הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
עד לפני חודשים אחדים, העבודה היתה חלק משמעותי מזהותה של ד"ר איזבל בולייג, סוציולוגית בת 37 מאוניברסיטת נברסקה באומהה. אבל מוקדם יותר השנה היא ויתרה על הקריירה שלה כשהחליטה להתפטר ולהישאר בבית עם תינוקה. ההתפטרות, הסבירה ל"וושינגטון פוסט" באוגוסט, נבעה מהצטברות של גורמים: לחץ גובר להיות במשרד למשך שעות ארוכות, אווירה עגמומית בעקבות קיצוצי תקציב ממשלתיים, וסביבת עבודה נוקשה. כשהיתה צריכה לצאת מוקדם כשהתינוק שלה היה חולה, למשל, נתקלה בקשיים. "הגמישות הפכה לנחלת העבר", אמרה. "תמיד הייתי מאוד ממוקדת בקריירה, אבל כעת אני מרגישה שנשים הן משהו שאפשר לוותר עליו במקום העבודה. שהן כבר לא זוכות בו לכבוד".
הסנטימנט שבולייג מבטאת מהדהד בקרב נשים אמריקאיות רבות, שנפלטו השנה משוק העבודה בהמוניהן. כמה בהמוניהן? לא פחות מ־212 אלף נשים בגילאי 20 ומעלה הפסיקו לעבוד מאז ינואר, לפי דו"ח הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה בארצות הברית מהחודש שעבר. כל שוק העבודה האמריקאי האט בשנה האחרונה, אך התעמקות בנתונים מראה שהסקטור שנפגע יותר מאחרים הוא זה של אמהות אמריקאיות לילדים קטנים (נשים בגילאי 25–44 שמגדלות לפחות ילד אחד מתחת לגיל חמש). מינואר עד יוני חלה ירידה של 2.8% בשיעור ההשתתפות שלהן בשוק העבודה מכ־69.7% ל־66.9%. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל הנתון מדאיג כי הוא מסמן היפוך מגמה של עשרות שנים: במחצית הראשונה של 2025, שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה ירד באופן החד ביותר במהלך 40 השנים שבהן נתונים אלו נאספים. "ארצות הברית היא הכלכלה המתקדמת היחידה שחוותה ירידה בשיעור השתתפות נשים בכוח העבודה ב־20 השנה האחרונות", אמרה ל"הוושינגטון פוסט" ד"ר קייט בהן, הכלכלנית הראשית במכון למחקרי מדיניות לנשים (IWPR).
בקרב נשים שחורות בגילים שונים המגמה חמורה אף יותר. נשים שחורות מהוות 12% מכוח העבודה הפדרלי — כמעט כפול מחלקן בכלל שוק העבודה — ולפחות 266 אלף מהן נפגעו מבליץ הקיצוצים שהוביל אלון מאסק בחודשים הראשונים לקדנציה הנוכחית של טראמפ. בשילוב עם המגזר הפרטי, בחודשים האחרונים עזבו את שוק העבודה יותר מ־300 אלף נשים שחורות. שיעור האבטלה שלהן לא מפסיק לעלות: מ־%5.8 ביוני, ל־%6.3 ביולי, ועד 7.5% באוגוסט.
בנוסף, בשנתיים האחרונות חלה ירידה של 3% בשכרן הממוצע של נשים בארצות הברית לאחר עשורים של צמצום הפער מול שכר הגברים. כיום נשים מרוויחות בממוצע 81 סנט על כל דולר שמרוויח גבר. השינוי מיוחס לחזרה לעבודה במשרדים.
כשמהגרות עבודה לא חוקיות חוששות להגיע לעבודתן במעונות, אמהות שנזקקות לשירותיהן נאלצות להישאר בבית עם ילדיהן במקום לצאת לעבודה
סוף עידן העבודה מרחוק פוגע בעיקר בנשים
אם תשאלו את ד"ר מיסטי לי הגנס, מרצה לכלכלה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת קנזס שאוספת ומנתחת את הנתונים הללו, רוב הסיבות שאחראיות לצניחה בשיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה קשורות למונח "פריבילגיית טיפול" (Care Privilege), שאותו היא מגדירה "אדם בוגר ובריא שאדם אחר מכין את הארוחות שלו, מכבס ומגהץ את הבגדים שלו, ומטפל בילדים שלו".
מדוע המונח הזה קשור לפגיעה בנשים?
"הרטוריקה של חזרה למשרדים שנשמעת בשנה האחרונה מונעת בעיקר — אם לא בלעדית — על ידי מנהלים לבנים מבוגרים שהם אנשים עם מידה לא פרופורציונלית של פריבילגיית טיפול. לאנשים כאלה קל להיות עיוורים לדינמיקות של אנשים שאין להם הפריבילגיה הזו למאמצים שלהם כדי להשתלב בכוח העבודה. אז הם אומרים: 'כולנו חוזרים למשרד עכשיו, באופן גורף. לא אכפת לי מהנסיבות, לא אכפת לי מהמצב, לא אכפת לי כיצד העובדים יגיעו לשיעור הפריון הגבוה ביותר בתפקידיהם — כולם חוזרים", היא אומרת בריאיון ל"מוסף כלכליסט".
