$
בייג

אולימפיאדת בייג'ינג: בינתיים, הספסרים הם המרוויחים הגדולים

מחוץ לטקס הפתיחה המרהיב והמושקע עומדים ספסרים ומוכרים כרטיסים באלפי דולרים. נותני החסות, מלונות הענק שהוקמו והתושבים המקומיים ממתינים בעיקר ליום שאחרי

גולן חזני, בייג'ינג 07:5110.08.08
קשה לומר שרחובות בייג'ינג היו שוממים בטקס הפתיחה של האולימיפיאדה, או שעיר שלמה עצרה את נשימתה. אמנם אין כמעט סיני שלא ידע מה קורה, אבל בכבישים נסעו מכוניות, והרכבת התחתית היתה עמוסה כרגיל בנוסעים. בתחנות השונות הועבר השידור הישיר באמצעות מסכים קטנים, ובחוץ הסתובבו המונים
ליד מסכים ענקיים שהוצבו ברחובות הראשיים. כשעה אחרי פתיחת הטקס המשטרה הבינה שהצפיפות האיומה עוד עלולה להסתיים באסון. היא כיבתה את המסכים ופינתה את הצופים מהאזור.

 

50 מיליון דולר השקיעה אתונה בטקס הפתיחה של האולימפיאדה הקודמת. 300 מיליון דולר השקיעה בייג'ינג בטקס המדהים. הסינים ידעו שיש להם שלוש שעות להראות ל־4 מיליארד איש מסביב לעולם שיש על מי לסמוך. מי שמשקיע באירועים לא מעט ואמור לקצור את הפירות האלה הוא מותג האלקטרוניקה הסיני Haier. מה שאולימפיאדת טוקי ב־1964 עשתה לסוני, ואולימפיאדת סיאול ב־1988 לסמסונג, בייג'ינג 2008 אמורה לעשות לנותנת החסות Haier.

 

כרטיס ב־20 אלף דולר

גם הספסרים עושים עסקים לא רעים. כרטיס לטקס, שמחירו הנקוב הוא 400 יואן (כ־200 שקל), נמכר באלפי דולרים. ראינו קרן גידור אסייתית שרכשה מספסר מקצועי עשרה כרטיסים לבכיריה ב־100 אלף יורו. אחד מעשירי בייג'ינג רכש כרטיס בלא פחות מ־20 אלף דולר.

 

מ', ספסר מקצועי מאוהיו, סיפר לנו שהחל לעסוק בתחום עוד כשהיה שחקן פוטבול במכללות בארצות הברית. "כל אחד מאיתנו קיבל ארבעה כרטיסים למשחק. הייתי לוקח כרטיסים משחקני הספסל, שהיה ברור שלא ישחקו, ומוכר אותם לעשירי העיר שרצו לשבת במקומות טובים". העבודה שלו סובבת סביב משחקי פוטבול ובייסבול בארה"ב, וסביב תחרויות בינלאומיות רב־ענפיות. לכאן הוא הגיע לעבוד עם משרד כרטיסים גדול. "המחזור שלנו ממכירת הכרטיסים בטקס הפתיחה התקרב למיליון דולר", אמר בגאווה.

 

ישנם גם ספסרים קטנים יותר. כדי לחמוק מהענישה הסינית הם עומדים ומניפים שלט שעליו רשום "אני זקוק לכרטיסים", ובאופן הזה מספסרים. הספסרים הזרים אמנם חוששים מהשוטרים הסינים המאיימים, אבל מ' אומר כי העובדה שהם אינם דוברי אנגלית מקלה עליהם.

 

המחירים ממשיכים לעלות

יותר מ־40 מלונות ענק חדשים הוקמו לקראת המשחקים. אם בייג'ינג אכן תהפוך למרכז כלכלה עולמי, למלונות האלה תהיה עבודה. אחרת, זו בעיה.כולם רוצים לדעת מה יקרה לכלכלה הסינית שאחרי האולימפיאדה. איש עסקים ישראלי צעיר שפועל כאן אמר לנו שצפוי תיקון בצמיחה החדה, המתבטאת בעיקר במחירי הנדל"ן בבייג'ינג.

 

הבורסה המקומית ירדה אתמול ב־4% והיא נמצאת בשפל שנתי. אותו ישראלי מספר שמחירי חדר הכושר שלו עלו מ־400 ל־450 ואף 500 יואן לחודש, מה שמבטא את ההתייקרות והאינפלציה. גם מחירי המוניות והמזון עלו מאוד לקראת המשחק, הוא מספר.

 

אבל גם כך המחירים בבייג'ינג זולים. מונית משדה התעופה למלון, מרחק של 40 ק"מ ונסיעה של שעה וחצי, עלתה 80 יואן (כ־40 שקל). ארוחה במסעדה עממית עולה כ־60 יואן לזוג. במסעדות היוקרתיות מאוד, המחיר כבר מגיע ל־100 דולר לזוג.

 

"אבא היה רוצה לראות את אלון שוחה"

בטיסה לבייג'ינג נכחה מאיה מנדל, אחותו של השחיין אלון מנדל. בתשע בערב קיבלה מנדל (26), קצינה בדרגת סרן בצה"ל, טלפון מאמה שסיפרה לה על מותו של האב. יחד עם החבר גיא היא מיהרה מתל אביב לנתניה, שם הוחלט שהיא זו שתטוס להיות עם אלון. 24 השעות הבאות היו "מטורפות", כהגדרתה. היא ארגנה כרטיס טיסה, קיבלה ויזה בסיועו של הנשיא פרס, ארזה מזוודה, וחצי שעה לפני הטיסה הגיעה לנתב"ג.

 

"לא הבנתי מה בכלל קורה", היא מספרת. את אחיה הספיקה לראות רק פעמיים: עם הנחיתה, ואתמול פעם אחת מחוץ לבריכה. רק אז התאפשר להכניס אותה לביקור בכפר האולימפי. "לא היו הרבה אופציות", היא אומרת. "אבא היה רוצה לראות את אלון שוחה בתחרות הזו".

 

"בארבע בבוקר נכנסו לחדר של אלון ראשי המשלחת כדי לבשר לו על מה שקרה", היא מספרת. "הוא התעורר, ראה אותם, וישר התחיל לצעוק - אני לא לוקח כלום. הוא חשב שהסיפור זה שימוש בסמים אסורים. היום הוא מרגיש בסדר". ההתמודדות שלה עם הטרגדיה הטרייה, אלפי קילומטרים מהבית לבד, ראויה לציון. שני שחייני עבר, תומר פיינגולד ודב מלניק, מארחים לה חברה ומסייעים ככל שניתן. "אני חושבת שהן החיים במכללה והן השחייה עצמה יעזרו לאלון להתמודד", אומרת מאיה, שחיינית בעצמה. "אני לא מעכלת עדיין את מה שקרה. אבא היה מאוד קשור לשחייה של אלון ושלי".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x