בשקט בשקט הפכה מיטב בשנתיים האחרונות לבית ההשקעות הגדול בישראל מבחינת היקף הנכסים המנוהלים — 400 מיליארד שקל של יותר ממיליון לקוחות פנסיה וגמל — כשהיא מותירה אבק למתחרה הוותיק אלטשולר שחם. אבל אבנר סטפק, היו"ר והבעלים־המשותף, לא רוצה לעשות מזה עניין. "אני שונא את הטייטל הזה. אני רוצה להיות הטוב בישראל, לא הגדול בישראל", הוא אומר. "אנחנו לא מנפנפים בהישג, כי זה לא ערך שמעניין את הלקוח. מה שחשוב לו זה לדעת שהוא מקבל שירות טוב ותשואות טובות. אז למה אני צריך את זה? זה סתם שחצני".
ובכל זאת יש כאן הישג פנומנלי. מותר לך להתגאות בו.
"אני יזם באופי שלי, מאוד אסטרטג ופחות טקטיקן. לכן ההצלחה ההיסטרית עבורי היתה להביא את אילן רביב שינהל את העסק. אנחנו מאוד משלימים. יש לו מנהיגות שקטה. הוא מאוד מעורה בפרטים, אבל לא עוסק במיקרו־ניהול. אני היזם היצירתי והמפוזר שמנהל אסטרטגיה לטווח ארוך, מיזוגים ורכישות, הוא מנהל את השוטף, הצמיחה האורגנית. הוא יותר ממוסד ורגולטורי ואני הפרוע. כשהוא נכנס למיטב לפני 15 שנה, היינו שווים כמה מאות אלפי שקלים, וכיום אנחנו כבר בשווי של 10 מיליארד שקל".
הוא קיבל את המנכ"לות מידיך. מה זה אומר עליך?
"אני הייתי מצוין כמנכ"ל כשהיינו קטנים, וגרוע כשהיינו גדולים. חברה של כמה מאות עובדים צריכה ניהול מסודר ושונה מהותית מכזה של עסק קטן, ולא מתאים לה מנכ"ל יזם מפוזר עם חלומות, שרץ ימינה ושמאלה. לשמחתי היה לי התענוג לאפסן את האגו ולהבין אחרי שלוש שנים במנכ"לות שהגיע הזמן להעביר את מיטב הלאה למנכ"ל מקצועי. סוג של כרתתי לעצמי את הענף שעליו ישבתי כי עשיתי מיזוגים ורכישות, שהביאו את מיטב לגודל הזה".
אתה שמח שהכרת בזה בזמן?
"אומרים לי כל הכבוד שאתה מודה בחולשה שלך, ואני אומר 'להפך'. זה מטומטם להתעקש לעשות משהו שאתה לא טוב בו וגם לא אוהב. החיים קצרים מדי מכדי לבזבז אותם על דברים שאתה לא טוב בהם. כיום אני עושה משהו שאני מצוין בו ונהנה ממנו, שזה אסטרטגיה, פיתוח עסקי ורכישות. אני מתעסק בעתיד של מיטב, לא בניהול השוטף. זאת זכות".
איך שורדים 15 שנה עם אותו מנכ"ל?
"עניין של התאמה. אילן מנהל את הארגון, ובעיקר צריך שאני לא אדרוך על הרגליים שלו. יש בינינו הבנה של גבולות גזרה. אני יודע לוותר גם כשאני חושב שהמנכ"ל עושה איזו טעות. אני יכול להגיד לו את זה שלוש פעמים, אבל בסופו של דבר זו ההחלטה שלו. גם בעסקים יותר חשוב ה־E.Q (אינטליגנציה רגשית) מה־I.Q. אני לא חושב שאני הכי חכם בעולם, אבל האינטליגנציה הרגשית שלי יחסית גבוהה, וזה עוזר".
אתה אומר שחשוב לך להיות הכי טוב, לא הכי גדול. בינתיים זה לא מתבטא בטבלאות התשואות ללקוחות, שברובן המתחרים עוקפים אתכם.
"לחתור להיות מקום ראשון בתשואות בכל שנה מוביל לתוצאות פחות טובות בטווח הרחוק. זה אומר שלקחנו יותר מדי סיכון, ואני לא רוצה להיות שם. אנחנו צריכים לשאוף להיות במקום 3–4 מתוך 12 הגופים הגדולים, ואם נהיה בחצי העליון של טבלת התשואות בכל שנה, אחרי 5–7 שנים במצטבר נהיה המקום הראשון בקטגוריה, כמעט בוודאות".
