הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
[1] שליטה
חלק לא קטן מחייו, אלי אלעזרא כלל לא ידע מתי הם התחילו. "נולדתי בארפוד שבמרוקו, ועליתי לישראל בגיל שנה", הוא מספר. "דוד שלי רשם את תאריך הלידה שלי בספר תורה של הקהילה, אבל הספר נעלם. כשהגענו לארץ לא ידעו מה התאריך, וכתבו 00/00/1961. אז כל הילדות לא היתה לי יום הולדת, לא היה לי תאריך אז לא חגגתי. רק בגיל 20 גיליתי שנולדתי ביום שבו נולדה גם הבת של השכן שלנו בארפוד. במסמכים שלה היה כתוב 2 בינואר 1961. מאז אני חוגג".
בשבוע שעבר, למשל, חגג 65. באותה הזדמנות גם ציין 20 שנה לקניית חברת הנדל"ן הממשלתית לשעבר אפרידר, שנולדה עשר שנים לפניו. עד אז היה אלעזרא בעיקר דמות מוכרת באשקלון. הוא התחיל שם כפעיל חברתי ועירוני, וכך נשאב לעולם הנדל"ן. כמקורבו של ראש העירייה הוא הופקד על פרויקט שיקום שכונות, מונה למנכ"ל החברה הכלכלית של העיר ובין השאר הוביל את הקמת המרינה, עד שלפני כ־30 שנה החליט שהנדל"ן מעניין אותו יותר, והתחיל לבנות באזור. כעבור עשור, הגיעה אפרידר. כעבור שנה קנה מדסק"ש את חברת הרכב אלבר, כעבור עוד ארבע שנים קנה ממשפחת נמרודי את הכשרת היישוב ביטוח. במקום לשקוע במשבר אמצע החיים, אלעזרא עשה שלוש עסקאות ביותר מ־600 מיליון שקל, ונהיה אימפריה שמנהלת נכסים בסכום של כ־40 מיליארד שקל. לבד.
"התחלתי הכל ב־100% מינוף, וב־100% שליטה שלי", הוא מספר בריאיון ל"מוסף כלכליסט". "זו היתה החלטה אסטרטגית מההתחלה — אני רוצה שקט בניהול, רוצה להימנע ממצב שבו שותפים לוקחים אותך למקומות שלא רצית להגיע אליהם. ההחלטה האסטרטגית השנייה מראשית הדרך היתה לפזר סיכונים — נדל"ן, רכב, ביטוח ושוק הון, תחומים שנוגעים לכל בית אב בישראל".
הגעת לבום הרכישות הזה בלי הרבה ניסיון עסקי, וכפי שאמרת בלי גב כלכלי. הסתכנת.
"אני יודע שזה נשמע לא אחראי, אבל הרגשתי בטוח, כי בכל אחת מהחברות היתה לי תוכנית עבודה ברורה, ידעתי מה אני עושה מהיום הראשון. זה נתן לי ביטחון. אני תמיד אומר: 'אני לא קונה חברה, אני קונה תוכנית עבודה'. צריך מנהיגות כדי לרתום ליעד שלך את כל הגורמים הרלוונטיים — גופים מממנים, לקוחות, ספקים, רשויות, עובדים — אבל בלי קצת סייעתא דשמיא, נקרא לזה מזל, כלום לא יקרה גם אם עשית הכל נכון".
מזל ועזרה. לא מימנת את כל זה מכספך. מאיפה הבאת את ה־80 מיליון שקל הראשונים לקניית אפרידר, שגם קיבלת עם חובות של עוד 100 מיליון?
"פניתי למוטי זיסר, שזכה במכרז לבניית המרינה באשקלון. הצעתי לו שנקנה את אפרידר כשותפים, הוא יביא 75% ואני 25%. הוא אמר שאם אני אנהל את הכל הוא בפנים. אבל כשהתברר שאנחנו צריכים להגיש הצעה שלא תפחת מ־80 מיליון שקל הוא יצא, 'אם זו לא עסקת שחיטה — אני בחוץ', הוא אמר לי. אבל אני האמנתי בעסקה ושברתי את הראש מה לעשות. בסוף נסעתי לבנק לאומי ושכנעתי את ראש מערך הנדל"ן שלהם לתת לי הלוואה. מאז כל ליווי בנקאי שאני צריך זה עם לאומי, מנאמנות".
