבן אסמה דנים בתופעות על־טבעיות, קונספירציות ועוד. הוא גם קורא נלהב של מדע בדיוני. "מאז שהייתי ילד קטן נמשכתי לדברים מהסוג הזה", מודה ג'יאמטי. "כש'מראה שחורה' עלתה, חשבתי 'הנה, מישהו הצליח לפתח אנתולוגיה מוזרה ופנטזיונרית כזו’".
על אף ההתעסקות של "מראה שחורה" בטכנולוגיה, השימוש ב־CGI (אנימציה ממוחשבת) ב"הספד" היה מינימלי ככל האפשר. כך, גרסה צעירה של פיליפ בתמונות האינטראקטיביות מגולמת על ידי שחקן בעל מראה דומה, ולא אווטאר דיגיטלי. "הוא פשוט דומה באופן מוזר לאיך שנראיתי בגיל הזה", הסביר ג'יאמטי.
עם זאת, אף על פי שהוא טכנופוב להגדרתו, ג'יאמטי מפתיע בגישה החיובית שלו כלפי השימוש הגובר ב־AI בתעשיות הקולנוע והטלוויזיה. "זה מטריד ומפחיד, אך אני מבין שזה בלתי נמנע", הוא אומר. "אי אפשר לעצור את זה. אי אפשר להחזיר את הג'יני לבקבוק".
הוא כבר הופיע בסרט שעסק בנושא הזה: "כנס העתידנים" מ־2013, שביים ארי פולמן הישראלי בכיכובה של רובין רייט, המשחקת גרסה של עצמה שמוכרת את השימוש בדמותה לאולפן הוליוודי כדי לגייס כסף לטיפול בבנה החולה. ג'יאמטי מופתע כשאני מזכיר את זה. "אתה האדם הראשון אי פעם שמדבר איתי על הסרט הזה", הוא אומר. "אני חושב שהוא חווה רנסנס קטן ומשעשע לאחרונה. אנשים לפתע גילו אותו והבינו שמישהו כבר עשה סרט על הנושא".
אנחנו חוזרים שוב לנושא של הזיכרון. הטעם המתוק־מריר שזיכרונות ישנים מסוגלים לעורר מובע היטב ב״הספד״. באחת הסצנות, פיליפ מביא לפיתוח סרט פילם ישן, ונשאל את השאלה השגורה: "מט או מבריק?". ג'יאמטי עונה — בטון הסרקסטי הייחודי רק לו — "מט". אני אומר לו שהרגע הזה גרם לי לחשוב על הקריירה הרחבה שלו, והוא פורץ בצחוק רם: ״ברור שמט!".
ההקטנה העצמית הזו מבדחת, אך יש בה גם גרעין של אמת. ג'יאמטי משדר נוכחות נעימה ועליזה — אז למה כבר שלושה עשורים הוא מגלם דמויות נרגנות? "אני לא יודע", הוא מודה, "זה באמת מאוד מעניין וזה נוגע להרבה שאלות לגבי שחקנים והפרסונה שלהם. אני חושב שזה משהו שיכול לקרות עם שחקני אופי, זה הדבר הראשון שאנשים רואים אותך עושה, ולכן אתה מתבקש לעשות זאת שוב".
כשאני שואל איזה תפקיד הצית את כל זה, הוא מחזיר אותי ל־1997. "שיחקתי בסרט 'פרטים אינטימיים' על הווארד סטרן, שבו גילמתי איש מאוד לא נעים, וזה פשוט נתקע לתקופה. אני לא יודע למה אני טוב בזה. האם אני מתבסס על משהו לא מודע? או שאני ממש לא כזה ולכן כיף לי לגלם דמויות כאלה? אין לי מושג".
חלק מהדמויות שגילם היו אומללות, אחרות פשוט מרושעות. עורך הדין חסר הפחד צ'אק רודס שגילם ב"מיליארדים" הוא כנראה המרושעת מכולן. "היה כיף לשחק אותו אבל נהיה קשה לעשות זאת במשך שבע שנים", הוא חושף. "אחרי כמה זמן אתה אומר לעצמך: אלוהים אדירים, איזה בן אדם נאלח".
העובדה שהיה לו קשה לגלם כזו מפלצת ככל הנראה אומרת עליו דברים טובים. "יש תופעה מעניינת", מאבחן ג'יאמטי. "לעתים קרובות האנשים שמשחקים את הדמויות הרעות והממזריות בסרטים הם דווקא האנשים הנחמדים ביותר בעולם האמיתי. לפעמים גם ההפך הוא נכון".
לפי ההכללה הזו, ג'יאמטי הוא ככל הנראה האדם הנחמד ביותר. "אני לא אומר שאני האיש הכי נעים בעולם", הוא מגחך. "אני גם יכול להיות לא נעים, תאמין לי".