שיעור ההשתתפות בשוק העבודה של אמהות אמריקאיות לילדים קטנים הגיע לשיא של 71.2% באוגוסט 2023 ונבע מהמעבר לעבודה מרחוק בתקופת הקורונה, שאיפשר לאמהות לאזן בין הטיפול בילדיהן לבין הקריירה שלהן באופן מיטבי. מאז, בתוך פחות משנתיים, נמחקו 4.3% מכוח עבודה משמעותי בשוק האמריקאי וחלק ניכר מהם מאז שטראמפ נכנס שוב לבית הלבן והורה לעובדי הממשל לחזור לעבוד מהמשרד חמישה ימים בשבוע. לאחר מתן ההנחיה הנשיאותית גם חברות ענק כגון מטא ו־AT&T אימצו את הטרנד, ובעקבותיהן באו חברות רבות אחרות החזירו את עובדיהן למשרדים.
2 צפייה בגלריה
הגנס. "הממשל הפדרלי קובע טרנדים מבחינת אקלים וסביבה ארגונית"
(צילום: Jeffery Burkhead)
"הממשל הפדרלי נחשב לקובע טרנדים מבחינת אקלים וסביבה ארגונית, ועסקים פרטיים לעתים קרובות נושאים אליו עיניים ומקבלים ממנו הכוונה התנהגותית — איזו מדיניות ליישם, ואיך להתייחס לעובדים שלהם", מסבירה הגנס, ששימשה בעבר ככלכלנית הראשית של לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית ומתמחה במעקב אחר שיעורי ההשתתפות של הורים בשוק העבודה מאז תקופת הקורונה.
אבל השינויים האלה לא קורים בבת אחת ובכלל החברות, אפל למשל דורשת כעת מעובדיה להגיע למשרדים רק שלוש פעמים בשבוע.
"נכון. הממשל הפדרלי עצום, ובכל אחת מהסוכנויות שלו עובדים אלפי אנשים. לקח להן זמן להבין את הלוגיסטיקה הפיזית הדרושה להחזרת כל העובדים למשרד, אבל הווייב והרטוריקה שנשמעה היו מיידיים והם גרמו לאפקט מצנן מאוד על כוח העבודה הפדרלי".
אילו תחומים או מקצועות נפגעו במיוחד מהמגמה הזו?
"אנחנו רואים שינויים גדולים בענפי החקלאות, השירותים והבנייה בקרב כלל הנשים, כולל אמהות. חקלאות ובנייה, ולעתים קרובות גם שירותים, הם תעסוקות בתוך תעשיות שרגישות מאוד למכסים ולמדיניות סחר. למשל ענף הקמעונאות שכולל את כל הבגדים שנקנים בחו"ל וכן הלאה. נראה לי שאפשר כבר לומר שכאשר מדיניות סחר משתנה, יש לכך השפעה על עובדים בתוך המדינה, ושחלק נכבד מאלו שהושפעו היו הנשים שנפלטו משוק העבודה ב־2025. הנתונים הללו מרמזים שנשים, ובפרט אמהות, נפגעו באופן לא מידתי מ'רטוריקת הסחר' של טראמפ".
נפגעו מרטוריקה?
"כן, כי לדעתי הממשל הזה בעיקר מייצר רעש רקע רטורי ופחות עוסק בשינוי מדיניות ממשי".
2 צפייה בגלריה
נשות טראד ווייף בטיקטוק. "העבודה שלהן היא להשיג כמה שיותר קליקים כדי לייצר הכנסה לעצמן ולמשפחתן"
(צילומי מסך מתוך טיקטוק)
הזינוק בעלויות החינוך משאיר אמהות בבית
גוויעתה של הגמישות איננה הסיבה היחידה לנטישתן של מאות אלפי אמהות צעירות את שוק העבודה האמריקאי. סיבה נוספת לכך שנשים צעירות כה רבות עזבו בשנה האחרונה את שוק העבודה היא ההתייקרות הניכרת בעלויות הטיפול בילדים בארצות הברית, שלפי הגנס זינקה ביותר מ־30% מעל האינפלציה. לפי נתוני הלשכה לניתוח כלכלי (BEA), סכום הכסף שמשפחות אמריקאיות הוציאו על גני ילדים, בתי ספר יסודיים ועל־יסודיים פחת לאורך חלק ניכר מ־2023 ו־2024, אך ברבעון הרביעי של 2024 חזר לטפס ועלה ב־3.3%. במחצית הראשונה של 2025 ההוצאה האמריקאית על חינוך ילדים עלתה ב־2.4% נוספים. חלק מההתייקרות מיוחס גם לזהות המטפלות במעונות היום, שלפי הערכות לא פחות מחמישית מהן הן מהגרות עבודה שחשופות למדיניות הגירוש האגרסיבית של ממשל טראמפ. כשאותן מהגרות עבודה לא חוקיות חוששות להגיע לעבודה, אמהות שנזקקות לשירותיהן נאלצות להישאר בבית עם ילדיהן במקום לצאת לעבוד. נוסף על כך, בספטמבר שעבר הסתיים המימון הפדרלי הזמני למערך הטיפול בילדים בארצות הברית, שנועד לסייע ליותר הורים לצאת לעבוד וכך לשקם את הכלכלה האמריקאית מנזקי הקורונה. האפקט המשולב של שני הגורמים הללו מקשה מאוד על חלק מהאמהות העובדות.