זו היתה הטעות של אלטשולר שחם? מאז 2021 הוא איבד נכסים מנוהלים בהיקף של יותר מ־80 מיליארד שקל על רקע תשואות חסר בולטות, שמיוחסות להימור אגרסיבי שלו על שוקי סין וארצות הברית.
"אין תגובה. אני מסרב לדבר על מתחרים".
אם לא על המתחרים, אז בוא נדבר על הלקוחות. אתה אוהב להגיד שאתה דואג לציבור, אז למה לא להוריד את דמי הניהול עכשיו כשאתה הכי גדול? הכפלת את נפח הנכסים המנוהלים שלך — תגלגל משהו מזה לציבור.
"דמי הניהול שלנו נמוכים מהקטגוריה בממוצע. היינו הראשונים בקרן פנסיה ברירת מחדל, ושם שברנו את השוק במחירים. אבל אני לא מנסה להיות הכי זול בכל קטגוריה. מיטב היא חברה ציבורית, לא עסק פרטי שלי, כך שאין לנו מנדט להגזים. ובכנות, אני חושב שכשבית ההשקעות הגדול בישראל מרוויח פסיק ממה שעושה הבנק הכי גדול — זה אומר שאנחנו בנקודה סבירה לחלוטין ברווחיות, בדמי הניהול ובעמלות".
"לחתור להיות מקום ראשון בתשואות בכל שנה מוביל לתוצאות פחות טובות בטווח הרחוק. זה אומר שלקחנו יותר מדי סיכון. אם נהיה בחצי העליון של טבלת התשואות בכל שנה, אחרי 5–7 שנים במצטבר נהיה המקום הראשון בקטגוריה, כמעט בוודאות"
צבי סטפק. "שמעתי מגיל צעיר שכל מה שהצלחתי בו היה בזכות אבא. אבל כל מי שצריך יודע את תרומתי למיטב"(צילום: באדיבות מיטב דש)
אילן רביב. "ההצלחה ההיסטרית עבורי היתה להביא אותו כמנכ"ל במקומי. אנחנו מאוד משלימים. הוא יותר ממוסד ואני הפרוע"(צילום: רועי מזרחי)
"אהיה יותר ממלכתי, אבל לא אשתוק"
סטפק (51) נולד לתוך עולם ההשקעות. ב־1977 אביו צבי, אז מורה להיסטוריה, פתח את צבי סטפק השקעות בע"מ, עסק לניהול תיקי השקעות, מחדר העבודה שבביתו. שנתיים אחר כך הוא חבר לשותף שלמה סימנובסקי להקמת מיטב, וניהל את ההשקעות ממשרד קטן ברמת גן. במשך השנים החברה הלכה וגדלה באמצעות שורה של רכישות ומיזוגים, והמהלך שהפך אותה לענקית היה המיזוג עם בית ההשקעות דש־איפקס של אלי ברקת, אחיו של שר הכלכלה ניר ברקת, ב־2013. כיום משפחת סטפק מחזיקה ב־27% ממניות מיטב בית השקעות, קרן BRM של משפחת ברקת מחזיקה ב־26%, והיתר מוחזק בידי הציבור.
"אבא היה מחנך במלוא מובן המילה", אומר סטפק. "עבדתי לצדו מגיל מאוד צעיר — מגיל 12 התחלתי להשקיע במניות, והוא גרם לי להתאהב בשוק ההון ולהבין שזה מסלול חיי". במרוצת השנים שימש סטפק הבן מנהל ההשקעות של מיטב (נוסטרו) וסמנכ"ל פיתוח עסקי ואסטרטגיה, והשלים תואר ראשון בתקשורת וניהול ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. כיום הוא מכהן כאחראי אסטרטגיה ופיתוח העסקי במיטב, ולפני חודשיים מונה גם ליו"ר החברה במסגרת הסכם רוטציה עם ברקת.