ומה עשית עם החובות?
"היתה לי תוכנית עבודה לטווח קצר, בינוני וארוך. קודם כל היו 140 דירות גמורות לא מכורות, אז עשיתי מבצע: 'אלעזרא קנה את אפרידר — ואתם מרוויחים', מכרתי דירות של 100 אלף דולר ב־75 אלף, תוך ארבעה חודשים חיסלתי את כל המלאי ופרעתי את כל החוב של ה־100 מיליון ועוד רבע מההלוואה לבנק. ועדיין נשארתי עם נכסים פנויים בשווי של 300 מיליון שקל".
כל החברות שקנית עברו אליך ממוקדי הכוח של פעם — המדינה, משפחות מבוססות. רצף העסקאות שלך היה מעין חילופי דורות במשק. הרגשת את זה?
"תמיד ידעתי שנגישות למשאבים היא עניין של כרונולוגיה — מי שהגיע למדינה ראשון תפס את העמדות הכלכליות, קבע את הקריטריונים לתקצוב, אייש את עמדות המפתח במוסדות. לכן כבר בגיל 16 נהייתי פעיל חברתי, הייתי חבר בתנועת עודד שהקימו יוצאי צפון אפריקה כדי ליצור הזדמנויות ולקבל מקורות כספיים לחינוך ותרבות בשכונות. אני עצמי בא ממשפחה של תשעה ילדים, ולא קיבלתי שום ירושה כספית. את יודעת איך נראית צוואה של מרוקאים? אחרי השבעה פותחים את הצוואה ורואים שאבא כתב: 'תסתדרו'".
הסתדרת, עם אפרידר.
"אמרו לי: 'הגשמת חלום', ואני אמרתי: 'איזה חלום? החלום היה לקנות דירת חדר וחצי'. הזכייה במכרז היתה אירוע מדהים, מטורף. הגשמתי יותר ממה שחלמתי".
אלעזרא עם אמו עליזה בביתם באשקלון, 1977. "חוץ מהבחינה הכלכלית — גדלתי בבית עשיר. מבכיינות אפשר לקבל רחמים, לא לעשות קריירה"
אלעזרא עם בניו אור (משמאל), מנכ"ל הקבוצה ויו"ר אלבר, ואלעד, בכיר בהכשרה ביטוח, במשרדו, 2022. "אני עצמאי כדי לעזור למשפחה שלי, לקדם את כולם" (צילומים: באדיבות המרואיין)
המרחק בין האופן שבו גדלת להון שיש לך היום מעסיק אותך?
"אומרים שגדלתי במשפחת עוני, אבל אני לא חושב על עצמי במונחים כאלה. עוני הוא מחסור. פגשתי בחיי לא מעט עשירים עניים במובן החינוכי, התרבותי, הבריאותי. אצלנו, חוץ מהבחינה הכלכלית — גדלתי בבית עשיר. עשר נפשות בדירה קטנה בשכונת שמשון באשקלון, בעתיקות ג', כולם כל היום בחוץ, כל המשפחות דומות, אתה כמו כולם. אבל כן הרגשתי את הפספוס בהזדמנויות, שגרם לי להבין שרק מעמדת השפעה אפשר לייצר הזדמנויות, ועשיתי את זה בפעילות ציבורית ובעמדות השפעה כלכליות. ידעתי שצריך לפעול. מבכיינות אפשר לקבל רחמים, לא לעשות קריירה".
יצרת לא מעט הזדמנויות לבני המשפחה שלך.
"במשך השנים היו עשרות בני משפחה שעבדו איתי, עדיין יש 15 כאלה, ואני שמח על זה וגאה בזה. כולל הילדים — הבת הבכורה שלי ענבל (38) עבדה באלבר, אור (35) הוא מנכ"ל קבוצת אלעזרא ויו"ר אלבר, אלעד (32) הוא ראש תחום AI בהכשרה ביטוח (אלעזרא עצמו הוא בעלי כל הקבוצה והיו"ר שלה, כמו גם יו"ר אפרידר, יו"ר הכשרה ונשיא אלבר — דב"נ). תזכרי שיצאתי להיות עצמאי בין השאר כדי לעזור למשפחה שלי, ברוכת ילדים, עם בני דודים, אחיינים. לקחתי לי כיעד לשלב את כולם, לקדם את כולם, להרים את כולם, וברוך השם כולם התקדמו לפי היכולות שלהם".
