הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
עו"ד אמי פלמור, הפרויקטורית לשיקום קיבוץ ניר עוז, מוכרת בעיקר מתקופת כהונתה הסוערת כמנכ"לית משרד המשפטים בין 2014 ל־2019. לפני שמונתה לתפקיד היתה פלמור מנהלת מחלקת החנינות במשרד המשפטים במשך 14 שנה ולכן נחשבת אוטוריטה בתחום זה. מאז הגיש ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את בקשת החנינה שלו לנשיא יצחק הרצוג ביום ראשון השבוע, הטלפון שלה לא הפסיק לצלצל. "כולם שואלים אותי מה הייתי עושה אם היום הייתי עדיין מנהלת מחלקת החנינות", אומרת פלמור.
ומה את עונה?
"שהייתי עושה את מה שתמיד עשינו כשאדם פנה אלינו באמצע הליך משפטי או אפילו בזמן שערעור שלו תלוי ועומד – היינו אומרים לו: קודם תסיים את ההליכים שלך, ואז תחזור".
עד כמה חריגה בקשת החנינה שהגיש נתניהו?
"זו בקשה מאוד חריגה, משום שאין אפשרות בחוק לבקש חנינה בשלב שבו המשפט עדיין מתנהל. אני לא מכירה מנגנון שמאפשר לנשיא לעצור הליך תלוי ועומד. יש עוד נאשמים בתיק הזה (שאול ואיריס אלוביץ' ונוני מוזס, בעלי העיתון שבו מפורסם ריאיון זה – ע"ק). אנשים שכחו את זה בתוך כל הפרשנויות. הדרכים לעצור משפט הן באמצעות הגעה לעסקת טיעון והכרעת דין, לקוות שהפרקליטות תחזור בה מכתב האישום או לבקש עיכוב הליכים מהיועצת המשפטית לממשלה - דבר שאפשר לעשות כשאדם חולה או בשל מלחמה. בכל מקרה, זה מצב שבו תמיד אפשר לפתוח את המשפט מחדש".
אז את אומרת שלנשיא אין כל סמכות להעניק לנתניהו חנינה בשלב הזה?
"נכון. 'חוק יסוד: נשיא המדינה' נותן לנשיא סמכות לחון רק עבריינים. זו לשונו. אתה לא יכול לבוא בפני הנשיא ולהיכנס בשער החנינה, אלא אם כן אתה עבריין שעבר על החוק. אלא שראש הממשלה לא מוכן להגיד 'אני עבריין' שהרי כל התזה שלו ממשיכה להיות 'לא יהיה כלום כי אין כלום'. ולכן, כדי שיהיה אפשר לדבר על חנינה, צריכה להיות קביעה שראש הממשלה הוא עבריין, ומרגע שהתחיל משפט הקביעה הזו יכולה להיקבע רק באמצעות בית משפט בהכרעת דין או בעקבות עסקת טיעון או לאחר שנשמעו כל הראיות. זה עד כדי כך פשוט".
מה הדבר הראשון שעבר לך בראש כשקראת את הבקשה של נתניהו?
"נדהמתי, כי מעולם לא ראיתי טקסט של בקשת חנינה שאין בו שום ממד מינימלי של הרכנת ראש. באופן פרדוקסלי, הסנגורים של נתניהו מבינים שהבקשה שלהם אינה ב'דרך המלך' ושהם צריכים לייצר ערוץ חריג, ולצורך העניין הם מנסים להנמיך את הסטנדרטים שעל פיהם אפשר לקרוא לאדם 'עבריין' כדי שיוכל לבקש חנינה, ולכן הם מצטטים מתוך בג"ץ קו 300 אמירה שלפיה כביכול אפשר לקבוע שאדם הוא עובר חוק גם על פי ראיות מינהליות. אלא שזה לא אפשרי משום שעבירה מינהלית אינה הליך פלילי והאדם אינו נחשב עבריין".
הבקשה של נתניהו נסמכת על תקדים - פרשת קו 300 שבה אביו של הנשיא המכהן נתן לבכירי השב"כ חנינה לפני הרשעה.
"החנינה אז ניתנה לפני הגשת כתב אישום וכלל לא נפתח משפט. זה ההבדל הגדול שאנשים מפספסים. נוסף על כך, בפרשת השב"כ היתה הכרה בכך שמבקשי החנינה עברו עבירה, ולאחר מכן הם הסתובבו עם כתם של קלון על המצח.
