ב־29 באוקטובר, יום רביעי, מיכאל כגן לא זז מהלו"ז המתוכנן שלו. הוא השתתף בכנס של אנבידיה בוושינגטון, עם עוד עשרת אלפים בני אדם. אבל מפה לשם, בין הרצאות לפגישות ומינגלינג, הוא קיבל עדכון: השווי של אנבידיה עבר את רף 5 טריליון דולר, פחות מארבעה חודשים אחרי שהגיע ל־4 טריליון. לא היתה מעולם חברה עם שווי כזה, ואנבידיה מחזיקה בתואר החברה עם השווי הגבוה בעולם כבר מאז יוני 2024. היא הגיעה למספרים האלה במידה רבה בזכות החיבור למלאנוקס הישראלית, כלומר היא הגיעה למספרים האלה במידה רבה גם בזכות כגן, ממייסדי מלאנוקס ומי שמכהן כיום כסמנכ"ל הטכנולוגיות של אנבידיה העולמית (CTO), הישראלי הבכיר ביותר בחברה.
"קיבלתי את העדכון, וחשבתי על המשפט שנוהגים לומר אצלנו מאז הגענו לשווי הגבוה בעולם: 'Play the game and the score will take care of itself'", מספר כעת כגן בריאיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט".
וזהו? אין התרגשות? משהו?
"בכל פעם שעוברים איזה טריליון, אתה לא יכול להיות אדיש לזה. ואנחנו עברנו את זה חמש פעמים. אבל זה לא כל כך מדבר אליי, שווי החברה, שווי המניה. זה לא שלא אכפת לי, אבל זה לא הדבר העיקרי שמרגש אותי".
זה ניכר בשיחות עם כגן. ה"לא אדיש" הזה היה ההתרגשות הגדולה ביותר ממספרים שהוא השמיע. שאר רגעי ההתרגשות הגיעו כשדיבר על חייו הפרטיים — על הנכדים, או "היינו בסוף השבוע בהופעה של 'הכבש השישה עשר'. היה מאוד מרגש", וגם "התרגשתי לשמוע שהמורה שלי מהילדות גאה בי" — ובעיקר התרגש כשדיבר על עבודה. כגן הוא מהנדס חשמל בהכשרתו, והיום אחד מאנשי ה־AI המובילים בעולם. השווי, המסחר, נקודות הציון ההיסטוריות פחות מעניינים אותו. ניכר שלא מאוד נוח לו לדבר על הבורסה. אבל כשהוא מדבר על טכנולוגיה, הוא קולח. כשהוא מתאר את המהפכות שבהן לקח חלק, העיניים שלו נוצצות. כשהוא מסביר על AI, הוא נלהב כמו ילד, גם בגיל 68. כשהמשקיעים עסוקים במניה, כגן מדבר על העובדים. כשהעולם חושש או נסער ממהפכת הבינה המלאכותית, כגן מפציץ במינוחים מקצועיים דקדקניים על התשתית של הכל וגולש למטפורות בניסיון להסביר את העיקרון. כשכולנו עוד מתייחסים לעניין כאיזה קונספט ערטילאי שכנראה ישנה את חיינו בשלל דרכים, הוא יורד לרזולוציה של ה"חוטים", כמו שהוא קורה לזה.
כך, רגע אחרי שהוא מספר על הלא־אדישות סביב ה־5 טריליון, הוא מיד ממשיך: "אם יש רעיון שעל בסיסו בונים מוצר זה הרבה יותר מרגש אותי מהשווי". השווי אגב כבר ירד בינתיים לכ־4.8 טריליון. גם מזה כגן לא ממש מתרגש.
אז מה מרגש אותך עכשיו?
"הדור האחרון של ה־GPU, המעבד החדש שלנו שמכוון למודלים של בינה מלאכותית. זו הפעם הראשונה שהטכנולוגיה של מלאנוקס ואנבידיה השתלבו למערכת אחת. דמייני את המעבד הזה כמו יחידה עם מיליון וחצי רכיבים שפועלים יחד. שהרכיבים העיקריים שבו הם מעבדים של אנבידיה וצ'יפים של מלאנוקס, ושמאפשר תקשורת מהירה מאוד ויעילה מאוד. אז כן, זה הרבה יותר מרגש אותי ממה שקורה בבורסה".