עד שאורן אלעזרא, האחיין שלך שמינית למנכ"ל אלבר, עבר לקבוצת קרסו המתחרה.
"לקחתי אותו אליי אחרי שהוא סיים לימודי משפטים במכללה. הוא לא ניהל עובד אחד קודם, אני נתתי לו הזדמנות והוא גדל אצלי, עד שלפני כארבע שנים החלטנו לא להמשיך יחד".
למה?
"אני לא רוצה להיכנס לסיבה. נוצרו תנאים שבהם החלטנו שצריך לסיים את זה. עשינו את זה ברוח טובה, היחסים בתוך המשפחה בסדר, ואני מפרגן לו על איפה שהוא נמצא היום. בשלב מסוים אמרתי שעבודה של בני משפחה בתוך הקבוצה היא אופציה, לא אובססיה. בהתחלה זו היתה אובססיה, עכשיו זו רק אופציה".
למה?
"כי זה נועד לחזק את כולם. כשכולם כבר חזקים — זו רק אופציה".
בחברות ציבוריות שנסחרות בבורסה, העסקת בני משפחה סופגת ביקורת ודורשת אישור מיוחד. מחקת את אלעזרא החזקות מהבורסה בגלל זה?
"ממש לא. השיקול היה אותו שיקול כמו תמיד, להיות באפס מינוף. ביחס לאלפי העובדים שמועסקים אצלי, מספר בני המשפחה בעסק היום בטל בשישים".
ועדיין, יש הרבה אתגרים בהעסקת בני משפחה, ודאי חסרי ניסיון.
"אף אחד לא נולד עם ניסיון. ניסיון צוברים תוך כדי עבודה. זה היה חלק מהתיקון מבחינתי — לתת לאנשים הזדמנות גם בלי ניסיון. אין תקדים לזה שעשרות בני משפחה עבדו ועובדים בעסק במשך השנים, אולי אצל הבדואים שבאים לרצף משטח אבנים משתלבות ומביאים איזה 30 בני משפחה בבת אחת. וכן, עבודה עם בני משפחה זה דבר שלפעמים יוצר מתיחויות, אבל אנחנו משפחה מאוד מלוכדת. אני מבורך בזה שהם נותנים עבורי את הנשמה, אבל כשקורה משהו, למשל כשמישהו חושב שהוא מתאים לתפקיד בכיר יותר או שמגיע לו יותר שכר, המטען הרגשי גדול. למדנו להתנהל עם זה, וזה מצליח בין השאר כי אני יודע לשבץ אנשים לפי הפוטנציאל שלהם. יש לי בת משפחה שהיא פקידה, איש מכירות, מנכ"לית אפרידר היא אחיינית שלי, אחיה מנכ"ל ממסי. אחי ממלא מקום מנכ"ל אלבר רק כי אין לו תואר אקדמי — אם היה לו, הוא מזמן היה מנכ"ל. אז אני לא ממנה לפי הניסיון אלא לפי הפוטנציאל, ויודע שמינוי לא ראוי גורם נזק למשרה, לבעל המשרה ולארגון. כל בני המשפחה בחברה הם חלק מהתיקון שאני עושה".
"המדינה היא המונופול בנדל"ן - 93% מהאדמות בבעלותה, היא קובעת את גובה הריבית, הרגולציה בידיים שלה - ואז היא רוצה שהמחירים יירדו. כשיש מונופולים בתחומים אחרים המדינה מפקחת עליהם. כאן המדינה עצמה היא המונופול, מי מפקח עליה?"