"ההחלטה שלא לנהל נגדם הליך משפטי התקבלה כי היה אינטרס ציבורי שלא לפגוע בביטחון המדינה, אבל לימים, כשיוסי גינוסר רצה להתמנות למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, בג"ץ מנע זאת אף שהוא לא הורשע באופן פורמלי משום שהוא נשא איתו קלון כמו אדם אשם. במקרה של נתניהו, אנחנו באירוע אחר לחלוטין: הוגש כתב אישום והמשפט מתנהל. המכונית כבר נוסעת, אז עכשיו תוציא ממנה את הנהג? יש עליה עוד נוסעים, נאשמים נוספים בתיק. הדרך החוקית היחידה לעצור את המכונית היא בהסדר טיעון, הכרעה או על ידי עיכוב הליכים".
נתניהו ועורכי הדין שלו יודעים את זה, אז על מה הם בונים בבקשה הזו?
"זה חלק מהתעתוע שהבקשה הזאת מייצרת - שכאילו יש לנשיא סמכות לתת חנינה ושעכשיו אנחנו רק דנים בשאלה אם יש מקום להפעיל אותה ואם נשיא המדינה איתנו או נגדנו. אני מניחה שזה צעד שנועד להפעיל לחץ ולייצר לגיטימציה ציבורית להסדר הטיעון הכי מקל שיכול להיות. כבר עכשיו רואים שהציבור מתקשה להתעמק ולהיכנס לניואנסים. ישנם סקרים שמראים שכ־40% מהציבור תומכים בחנינה, וזה מקרב את ראש הממשלה לדה־לגיטימציה של המשך ההליך המשפטי ומכשיר את הקרקע להכרעת דין בעסקת טיעון, שלצדה גם הבטחה של הרצוג לבטא את הסנטימנט הציבורי שתופס תאוצה: שמצד אחד נתניהו יורשע, אך שמצד שני זכויותיו עולות על העבירה ושמשום כך להרשעה לא יהיו השלכות משמעותיות, למשל ברמת הקלון".
כלומר נתניהו רץ למרחקים ארוכים.
"חד משמעית. הוא בונה את ההיתכנות של התרחיש הזה שבעיניי שומט את הקרקע מתחת לעיקרון שלפיו כולם שווים בפני החוק, ויתוגמל על מריחת הזמן וההיאחזות בכיסא, שהרי נתניהו עשה דבר שאף אחד מקודמיו לא עשה. הוא לא התפטר בעקבות הגשת כתב האישום נגדו כפי שאולמרט עשה, כשם שהוא לא התפטר לאחר מחדל טבח 7 באוקטובר. הוא יוצר סטנדרטים חדשים של נורמות של נציגי הציבור הבכירים ביותר בישראל".
סטנדרטים של מלוכה?
"זה מעבר לזה".
בבקשת החנינה שלו נתניהו מדגיש שוב ושוב שבדומה לאינטרס הציבורי שהיה קיים בזמן פרשת קו 300, גם כעת יש אינטרס ציבורי בהפסקת משפטו. מה דעתך על זה?
"אפשר להסכים שיש אינטרס ציבורי באיחוי הקרעים בעם, בהרחבת הסכמי אברהם, ובשמירה על תפקוד תקין של ראש הממשלה, אבל האינטרס הציבורי כולל אלמנטים נוספים: למשל, תיקון הדמוניזציה והדה־לגיטימציה שעשה נתניהו למשטרה על החקירה, לפרקליטות על הגשת כתב האישום ולמערכת המשפט על ניהול ההליך. לא היתה טענה לרשלנות מקצועית של מערכת האכיפה, אלא נאמר שבכוונת מכוון ישנו ניסיון להפיל ראש ממשלה — משום כך, אם אנחנו רוצים להתפייס כעת, אי אפשר להתעלם מהאלמנט הזה.
