הכבשה השחורה עוברת לציבור

עסקת בעלי עניין, גם אם היא נעשית בקונצרן המשופשף של אי.די.בי, היא אירוע שכדאי לבחון בשבע עיניים. חוקיות המהלך אינה מוטלת בספק, ובאי.די.בי יודעים היטב כיצד לשחק את המשחק המקדים: על הערכת השווי שנעשתה לגנדן תיירות (החברה הפרטית הנרכשת) חתום אחד מהמוחות הפיננסיים המבריקים

ובכל זאת, גם אם מיטב המוחות הפיננסיים, המשפטיים והביצועיים בשוק מעורבים בעסקה מסוג זה, קשה להתעלם מכמה עניינים בוערים העולים מהודעתה של קבוצת אי.די.בי בסוף השבוע.

תמונה של חברה כושלת

למרות כל הסופרלטיבים בהודעה, הסינרגיה המובטחת מהמיזוג בין כלל תיירות (שבבעלות ציבורית) לבין גנדן תיירות (שבבעלות פרטית), וההמלצות החמות של חברי הדירקטוריון בקבוצה, המספרים המעטים שנחשפו בנוגע לפעילות גנדן תיירות מציירים תמונה של חברה כושלת למדי. בעליה של גנדן תיירות נאלצו להזרים לה במהלך השנים הלוואות בעלים של 185 מיליון שקל, מתוכם 50 מיליון שקל הועמדו לה ממש בחודשים האחרונים. כמו כן, לחברה יש גירעון של 32.5 מיליון דולר בהון העצמי. הלוואות בעלים נעשות, בדרך כלל, שלא מטוב לבם של הבעלים כי אם מצורך תזרימי של החברה, וגירעונות בהון לא נוצרים יש מאין, כי אם מהפסדים נצברים. שני המספרים הללו מבהירים לבעלי המניות של הקבוצה כי העצם שהם עומדים לבלוע גדולה במיוחד.

ואם כבר לבלוע אז לפחות במחיר נמוך. 1.75 מיליון דולר בלבד תשלם אי.די.בי פיתוח עבור פעילות התיירות של גנדן, כסף קטן עבור אחד מהקונצרנים הגדולים במשק. אלא שזהו המספר האחרון שצריך לעניין את בעלי המניות של הרוכשת. למעשה, עיקר התשלום נמצא בצדו השני של המאזן - בצד ההתחייבויות. הנדוניה שאותה מביאה גנדן תיירות לעסקה כוללת חובות (שעוד לא נחשפו) מפעילותה העסקית השוטפת וערבויות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים שיעברו מהבעלים הפרטיים בגנדן תיירות (נוחי דנקנר, אבי פישר, משפחת שימל ועוד) לחברה הציבורית. בפעם הבאה שבבנק ידרשו ערבויות של עשרות מיליוני שקלים, הכתובת תהיה החברה הציבורית ולא הפרטית.

ויתור על חוב

מצד שני, בעלי השליטה בחברה נושאים גם הם בנטל לא קטן, והם התחייבו להמיר את הלוואות הבעלים שהעמידו למניות. המשמעות של מהלך כזה היא ויתור על החוב, בתקווה שהוא יוחזר אם החברה הממוזגת תרוויח ותחלק לבעלי מניותיה דיבידנדים. דנקנר ושותפיו בוודאי יודעים שללא מהלך שכזה סיכוייה של עסקת בעלי העניין לעבור באסיפה הכללית של אי.די.בי היו אפסיים. אבל לא צריך להתרגש מהמהלך ההירואי של בעלי השליטה באי.די.בי. נראה שגם הם בעצמם הבינו שבמצב הנוכחי הם לא יראו הרבה מהלוואות הבעלים (לאור מצבה של החברה), ומשום כך גם הוויתור שעשו צריך להילקח בפרופורציות המתאימות.

"עסקי התיירות הם מהסוג של לא לבלוע ולא להקיא", אמר לי לפני כמה שנים אחד מעשירי ארצנו. העסקה שמתבשלת בין כלל תיירות לגנדן תיירות אמורה לייצב את פעילותן של השניים תחת עיקרון פשוט אחד: יתרון הגודל, לצד העובדה שלכולם ברור שעסקי התיירות הם לא ההשקעה הטובה ביותר של הקונצרן. השאלה היא - האם לאי.די.בי כדאי למזג חברה מדממת כמו גנדן תיירות עם חברת תיירות קיימת, שאולי היא לא הדבר החם ביותר היום בשוק, אך לפחות סיימה את 2008 עם רווח של 11 מיליון שקל אחרי מס?

אולי מלבד הסינרגיה המובטחת, הסיסמאות השגורות במיזוג מסוג זה (one stop shop) והערך האדיר שישיגו בעלי המניות באי.די.בי, יש גם הרבה מהרצון של נוחי דנקנר להפסיק לתמוך בכבשה השחורה הפרטית שלו, שגבתה ממנו סכומי עתק לאורך השנים?