"הניצחון שלי והחזרה לחיים": אלון אהל חזר לבמה בערב של ריפוי ותקווה
עם הוריו עידית וקובי אהל בשורה הראשונה, ועם שלומי שבן, עידן עמדי, קרולינה, מארינה מקסימיליאן, מוניקה סקס ואמנים נוספים שאת שיריהם הוא "ניגן" בשבי – אלון אהל חגג בהאנגר 11 את המופע החד־פעמי שעליו חלם. “המוזיקה הצילה אותו”, אמרה אמו
כשאלון אהל ישב בשבי החמאס בעזה הוא ניגן עם האצבעות על גופו ושרק את השירים שהוא אוהב. למוזיקה היה חלק משמעותי ליכולת ההישרדות שלו בשבי ומשפחתו אף יזמה הצבת 30 פסנתרים צהובים ברחבי העולם תחת הסלוגן You are not Alone להעלאת המודעות לחטופים. כשיצא אלון מהשבי הוא שיתף את כולם בחלומו - לחגוג לצד האמנים האהובים עליו ששיריהם החזיקו אותו במנהרות החמאס. הערב (ב') עלה אוהל על במת ההאנגר 11 בתל אביב למופע חד פעמי מרגש שיזמה משפחתו, בהפקה מוזיקלית של עמוס בן דוד, כשלצדו האמנים שהוא אוהב שרים איתו, בהתנדבות, וכל ההכנסות לטובת קופת השיקום של אלון.
“זה נס שאנחנו כאן ביום ההולדת שלו”
רגע לפני שעלה לבמה יצאו הוריו עידית וקובי למפגש עם התקשורת והודו לכולם על העזרה במאבקם להשיב את בנם האהוב ושאר החטופים. "קובי ואני כל כך מתרגשים מהיום הזה", אמרה עידית. "נזכרנו שלפני 4 חודשים אלון השתחרר ושנה קודם בדיוק חזר אלי שרעבי מהשבי והביא אות חיים מאלון ביום ההולדת שלו. זה ממש לקח אותנו בספידים קדימה שאנחנו חייבים להציל אותו. זה הזוי ולא יאמן לחשוב שאנחנו פה, כמו נס, ביום ההולדת ה- 25 של אלון והוא מופיע. כשהוא יצא מהשבי הוא אמר 'אמא, זה מה שאני רוצה לעשות. להופיע יחד עם האמנים שהיו איתי בראש בשנתיים האלה".
קובי סיפר "כשאלון הגיע חיכה לו בבלינסון פסנתר וחצי שעה אחרי שהגיע שמענו אותו מנגן, ואז הוא יצא ואמר לי 'כל הגוף כואב, אני לא יכול לנגן'. אז לראות אותו עכשיו לפני מופע שלם על הבמה זה מדהים. תודה לעם ולכל מי שהיה איתנו בשנתיים האלה ועזר לנו להציל את אלון ולהגשים את החלום. מפה אנחנו ממשיכים הלאה, צומחים, גדלים ונלווה את אלון בחיים שלו".
רגע לפני שהחל לפרוט על הפסנתר נשמעה הקלטה בה אלון אומר "אני בחדר קטן עמוק באדמה שוכב ראש בראש עם התקרה. אני עוצם עיניים, חושב מחשבות טובות חושב על ההורים שלי, כל עוד הם נלחמים עלי אני לא מוותר. ואז באה המוזיקה שהיא חלק ממי שאני, שמתנגנת לי בראש. אני מדמיין איך אני על הפסנתר מנגן ושר. באתם לחגוג איתי את החיים. אני מזמין אתכם להסתכל קדימה להתנתק מהכלת פשוט תשמחו איתי".
על פסנתר כנף עם שלומי שבן
המופע התחיל. אהל ניגן ושלומי שבן הצטרף אליו עם "תרגיל בהתעוררות". שני פסנתרי כנף נושקים אחד לשני. שלומי שר, אלון מלווה בקולו ובנגינה. שלומי קם לחבק את אלון בסוף השיר. אלון סיפר שנסע במונית והנהג אמר "אתה זה לא הפסנתרן?" זה הזוי שאתם גיליתם שאני פסנתרן עוד לפני שאני גיליתי מי ומה אני". "אני לא מאמין שאני רואה אותך פה לידי", אמר שבן לפני שהם שרים את "אנא אנא אנא". את הבית האחרון הקדיש שבן לאלון ומשפחתו. "ומי יתן ורוח זה השיר, ינשוב בחופש הטהור, והוא יהיה לך שריון, מול האויב ומול הקור". אהל הצטרף לשבן לנגינה בארבע ידיים. הקהל הריע.