"אם נתניהו היה כותב לנשיא שהוא מוכן להודות בדברים מסוימים, למשל אומר 'קיבלתי ייעוץ שמתיר לקבל מתנות, והיום אני מבין שזה היה בעייתי בסדרי הגודל שזה קרה' ואז מקבל על עצמו אחריות ואת אפשרות ההרשעה - הוא היה זורע זרע לתחילת תהליך שבמסגרתו אפשר היה להגיע להסדר טיעון, שבו הוא מודה בדבר מסוים, וזה היה מאפשר מצד אחד להרשיע אותו אך מצד שני מאפשר לנשיא הרצוג להביע עמדה שאם כך יסתיים ההליך, אז לצורך 'סיום הסכסוך' הוא ייתן לראש הממשלה חנינה מעונש המאסר או עבודות השירות או הקנס שיוטלו. זה נקרא פשרה שבה כל אחד עשה כמה צעדים לקראת השני. בפרשת קו 300 אם היו רק נותנים חנינה שתמנע את המשפט אבל ראש השב"כ אברהם שלום היה נשאר בתפקידו, ברור שזה לא היה עובר במובן הרחב של האינטרס הציבורי. אלא שנתניהו לא לקח אחריות ולא נתן לנשיא שום חכה".
אז להערכתך הנשיא לא יצליח לרבע את המעגל גם אם ירצה בכך?
"בניגוד לרבים אחרים, אני לא חושבת שהרצוג יצליח למצוא נוסחה שמאפשרת לו לתת לנתניהו חנינה. אין לו פתרון למה שיקרה עם הנאשמים האחרים, זו סוגיה שלא ניתן לפתור. גם כשנאשם נפטר באמצע משפט ניתנת לגביו החלטה והמשפט ממשיך ביחס לנאשמים האחרים. לנשיא גם אין פתרון לכך שראש הממשלה לא מודה בדה־לגיטימציה שהוא עשה למערכת המשפט, ובכך שהוא לא נותן להרצוג תשתית לחלק הזה של האינטרס הציבורי, גם לנשיא אין את ה'תירוץ' של שימוש באינטרס ציבורי כדי לחון אותו. וזה עוד לפני שמדברים על חוסר הסמכות בחוק לעצור משפט".
אם אין להרצוג סמכות חוקית להעניק חנינה, הקואליציה עוד עלולה לשנות את החוק. הרי חוק יסוד: נשיא המדינה ניתן לשינוי ברוב רגיל.
"אני לא רואה את זה קורה, כי לא ניתן לשנות את הכללים תוך כדי תנועה, מה שאומר שהחוק יחול רק מהכנסת הבאה, כמו שלמשל נקבע בבג"ץ ביחס לתיקון בחוק הנבצרות".
האם ניתן יהיה להגיש בג"ץ על כל החלטה של הרצוג בבקשת החנינה?
"אי אפשר לכפות על נשיא לתת חנינה ולכן אי אפשר להגיש עתירה שתתקוף את זה שהנשיא לא נענה לבקשה. הסמכות היא שלו, סמכות של חסד לפנים משורת הדין. מצד שני, יהיה אפשר לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה בטענה שהיא ניתנה שלא כחוק, בחריגה מסמכות או בשל אי־תקינות ההליך. למשל עתירה שתטען לאפליה של כאלה שנדחו בידי הנשיא בעילה שההליך נגדם עוד תלוי ועומד. ברור שבמקרה שבג"ץ יוכנס לתמונה, השיח יהיה במסגרת קמפיין הדה־לגיטימציה נגד מערכת החוק: 'מה פתאום בג"ץ מתערב? הוא פוליטי'. אנחנו בטרגדיה ידועה מראש, במובן שהנשיא ובג"ץ נמצאים במצב שאין דרך לצאת ממנו באופן שיזכה ללגיטימציה ציבורית מלאה".
אז אנחנו בפלונטר?
"כבר ממזמן. אבל בעיקר שים לב על מה כולנו מדברים עכשיו. במקום לדבר על חוק ההשתמטות ועל אישור צווי הגיוס ל־280 אלף חיילי מילואים שעבר מתחת לרדאר, או על מה שקרה בג'נין בשבוע שעבר (לוחמי משמר הגבול תועדו כשהם יורים למוות במחבלים פלסטינים לא חמושים שנכנעו והרימו ידיים – ע"ק), או על מצב הכלכלה ומספר הישראלים הגדול שעוזבים את הארץ, או על המצב בצפון ובדרום. אין ספק שהשיח על החנינה מסיט את תשומת לבנו ואת הערנות שלנו לגבי 'גניבת סוסים' אחרת במקום אחר".