[2] צורך
לאפרידר יש כרגע עשרה פרויקטים למגורים בבנייה או במכירה ברחבי הארץ, ובנייתם של עוד שלושה תחל בקרוב )לצד בנייה של דיור מוגן(. מה שאומר שהיא מרגישה היטב את ההאטה בתחום הנדל"ן הפרטי. "אנחנו בתקופה שהמכירות בענף הולכות קשה", מודה אלעזרא. "זה מושפע גם מכך שהמדינה דואגת לטפטף כל הזמן אמירות שהמחירים עוד יירדו, ומהריבית הגבוהה שיצרה קיפאון. זה יוצר אפקט פסיכולוגי שבולם את הקנייה ומעביר אנשים להמתנה. זה שמוכרים פחות דירות לא אומר שיש פחות צורך, הצורך הוא פרמננטי, אבל העלאת הריבית היא כלי להקטנת ביקושים. במובן הזה נגיד בנק ישראל הצליח".
הריבית ירדה השבוע פעם שנייה ברציפות.
"כן, לעסקי הביטוח שלנו זה פחות טוב, לאפרידר ולאלבר זה יותר טוב. זה הרעיון בקבוצה עם כמה זרועות, כל אירוע משפיע אחרת על כל אחת מהחברות, וההשפעה החיובית בנדל"ן וברכב גוברת על ההשפעה השלילית בפיננסים. יצחק לוי מהמחירון, אללה ירחמו, אמר לי: 'אני נהנה להתייעץ איתך כי אתה הכי מאוזן'. ככה בניתי את הקבוצה, והאסטרטגיה הזאת עומדת במבחנים הרבה שנים".
מה יקרה אם הריבית תמשיך לרדת? יש ביקוש למגורים, אבל השאלה היא האם יש ביקוש לנדל"ן להשקעה. רק בשבוע שעבר, הכלכלן הפורש של רשות ניירות ערך אילן גילדין, אמר ל"כלכליסט", שהמשקיעים כבר עברו לשוק ההון, וש"כל מי שחושב שירידה של חצי אחוז בריבית תחזיר הרבה מהמשקיעים הצעירים האלה, שהתחילו להשקיע בשוק ההון, לשוק הנדל"ן — טועה. הם כבר לא שם".
"אני לא מסכים. כשהנדל"ן נחלש פונים לשוק ההון, וכשהשוק ייחלש יחזרו לנדל"ן. וצריך להוציא את מי שמחפש דירה למגורים — ברגע שהריבית תרד נראה נהירה לדירות, כי אנשים צריכים דירות. הצורך לא נעלם. דור המשקיעים הצעירים הוא דינמי, ערני, מגיב מהר לתנודות ובוחר בין אלטרנטיבות כל הזמן. בשנתיים האחרונות שוק ההון היה מעולה שבמעולים, לכן היתה תזוזה של משקיעים מהנדל"ן לשם, וזה יכול להתהפך כל הזמן. זה מחזורי, אנשים לא נתקעים במקום אחד, בטח לא הצעירים התזזיתיים. כשזה ישתחרר זה יכול להתפרץ כמו פקק של בקבוק שמפניה, ואז יכול להיות שאפקט עליית המחירים יהיה חזק. אחרי ירידה באה עלייה".
אולי המדינה צודקת, והמחירים ימשיכו לרדת.
"אבל המדינה היא המונופול בנדל"ן — 93% מהאדמות בבעלותה, היא קובעת את גובה הריבית, והרגולציה בידיים שלה. אז היא מוכרת לנו אדמה ביוקר, הריבית גבוהה, המיסוי והרישוי והאגרות יקרים, עלויות הבנייה עולות — עלות של פועל סיני היא 1,500 שקל ליום — ואז המדינה באה ורוצה שהמחירים יירדו. כשיש מונופולים כמו תנובה או קוקה־קולה, המדינה מפקחת עליהם. כאן המדינה עצמה היא המונופול, מי מפקח עליה?".
