מינגלינג בין החבטות: הפאדל צובר תאוצה בישראל
לענף, שהוא טוויסט דינמי ומהיר של הטניס, יש כבר 35 מועדונים בארץ ו־150 מגרשים פעילים. מנחה הטלוויזיה דני רופ, שהוא מאמן ויזם בענף, מסביר: "פאדל הוא קודם כל משחק חברתי”
בבוקר יום שלישי שעבר, בחומו המהביל והמחניק של חודש אוגוסט, מצאתי את עצמי בפתח תקווה כשאני אוחז מחבט שחור ומחורר עשוי סיבי פחם. התאמנתי על גבי מגרש בצבע ורוד זוהר, על מכות פתיחה ועוד שלל סוגי חבטות שעל מרביתן שמעתי עכשיו לראשונה כחלק מהניסיון שלי לשחק בפאדל. לשמחתי, מי שהדריך אותי בסבלנות רבה היה דני רופ, שלפני הקריירה הארוכה בטלוויזיה היה שחקן טניס ובהמשך הפך למאמן. את הפאדל, משחק מחבט מהיר, קצבי ורווי אקשן שבשנים האחרונות כובש את העולם, גילה בסמוך לימי הקורונה ומאז הפך לאחד משגריריו הבולטים בארץ.
הפאדל מתבצע על מגרש קטן: אורכו 20 מטר ורוחבו בסך הכל 10 מטרים. הממדים קטנים וקומפקטיים והמשחק עצמו פשוט מאוד לתפעול. "קל ללמוד, מאתגר לשלוט", מגדיר זאת רופ. בגדול, חובטים מעבר לרשת בכדור שנראה כמו כדור טניס, רק רך יותר. מכת ההגשה פשוטה בהרבה מבטניס, מה שמקל לשחק. את המגרש תוחמים קירות שקופים המאפשרים חבטה חוזרת לאחר פגיעה בהם, וזהו אחד האלמנטים המדליקים והמושכים של הפאדל. יתרון נוסף שלו הוא שנהוג לשחק פאדל בזוגות, כך שארבעה שחקנים נמצאים על המגרש באותו הזמן, מה שהופך אותו למשחק חברתי. "המינגלינג הוא בהחלט חלק מהסיפור והאטרקטיביות של הענף", מאשר רופ.
דני רופ: "לעיסוק בתחום יש גם בהחלט פוטנציאל נדל"ני. על מגרש טניס אחד ניתן להקים שני מגרשי פאדל"
הפאדל פותח במקסיקו בסוף שנות ה־60 על ידי איש עסקים אמיד בשם אנריקה קורקוארה, שרצה בביתו מגרש טניס אבל בגלל אילוצי מקום נאלץ להסתפק במגרש קטן יותר. משם נפוץ למדינות נוספות באמריקה הלטינית והפך ללהיט. לישראל הגיע באופן רשמי ב־2020, עם בנייתם של המגרשים הראשונים במרכז הספורט של אוניברסיטת ת"א ובכפר המכבייה על ידי היזמים דוד ברקן ואריאל אפטוויצר, שהגיעו מתחומי הטניס והפעלות הילדים. בהמשך קמו המועדונים הראשונים וגם העמותה הישראלית ILPA. ב־2022 הגיעה ההכרה מאיגוד הפאדל העולמי, מה שמאפשר קיומן של תחרויות מוכרות ורשמיות בישראל – מרמת החובבנים ועד המקצוענים, כמו גם הענקת ניקוד ודירוגים ארציים. כיום יש בארץ לפחות 150 מגרשי פאדל פעילים, ו־35 מועדונים, כך מעריך אפטוויצר, מייסדה של חברת "פאדל ישראל" החלוצה וכן של עמותת ILPA, שאותה הקים ביחד עם ברקן. בעמותה רשומים כעת לא פחות מ־750 שחקני פאדל כחול לבן.
