מרכז הנדל"ן
בתום מאבק של שנים: החווה הטיפולית בתל מונד תמשיך לפעול במיקומה הנוכחי
מרכז הנדל"ן: לאחר מאבק ממושך, קבע בג"ץ כי החווה הטיפולית שמעניקה טיפול לאלפי בעלי מוגבלויות, נפגעי טראומה ונוער בסיכון, תמשיך לפעול במיקומה הנוכחי. זאת בעקבות פשרה שבמסגרתה הכירה המדינה בפעילות עם בעלי חיים ככזו שאינה חורגת מהשימוש החקלאי. כך הוסדר החוזה מול רמ"י, ובכך נמנעה סגירתה
העמותה לרכיבה וכלבנות טיפולית תמשיך להפעיל את המרכז הטיפולי בתל מונד, זאת ללא צורך בהסדרה תכנונית נוספת - כך פסק בג"ץ בחודש האחרון. את פסק הדין כתב השופט נעם סולברג, בהסכמת השופטים גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב, לאחר שהמדינה הציגה מתווה שהוביל להסכמות בין הצדדים ולמחיקת העתירה. בעקבות כך הוסדרה גם ההתקשרות החוזית עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), באופן שיאפשר את המשך פעילות החווה, שמעניקה שירותי טיפול ושיקום באמצעות בעלי חיים לבני נוער ואוכלוסיות מוחלשות.
העמותה פועלת במתחם מאז שנת 1999 וממומנת על ידי תורמים רבים, בהם מוריס קאהן וליאון קופלר. היא מעניקה טיפול בעזרת סוסים וכלבים לאנשים עם אוטיזם, שיתוק מוחין, לקויות ראייה, ילדים ובני נוער מהחינוך המיוחד, בני נוער בסיכון, נכי צה"ל ונפגעי פוסט טראומה. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל נרשמה עלייה במספר המטופלים.
הסכם השימוש הראשון בין העמותה לרמ"י נחתם כבר בשנת 1999, ונתן היתר זמני לפעילות למשך שלוש שנים. מאז הוארך ההסכם מספר פעמים, כאשר הכוונה הייתה להסדיר את הפעילות קבועה. בנוסף, נחתמו הסכמי הרשאה לתכנון שנועדו לאפשר לעמותה לפעול לשינוי ייעוד הקרקע – במקור חקלאית – כך שתוכל להרחיב ולשפר את שירותיה.
למרות מאמצים רבים מצד העמותה, ניסיונות ההסדרה לא צלחו, וגורמי התכנון דחו את התכניות לשינוי הייעוד ופיתוח האתר. בשנת 2019 אף הוצאו צווי הריסה למבנים שלא תאמו את המצב התכנוני הקיים. עקב הסכנה לסגירת המקום, העמותה הגישה עתירה לבג"ץ.
העתירה, שהוגשה על ידי עורכי הדין יובל גלאון ודן אור ממשרד עמית, פולק, מטלון, הופנתה נגד רמ"י, מוסדות התכנון והרשות לאכיפת המקרקעין. נטען בה כי "התנהלות חלמאית של עובדי מדינה משך שנים על גבי שנים, ערלות לב והיעדר גמישות, פוגעים בזכויות חוקתיות ובאחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל... בשם ערך ה'שמירה על הנוף' מסכלים מוסדות המדינה הסדרת קבע תכנונית של עמותה שהינה חווה טיפולית ייחודית וחיונית במיקומה הספציפי, הפועלת כבר 23 שנה בשליחותם". לעתירה צורפו תצהירים של מטופלים, בהם גם אביו של יהודה הישראלי, לוחם גבעתי שנפצע קשה בצוק איתן ומטופל מזה שנים בחווה.
המדינה טענה מנגד כי הקושי בהסדרה נובע ממיקומה של החווה באזור המסומן ב"תמ"א 35" כ"מרקם שמור משולב" וחלק מ"מכלול נופי", דבר שמגביל אפשרויות בנייה ושימושים.
בתגובה, הזהירה העמותה כי אם לא יוסדר מצבה לאלתר – היא תיסגר, המטופלים יישלחו לבתיהם, ומאות חיילים ונפגעי טראומה יישארו ללא מענה. בתצהיריה נטען כי גם אנשים עם מוגבלויות זכאים ליהנות מהנוף, גם אם רק מ"גב הסוסים".
לבסוף, בעקבות העתירה ואיום הסגירה, הסכימה המדינה באופן תקדימי להכיר בפעילות החווה כ"פעילות נלווית לחקלאות". לאחר דיונים וניסוח חוזה חדש מול רמ"י, העתירה נמחקה.
השופט סולברג כתב כי "גובש והוצע מתווה תכנוני שלפיו ייקבע אד-הוק, מבלי לייצר תקדים, כי הפעילות הטיפולית הקשורה בבעלי החיים תוכר כ'פעילות נלווית לחקלאות', כך שיתאפשר לחווה להמשיך לפעול במתכונתה הנוכחית, ללא צורך בהסדרה נוספת". לדבריו, הסעד שהתבקש הושג במלואו עם חתימת חוזה החכירה והסדרת המצב התכנוני. "העותרים יוצאים עתה כשמלוא מבוקשם בידם", כתב. הדיון הבא יעסוק בהוצאות המשפט.
עורכי הדין גלאון ואור מסרו בתגובה: "בג"ץ הוכיח מה רב כוחה של עתירה צודקת, כאשר היא מוגשת בשם מי שקולם אינו נשמע... אנו מקווים שהמסר שיצא מהחלטת בג"ץ יחלחל לעומק מערכת התכנון, ויעודד מדיניות גמישה יותר גם במקרים דומים בעתיד".
