ספורט ישראלי

יזמים וסטארט-אפיסטים מספרים: מה למדנו מהספורט

עדי זמיר, גל רימון, אילן פלג ומארק גפן, יזמים וסטארט-אפיסטים ישראליים, מספרים מה הם למדו מהתקופה שלהם כספורטאים וקוראים לממשלה ולרשויות להשקיע יותר בספורט לצעירים וצעירות

אוריאל דסקל 10:1215.03.21
מארק גפן הקים חברות ועשה כבר שני אקזטים בעשרות מיליוני דולרים אבל למד יותר על החיים מתחרות טניס בגיל 12; אילן פלג התחרה בנבחרת ישראל בריצות ומחפש עובדים שיהיו עם גישה לעבודה כמו של רצים קנייתים שהתאמן איתם; גל רימון, מנכ״ל סנטריקל, עובד עם חברות כגון מיקרוסופט, אדובי ויונילבר בזכות שיעורים שקיבל כשחקן נבחרת הכדורעף של ישראל ועדי זמיר, יזמת בתחום הביוטק, שהקימה את Pink of View, סטארט-אפ בתחום הבינה המלאכותית לזיהוי סרטן השד - עדיין זוכרת איך זה לשים את האצבעות על המסלול רגע לפני יריית הזינוק ויודעת איך זה גרם לה להצטיין בתחום היזמות.

 

אנשי עסקים ויזמים ישראלים מספרים איך הספורט שעשו עזר להם בעסקים וקוראים לממשלה ולרשויות להשקיע יותר בחינוך ספורטיבי לילדי ישראל.

 

מארק גפן - מנכ"ל הייסולייט, טניסאי לשעבר

 

מארק גפן היה טניסאי מצטיין שהתחרה על המקום הראשון בארץ לנוער ופרש בגיל גיוס כדי להתגייס לגולני. כיום הוא מנכ״ל של סטארט-אפ הייסולייט (מבית Team8) שגייס 35 מיליון דולר ולפני גיוס נוסף. היה גם בכיר בסאיוטה של נפתלי בנט וייסד את אינקפסולה שנמכרה לאימפרבה.

 

1. זה הכל בראש

 

"באחת מהתחרויות הראשונות שלי, הייתי בן 12 והתחרתי נגד מישהו גדול יותר ופייבוריט ברמה שכבר כתבו את השם שלו על הגביע - כזה פייבוריט. אבל בגמר הצלחתי להביא את הכי טוב שלי למגרש. פשוט הכל התחבר וניצחתי, בפעם הראשונה, מישהו שעל הנייר לא הייתי אמור לנצח. אני חושב שזה אחד מהרגעים החשובים ביותר בהתפתחות שלי כאדם. אני זוכר את עצמי אומר לעצמי שאני יכול לשבור כל תקרה אחרי אותו ניצחון. כמה שנים אחרי והייתי נורא בסדרת תחרויות בחו"ל ורק כשהמאמן אמר לי 'לך תרחם על עצמך עוד קצת', הבנתי שאני צריך לקום. להגיד 'פאק איט' ולהראות מה אתה שווה. לעצמך. זה בסוף הכל בראש".

 

מארק גפן מארק גפן צילום: Hysolate

 

2. הניצחונות הקטנים חשובים

 

"הצורך בניצחונות קטנים. כשאתה מתקשה בטניס אתה צריך להתחיל לחזור לעשות את הדברים הבסיסיים נכון. לייצר לעצמך ניצחונות קטנים על המגרש. זה מה שקורה גם בחיים. אתה חייב את הניצחונות הקטנים האלה במהלך היום. הם אלו שיתנו לך את הביטחון ויתנו לך בוסט שיוציא אותך מהג'יפה היומ-יומית. זה חשוב יותר ממה שחושבים".

 

3. מותר לוותר אבל אסור לוותר כי קשה

 

"בראיונות העבודה אני לא מחפש בהכרח את הספורטאי אבל אני כן מחפש את השאיפה למצוינות שיש לכל ספורט ואני מחפש שהיו אובר-אצ'יברים - בספורט או בכלל. והכי חשוב, אני מחפש מישהו שלא מוותר כי קשה. אפשר לוותר. יש נקודות שצריך לחתוך וצריך לוותר. אבל לא בגלל שקשה. יש הרבה מיזמים. שמבינים שלא הולכים לכיוון הנכון ובוא נחתוך את הפעילות. לא לעשות את זה כי קשה. אפשר לוותר לא כי קשה".

