כחלון לא משאיר לך פנסיה

1. "רק אלוהים יודע מה יהיה עם הפנסיה"

חבר שנכנס למקום עבודה חדש התלבט בשבוע שעבר מה לעשות עם הפנסיה. בין השאר, הוא בדק את האפשרות להגדיל את ההפקדות החודשיות שלו מ־5% מהשכר ל־7%, וליהנות מהטבת המס שניתנת על ההפקדה הזו. השבוע כבר סיפר שוויתר על ההגדלה. "מדוע אתה מוותר על הטבת מס?", תהיתי. "התייעצתי עם סוכני ביטוח ואנשים שעוסקים בפרישה", השיב החבר, "וכולם אמרו לי לא להגדיל, שבמילא רק אלוהים יודע מה ייצא בסוף מהפנסיה במדינה הזאת".

האמת? אפשר להבין אותו. כי גם מי שלא מבין עד הסוף את הקשר שבין ההפקדה החודשית לקצבה שיקבל בפרישה, יודע שהגישה השלטת במשרד האוצר בשנים האחרונות היא לקצץ כמה שיותר את התמיכה במערכת הפנסיה. ומאז כניסתו של משה כחלון לתפקיד שר האוצר המגמה הזו רק מקבלת תנופה.

שני מהלכים עשה כחלון בשבועות האחרונים בתחום הפנסיה. הראשון עבר במסגרת חוק ההסדרים: הנמכת תקרת השכר המזכה בהטבת מס על הפקדות לפנסיה שקיצצה חצי מיליארד שקל מתמיכת המדינה במערכת, והעבירה אותם לתקציב השוטף. זאת, אף על פי שגם במשרד עצמו נשמעו קולות שהזהירו מהפחתת התמיכה במערכת הפנסיה ומהשלכותיה לעתיד.

מימין שי באב"ד מנכ"ל משרד האוצר ומשה כחלון שר האוצר צילום: אלכס קולומויסקי

אבל הפנסיה נראית כל כך רחוקה, כל כך מורכבת, ואפשר להוריד את התמיכה בה. ובמי פגע הקיצוץ? בשכירים החזקים שגם ככה עליהם מוטלת מרבית נטל המס.

2. הריבית הנמוכה עושה שמות בפנסיה

השבוע המשיך כחלון להנחית את הגרזן מתחת לכותרת המכובסת "פריסה מחדש של רשת הביטחון לפנסיה". הרשת הזאת היא הטבה שהמדינה מעניקה לחוסכים בקרנות הפנסיה החדשות: אג"ח מיועדות שהיא מנפיקה להם ושעליהן היא מעניקה תשואה של 4.86% בשנה מעבר למדד. 30% מהפנסיות של החוסכים בקרנות החדשות מושקעות באג"ח מיועדות.

זו הטבה משום שביחס לרמת הסיכון הנמוכה של האג"ח, מדובר בתשואה גבוהה מאוד. להטבה זו תפקיד כפול. ראשית, היא מבטיחה תשואה על חלק מקרן הפנסיה וכך מגנה עליה מהתנודתיות בשוק או ממפולת בבורסה, שאליהן חשופים שאר ה־70%. ושנית, בתקופת ריבית נמוכה היא מאפשרת לקבל תשואה גבוהה יותר מבלי להעלות את הסיכון על התיק.

ושלא נטעה: סביבת הריבית הנמוכה מייצרת בקרב קרנות הפנסיה מרדף אחרי תשואות, שהעלה פלאים את רמות הסיכון והתנודתיות בתיקים. דו"ח של ה־OECD שפורסם לאחרונה מגלה כי הן עלו בכל המערכות הפנסיוניות בעולם, כשבשורה של מדינות, ובכללן ישראל, עלתה באופן ניכר החשיפה למניות ולנכסים אלטרנטיביים.

עד כה, לפחות על המרכיב הסולידי ניתנה הטבה מהמדינה. אלא שהשבוע נחשף ב"כלכליסט" כי האוצר החליט שהצעירים לא צריכים את ההטבה. הוא שוקל הצעה שלפיה בתיקי הפנסיה של בני 50 ומטה שיעור ההשקעה באג"ח המיועדות יהיה 15% לכל היותר, ואילו אצל בני 65 ומעלה יעלה ל־60%–70%. מדוע? כמו בקיצוץ במסגרת חוק ההסדרים, גם עכשיו האוצר צריך את הכסף כדי לסתום חור אחר — הפעם בפנסיה של המבוגרים.

כאמור, הריבית הנמוכה שגוזרת סיכון גבוה יותר ותשואה נמוכה יותר, הרסנית לפנסיות שלנו. נזקיה פחות בולטים מאשר בשוק הנדל"ן, אבל התחלנו לראות אותם אצל הפורשים לגמלאות. ההנחות שעומדות בבסיס המודל הפנסיוני וקובעות את גובה הקצבה נשענות על ריבית גבוהה יותר ממה שניתן להשיג במציאות של ריבית נמוכה. וכך נוצר בור.