אולם בשנים האחרונות סטפק בנה לעצמו שם לא רק כמוביל בשוק ההשקעות, אלא גם כאקטיביסט חברתי ופוליטי. ב־2023 סטפק היה אחד הקולות הבולטים במגזר העסקי נגד ההפיכה המשטרית, ועבר בין במות בערים שונות כדי לנאום בהפגנות. כך למשל בהרצליה הוא אמר כי "נתניהו יצטרך לבקש סליחה על נטישת הכלכלה והפקרת פרנסת אזרחי ישראל". וברמת השרון התריע כי "נהגי ה־D9 של ההפיכה המשטרית מדרדרים את כולנו איתם אל עבר התהום. הם לא מתעסקים בכלכלה, הם מחריבים אותה".
שנה קודם לכן הוא טס לאוקראינה כדי לסייע לפליטי מלחמה ולשנע חולים הנזקקים לטיפול רפואי. את הידע שצבר שם רתם להתנדבות שלו בעוטף עזה ובצפון מיד לאחר 7 באוקטובר — הוא גייס כספים מחו"ל ומתנדבים, סייע בפינוי תושבים, וארגן מזון ותרופות למי שנותרו באזורים המופגזים.
כעת, בעיצומה של המלחמה המחודשת נגד איראן, הריאיון עם סטפק נעשה בעודו משרת במילואים בחטיבת הקומנדו. "הייתי בפטור משירות מגיל 45, וחזרתי קצת אחרי שהתחילה המלחמה כי זה חשוב", הוא אומר. "ראיתי שאלי, השותף שלי שגדול ממני בעשור, טוחן שטח בחי"ר בעזה ובסוריה, ואמרתי אם הוא יכול לעשות את זה, אני לא אעשה? עכשיו אני ביחידה סדירה עם ילדים וממש מרוצה מזה".
איך הם מתייחסים לכך שיו"ר מיטב משרת איתם?
"הם מתייחסים אליי כמנוע לטיפים בשוק ההון".
תמיד היית מאוד ברור ובוטה בדעותיך הפוליטיות. עכשיו כיו"ר מיטב זה ישתנה, נקבל אבנר מהאו"ם?
"זה קצת יתמתן, ואהיה קצת יותר ממלכתי, אבל אני מסרב להיות חבר במנזר השתקנים. הדבר הכי מסוכן לחברה דמוקרטית הוא אנשים שותקים. אנשים צריכים להביע את דעתם, וגם על הסקטור הציבורי חלה חובה לדבר".
מה הכי מציק לך עכשיו?
"אנחנו מתעסקים רק בענייני מלחמה, אבל יש הרבה מה לתקן בחיים עצמם: הפילוג האדיר של אזרחי המדינה, הקריסה של הסקטור הציבורי שלא מדברים עליה, הקריסה של מערכות החינוך והבריאות. זו בושה שילדי איראן יעברו את ילדי ישראל במתמטיקה ובמדעים, ובגלל מצוקת המחסור יש היום הרבה מורים שנכנסים למערכת בלי תעודת הוראה. התורים לאנשי מקצוע במערכת הרפואית רק הולכים ומתארכים, וגם מצב התחבורה הציבורית פשוט קטסטרופה. וכמובן הרפורמה המשפטית שמקודמת תחת התירוץ שבתי המשפט לא נותנים לממשלה לעבוד — סדרו קודם את המשרדים שלכם לפני שאתם מתעסקים בבית המשפט העליון וביועצת המשפטית לממשלה. היא גיבורה ומנהלים נגדה הסתה פרועה. מי ירצה להיות בתפקיד כזה בעתיד כשחוטפים כזאת מכונת רעל?".
על מה אתם חוטפים יותר ריקושטים: על זה שאתה שמאלן שמבקר את הממשלה, או על זה שאלי הוא אח של שר הכלכלה?
"אנחנו חוטפים מימין ומשמאל, אבל בסופו של דבר זה לא ממש משפיע על העסק. דעתי הפרטית היא לא עמדת מיטב. ולראיה, המניה עלתה פי 12 מאז סוף 2022, והתשואות והרווחים היו בסדר גמור. אני לא נותן לריקושטים להשפיע עליי, ולא נבהל מביקורת. אבל יש משהו נחמד בלהיות מותקף מכל הכיוונים, זה אומר שאתה עושה משהו נכון".
תמיד היה נראה שיש לך שאיפות פוליטיות.
