$
שוק ההון

פרשנות

אילים היא קורבן של שיטת השיווק שמאדירה כוכבות

בניגוד למנהלי חברות קרנות נאמנות גדולים, שלמדו לפצח את השיטה שבה עובד הראש של מערכת הדירוג הבנקאית, אילים הוא בין הגופים הבודדים שלא נקטו את שיטת ריבוי הקרנות הדומות

רחלי בינדמן 07:2031.07.18

לחצו כאן לערוץ הטלגרם של מדור שוק ההון בכלכליסט

 

סיפור עלייתה ונפילתה (נכון לעכשיו) של אילים הוא בעצם תמונת מצב עגומה על האופן שבה מתנהלת תעשיית הקרנות. בניגוד למנהלי חברות קרנות נאמנות גדולים, שלמדו לפצח את השיטה שבה עובד הראש של מערכת הדירוג הבנקאית, אילים הוא בין הגופים הבודדים שלא נקטו את שיטת ריבוי הקרנות הדומות.

 

 

מדובר בשיטת מצליח, שבמסגרתה פותחים מנהלי הקרנות שורה של קרנות נאמנות, הדומות מאוד בניהול ההשקעות שלהן, וכל אחת מהן נוקטת גישת סיכון אחרת — אחת אגרסיבית יותר, אחת פחות, אחת מהמרת על האג"ח של חברות הנדל"ן האמריקאיות ואחת נמנעת מהן — ובסופו של דבר אחת מהן תצליח. על השיטה הזו נכתב רבות ב"כלכליסט", אך עד עכשיו נמנעה רשות ניירות ערך, המפקחת על תעשיית הקרנות, מלהתערב בה.

 

באילים, וזאת ייאמר לזכות מנהליה, הלכו לאורך כל הדרך על קו השקעות אחד, לטוב או לרע. ב־2017 הם היו זהירים יותר — וזה היה בעוכריהם.

 

אבל תעשיית קרנות הנאמנות מענישה את המפסידים, או ליתר דיוק את אלה ש"כיכבו" פחות, והיא מענישה אותם במהירות ובאכזריות. כמו שאילים צמחה על בסיס מדיניות השקעות שהבריקה ב־2015–2016, כך היא נפלה על סמך שנה קשה כמו 2017, שבה ההחלטה שלה לא לשחק במגרש של האג"ח הקונצרניות עלה לה בתשואות.

 

 

הדירוגים של אילים ירדו במהירות במערכות הדירוג הבנקאיות וגררו את היועצים בבנקים למהר ולהציע ללקוחות הקרנות של אילים לעבור לקרנות אחרות — לכוכבות החדשות. זאת מבלי לתת לאילים זמן לעבוד, לנהל השקעות ארוכות טווח.

קובי שגב מנכ"ל אילים קרנות נאמנות קובי שגב מנכ"ל אילים קרנות נאמנות

 

אילים, מצידם, שכאמור לא החזיקו בארסנל קרנות — כאלה שיכולות היו לספוג את הכספים מהקרנות הפודות — גם לא השכילו להעמיד מערך שימור חזק מול הבנקים ולשכנע את היועצים להמתין. לתת לה עוד צ'אנס. כתוצאה מכך המצב רק הלך והחמיר. הפדיונות הכבדים לחצו את מנהלי ההשקעות של אילים למכור נכסים, וכמובן שהם מכרו קודם לכן את הנכסים הטובים והנזילים ונותרו עם ההשקעות שקשה הרבה יותר למכור בשוק, מבלי להפיל את המחיר. לכן זה לא באמת משנה כי בסופו של דבר ההשקעה של אילים בטבע היתה טובה (גם אם הם לא נכנסו בדיוק בעיתוי הנכון). לחץ הפדיונות אילץ את החברה לא פעם למכור את הנכסים הטובים מבלי יכולת להמתין שיעלו, שיתקנו.

 

בשורה התחתונה אילים היא קורבן של האופן שבו עובדת תעשיית הקרנות. מדובר בתעשייה שמשאירה מקום לשלוש כוכבות, שהתשואות של הקרנות שלהן מתברגות לראש מערכות הדירוג של הבנקים בשנה האחרונה (זוכות לדירוג המושלם של חמישה כוכבים). אלה מגייסות את מרבית הכסף בענף, וגם אילים השתייכה בעבר הלא רחוק לנבחרת הזו.

 

לעומת זאת, כל הקרנות האחרות נאבקות על הפירורים. הקרנות הבינוניות, שמקבלות שלושה־ארבעה כוכבים, מנסות לשכנע את היועצים לתת להן עוד צ'אנס. הן על תקן של לא מגייסות ולא פודות. אבל אלה שסופגות את הדירוגים המשפילים של כוכב אחד או שניים, להן כבר לא נותר סיכוי. אז מה אם הקרנות הללו הצטיינו שנה קודם לכן, אז מה אם מנהלי ההשקעות שלהן מעולים? יש קרן אחרת שמככבת עכשיו, והיועצים לא רוצים להישאר עם הלוזרים. רק עם המנצחים, של אותו רגע, כמובן.

 

אם הרגולטור לא ישכיל לחנך את השוק להסתכלות ארוכת טווח, אם לא יחסל את שיטת ריבוי הקרנות, שמייצרת את הכוכבות התורניות, התופעה הזו תימשך — על חשבון הציבור.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x