הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
פרופ' רענן ריין (65) הוא היסטוריון שמתמחה באמריקה הלטינית וספרד ומכהן כראש הקתדרה ללימודים יהודיים באוניברסיטת פלורידה בגיינסוויל. מחקריו עוסקים בין השאר בתנועות הפופוליסטיות באמריקה הלטינית וביחסי הגומלין שביניהן לבין ארצות הברית. בעברו לימד בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, כיהן כראש המכון להיסטוריה ותרבות של אמריקה הלטינית, הקים את מרכז דניאל אברהם ללימודים בינלאומיים ושימש סגן נשיא האוניברסיטה. כמו כן הוא חבר באקדמיה הלאומית להיסטוריה של ארגנטינה, ושימש בעבר נשיא משותף של הארגון הבינלאומי לחקר יהודי אמריקה הלטינית.
בחודשים האחרונים לא היה אפשר לפספס את ההסלמה במדיניות האמריקאית כלפי ונצואלה, ובכל זאת רוב העולם הופתע בשבת האחרונה כשכוח קומנדו אמריקאי חטף את הנשיא ניקולס מדורו מלב הבירה קראקס. גם אתה הופתעת?
"בהחלט. בשבועות האחרונים ראינו ריכוז של כוחות אמריקאיים ותקיפות של מכליות נפט באזור, ומדורו עצמו חשש לחייו — עכשיו אנחנו יודעים שבשבועות האחרונים הוא הקפיד לישון כמעט מדי לילה במקום אחר והחליף כמעט בכל יום את מכשיר הטלפון שלו. ובכל זאת התסריט שבו נחטף ראש מדינה, בלי שתהיה פלישה צבאית לאותה טריטוריה, לא נראה לי סביר".
1 צפייה בגלריה
ריין. "מסמכי מדיניות שפורסמו השנה מעידים כי היעד המרכזי של של ארצות הברית אינו הרחבת מעגל החירות, אלא אבטחת ההגמוניה של ארצות הברית בחצי הכדור המערבי"
מבחינת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מה תכלית החטיפה?
"נכון לעכשיו, הכל השתנה ושום דבר לא השתנה בוונצואלה. מדורו ואשתו נחטפו, אבל כל מערכות השלטון — הפוליטית, הצבאית והמשפטית — נשארו על כנן. נראה שמה שמעניין את הממשל האמריקאי אינו ביסוס של דמוקרטיה ליברלית בוונצואלה אלא של שלטון שיקבל כמה תכתיבים מוושינגטון, ולכן המהלך הזה נועד בראש ובראשונה להבהיר את כללי המשחק החדשים או המחודשים באמריקה הלטינית: ראשית, שיהיה ברור מי בעל הבית בחצי הכדור המערבי; שנית, לפגוע בנוכחות ובהשפעה של סין באמריקה הלטינית, לאור העובדה שסין היא המשענת העיקרית של משטר מדורו בוונצואלה; שלישית, לחנוק במידה רבה את המשטר הקובני, שעבורו ונצואלה היא המשענת העיקרית שמאפשרת את המשך קיומו.
"לכל אלה אני יכול להוסיף עוד שתי מטרות: האחת היא לרצות את המצביעים ההיספאנים של טראמפ, בייחוד אלה שנמצאים בדרום פלורידה, והשנייה היא להביא לירידה במחירי הנפט בעולם שגם האזרח האמריקאי יוכל להרגיש בתחנת הדלק שלו".
מעניין שלא ציינת את הסיבה הרשמית שהממשל נתן למתקפה, והיא המעורבות לכאורה של מדורו בסחר בסמים.
"ככל הידוע ונצואלה לא היתה ספקית סמים מרכזית לארצות הברית. יכול להיות שמדורו היה מעורב בסחר בסמים בהיבט האישי והרוויח מכך, ועל כך ראוי שיישב בכלא, אבל האם מה שעשה סיכן את הביטחון הלאומי של ארצות הברית? כנראה לא.