גל תורן וגיא לוי (ליילי) עלו לבמה. יחד הם שרו את "מעבר לפסנתר" ואז אהל שר "בימים שפחדתי נורא" ולא נשארת עין יבשה בקהל. "איזה מטורף זה להיות על הבמה הזאת" הוא אומר, "זה הניצחון שלי. לפני שנה היו בכיכר אמנים שניגנו לכבודי כדי לחזק אותי וכדי שאני ושאר החטופים נחזור. להיות כאן אתכם זה הניצחון שלי והחזרה שלי לחיים. בשבי המוזיקה היתה חלק ממני. נסו לדמיין שתמיד יש לכם מנגינה שמתנגנת. אז הייתי מדמיין שיש לי קלידים ביד וסולמות וצלילים, ותוך כדי מנסה ללמוד את השובים שלי, לנסות להבין איך הם חושבים, מתי הם כועסים ומדי פעם היה מתפתח משהו טוב. יש מצב שעוד מעט קורית עסקה ואני חוזר הביתה. השיר של אלון עדר "קצת אהבה לא תזיק" נתפס אצלי ברגעים שהיה קורה משהו טוב והייתי אומר לעצמי שקצת אמונה לא תזיק כי אני חייב להאמין, כי ידעתי שאני יוצא משם לא משנה מה". עדר עולה לבמה, שני האלונים שרים יחד ואז את "שיר לאמא" שמוקדש לאמו עידית.
"איפה אלי?" שואל אוהל בתום השיר. אלי שרעבי קם והקהל עומד ומריע. "מי היה מאמין שאני על הבמה ואתה יושב בקהל. זה סוריאליסטי לגמרי אני כל כך מתרגש. אתה ממש הצלת אותי בגישה שלך לחיים. אחרי שנה וחצי של זוגיות מתמשכת שאתה קשור לי לרגליים אתה יצאת ואני התחלתי את המסע שלי לבד עם המנטרות שלימדת אותי. להיות חזק ואופטימי ורגוע בנפש. זאת ההזדמנות להגיד לך תודה".
אלון מזמין את הקהל לשיר איתו את "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי, שנעדר מהמופע עקב מחלה. זה אחד הרגעים המרגשים במופע. בהמשך שר עם גיא מזיג וקרולינה. עידן עמדי עולה אחריהם ואומר "היה שווה הכל, לראות אותך כאן. את האור שלך. אז תדליק כבר את האור, תעשה מה שאתה יודע". ויחד הם שרו את "בזמן האחרון".
"הם לקחו ממני את זכות החירות, את התנועה, את החום, אבל לא את זכות הבחירה והמחשבה וכמו שאני בחרתי איך אני חוזר הביתה - שפוי עם תקוה, כך גם המשפחה שלי". עידית אמו עולה ומספרת על החלום שדמיינה והתגשם. לראות את הבן שלה מופיע עם האמנים שהוא אוהב. "אני מודה לקהל על התמיכה במהלך כל השנתיים. אתם שעזרתם לנו לשמור על מנגינת חייו. הערב הזה הוא ההוכחה הכי יפה שיש לכוח האדיר של האמונה והתקווה שלנו, ואנחנו זקוקים לכוח הזה גם עכשיו ומחויבים לשאול את עצמנו מה נעשה כדי להנמיך את הלהבות ולתרום לריפוי שהחברה שלנו זקוקה לו. זה מתחיל בכל אחד מאיתנו. התקווה היא משהו שאנחנו אנחנו יוצרים כל יום ואני יצרתי את זה עבורך כל יום. רבים מאיתנו לא האמינו שהם יחזרו והם חזרו. ואחד מהם מנגן כאן הערב וכמה יפה הוא מנגן".
מארינה מקסימיליאן עולה לגרסת הדאנס של "בוער בי השינוי" ומזמינה את הקהל לרקוד ב"עולה על שולחנות". אלון עוזב את הפסנתר ורוקד במלוא המרץ. את הערב חתמו מוניקה סקס עם "רמקולים" ו"על הרצפה". "איזה סוף רוק'נרול", אמר יהלי סובול. "אני רוצה את כל ההאנגר על הרגליים" וכל הקהל קם ורקד ושר בקולי קולות.
"אתם חלק חשוב מאוד מהמסע שלי ואני רוצה שנצא מפה שמחים, חיוביים, אנחנו צריכים להיות עם מאוחד וחזק לא רק כשקורה משהו רע אלא גם משהו טוב. תיצרו אחדות, תדברו אחדות, תפיצו טוב", אמר אלון לקהל רגע לפני ששר עם אחיו וחברו איתמר את "שובי אלי".
אחרי שהודה לכל האנשים שגרמו לערב הזה לקרות בחסות toMix, שר אהל עם אחיו את "שיר ללא שם" של שלום חנוך המזוהה איתו מאז שובו. הקהל הצטרף. זה היה ערב מרגש מלא אופטימיות ותקווה. כל הזמן הדהדה בראשי המחשבה שיש בינינו גם כאלה שחשבו שלא דחוף להחזיר את החטופים.