"לא. כואב לי שהכנסת מרוקנת לחלוטין מאנשים במגזר העסקי, והקרקס בכנסת רק מדגיש כמה אנחנו צריכים אנשים טובים ואיכותיים בפוליטיקה. אבל כבעלים של עסק שמשרת יותר ממיליון לקוחות, אני לא יכול להיות פוליטיקאי. זה שם אותי בניגוד עניינים. אולי יום אחד אלך בצו 8 לא לפוליטיקה, אלא לסקטור הציבורי. אבל כיום, כבעלים של מיטב, אני הרבה יותר אפקטיבי לכלכלה הישראלית ולאזרחי ישראל מפוליטיקאי אי שם בספסל האחורי בכנסת".
"המשבר הכלכלי הגלובלי ב־2008 היה התקופה הקשה בחיי. היה נדמה שהעולם נגמר, והרגשתי אחריות ואשמה כמנהל של כספי ציבור, כאילו אני לחצתי על הכפתור שהפיל את כל העולם. הייתי על תרופות פסיכיאטריות בפעם הראשונה והאחרונה בחיי"
3 צפייה בגלריה
סטפק במילואים בצפון, החודש, ונואם בהפגנה בקריות נגד ההפיכה המשטרית, 2023. "שהשרים יסדרו קודם את המשרדים שלהם לפני שמתעסקים בעליון וביועמ"שית, שהיא גיבורה שיש נגדה הסתה פרועה"
(צילומים: באדיבות המרואיין, עליזה ברקן\מתוך יוטיוב)
"השנה תסתיים בצמיחה, אבל סלקטיבית: העשירים יתעשרו"
כשמלחמת איראן השנייה פרצה, הבורסה בתל אביב הגיבה בעליות שערים חדות והתנפלות משקיעים, מתוך הנחה שהמערכה תהיה קצרה ותפגע בעיקר באיראן. מאז האופוריה שככה והתחלפה בזהירות לנוכח ההשלכות הכלכליות הממושכות של המלחמה נטולת האופק לסיום. "בינתיים אין לזה השפעה דרמטית על שוק ההון. הכל מאוד תלוי בתוצאות, כולל באיך הסיפור יוכרע בלבנון", אומר סטפק. "בסופו של דבר השליטה במה שקורה אצלנו נמצאת במידה רבה בידיים של טראמפ".
מה אתה צופה שיקרה למשק?
"שום דבר לא ודאי, אבל אני אופטימי לגבי הצמיחה. התחזית שלנו ל־2026 היא צמיחה של 6%, כשהסייג היחיד הוא שהצמיחה הולכת ונעשית סלקטיבית. זה אומר שלשני עשירוני ההכנסה העליונים יהיה הרבה יותר טוב ולעשירונים התחתונים הפוך. וכנ"ל במגזר העסקי: הגורילות הגדולות ייהנו משיעורי רווחיות גדולים והקטנות יישארו מאחור. זה דומה להשפעת ה־AI — זו טכנולוגיה שמביאה להתייעלות אדירה וקפיצה אדירה ברווחיות, אבל רק לחברות שיכולות להרשות לעצמן להשקיע בה. הפערים החברתיים רק מתרחבים".
למה בעצם?
"חלק מזה קשור לאפקט העושר. מי מרוויח יותר ממניות? מי שמראש יותר משקיע בהן. תיק הנכסים של הציבור הישראלי כבר חצה את ה־7 טריליון שקל. אנחנו בעודף 2.5 טריליון שקל שנובע משנים מאוד טובות בשוקי ההון. אז יש חסכונות, ובמלחמה אנשים פחות בזבזו. לדעתי בקרוב יתפרץ אפקט הריבאונד של המלחמה (שגשוג כלכלי בתום המערכה הצבאית), אבל שום דבר לא ודאי. אם יהיה משבר בכלכלה העולמית תחום הפיננסים תמיד יכול לרדת. אבל אני עדיין מעריך שזו תהיה שנה חזקה בכלכלה".
כבר חווית קריסה גדולה ב־2008 בעקבות המשבר הכלכלי העולמי.
"מקצועית זו היתה התקופה הכי קשה בחיים שלי. הייתי על תרופה פסיכיאטרית, רסיטל (נוגד דיכאון וחרדה), בפעם הראשונה והאחרונה בחיי. היתה תחושה שהעולם נגמר כלכלית. אף פעם לא ראינו ירידות כל כך חדות, קריסות של בנקים מהגדולים בעולם, והיעלמות של מותגי־על. הרגשתי אחריות מהולה באשמה בתור מי שמנהל עשרות מיליארדי שקלים של כספי ציבור ונאלץ לפטר עובדים. כאילו שאני לחצתי על הכפתור והפלתי את כל העולם. זה היה בלתי נתפס ובלתי נסבל. והנה אנחנו פה עכשיו והכל סבבה".
