שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט עולמי

על הקשר בין הפייר פליי הפיננסי של אופ"א להפגנות העממיות ברחבי העולם

רגולציה שמסייעת אך ורק למעמד הבינוני והגבוה תפגע במי שהכי פגיע ותוביל לזעם ושבירת הכללים. בכדורגל ובכלל

אוריאל דסקל 11:0626.07.20
ההחלטה של CAS - בית הדין הגבוה לערעורים ובוררויות בספורט - בנוגע למנצ'סטר סיטי ועבירות הפייר פליי הפיננסי שלה, שמה דגש שוב על מהות הרגולציה וחשיבותה. בספורט (ובכלל).

 

מצד אחד הפייר פליי הפיננסי הוביל לצמצום ההפסדים הכספיים והחובות של קבוצות כדורגל בליגות ברחבי אירופה, מצד שני הרגולציה שמה תקרת הוצאה בגובה ההכנסות הטבעיות של הקבוצות ומונעת מבעלי קבוצות להשקיע בקבוצות שרכשו - בנכס שלהם.

 

 

 

זה יצר סיטואציה רגולטורית שפוגעת בתחרות ההוגנת. קבוצה גדולה מכניסה יותר בגלל סיבות היסטוריות, נכסים רבים יותר ועניין רב יותר שהיא מייצרת. זאת בעוד שקבוצה שרוצה להיות גדולה לא יכולה להסתמך על בעלים שישקיע מהונו וכספו כדי להפוך את המשחק על המגרש להוגן יותר, מה שמעניק לקבוצות הגדולות יתרון מקצועי שמאפשר להן להגדיל את היתרון הכלכלי, מה שמאפשר להן להגדיל את היתרון המקצועי עוד יותר.

 

אמנם מותר להשקיע כמה שרוצים באקדמיה ובאצטדיון אבל אלו השקעות לטווח הארוך שלא בהכרח הופכות קבוצות לקבוצות "גדולות".

 

 

ליברפול נגד מנצ'סטר סיטי פרמיירליג 2019 ליברפול נגד מנצ'סטר סיטי פרמיירליג 2019 צילום: איי אף פי

 

הטיעון של מנצ'סטר סיטי וגם פריז סן ז'רמן הוא פשוט: "במשך שנים יובנטוס, באיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד ועוד משקיעות והשקיעו מאות מיליונים בסגלים ובמועדונים שלהם - סיטי לא היתה יכולה לעשות זאת בעבר מסיבות כלכליות והפייר פליי הפיננסי ממש מונע ממנה לעשות זאת עם רגולציה, שמשמרת את המעמדות כפי שהן".

 

מנצ'סטר סיטי ופריז סן ז'רמן צודקות והצליחו להיכנס ל"קאסטה" של המועדונים הגדולים על ידי השקעות חיצוניות כאלו ובזכות העובדה ששברו את "החוקים". אופ"א לא הצליחה להגן על הרגולציה שלה בבית המשפט וזה הותיר טעם מר בפה של לא מעט אנשי כדורגל.

 

למשל - ז'וזה מוריניו, מאמן טוטנהאם, לא חושש להגיד מה שהוא חושב על מנצ'סטר סיטי. "עבור מועדונים מסוימים זה קל (לבנות מחדש). אתה פשוט שובר את החוקים. אתה שוכח את הפייר פליי הפיננסי ואתה מוציא את מה שאתה רוצה כדי לרכוש שחקנים טובים. עבור מועדונים אחרים - ששומרים על החוק - זה יותר קשה... "

 

יש להזכיר שז'וזה מוריניו פיקד על צ'לסי בשנה השנייה, השלישית והרביעית שלה תחת שלטונו של רומן אברמוביץ'. צ'לסי, לפני אברמוביץ', היתה המועדון השלישי-רביעי של לונדון. קבוצה שלא זכתה באליפות 50 שנה. מוריניו היה חלק משמעותי מהשקעה נרחבת של האוליגרך הרוסי - הרבה לפני רגולציית הפייר פליי הפיננסי. אברמוביץ' עם השקעה של יותר ממיליארד ליש"ט הפך את צ'לסי לאלופת אירופה הראשונה מלונדון. בשני העשורים האחרונים היא הקבוצה הלונדונית המוצלחת ביותר. אם הפייר פליי הפיננסי היה קיים אז, צ'לסי היתה מתקשה להפוך לכוח שהיא היום. רק אם אברמוביץ' היה שובר את חוקי הפייר פליי הפיננסי צ'לסי היתה יכולה להצליח כפי שהצליחה.

