השורה התחתונה
מדד S&P: לא 500 חברות, לא הגדולות ביותר, והטיה חריגה למספר מניות קטן
תוך שלוש שנים קפץ ההימור של חוסכי גמל להשקעה על S&P 500 פי 3.5; לנוכח הכסף הגדול שמוזרם אליו, שלושה דברים שכדאי לדעת על המדד: הוא כולל 504 חברות, הן לא בהכרח הגדולות ביותר ושליש מכל ההשקעה שלכם מרוכז ב-7 חברות בלבד
עשרות מיליארדי שקלים מחסכונות הציבור בישראל זורמים מידי שנה אל מדד הדגל האמריקאי 500 S&P. שיעור החסכונות שמושקעים במסלולים עוקבי 500 S&P בקופות הגמל להשקעה זינק בין דצמבר 2021 ליוני 2024 מ-3.75% ל-19%, והוא ממשיך לעלות בהתמדה. ולא בכדי: המדד הניב תשואה של כ-200% בעשור האחרון, המשקפת תשואה שנתית של 11.8%.
לצד התשואה הגבוהה, גם מבנה המדד הפשוט לכאורה, גורם לציבור להרגיש שהוא מבין במה הוא משקיע. כמעט בכל שיחת סלון שנייה ניתן לשמוע מישהו מסביר שהוא משקיע ב-500 החברות הגדולות בארה"ב. אלא שזה לא מדויק.
מי שמשקיע במוצרים שעוקבים אחר מדד 500 S&P לא משקיע ב-500 החברות הגדולות בארה"ב, אלא בכ-500 החברות הגדולות (במונחי שווי שוק) מתוך החברות שעומדות ברשימה של קריטריונים קפדניים, וקיבלו את אישור ועדת ההשקעות של המדד, שעשויה להתחשב בשיקולים נוספים כגון גיוון מגזרי ו-ותק של חברות.
כלומר, הקריטריונים עצמם הם תנאי סף לקבלה למדד, אך אינם מבטיחים כניסה אליו. כך לדוגמה, חברת AppLovin, ששווי השוק שלה נע סביב 130 מיליארד דולר (נכון לתחילת פברואר 2025), עמדה בכל הקריטריונים הפיננסיים, אך ועדת המדד החליטה שלא לכלול אותה. לו הייתה נכנסת, היא הייתה בעשירון העליון של המדד מבחינת שווי שוק.
הקריטריונים המרכזיים מתמקדים בביצועים הכספיים, בנתוני המסחר בחברה, במיקום מטה החברה, במבנה התאגידי שלה ובתמהיל המניות. הקריטריונים הכספיים המרכזיים הם שווי שוק הגבוה מ-20.5 מיליארד דולר, הצגת רווחיות מצרפית בארבעת הרבעונים האחרונים טרם הדיון בבקשת ההצטרפות, כשהרבעון האחרון חייב להיות רווחי.
מבחינת מסחר, החברה נדרשת להציג נפח מסחר חודשי מינימלי של 250 אלף מניות בכל אחד מששת החודשים שקדמו לדיון, כשלפחות 50% ממניות החברה צריכות להיות זמינות לציבור למסחר (Free Float). בנוסף, החברה צריכה להיות רשומה בבורסה גדולה בארה"ב, כגון בורסת ניו-יורק או נאסד"ק, ומרכז הפעילות והמטה שלה צריכים להיות ממוקמים בארה"ב.
מכיוון שיש חברות שמבחינת שווי שוק יכלו להיכלל במדד, אך אינן עומדות בכל הקריטריונים, המדד כאמור אינו כולל את כל 500 החברות הגדולות בארה"ב. הדוגמה הבולטת ביותר היא טסלה, שנכנסה למדד בדצמבר 2020, כאשר שווי השוק שלה כבר עמד על כ-600 מיליארד דולר – מה שהפך אותה לאחת החברות הגדולות במדד ולתוספת הגדולה ביותר בהיסטוריה של ה-S&P 500.
על אף שווי השוק, לקח לטסלה זמן כדי להציג רווחיות עקבית - וגם כשעמדה סוף סוף בקריטריון הזה עדיין לא צורפה למדד. כאמור - גם אם חברה עומדת בקריטריונים הפורמליים, ועדת ה-S&P 500 מחזיקה בזכות להחליט אם לכלול אותה או לא, תוך התחשבות בשיקולים כגון איזון מגזרי. במקרה של טסלה, הוועדה חששה גם מהתנודתיות במניה וגם ממבנה ההכנסות שלה, ולכן דחתה את כניסתה.
גם במקרה של חברת הפרסום הדיגיטלי The Trade Desk, שעומדת בכלל הקריטריונים היבשים, בספטמבר האחרון הוועדה בחרה שלא להכניסה למדד. הסיבה הרשמית לא פורסמה, אך לעיתים הוועדה שומרת על איזון בין סקטורים או מחכה לראות יציבות לטווח ארוך.
נקודה חשובה נוספת לגבי טיב ההשקעה במדד היא שאף שההשקעה במדד מתפרסת על פני 500 חברות, המשקל של כל חברה במדד נקבע לפי שווי השוק שלה. נכון להיום, קרוב לשליש מהמדד מרוכז בשבע החברות הגדולות המכונות 7 המופלאות: אפל, אנבידיה, מיקרוסופט, אמזון, אלפבית, מטא וטסלה. לכן, כשמשקיעים 100 אלף שקל במדד, 33 אלף שקל מתוך הסכום מושקעים ב-7 חברות.
ולבסוף, כדאי גם לדעת שלמרות שמו, מדד S&P 500 כולל בפועל 504 חברות. הסיבה לכך היא שחלק מהחברות מנפיקות יותר מסוג אחד של מניות (כגון Class A ו-Class B), אשר נסחרות בנפרד במדד. אלפבית למשל מחזיקה בשתי סדרות של מניות - אחת עם זכויות הצבעה והשנייה בלי. כך גם פוקס.