"כל זה אומר שסדר העדיפויות של הממשל הזה שונה. במסמכי המדיניות שגובשו בחודשים האחרונים ניכר שהרחבת מעגל החירות אינה יעד מרכזי. אבטחת ההגמוניה של ארצות הברית בחצי הכדור המערבי זוכה עתה לבכורה".
מדוע חשוב לארצות הברית למנוע התבססות סינית בוונצואלה?
"קודם כל, סין הפכה ללקוחה הכמעט בלעדית של הנפט מוונצואלה — לפחות 80% ממנו. מכיוון שעתודות הנפט של ונצואלה גדולות יותר מאשר אלה של כל מדינה אחרת בעולם, אפשר להניח שסין תכננה לקחת לידיה בשנים הקרובות את תעשיית הנפט הוונצואליאנית כדי להגדיל משמעותית את תפוקתה — מה שיהווה מקור צמיחה חשוב עבורה וישאיר את האמריקאים מאחור".
אנו עתידים לראות חברות אמריקאיות משתלטות בקרוב על הנפט של ונצואלה?
"כניסה מחודשת בהיקף משמעותי של חברות נפט אמריקאיות לוונצואלה תהיה תהליך מאוד ממושך, גם בתסריט הטוב ביותר מבחינת הממשל האמריקאי. בשנים הקרובות לא נוכל לראות גידול דרמטי בהפקת נפט של ונצואלה מכיוון שהקידוחים באזור אינם פשוטים, והנפט שמוציאים שם ממעמקי האדמה דורש תהליכי זיקוק יותר מורכבים מאשר נפט שמופק במקומות אחרים בעולם. אז יכול להיות שתתאפשר עכשיו כניסה מחודשת של חברות אמריקאיות לזירה שבה פועלת כעת בהיקף די מצומצם רק שברון, אבל לא נראה לי שזה היה השיקול המרכזי במהלך של טראמפ".
ארצות הברית מסוכסכת כבר שנים עם ונצואלה. מדוע פעלה דווקא עכשיו?
"מדורו עלה על הכוונת האמריקאית כבר בממשל טראמפ הראשון. מה ששונה כעת הוא שהוא איבד את הלגיטימיות של שלטונו בזירה הבינלאומית, משום שברור שהוא גנב את הבחירות האחרונות שהתקיימו בשנה שעברה. מדורו הבין את זה ולכן ניסה להגיע עם האמריקאים לכל מיני הבנות ממש עד יומו האחרון בשלטון, אבל בשלב הזה הממשל כבר לא רצה להיכנס איתו למשא ומתן כלשהו, אלא רק לסלק אותו".
בדומה לפלישת רוסיה לאוקראינה, גם הפעולה בוונצואלה רומסת את הנורמות הבינלאומיות שהתגבשו לאחר מלחמת העולם השנייה. חזרנו לעידן הכוחנות?
"הפעולה בוונצואלה היא חלק מכינון מחודש של הכללים בזירה הבינלאומית: חזרה לתפיסה של אזורי השפעה של מעצמות, שבתוכם הן יכולות לעשות כרצונן. זה חוזר לפוליטיקה הבינלאומית שהתגבשה מ־1815 אחרי מלחמות נפוליאון, שבה יציבות מקבלת עדיפות על פני ריבונות, וחופש פעולה של מעצמות בא על חשבון החוק הבינלאומי. טראמפ משרטט את אזורי ההשפעה של ארצות הברית והוא מאפשר למעצמות אחרות לכונן את אזורי ההשפעה שלהן".
יש מי שסבורים שטראמפ ונשיא סין שי ג'ינפינג הגיעו להסכמה שבשתיקה, שלפיה סין תתעלם מההתערבות האמריקאית בוונצואלה בתמורה להתעלמות אמריקאית ממה שסין עושה בטייוואן.
"אם נשים בצד תיאוריות קונספירציה, סביר להניח שלא היתה הסכמה של ממש או אמירה מפורשת בנושא מאף אחד מהצדדים, אבל נוצרה אווירה שאיפשרה לארצות הברית להבין שבייג'ינג תקבל את קביעת העובדה האמריקאית בשטח בוונצואלה, ושוושינגטון לא תיצור משבר בינלאומי אם סין תנקוט מהלכים יותר תוקפניים כלפי טייוואן".