"לעזור לזכאים לקנות דירה זה מבורך ונכון, אבל זה צריך להיות בהטבה רוחבית אחידה. למשל, להגדיר את אוכלוסיית הזכאים ולתת להם צ'ק שילכו ויקנו דירה. ואז היא גם לא חייבת להיות דירה חדשה, אפשר יד שנייה. זה יזרים ביקושים וייצור צדק ותיקון לשוק"
רמי לוי. "הוא יודע לפשט כל דבר מורכב ויש לו חושים טובים"(צילום: אבי מועלם)
מוטי זיסר. "היינו אמורים לקנות את אפרידר ביחד, אבל הוא יצא"(צילום: שוגר דייויד)
קבלנים לא אוהבים לדבר על משבר. יזמי נדל"ן לעולם לא יודו שהמצב קשה. אלעזרא לא שונה בזה. "אני רואה בכל קושי את ההזדמנות", הוא אומר. "גם בתקופות הכי קשות, כשעושים טבלאות ומיפוי סיכונים, אני מבקש להוסיף עוד טור של הזדמנויות". לדבריו, הוא "מאמין בכלכלה בישראל", ושמח לספר על עסקאות שעשה רגע לפני המלחמה, "קנינו קרקעות למחיר מטרה ב־1.25 מיליארד שקל, ואת קבוצת אלון שמייצרת משאיות אשפה, ובמלחמה היקף הנכסים של אלבר גדל ב־2 מיליארד שקל". מבחינתו, הכל בסדר.
איך הכל בסדר כשהריבית פגעה קשה ביזמי נדל"ן?
"אם אתה יודע שהריבית תעלה, אתה נערך לזה. הרי גם לריבית גבוהה מתרגלים, לומדים לחיות איתה, הבעיה היא חוסר הוודאות. מה קרה לחנן מור (קבוצת הנדל"ן שקרסה בשנה הראשונה למלחמה)? הריבית גדלה לו פי שלושה תוך כדי תנועה, הוא לא ציפה לזה ולא התכונן. אנחנו נערכנו לריבית גבוהה".
אבל גם אתם, כמו כולם, נדרשתם לתרגילי גמישות יצירתית במחירי הדירות.
"יש מבצעים שעושים בפריסייל, קבלנים שעושים מבצעי 80-20 (20% מהתשלום ברכישה, 80% במסירת הדירה), אבל זה לא נכון ליזם כי הוא צריך כסף לממן את הבנייה. אנחנו לא נזקקים למבצעים כאלה כי כהחלטה אסטרטגית — כיוון שלא ידענו לאן השוק הולך — אנחנו בונים בעיקר במסגרת תוכנית מחיר מטרה. 80% מהקונים הם זכאים שמגיעים דרך המדינה, זה מכור מראש. וכש־80% מהדירת מכורות, זה נותן ביטחון, אתה לא בלחץ. בפרויקטים אחרים, במקום מבצעים אנחנו מעדיפים להוריד מחירים, זה הכי נכון. תגיד לבן אדם שבמקום 3 מיליון שקל אתה מוכר לו ב־2.9 מיליון. למה כל העטיפות האלה?".
אתם הורדתם מחירים מ־3 מיליון ל־2.9 מיליון?
"לא".
אז הנה, המדינה שומרת עליכם בשוק קשה, כי אתם בונים כרגע 1,800 דירות של מחיר מטרה.
"הכוונה של המדינה טובה, המעשים לא. הרעיון של לזכות בדירה במחיר מטרה הוא קטסטרופה. אומרים שאין קזינו במדינה? הנה הקזינו — המדינה עושה הגרלה, מי שזוכה מקבל מתנה של יותר ממיליון שקל, מי שלא זוכה מקבל אפס. זה נראה לך הגיוני?".
אבל זה מאפשר לאנשים להגיע לדירה שלא בטוח שהיו מגיעים אליה אחרת. אתה זה שדיבר על לתת הזדמנות.
"לעזור לזכאים לקנות דירה זה מבורך ונכון, אבל זה צריך להיות בהטבה רוחבית אחידה. למשל, להגדיר את אוכלוסיית הזכאים ולתת להם צ'ק שילכו ויקנו דירה. ואז היא גם לא חייבת להיות דירה חדשה, אפשר יד שנייה. זה יזרים ביקושים וייצור צדק ותיקון לשוק".
עכשיו אתם נכנסים גם להתחדשות עירונית.
"וגם כאן, הכוונה טובה והמעשים לא רצויים, וקיבלנו תזכורת לזה כשנפלו פה טילים מאיראן. חיוני לקחת אזורים ישנים שנבנו ללא תקני מיגון ורעידת אדמה ולחדש אותם, אבל ההתחדשות העירונית במתכונת הקיימת משתלמת בתל אביב, ברעננה, לא בשדרות ובקריית שמונה. והביורוקרטיה ממושכת מאוד, גם אחרי שראינו את הצורך בממ"דים".