 

4. חייבים להשקיע יותר בלימודי ספורט

 

"חייבים להשקיע יותר בלימודי ספורט. יש 7 שעות פיזית ו-7 שעות מתמטיקה וצריך שיהיו גם 7 לימודי ספורט. המשפחה שלי עשתה רילוקיישן מספר פעמים ובארה"ב ילדים עושים 4-5 שעות בספורט. לומדים ענפים שונים וככה בונים תרבות ספורט ותרבות פנאי בריאה יותר".

 

אילן פלג - מנכ"ל לייטרן, אצן לשעבר

 

אילן פלג, מייסד ומנכ״ל הסטארט-אפ לייטרן. את החברה הראשונה הראשונה שייסד מכר בגיל 21. לפני כן הוא היה אצן 800 מטר, זכה ארבע פעמים באליפות ישראל והגיע פעמיים לחצי גמר אליפות אירופה.

 

אילן פלג אילן פלג צילום: תומר רוטנברג

 

1. תחושת שליחות לכל מעשה

 

"אני יליד גיאורגיה ובגיל 15 כבר הייתי בנבחרת ישראל וייצגתי את המדינה במעין מכביה של יוצאי ברית המועצות. הגיעו לאצטדיון האולימפי במוסקבה מתחרים מ-45 מדינות ואז הרגשתי בפעם הראשונה הרגשה של שליחות. גאווה גדולה מאוד. זו תחושה שאני מנסה לקחת אותה לכל מעשה שלי".  

 

2. יש משמעות למשמעת

 

"הגעתי לקניה להתאמן עם הרצים הטובים בעולם. שם למדתי שמשמעת זה משמעת. למשל, אבל קיפרופ מוטאי - אחד מהרצים הטובים בעולם - נפגש עם החברה שלו בזמן מחנה האימונים. לא סתם חברה, אישתו לעתיד. מה קרה? גירשו אותו מהמחנה כי חוק זה חוק. המשמעת הזו היא חלק מהדרישות הבסיסיות שם וזה גם משהו מאוד קבוצתי שמסייע לחזק את הקבוצה. ריצות הבוקר שם הן ברמה הכי גבוהה. כל כך קשות אבל כולם ממושמעים ורצים ביחד - וככה הם דוחפים אחד את השני להצטיין".

 

3. ללמוד מהפסדים, ליהנות מניצחונות

 

"על המסלול אתה מפתח חוסן מנטלי. חוסן מנטלי זה היכולת שלך ליפול, להיכשל ולקום חזרה ולהשתקם. כשאתה מפסיד אתה מרגיש מושפל ואתה דוחף את עצמך שזה לא יקרה שוב. ככה אתה בונה את עצמך מכל הפסד. לומד את הלקחים ועושה הכל כדי שלא יחזור. לקראת סוף הקריירה כאצן כבר מצאתי את עצמי מתאכזב מניצחונות. אמנם ניצחתי את הריצה אבל התאכזבתי מהתוצאה האישית שלי. זה לא טוב לחיי היום-יום בעולם העסקי. צריך ללמוד ליהנות מהניצחונות הקטנים שמעניקים לך את סיפוק וזה גם מייצר אווירה טובה יותר בחברה".

 

4. מנסה לזהות את האופי של הווינר

 

"בראיונות עבודה אני מחפש אופי של ווינר. אפשר לזהות כשמי שמתראיין מספר על עצמו ולא בשביל הסמול-טוק. יש סממנים לווינריות. אפשר לראות אם הוא נבלע בנוף או איכשהו תמיד ידע להתבלט באופן חיובי. אנחנו סביבה מאוד תחרותית ואם אתה לא ווינר זה לא יעבוד. במיוחד בסטארט-אפים - אנחנו חיים באווירה של לדחוף את המציאות למקום לא נוח עבורה, לעשות דברים שהם בהגדרה נוגדים את הפיזיקה והאמיתות המקובלות. בשביל זה צריך ווינרים".