"הורים רבים בוחרים שאחד מבני הזוג ייפלט מכוח העבודה, משום שכשהם משווים את גובה השכר בעבודה שלהם לעלות הטיפול בילדים הם מרגישים שהם במרוץ עכברים: כל ההכנסה הולכת לטיפול בילדים", אומרת הגנס, שמדגישה שההחלטה אינה נובעת מטרנד ה־Trad Wife (קיצור של Traditional Wife, נשים שמוותרות על עצמאותן, ו'נכנעות' לבעליהן כמעין חזרה לשנות החמישים — ר"ד) ששוטף בחודשים האחרונים את הרשת האמריקאית.
"אחד הדברים ששואלים אותי כל הזמן הוא אם טראד ווייף היא אכן תופעה נרחבת, ואם אני חושבת שלנשים אכן נמאס ממרוץ העכברים ולכן הן מחליטות לא לעבוד ולהתמקד במשפחה. חשוב לי להדגיש שנשות הטראד ווייף של הרשתות החברתיות למעשה עובדות. העבודה שלהן היא להשיג כמה שיותר קליקים כדי לייצר הכנסה לעצמן ולמשפחתן. הנשים הללו חייבות לעבוד כי לא ממש אפשר לחיות חיים של מעמד הביניים במשק בית עם מפרנס יחיד".
אז מה עושות הנשים שאינן טראד ווייף? איך הן מפצות על אובדן ההכנסה?
"חלק מהן יצירתיות, ואם מישהי עצמאית, היא עדיין תיחשב חלק מכוח העבודה אם היא מדווחת על תעסוקה עצמית. אגב, אם היא עושה סרטוני טראד ווייף ברשתות החברתיות, ייתכן שהיא לא תראה את עצמה כאשה עובדת, למרות שבפועל היא כן מייצרת הכנסה. כך שזה תלוי באופן שבו אנשים ממלאים סקרים — האם נזהה אותם כחלק מכוח העבודה או לא".
נשים יחזרו לעבוד אם מדיניות כוח האדם תתגמש
השלכות ההיפלטות משוק העבודה על נשים הן "רבות ושליליות", אומרת הגנס. "יש המון מחקר כלכלי על ההשפעה השלילית של יציאה מכוח העבודה על הכנסות לכל שארית החיים וזה פוגע באופן לא פרופורציונלי בנשים כשהן יולדות או מתפטרות כדי לגדל את הילדים שלהן. גם כשהן חוזרות לשוק העבודה בשלב מאוחר יותר, הן אף פעם לא ממש חוזרות לרמת ההכנסה שהיתה להן לפני הלידה". אך ההשלכות החברתיות, היא מזהירה, הן אלה שצריכות להדאיג אותנו באמת. "כשאנחנו לא יוצרים סביבות שמאפשרות לנו למקסם את הפרודוקטיביות של כל בני האדם סביבנו בתוך כוח העבודה שלנו ובתוך החברה והכלכלה שלנו, אנחנו בעצם יורים לעצמנו ברגל, כי איננו מאפשרים שום מיצוי של צמיחה כלכלית", היא אומרת.
עם זאת, היא אופטימית. "נשים בכלל, ואימהות בפרט, יוצאות דופן בחוסן שלהן", היא אומרת. "כשהן חוות משהו שהוא שוק למערכת שלהן, הן בדרך כלל מוצאות אסטרטגיות אלטרנטיביות".
מה בעצם מפיח בך תקווה?
"אנחנו יודעות איזה סוג מדיניות אפשר להחיל כדי לעזור לנשים לאזן טוב יותר בין היותן חברות יצרניות בחברה לבין היותן חברות יצרניות במשפחה, והמדיניות הזו אינה מורכבת. מה שצריך הוא רצון אמיתי להיות קצת פחות פשטניים במדיניות כוח האדם שלנו, וקצת יותר יצירתיים".