מה צריך לעשות במקום?
"לחוקק חוק התחדשות עירונית חובה ולהקים רשות התחדשות עירונית ממשלתית, שתיזום מהלכים כאלה בשכונות או במתחמים שלמים. לא יכול להיות שזה יישאר תלוי בשיעור הדיירים שהסכימו או בשאלה אם יש דייר סרבן או סחטן. והמדינה צריכה לפרסם מכרזים שיהיו מוגבלים רק ליזמים מתאימים — את יודעת כמה פרויקטים תקועים היום כי מפקירים דיירים לכל מיני יזמים קטנים, חלק מהם שרלטנים? זה מקולקל וצריך לתקן את זה".
ומה יקרה בשוק כולו? רק בעיר שלך, אשקלון, יש כרגע 2,000 דירות למכירה, והצפי של האוצר הוא שיידרשו ארבע שנים כדי למכור אותן. בפריפריה בכלל, בדרום שאתה מכיר היטב, המצב גרוע.
"נער הייתי וגם בגרתי, ולא ראיתי דירות שנבנו ולא נמכרו. במוקדם או במאוחר זה יקרה. באופקים ובנתיבות יש עתודות קרקע, פותחו מתחמים ושכונות והדירות נמכרות במחירים שווים לכל נפש. לנתיבות יש נהירה של אוכלוסיות דתיות ומסורתיות, באופקים המחירים סבירים ולכן הם שם".
ובבאר שבע?
"בבאר שבע אני חושש שהבעיה נובעת מהפזורה. יש שם אוניברסיטה, הייטק, אבל אני מזהה רתיעה מהאזור. כשהסתכלנו עכשיו על מכרזים אמרנו 'לבאר שבע לא נכנסים'".
למה?
"לא יודע. חשש כזה. המדינה חייבת להראות שם משילות, ביטחון אישי זה תנאי לקיומה של חברה".
כמו המהלכים של איתמר בן גביר ביישובים הבדואיים?
"יש לי בעיה עם הסגנון שלו, אך לפחות הוא עושה".
בתל אביב אתם בונים עכשיו? היו לכם פרויקטים בעבר הירקון.
"אנחנו לא שם. אנחנו בהגדרה פונים ל'מידל מרקט', לא לאזורי יוקרה כמו בשדה דב".
למה?
"כי כשמשהו קורה היוקרה זה הדבר הראשון שנפגע. טוב לנו במידל מרקט, עם דירות של3-1.5 מיליון שקל, זה טווח הפעילות שלנו. הנה, הרבה יזמים בתל אביב תקועים עכשיו, גם במרכז, גם סביב כיכר המדינה, ובשדה דב בכלל יהיו 18 אלף דירות, כמות מטורפת, ובמחיר גבוה. דירות ב־4-3 מיליון שקל עוד אפשר לעכל, אבל כמות כזאת של דירות ב־9-7 מיליון? במחיר גבוה מאוד אפשר למכור מעט דירות".
[3] ביטחון
הביטוח והרכב סיפקו לקבוצה שלכם פיצוי על ההאטה בנדל"ן?
"הכשרה עשתה תשואה של 30% על ההון בכל אחת מהשנתיים האחרונות. זה קרה בזכות הפעילות הביטוחית והפריחה בשוק ההון, אבל צריך לזכור שזה בא אחרי שנים רעות בקורונה. ואנחנו מצליחים גם בתחום של מימון ושל העמדת אשראי חוץ־בנקאי, עם אלבר קרדיט ואלבר משכנתאות. אנחנו גם מדברים עם רמי לוי, שאיתו יש לנו סוכנות ביטוח משותפת, על הרחבת שיתוף הפעולה לתחום האשראי. הוא יודע לפשט כל דבר מורכב ויש לו חושים טובים, הוא מזהה מגמות".
וברכב? גם שם הענף תקוע עם מלאים גדולים.