 

5. צריך לייצר הזדמנות עבור ספורטאים לקדם את החברה

 

"בצבא הייתי ספורטאי מצטיין ורציתי לתרום בדרך שאני יכול לתרום. בריאות, כושר, משהו אבל לא ניתנה לי ההזדמנות. אחת מהבעיות של החינוך הספורטיבי כאן בישראל היא שהטיפוח של ספורטאים נועד לטפח ספורטאים ולהביא הישגים למען המדינה ולא כדי לשפר את האזרחים ולקיים כאן דור בריא שמבוסס על ערכים טובים בחיים. זה סוויץ' שצריך לעשות במערכת החינוך ואז, אחרי מערכת החינוך, לאפשר לספורטאים בכירים לסייע ולתרום. לייצר עבורם את ההזדמנויות לעשות זאת".

 

גל רימון - מנכ"ל סנטריקל, שחקן כדורעף

 

גל רימון הוא מייסד ומנכ״ל סנטריקל (גייסו 34 מיליון דולר) והיה שחקן נבחרת ישראל בכדורעף. סנטריקל מפתחת פתרונות לניהול ושיפור ביצועי העובדים והגדלת מעורבותם בעבודה. בין לקוחותיה - מיקרוסופט, נוברטיס, אדובי, יונילבר וסוויס לייף. רימון, ממש רואה את הספורט ככלי חשוב בהתפתחות הקריירה שלו.

 

גל רימון גל רימון צילום: רוני פרל

 

1. שיעור בצניעות

 

"בשכבה שלי הייתי הכי טוב. מהרגע שהציגו בפנינו את הכדורעף הצטיינתי. הייתי קפטן של קבוצת הבית ספר ואז של הקבוצה העירונית וניצחנו בתחרויות אזוריות ואז קרה משהו שלא הייתי מוכן אליו. התקבלתי לנבחרת ישראל בנוער ואז הבנתי שאני אפילו לא השני הכי גרוע בקבוצה אלא הכי גרוע. פשוט ראיתי את זה. הכי נמוך. הכי חלש. אני התאמנתי מכיתה ז' והם, המושבניקים האלה, התאמנו מכיתה א'. זו חוויה קשה. שוברת. הרי ההגדרה העצמית שלי היתה הספורטאי הכי טוב בשכבה. אז התחלתי להתאמן ולעבוד ולהשקיע. למחנה האימון הבא של הנבחרת לא הגעתי הכי טוב אבל לא הייתי הכי גרוע. וזה הזיכרון הכי חזק שלי מהספורט שאני לוקח אותו לכל מקום".

 

2. לקחת אחריות זה הדבר הכי יפה

 

"בכדורעף כל המשחק הוא לקיחת אחריות על טעויות. ולכן התנועה הכי נפוצה היא הרמת יד על טעות שלי. זה כל כך מוטבע בי עמוק, שכשראיתי מישהו מקופת חולים כללית מתראיין על כך שזרקו 1,000 חיסונים לקורונה והוא הסביר ש'קורה' ו'לא נורא' וכו', זה פשוט הרגיז אותי. הוא לא יכול להגיד 'עשינו טעות, תחקרנו את הנושא ונשתפר בפעם הבא?' זה הבסיס לדעתי של ספורט קבוצתי ועבודה בכלל. לומדים מטעויות ומשתפרים. ואם עשיתי טעות. זה אני, עליי. לא הרצפה, לא אתה, לא השמיים. אני. קורים מלא טעויות בכדורעף כל הזמן. והדבר הכי יפה זה להגיד 'טעות שלי' ולהמשיך". כל העסקים זה שיפור מתמיד דרך טעויות. זו גם העבודה שלי. משפר ביצועים, אימון והדרכה, להבין את המדידות, להפיק לקחים. זו סימולציה של הספורט בעולם העסקים בעצם".

 

3. השאלה הכי חשובה

 

"בראיון עבודה יש לי שאלה אחת שאני חייב לשאול: מה הכישלון הגדול ביותר שלך בשנתיים האחרונות. בתשובה אני מחפש אותנטיות, הסתכלות עצמית, לקיחת אחריות מחפש אצל המתראיין חוסן. אותנטיות הסתכלות עצמית, כנות, לקיחת אחריות. ואז אני שואל 'מה קרה אחרי זה?'. האם היה כאן למידה, שיפור, התמודדות. זה מעיד על הכל".