גם בעולם הפאדל הוא ענף מתפתח עם אלפי מועדונים חדשים, ליגות מקצועניות, טורנירים עטורי פרסים ואליפויות. בין הכוכבים הבולטים ששמם נקשר לענף ליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו שלכל אחד מהם קבוצת פאדל, ורפאל נדאל, מגדולי שחקני הטניס, ששייך בעצמו לקבוצת שחקני עילית.
רופ מפתח את תחום הפאדל במקביל לקריירה שלו בטלוויזיה. אחרי שנים ארוכות כחזאי הוא מנחה תוכנית יומית בערוץ 10 (ערוץ הטלוויזיה הכלכלי של יצחק מירילשוילי, בעלי ערוץ 14). את האימון אנו מקיימים במגרשו הביתי במתחם ה"ספורטן" בפתח תקווה. רופ הקים יחד עם משקיעים ועם שותפו, יונתן טל, מועדון פאדל במקום בשם "פאדל־נט" Padel.net, בהשקעה של 2.5-2 מיליון שקל. המועדון כולל 4 מגרשים עם תכנון להקמה של שניים נוספים באותו מתחם. בעוד כמה חודשים יחנכו מועדון חדש בנשר ועד סוף השנה הם מתכננים להקים לפחות עוד 3 מועדונים.
רופ משחק פאדל. "להיות על המגרש וללמד אחרים נותן לי סיפוק גדול"
עברו של רופ כמאמן, ניכר. הסבלנות, הדיוק, האכפתיות מהמתאמנים ובעיקר האש. כשהוא על מגרש הפאדל והמחבט בידיו, מרגישים שהיא בוערת. "כיף לי לאמן", הוא מודה, " להיות על המגרש וללמד אחרים נותן לי סיפוק גדול". את קורס מאמני הפאדל עשה בספרד, שאותה הוא מגדיר כ"מכה המקצועית של הענף” . בעתיד הקרוב רופ מקווה להקים במועדוניו גם קבוצות פאדל על כיסאות גלגלים, שייתנו מענה לפצועי המלחמה הרבים שנותרו נכים.
מעבר לספורט יש גם את העסקים. הפאדל, כאמור, משוחק על מגרש קטן, מה שהופך אותו לאטרקטיבי במיוחד להקמה. "על מגרש טניס אחד ניתן להקים שני מגרשי פאדל", מסביר רופ, שאת מועדונו בפתח תקווה הקים עם שותפו על בסיסם של מגרשי טניס קיימים. "לעיסוק בתחום יש גם בהחלט פוטנציאל נדל"ני", הוא מודה. עלות שעת משחק עומדת על 200-100 שקל (ישנם מועדונים שאף גובים יותר), תלוי בשעה ובעומס, והיא מתחלקת בין המשתתפים. זאת אומרת שעל מגרש שבו משחקים מקסימום 4 שחקני טניס יכולים לשחק 16 שחקני פאדל משלמים. הרווחיות, בטח אל מול הענף המסורתי, גבוהה בהרבה. ההתרחבות מפתה ומתבקשת.
בפתח תקווה בבוקר שבו שיחקתי חבטו על המגרשים אנשים שגילם נע בין 18 ל־65 בהרמוניה מושלמת. קירות המגרשים השקופים מאפשרים לכולם להתבונן ולתקשר גם בשיא האקשן, לעקוץ, לפרגן ולזרוק טיפים במידת הצורך. "פאדל הוא משחק חברתי, זה בראש ובראשונה הקהילה שנוצרת סביב המועדון. למרות העניין אני לא אוהב להגדיר את הפאדל כטרנדי. זה ענף עם שורשים והוא יעבור הרבה ענפים אחרים. אני מאמין שיום אחד אנחנו נראה אותו במשחקים האולימפיים, אולי אפילו ב־2032". התחזיות של העמותה הישראלית לקידום הפאדל בהחלט תומכות בתזה הזו.