"אנחנו בתקופה של מעבר בין־דורי, למכוניות חשמליות, תחום שבו הסינים עקפו את כולם בלי לאותת. אנחנו נערכים לשינוי, מייבאים מסין ונפטרים מהצי הישן לאט לאט".
במה אתה נוהג?
"במרצדס פלאג אין. אני מחליף מכונית פעם בחמש שנים, והבאה שלי כבר תהיה חשמלית, אווטאר 012, דגם היוקרה של אווטאר שאנחנו מייבאים".
גם בית אתה לא מחליף לעתים קרובות.
"כולם מצפים שאגור באיזה ארמון, אבל אנחנו גרים באותו דו־משפחתי שבו גרנו כשהייתי שכיר. ברוך השם כבר אין משכנתא".
לא חשבת לעזוב את אשקלון?
"למה לעזוב? המשפחה, החברים, השכנים הטובים שלי, כולם פה. אני משלם על זה בנסיעות בכל הארץ, אבל זה שווה לי".
[4] השפעה
אלעזרא מגדיר את עצמו לוקאל־פטריוט, ואהבתו לעיר ניכרת. גם האהבה לעסקים. הוא מספר בגאווה ש"החל מהשנה נחלק 10% מרווחי החברות כבונוס למנהלים ולעובדים, ויש לנו אלפי עובדים. זאת אמירה. אני רוצה שהם יתוגמלו וירגישו שותפי גורל. שלא יהיה פער בין האינטרס של הבעלים לאינטרס שלהם".
אתה נשמע מלא ביטחון בכל מה שאתה עושה. לא ייתכן שזה תמיד ככה. מה כן מטלטל אותך? מתי העסקים הדירו שינה מעיניך?
"ב־2008, במשבר הסאב־פריים. כל המשק היה בטלטלה, ואתה נפגע על לא עוול בכפך. לא רק בעסקים — כל גננת ומורה נפגעו, כי החסכונות שלהן נפגעו. יש לי חברת ביטוח, זה ענף מוטה שוק הון, אז המשבר השפיע עליי מאוד. בסוף יצאתי מחוזק, היתה לי סדרת אג"ח אחת, וברוך השם שילמתי הכל (ב־2007 גייסה קבוצת אלעזרא 300 מיליון שקל, ובזמן המשבר היה חשש שלא תעמוד בהחזר — דב"נ)".
וזהו, רק המשבר טלטל אותך?
"וגם סביב החקירות".
ב־2015 נפתחה חקירה נגד אלבר בחשד למרמה, העלמת מס והלבנת הון סביב יבוא מקביל של מכוניות, שהתגבשה לכתבי אישום נגד המנכ"ל ינון עמית, שתי מנהלות והחברה עצמה. אלעזרא נחקר אך לא הואשם. "כיו"ר החברה הפכו אותי לפנים של הפרשה, וזו היתה חוויה קשה מאוד", הוא אומר. "רק אחרי שש שנים של חקירה מעמיקה הבינו שאני המרומה כאן. גילו לי שאני הייתי קורבן להונאה לכאורה — אני אומר כך כי זה משפט שעדיין מתנהל — אבל את כל הפרסומים השליליים אני חטפתי עם השם אלבר והתמונה שלי. בסופו של דבר הוציאו אותי מכתב האישום, אבל את הנזק שנגרם לי אף אחד לא יכול לדמיין".
אתה לא מתגעגע לפעילות החברתית, הציבורית, הפוליטית?
"התחלתי שם, ואני מרגיש טוב שיצאתי משם. אני מעדיף להשפיע ולעשות למען הציבור לא כמי שחייב לעשות את זה, אלא מתוך רצון חופשי, ובלי המחויבות שיש לפוליטיקאים לאנשים שפעלו בשבילם. אני לא מחפש כוח, כסף וכבוד, אני כן רוצה לקיים ולקדם את האג'נדות שלי, ולהמשיך עם העסקים. בתחילת הדרך ניהלתי כל דבר, עכשיו יש לי מנהלים שהם כמו משפחה, ואני רוצה להמשיך להיות מעורב אבל אחרת, לא ברזולוציה של שוטף אלא מלמעלה, באסטרטגיה, בפיקוח, בבקרה. אני רוצה להיות עסוק עד נשימתי האחרונה".