3. הצעירים היו ונשארו שסתום חירום

הבור לא התגלה היום, אולם המחיר הפוליטי של טיפול בו הוא כבד ובזמן שהאוצר התמהמה, הצעירים כיסו אותו. בשלוש השנים האחרונות הם רואים בדו"ח השנתי של קרן הפנסיה סעיף שנקרא "איזון אקטוארי", שהיה במינוס. המינוס הזה מייצג את הכסף שהצעירים שילמו כדי לכסות את הגירעון האקטוארי של הקרן.

זו שיטה בעייתית לכסות את הבור. ישראל, כמו כל העולם, החליטה כבר לפני שנים להתנתק מהמודל שהיה מקובל בעבר, שלפיו הצעירים מסבסדים את המבוגרים. התברר שהמודל הזה בלתי יציב ומוביל לקרנות גירעוניות. וכאן, הוא חזר בעקיפין.

עם כניסתו של כחלון לתפקיד, החליטה הממונה על שוק ההון באוצר דורית סלינגר לטפל בכך סוף סוף. הפתרון שהיא הציעה היה לקצץ את קצבת הפנסיה, אולם הצעתה נתקלה בהתנגדויות. במקום זאת, האוצר החליט בהחלטת בזק שכל מערכת התמיכה הפנסיונית שגויה, ובמקום לתת הטבות שוות לצעירים ומבוגרים, הוא העביר אותן למבוגרים כדי שלא יספגו את הקיצוץ, בעוד את הצעירים הוא זורק עוד יותר לשוק ההון.

למעשה, את נזקי הריבית הנמוכה שהתחלקו בין החוסכים המבוגרים לצעירים, האוצר הסיר מהמבוגרים והעמיס על הצעירים. בכך הוא לא פותר את הבעיה, רק מגלגל אותה הלאה למקום שבו היא פחות בולטת.

4. מה יהיה כשנגיע לחצי מליון פנסיונרים?

זו העמסה לא אחראית של סיכון נוסף על הצעירים. בני ה־30 של היום שיגיעו לגיל פרישה יסבלו מערימות של תחלואים פיננסיים בחסות הריבית הנמוכה וההאטה הכלכלית. הם הולכים להיות במצב הרבה יותר גרוע מהעובדים שפורשים כיום לפנסיה.

הצעירים של היום יתמודדו עם רכישת דירה במחירים מופרכים והשתעבדות למשכנתא מטורפת. השכר שלהם לא עלה עשור ולכן הפנסיה שלהם כבר נפגעה, בעוד תמיכת המדינה בהם פחתה (בזמן שמערכת הפנסיה התקציבית ממשיכה להתנפח בחסות המדינה). במילים אחרות, הם כבר ספגו נזק אדיר מסביבת הריבית הנמוכה. כך שכחלון אולי סתם את החור, אבל גלגל עוד בעיה על כתפיו של דור שביר מלכתחילה.

אבל חמור מכך — זה לא יעבוד. כחלון למעשה החזיר את הסבסוד הבין־דורי למערכת הפנסיה: לקח מהצעירים ונתן למבוגרים. ההגנה על המבוגרים היא לכאורה ההצדקה המוסרית למהלך. אלא שפעם כל המערכת הפנסיונית שלנו נשענה על ההצדקה הזאת, עד שהמדינה ביטלה אותה בעצמה. כי כשתוחלת החיים של המבוגרים עלתה, מספר הצעירים שנכנסו לשוק העבודה היה נמוך וגובה המשכורות ירד, הכסף של הצעירים לא הספיק כדי לממן את הפנסיות של המבוגרים.

בישראל, כמו בכל העולם, עברו לשיטה אחרת: כל הסיכונים מוטלים על החוסך. מה שהוא חסך, זה מה שיהיה לו. כך מונעים גירעונות. אבל אותה מדינה שהבהירה שכל חוסך לעצמו, תומכת כעת בגלגול בין־דורי של בעיית הריבית הנמוכה. וכמו בפעם הקודמת, גם הפעם עולה חשש שזה לא יעבוד.

מדוע? כיום אין הרבה פנסיונרים בקרנות הפנסיה החדשות — כ־28 אלף איש. הגדלת שיעור האג"ח המיועדות אצלם מתקזזת כעת עם הקטנתו בקרב החוסכים הצעירים. אבל עם השנים, מספר הגמלאים ילך ויעלה. מה תהיה המשמעות להבטיח השקעה של 70% מהתיק הפנסיוני באג"ח מיועדות כאשר יהיו רבע מליון פנסיונרים? או חצי מיליון? האם המדינה תוכל לעמוד בזה? צריך לזכור: המדינה לא מעוניינת להגדיל את תמיכתה במערכת הפנסיונית. כאשר אותם בני 30 שתומכים כעת בפורשים יגיעו בעצמם לגיל פרישה, קיים סימן שאלה גדול האם אז הם יקבלו אליהם את אותה הטבה. אבל למה להתמודד עם זה עכשיו? גם כחלון יודע שזו כבר בעיה של שר אוצר אחר.