חג המולד בניו יורק: השבוע היחיד בשנה ללא FOMO
בין כריסמס לראש השנה ניו יורק נסגרת כמעט לגמרי והופכת לקלישאה חגיגית ומקושטת. יאיר רוה גילה שדווקא אז אפשר לנשום לרגע, והתנחם בהופעה של בן פולדס שהחג עולה לו על העצבים ובאולם הקולנוע שפתוח כשכל העיר סגורה
ב־1987 הוציאה להקת הפוגס האירית את השיר ״סיפור אגדה בניו יורק״, שלמרות מילותיו העצובות, שעוסקות בלבבות שבורים וחלומות לא מוגשמים בחג המולד בניו יורק, הפך מאז לאחד משירי הכריסמס האהובים ביותר. חג המולד, שנחגג ביום חמישי האחרון, אכן הופך את ניו יורק לעיר שנראית כמו מתוך אגדה. האורות, הקישוטים וחלונות הראווה החגיגיים הופכים את העיר לכזאת שנראית כמו תפאורה לסרט.
ואכן, למי שמכיר את חג המולד בעיקר מהקולנוע, ניו יורק נראית כמו קלישאה אחת גדולה. בפינות הרחוב הרוכלים מוכרים עצי אשוח, ברוקפלר סנטר עץ האשוח הענק מואר ולמרגלותיו זירת ההחלקה על הקרח. בחנויות התורים בקופות עצומים כי כולם קונים מתנות, ובמערכת ההגברה מנגנים כבר חודש אך ורק שירי חג מולד. בסטארבקס מוכרים משקאות עונתיים, עם ליקר ביצים ופפרמינט, וברכבת התחתית אנשים אשכרה מסתובבים עם הסוודרים הסרוגים המכוערים בצבעי אדום וירוק. בשוקי החג בכיכרות מוכרים שוקו ומרשמלו. הכל מתוק וחם, כי בחוץ מריר וקר.
אמריקה נסגרת כמעט לחלוטין בין חג המולד לסילבסטר. ניו יורק, שבכל זמן אחר פתוחה כל הזמן, פתאום הופכת לא זמינה. המוזיאונים סגורים וכך גם חלק מהחנויות. חלק מהגלריות יצאו לחופשות חג כבר שבוע לפני, והופעות מוזיקליות? כמעט ואין. מי בכל זאת הופיעו בשבוע שעבר בניו יורק? ג׳רי סיינפלד, דויד ברוזה וישי ריבו, ולהקת הרוק־פאנק יו לה טנגו (Yo La Tango) קיימה שבוע לפני כן את שמונה הופעות החנוכה המסורתיות שהיא מקיימת מדי שנה. מה המכנה המשותף של כל אלה? יהודים. הם - כלומר, אנחנו - צריכים למצוא דרך להתמודד עם טרפת חג המולד. יש כאלה שנכנעים ומשתתפים בחגיגות. האחרים מחפשים אלטרנטיבות וכך נולדה מסורת שבה יהודים הולכים בערב חג המולד למסעדות סיניות - שתי האוכלוסיות האתניות הגדולות של ניו יורק שלא חוגגות את חג המולד מוצאות דרך להעביר את הערב יחד.
זו תקופה של מסורת. ברדיו סיטי מיוזיק הול מתקיימים כבר שנים מופעי חג מולד, ובמדיסון סקוור גארדן סירק דה סוליי מנסים להשיק מסורת חדשה של מופע חג מולד לכל המשפחה. אחד האמנים הבודדים שהגיעו להופיע בניו יורק היה בן פולדס, אמן אינדי אמריקאי שהחל להופיע בסוף שנות ה־80. השנה הוא הוציא אלבום חג מולד בשם ״Sleigher״ (משחק מילים מקברי על ״מזחלת שלג״ ו״משסף״) וגם אמר בפתיחת המופע: ״אומנם הוצאתי אלבום חג מולד, וכתבתי לא מעט שירי חג מולד עוד לפני כן, אבל אני לא בטוח שאני בכלל אוהב את החג הזה״. 800 איש מילאו את אולם אירווינג פלזה, מעין בארבי של יוניון סקוור. זאת היתה הופעת חג מולד, אבל כזאת שמביטה בחג במבט מפוכח, שמנסה להתקומם נגד הריטואלים הנצחיים שלו. ״חג המולד הוא הבריון של החגים״, אמר פולדס, ״הוא כופה את עצמו עליכם והוא משתלט על הכל, מדהים איך החג הזה משבית את כל אמריקה״. ואז במשך שעה הוא ניגן את שירי הכריסמס שלו, כולל השיר שכתב לפסקול ״הגרינץ׳״ של רון הווארד עם ג׳ים קארי, וכולל השיר המקורי שהוא כתב אבל נפסל, כי היה ציני ואלים מדי, מאת אדם שחג המולד עלה לו על כל העצבים.
אז מה נשאר לעשות? קולנוע. זו גם מסורת: כשהכל סגור, בתי הקולנוע פתוחים. בכל שנה האולפנים מנסים להשיק כמה סרטים דווקא בחג המולד. לפעמים אלה סרטי אוסקרים, בשבוע האחרון לפני שננעלת השנה הקלנדרית שמחייבת הפצה מסחרית כדי להשתתף בתחרות. כך זה השנה עם ״מרטי סופרים״, אגדה יהודית ניו־יורקית שמופצת באופן כמעט דווקאי בדיוק בחג המולד. לפעמים אלה סרטי ילדים, כמו ״בובספוג״ החדש או ״אנקונדה״. ולפעמים אלה סרטים מתוקים, רומנטיים, לכל המשפחה, כמו ״שיר מריר מתוק״ הרומנטי והמוזיקלי או ״אבא, אמא, אחות ואח״, סרטו החדש של ג׳ים ג׳רמוש, שכמו בן פולדס, מנסה להעניק טעם חתרני לחג שקשה לעמוד במתיקות הקיטשית שלו. ״לילה שקט״ נקרא אחד ממזמורי החג המפורסמים. בחג המולד ברחובות ניו יורק, בלי סעודת חג ואשוח ועם גישה מעט צינית לחג שהוא לא שלי, אפשר באמת ליהנות לרגע מלילה שקט, ביממה האחת בשנה שבה ניו יורק היא עיר נטולת FOMO.