 

4. ספורט הוא ליבת השרירים של החיים

 

"בקורונה, אנחנו רואים הרבה אלכוהול ודיכאון. כחלק מהמוצר שלנו, הכנסנו לוורק-לייף בלאנס את האופציה של קול העובד. סט שאלות מהבדיקה השבועית של מעביד. כמה אימונים עשית? שתית מים? ראיתם שמש, קיבלת ויטמין D. דיברתם עם מישהו? דברים ברמה בסיסית. אחרי זה התחלנו לשאול שאלות. מה רמת העומס. מה סוג האושר. שאלות שיעזרו להבין מה המצב הנפשי של כל עובד. ספורט הוא חלק מאורח חיים בריא ומאוזן. ספורט זה כמו ליבת השרירים של החינוך שלך. זה עיצוב האישיות. ספורט בונה שכבות של אופי. שיתופי פעולה, עבודת צוות. לוותר על הכבוד, על האגו. זה הליבה. יש מתמטיקה, אנגלית וספורט. בעיני. זה צריך להיות חשוב במערכת החינוך ברמה הזו."

 

עדי זמיר - מייסדת Pink of View, אצנית

 

עדי זמיר, יזמת בתחום הביוטק הקימה את Pink of View, סטארט-אפ בתחום הבינה המלאכותית לזיהוי סרטן השד. היום עומדת בראש שותפות של Roche וקרן aMoon בישראל. בצעירותה התחרתה במירוצי משוכות.

 

עדי זמיר עדי זמיר צילום: פזית עוז

 

1. זיכרונות לנצח

 

"הייתי מעריצה של פלורנס גריפית' ג'וינר עם הציפורניים, השיער והכל - והזיכרון המוחשי ביותר שלי מהתקופה הזו היו האצבעות שלי על המסלול, רגע לפני הזינוק וכל המחשבות שעוברות, המבט אל היריבות, הנשימות האחרונות לפני הזינוק... אלו דברים שישארו אצלי לנצח".

 

2. חיים שדורשים ממך הרבה

 

"אני חושבת על עצמי כילדה בכיתה ט' שמתאמנת באתלטיקה. הולכת לבית ספר עם תיק ענק שהוא בעצם שני תיקים. תיק לבית ספר עד 2 בצהריים ואז תיק לאתלטיקה עד הערב. אלו חיים שדורשים הרבה ממך. זה הקרבה. ואתה צריך משמעת. ואתה שואל את עצמך הרבה פעמים אם להמשיך או לא. אם הכאב סביר או לא. ואפשר לקחת את כל זה בקלות לעולם היזמות וניהול סיכונים. אתה צריך את המשמעת והרצון לעבוד ולהקריב, אתה צריך לקפוץ מעל משוכות ואין לך איך ללכת מסביב. אתה עם יעד, ומטרה וחותר להשיג אותה. ואתה צריך להקשיב לאנשים. ולפעמיים לבחור לאיזה אנשים לא להקשיב. אתה לומד מהפסדים. אתה לומד מקנאה ביריבים. אתה לומד הרבה מהתקופה הזו כאתלט ואפשר לקחת את כל השיעורים והלקחים לעולם היזמות"..

 

3. אישיות של ספורטאי מזהים

 

"הישגיות זה אלמנט שאני מחפשת בבני אדם. וההישגיות שאני חושבת עליה זה לא בהכרח הרצון לנצח אלא יותר המוכנות לצאת ממקום הנוחות שלך... השתתפתי בתחרות שנקראת טאף מאדר - מסלול מכשולים. אתה בוחן את עצמך במכשול חדש כל רגע במשך 5 שעות. ושם אתה רואה מה זו אישיות של ספורטאי. לא ספורטאי מקצועי אלא מישהו שיודע להתמודד, יודע להשיג מה שהוא רוצה. אני הרגשתי ככה וראיתי את מי הספורטאי בנפשו ובאישיות בקרב אנשים שעשו איתי את המסלול".

 

4. ספורט הוא דרך חיים

 

"ספורט זו באמת דרך חיים. זה לא רק בכושר. זו תפיסת חיים. הרשויות, בתי הספר והממשלה חייבים לוודא שיש לכל ילד וילדה את ההזדמנות להתנסות בספורט תחרותי".

x