 

אגב, לפי נשיא אופ"א לשעבר שאחראי לפייר פליי הפיננסי, מישל פלאטיני, אברמוביץ' בעצמו תמך ברגולציה מתוך חשש מהכספים הגדולים של אבו דאבי וקטאר.

 

הגישה של מוריניו לא מפתיעה. אנשים שמצליחים לא חושבים שהם מצליחים בגלל השקעה כספית גדולה.

 

מה ששלי שלי ובזכותי

 

במחקר של אוניברסיטת ניו יורק שפורסם ב-Journal of Personality and Social Psychology, מראים שאנשים ממעמד הביניים והמעמד הגבוה לא מודעים לפריבילגיות שלהם. הם כמעט תמיד יעדיפו להסביר את ההצלחה שלהם בכך שעבדו קשה ולהתמקד בקשיים האישיים שעמדו בפניהם. "בקצרה, המעמד החברתי מעניק פריבילגיה שהיא יתרון שלא הושג אלא התקבל" אומר טיילור פיליפס מ-NYU. פיליפס ניהל את המחקר, שכלל שאלונים למאות אנשים מהמעמד הבינוני והגבוה. אחד האספקטים המעניינים במחקר הראה שגם אחרי שהם קוראים אינפורמציה על הפריבילגיות שלהם או חוסר שוויון חברתי, אנשי המעמד הבינוני והגבוה "ימצאו" קשיים שעמדו בפניהם ומייחסים את ההצלחה שלהם לעבודה קשה והתמודדות עם אתגרים.

 

לפי מחברי המחקר הראיות לפריבילגיות הקשורות למעמד ממש מאיימות על ההישגים האישיים של האדם מהמעמד הבינוני והגבוה שקורא אותם, מה שמוביל לרציונליזציה "אחרת" להצלחה שלו.

 

בקיצור, אף אחד לא אוהב שקוראים לו פריבילג - וזה מוכח מחקרית.

 

מהשחורים בארה"ב עד הצעירים בישראל

 

הבדלי המעמדות בולט במיוחד בחברה האמריקאית - וזה אחת הסיבות למחאות הגדולות של השחורים.

 

לפי נתונים מאוניברסיטת אוהיו סטייט משפחה שחורה ממוצעת תרוויח 10 סנט על כל דולר שמרוויחה משפחה לבנה ממוצעת. 85% מהאוכלוסייה של השחורים חיים מהכנסה שנמוכה מההכנסה החציונית של משפחה בארה"ב. ושחור מרוויח, בממוצע, 15% פחות מאשר לבן באותה עבודה בדיוק. אבל זה רק חלק מהבעיה ההכנסות הן משהו משתנה. הון התחלתי מבטיח הישארות במעמד. ולכן הסיכוי ששחור במעמד בינוני יקרוס למעמד הנמוך גבוה בעשרות אחוזים מהסיכוי שזה יקרה ללבן.

 

 

עימותים בהפגנה למען ג'ורג' פלויד באוקלנד קליפורניה עימותים בהפגנה למען ג'ורג' פלויד באוקלנד קליפורניה צילום: איי אף פי

 

הון מאפשר לעובד לקחת סיכונים. הוא מאפשר ליזום, לרכוש חינוך או כלי עבודה מתקדמים. הון מאפשר לאדם לפתור בעיות - בעיות רפואיות, בעיות משפטיות, בעיות נזילות ועוד.

 

הון גם מאפשר לך לשרוד מגפה שמחסלת מקומות עבודה וכלכלות. עבודה קשה חשובה לכל אדם מכל מעמד אבל הדאטה מראה לנו שקשה לטפס במעלה הסולם החברתי ללא הון התחלתי משמעותי. והמספרים מראים לנו גם שהון צובר הון. לא הכל מתחיל ונגמר בהכנסה.