הכל סבבה?
"צריך להבחין בין הכלכלה לשוק המניות, שחלק מהתנודות בו נובעות ממה שהוא צופה שיקרה בעתיד. לגבי הכלכלה הישראלית, בטווח הקצר־בינוני אני מאוד אופטימי. עם זאת, אם לא נעודד משמעותית את תעשיית ההייטק, נבלום את בריחת המוחות, נשדרג את מערכת החינוך ונשקם את הסקטור הציבורי הקורס — נשלם מחירים כבדים. הממשלה חייבת לעשות צעדים מהותיים כדי שיזמים ירצו להקים פה חברות למרות כל האתגרים הביטחוניים ואיך שמסתכלים עלינו בעולם".
גם הדולר חבוט.
"הדולר התרסק משמעותית לא רק מול השקל, אלא גם מול מטבעות אחרים. אבל אני חושב שממילא ישראלים לא אמורים להחזיק דולרים במישרין, אלא רק דרך השקעות במניות בחו"ל. בסופו של דבר אנחנו חיים בישראל, ההכנסות וההוצאות שלנו בשקלים, אז אין שום סיבה מיוחדת להחזיק דולרים מעבר לפיזור מטבע במסגרת תיק השקעות".
3 צפייה בגלריה
אלי ברקת. "אנחנו חוטפים מימין ומשמאל, אבל בסופו של דבר זה לא ממש משפיע על העסק. דעתי הפרטית היא לא עמדת מיטב"
(צילום: אוראל כהן)
מה אתה צופה שיקרה לשוק המניות הישראלי ששבר כל שיא בשנה שעברה?
"שוק המניות הישראלי תלוי במה קורה בחו"ל, אם יש שנה רעה למדד S&P 500 (מדד 500 החברות הציבוריות הגדולות והמשפיעות בארצות הברית) גם אנחנו נחטוף. ובאופן טבעי בורסה שעשתה את אחת התשואות הגבוהות בעולם בשנה וחצי האחרונות חשופה יותר לירידות. ועדיין, לאור הצמיחה החזקה של הכלכלה הישראלית, רמות המחירים כרגע סבירות ואין מניות ישראליות במחירי רצפה".
ומה לגבי שוק הנדל"ן? יזמי הנדל"ן כאן מתריעים מפני קריסה וזועמים על בנק ישראל שלא מוריד את הריבית.
"הכעס על בנק ישראל מוגזם. ברור לכולם שהריבית תרד, וקצב הירידה לא קריטי — הוא מתאים את עצמו לחו"ל ולאירועים. יש לי ביקורת על הטיעון הגיאופוליטי לאי־הורדת הריבית בפעם האחרונה (הבנק נימק את הקפאת הריבית בכך ש"אי הוודאות הגיאופוליטית שבה לעלות בימים האחרונים על רקע עימות אפשרי מול איראן, ופרמיית הסיכון של ישראל עלתה במעט", דב"נ), כי בעיניי זו לא סיבה מספיק טובה. אבל בכללי צריך לרדת מהגב של בנק ישראל. הוא הוריד ריבית פעמיים כבר בחודשים האחרונים, אז מה, הוא חייב כל חודש להוריד? הגזמתם. ועם כל הכבוד, הריבית לא נועדה לשרת רק את שוק הנדל"ן. כשהריבית היתה אפס, אני לא זוכר שמישהו צעק 'תעלו את הריבית כי התפתחה פה בועת נדל"ן'".
כמי שאחראי לאסטרטגיה של מיטב, איפה אתה רואה אותה בעתיד?
"החלום שלי הוא לנהל גם כספים של יהודים בחו"ל. בשלב מסוים הסתכלנו גם על אופציה לקנות בית השקעות כמו מיטב באירופה, אבל שמנו את זה במגירה כי אנחנו צומחים חזק, ולא רוצים להפריע למכונה שעובדת מצוין. במקום זה אנחנו מתמקדים בבניית תחום של השקעות אלטרנטיביות: קרנות חוב, קרנות גידור וקרנות פרייווט אקוויטי. זה הפוקוס לשנים הקרובות".