ארצות הברית מתערבת כבר עשרות שנים באמריקה הלטינית. לתפיסתך, היא מצליחה להשיג את מטרותיה או רק מסתבכת שוב ושוב בניסיונות כושלים ליצור מציאות נוחה לה?
"השאלה היא לפי אילו פרמטרים אתה מודד הצלחה. אם הפרמטר הוא הרחבת הדמוקרטיה הליברלית בחצי הכדור המערבי, אז לא הושגה הצלחה כזאת. אבל ממשלות ארצות הברית השונות שהתערבו בנעשה באמריקה הלטינית כדי לבלום את התפשטות הקומוניזם — בזה, לשיטתן, הן הצליחו. אומנם פעמים רבות הן ראו צל הרים כהרים ותייגו כקומוניסטים כל מיני נשיאים ומשטרים שרצו לקדם כל מיני רפורמות חברתיות אבל היו רחוקים מאוד מקומוניזם — אבל הן בהחלט הצליחו למנוע את התפתחותן של מדינות קומוניסטיות חזקות, בייחוד אחרי המהפכה הקובנית של 1959".
בניגוד למאה ה־19, במאה ה־21 עדיין יש משקל לדעת הקהל הבינלאומית. בסין ובארצות הברית לוקחים אותה בכלל בחשבון?
"התגובה הרפה של הקהילה האירופית למהלך הצבאי האמריקאי בטריטוריה של מדינה ריבונית מלמדת על נכונות מסוימת שלה להשלים עם כללי המשחק החדשים. העולם נמצא עכשיו בעיצומה של טרנספורמציה לקראת עידן חדש, שלא בהכרח מבשר טובות למדינות קטנות, ולמיעוטים אתניים".
כיצד מגיב הציבור בוונצואלה לחטיפה של מדורו? מצד אחד הוא היה שנוא למדי וגנב את הבחירות, אבל מצד שני אפשר לראות את המהלך כהשפלה לאומית.
"ניסיון העבר מלמד שמהלכי התערבות אמריקאיים במדינה לטינו־אמריקאית מביאים להתחזקות התמיכה במשטר הקיים באותה ארץ בגלל תחושת גאווה לאומית. ואין ספק שהעם בוונצואלה הוא עם גאה. להערכתי, אחת הסיבות העיקריות לשרידותו של משטר קסטרו בקובה היתה הסנקציות האמריקאיות שהוטלו עליו. הן גרמו לקובנים להתאחד סביב המשטר שהיה מוכן להיאבק על הריבונות הלאומית מול ניסיונות התערבות חיצוניים או מול אימפריאליזם. וזה נכון גם למדינות באזורים אחרית בעולם — הרבה פעמים התערבויות חיצוניות מייצרות תגובת נגד שרק מעודדת תמיכה במשטר הקיים.
"לגבי האווירה הנוכחית בוונצואלה, מה שאני שומע מחברים וקולגות שמדברים עם חברים ובני משפחה שנמצאים במדינה הוא שאנשים כרגע משותקים מלחץ ושרויים בחוסר ודאות מוחלט. הם עדיין לא מבינים מה בכלל קרה. האם ארצות הברית נקטה מהלך צבאי כדי להביא לשינוי משטר? האם היא רק נקטה אותו כדי ללכוד את מדורו ללא כוונה להביא לשינוי משטרי? נכון לעכשיו האנשים לא יודעים מה לומר ומתקשים לגבש עמדה בנושא. לכן הם חושבים כרגע רק במושגים של הישרדות: לדאוג שיהיה בבית אוכל יבש ומים וסוללות, מפני שמחר אולי הם יראו ברחובות חיילים אמריקאים או שיהיו ברחובות התפרצויות אלימות. מה שמעסיק עכשיו את האנשים הוא כיצד להעביר את הימים הקרובים בשלום".
