מרחב מוגן
מהפילוסופית סימון וייל עד המאסטרפיס של סטנלי קובריק: המלצות לימי מלחמה של דרור משעני
הסופר דרור משעני ממליץ על מסות של הפילוסופית סימון וייל שחושפות את חוסר התוחלת שבמלחמה, ועל המאסטרפיס האנטי־מלחמתי של סטנלי קובריק שבו גנרלים מטורפים מובילים לאפוקליפסה גרעינית
"לפני כמה שנים כשחיפשנו בית חדש, חבר המליץ לי: 'אל תעז לקחת דירה בלי ממ"ד'. לא לגמרי הבנתי את העצה הזאת אז, בימים שבהם תסריטי האימה שאנחנו חיים עכשיו היו מעבר לכל דמיון. מי יכול היה להעלות אז על דעתו מלחמות חוזרות ונשנות עם איראן, חורבן דיסטופי כמו שהמטנו על עזה, או את טבח 7 באוקטובר? שמעתי בעצתו ואני מודה לו עליה בכל פעם שאני ובני משפחתי ממהרים בזמן אזעקה לממ"ד, שהוא גם הספרייה וחדר העבודה שלי. כלומר, המקום שבו אני מבקש מקלט אבל גם מנסה לחשוב ומחפש בעזרת ספרים תשובות לשאלות קשות".
ספר
"חיבוקו הקר של הכוח", סימון וייל
¤ חמש המסות של הפילוסופית היהודייה־צרפתייה, שמתה בזמן מלחמת העולם השנייה, מיטיבות לתאר את חוסר התוחלת של המלחמה וחושפות מה מסתתר מאחורי המילים המפוצצות שאנחנו רואים על מסכי הטלוויזיה. לפי וייל, כל הנימוקים הנעלים ליציאה למלחמה הם שקר, והסיבה האמיתית היא עוצמה, שליטה ויוקרה. יציאה למלחמה נועדה לשמר או להגדיל את האמצעים לצאת למלחמה. כל הפוליטיקה הבינלאומית סובבת במעגל קסמים זה. מה שמדינה מכנה 'ביטחון לאומי' הוא מצב דברים דמיוני שבו היא תבטיח לעצמה את האפשרות לצאת למלחמה תוך שלילתה מכל שאר המדינות". האם זה לא בדיוק מה שקורה עכשיו באיראן?
סרט
"ד"ר סטריינג'לאב", סטנלי קובריק
¤ אולי הסיבה למלחמות היא פשוט טירוף של מנהיגים ואנשי צבא? גיבור סרטו של סטנלי קובריק, שמחליט לחולל מלחמה אטומית עולמית, נקרא ג'ק המרטש – מה שמבהיר שבעיני הבמאי האמריקאי הגדול אין הבדל בין גנרל אמריקאי "שנלחם בקומוניזם" לרוצח סדרתי. קובריק יצר את הסרט האנטי־מלחמתי והמצחיק מאוד הזה ב־1964 – בעיצומה של המלחמה הקרה והאובססיה האמריקאית עם הקומוניזם – אבל זה לא הפריע לו להציג את המנהיגים ואנשי הצבא האמריקאי כמושחתים, טיפשים או סתם מטורפים על כל הראש, בדיוק כמו המנהיגים בצד השני. האם אצלנו זה אחרת?
אלבום
"The Well-Meditated Clavier, Book 2", אנטון בטגוב
¤ לפעמים צריך מקלט ממחשבות על מלחמה ובשבילי המקלט הזה הוא מוזיקה. אנטון בטגוב הוא פסנתרן ומלחין רוסי שהוציא עכשיו אלבום נפלא, שבזכות ההאזנה לו חוויתי גם רגעי שמחה בשבועות האחרונים. ועוד שאלה שעלתה לי בזמן שהקשבתי לו: יש בעולם כל כך הרבה נשים וגברים שיוצרים יופי, האם מי שלא יכול ליצור יופי לעתים קרובות פשוט רוצה לשלוט באחרים?