הממשלה מקדמת רפורמה שתאפשר לגופי אשראי חוץ־בנקאיים, כמו פנינסולה שבבעלות מיטב, לקבל רישיון "בנק רזה" וליהנות מהקלות, כדי שיתחרו בבנקים הגדולים. אתם בעניין?
"הרפורמה הזאת תלויה בפרטים הקטנים של מה מותר ומה אסור לעשות. כי להיכנס לשוק של חמישה בנקים ענקיים בלי לקבל איזה סופר־פוד מהרגולטור שיאפשר לך לגדול מהר — לא תודה. הכרישים יאכלו אותנו. אבל אם ייתנו לנו יתרונות תחרותיים בשוק המשכנתאות למגורים, למשל, זה יהיה מאוד משמעותי. יש פה גם שאלה אם ייתנו לחברות הביטוח, הגורילות האלה, להיכנס לתחום, ומה יהיו דרישות ההון".
"רוב ההון שלי ילך לתרומות, ואני לא מחכה למוות כדי לחלק אותו"
סטפק חי בשדה ורבורג עם אשתו מיכל, שתי בנותיהם (בנות 22 ו־18) וילד שלישי, שהגיע למשפחה כתינוק באומנה. לתחום האומנה הוא נחשף בהתנדבותו רבת השנים בעמותת אור שלם, המטפלת בילדים ונוער בסיכון ומפעילה מערך של משפחות אומנת חירום. "להפוך למשפחת אומנה זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי", הוא אומר. "זה סיפוק שאי אפשר להסביר במילים".
סיפרת בעבר שאת רוב ההון שלך לא תוריש לילדיך. למה?
"רוב ההון שלי ילך לתרומות, חד־משמעית. זו הצוואה שכבר כתבתי בגיל 32, והיא מתממשת בחלקה כבר בחיי, כי אני לא מחכה למות בשביל לתת ומקפיד גם בשוטף לתרום חלק משמעותי מהרווחים שלי, כי זה חשוב. אבל לא צריך לדאוג לילדים שלי, אף אחד מהם לא יישאר מסכן".
מה גרם לך לקבל כזאת החלטה בגיל 32?
"ההבנה שכסף יכול להרוס אנשים. במיטב אנחנו סוג של רדאר של המשק. נחשפתי ליותר מדי סיפורים על משפחות אצולת עושר שנהרסו, אחים שתובעים אחד את השני, הורים שתובעים את הילדים, ילדים שתובעים את אבא ואמא. כסף יכול לגרום לריבים במשפחה או פשוט לחרפן את הנפש. לא סתם ילדי עשירים נוטים להיות מדוכאים יותר מאחרים.
"אני, למשל, שמעתי מגיל צעיר שכל דבר שבו הצלחתי היה בזכות אבא שלי. שמעתי גם את הנרטיב על הבן שהורס את העסק. אבל במקרה שלי, כל מי שצריך יודע את תרומתי למיטב".
אתה עדיין מרגיש ביקורת כזאת היום?
"כיום אני בעיקר מרגיש שמצופה ממני לא להתנהג בראוותנות, כמי שמנהל כסף של אנשים. עד השנה אפילו לא הרשיתי לעצמי לטוס ביזנס. אבל השנה הבטחתי לעצמי לשחרר קצת. מותר לי ליהנות קצת מהכסף".
אתה דווקא ידוע כמי שנהנה מהחיים. דיברנו בעבר על החיבה שלך לאופנה ולהחלקה אמנותית על הקרח.
"היו לי 14 שנים שבהן הייתי אולטרה־שמן, מגיל 23 עד 37, וזה נבע מלחץ. עד היום זה נותן לי עוד סיבה לא להיות מנכ"ל".
איך ירדת במשקל?
"בגיל 37 עשיתי ניתוח בריאטרי, ומאז אני מקפיד על כושר ותזונה. אני עושה אימון כוח בכל בוקר, ועושה גם אימוני פדל והחלקה על הקרח כל שבוע. בארבע השנים האחרונות אני גם נסיין של הסטארט־אפ הרפואי Lonjourney, ואני מנוטר כל הזמן על תזונה וכושר, ואני במדדים מצוינים. לפעמים האנשים שם מפעילים אותי, אומרים לי 'תאכל עכשיו משהו' כזה או אחר. אני שפן מעבדה ונהנה מזה".