 

בארה"ב, למשל, בית שווה כ-30%-35% מההון של משפחה וכאן מאוד קל להראות איך רגולציה יכולה להשפיע באופן דרמטי והיסטורי על מעמד של אנשים ממוצא אתני מסוים.

 

בארה"ב כ-41.6% מהלבנים בני 18 עד 34 הם בעלי הבית שלהם. רק 18.2% מהשחורים בני אותו הגיל בעלי בית וזה קשור, בדרך כלל, למצב הכלכלי של ההורים.

 

הרבה מהצרות הללו נוצרו מרגולציה.

 

סבסוד ללבנים, תמריצים לא יעילים לשחורים

 

המעמד הבינוני בארה"ב נבנה בסיוע ממשלתי נרחב, בעיקר דרך סבסוד בנייה ורכישת בתים ושכונות. יוצאי צבא, למשל, זכו לסבסוד כמעט מלא של בתים בעלות מינימלית בפרברים של ניו יורק, שיקגו, סן פרנסיסקו וערים גדולות אחרות. בתים נרכשו בכמה עשרות אלפי דולר וכיום שווים כמה מאות אלפי דולרים. ככה מעמד הביניים הלבן נבנה בארה"ב.

 

הוא לבן הרבה בגלל שהסבסוד הזה פשוט לא הגיע לשחורים. אם בגלל אפלייה של הקבלנים או אם בגלל חוקים מפלים של הממשל הפדרלי והממשלות המקומיות - מהבום הכלכלי הגדול שארה"ב חוותה אחרי מלחמת העולם השנייה, בניית מעמד הביניים העצום - השחורים פשוט לא נהנו. ההפך - הפערים העצומים שנפתחו בין לבנים לשחורים אז, לא ממש נסגרו מאז.

 

אגב, בשנות החמישים והשישים, כשהכלכלה פרחה ומעמד הביניים - הלבן בעיקרו - צמח, האמריקאים העשירים ביותר היו משלמים עד 91% מס (זו הערת צד). בחלקים נרחבים בארה"ב היו חוקים נגד שחורים. ובטח לא היו תוכניות סבסוד ממשלתיות לרווחה ומגורים של שחורים.

 

אז המצב הכלכלי הנוכחי של השחורים, מצב שהחמיר בגלל הקורונה, מוציא המונים לרחובות עם דרישות לשינוי. שינוי פוליטי, שינוי חברתי ושינוי כלכלי (אחת מהדרישות היא "צדק כלכלי" או "שיוון כלכלי").

 

בכלל, אנחנו רואים מחאות ברחבי העולם.

 

בעולם כולו - גם בישראל - הקורונה חשפה את העיוותים בכלכלה ואיך הרגולציה (כמו הפייר פליי הפיננסי), מסייעת לאלו שהם בעלי ההון. הפחד מקריסה כלכלית הופך לזעם שמוביל להמונים ברחובות ויש להם רשימה ארוכה של דרישות. אך השורה התחתונה של כמעט כל הפגנה על רקע כלכלי היא דומה.

 

המעמד הגבוה צריך להיות מודע יותר לפריבילגיות היתר שלו. הממשלה צריכה להיות אמיצה מספיק כדי להודיע על רגולציות ברורות שייקחו בחשבון את ההון של האזרח ויעניקו לאנשים - בכל מעמד - הזדמנות לצבור הון.

 

העובדה שצעירים (מילניאלים) חשופי חזה ועם זעם בעיניים הצטרפו להפגנות בהמוניהם קשורה הרבה גם לחרדה הכלכלית שלהם. לפי מחקרים חדשים בארה"ב 71% מהמילניאלים מאמינים שאף פעם לא יוכלו לרכוש לעצמם בית בעתיד. סביר להניח שגם בישראל המצב המנטלי של רבים מהצעירים - במיוחד כשהאבטלה גבוהה והממשלה לא מתפקדת - דומה.

 

המצב הנוכחי הוא הזדמנות לבדוק מחדש מדיניות. עדיף שאנשים חדשים יבדקו אותה. כי הישנים כשלו. אבל בשביל זה צריך שהאנשים שקובעים משהו יבינו שהם צריכים לבדוק מחדש את המדיניות שלהם. וזה, כנראה, לא יקרה בקרוב.
x