אלה הגדלים שמרגשים אותו, הממשיים. בשוק הוא לא מתיימר להבין. "אחד הולך ברחוב עם כלב ואומר: 'אני מוכר אותו במיליון דולר'. כולם חושבים: 'מי ישלם מיליון דולר בשביל כלב?!'. שבוע אחר כך רואים אותו הולך ברחוב בלי הכלב. שואלים: 'מה? מכרת את הכלב?', והוא עונה: 'כן, במיליון דולר'. 'מה, ממש מיליון?! בקאש?!'. הוא עונה: 'לא. קיבלתי שני חתולים, כל אחד חצי מיליון דולר'. אולי יש אנשים שיודעים להעריך שווי של כלב מול חתול. אבל אני לא יודע להעריך דברים ערטילאיים, אני מהנדס. אני לא יודע לקחת חברה ולהגיד אם השווי שלה אמיתי או לא, אני יודע לדבר על מוצר קונקרטי שפותר בעיה אמיתית".
ומה שאתם עושים אמיתי? אמיתי בשווי 5 טריליון דולר?
"כן, מה שאנחנו עושים זה אמיתי. פעם היה צריך להשתלט על אולם ספורט שלם כדי לבנות מחשב עם יכולות כאלה, עשינו את זה בתחילת שנות האלפיים. היום היכולות האלה קיימות במחשבים בגודל כף יד. בעידן ה־AI יחידת המחשוב הנחוצה היא דאטה סנטר, והיא מבוססת על תקשורת מהירה ויעילה, כמו מערכת עצבים בגוף האדם — וזה מה שמלאנוקס הביאה לאנבידיה".
אתה מאוד אוהב לדמות AI לתשתיות. מבחינת רוב האנשים כל הרעיון הרבה יותר מטושטש ועמום.
"זו בדיוק המהפכה. הסיפור של AI הוא כמו התלות שלנו בחשמל, זו תהיה תשתית לכל דבר, תשתמשי בה בלי לדעת, כמו שאת משתמשת בחשמל או מים בלי לחשוב איך הם מגיעים אלייך. כשאת נוהגת למשל והמכונית משאירה אותך במסלול, בלי שתסטי — זה AI. או בבית החכם. גם עם החשמל בהתחלה לא ידעו עד לאן השימושים שלו יגיעו, התחילו עם מנורה ותראי לאן הגענו, למכוניות חשמליות וסמארטפונים. כך גם בבינה מלאכותית, אנחנו רק בהתחלה".
וכל התשתית הזאת היא שלכם?
"כמעט כל מקום בקלאוד מעביר אותך דרך 'חוטים' של אנבידיה — רוב המודלים של הבינה המלאכותית רצים על תשתיות שלנו. כשאת שואלת את ChatGPT משהו, זה מגיע דרך החוטים למעבדים של אנבידיה וההסקה מתבצעת בענן על השבבים שלנו. את לא מרגישה את זה, כמו שאת לא חושבת על החשמל, על הסוללה, כשאת משתמשת בסמארטפון".
וזה מה שראית לנגד עיניך? ידעת שלשם הולכים? לכן לא עזבת אחרי מכירת מלאנוקס והמשכת לאנבידיה?
"כן. ידעתי, הבנתי שאני עולה על הרכבת למהפכה שתשנה את העולם".
"אחד הולך ברחוב עם כלב ואומר: 'אני מוכר אותו במיליון דולר'. כולם חושבים: 'מי ישלם מיליון דולר בשביל כלב?!'. שבוע אחר כך רואים אותו בלי הכלב. שואלים: 'מה? מכרת את הכלב?', והוא עונה: 'כן, במיליון דולר'. 'מה, ממש מיליון?! בקאש?!'. הוא עונה: 'לא. קיבלתי שני חתולים, כל אחד חצי מיליון דולר'. אולי יש אנשים שיודעים להעריך שווי של כלב מול חתול. אני לא, אני מהנדס. אני לא יודע להגיד אם שווי של חברה אמיתי, אני יודע לדבר על מוצר קונקרטי שפותר בעיה אמיתית"
הפנסיה שלי זה עבודה
וחוק מור כבר מת
כגן נשוי בשנית לאיריס, שעבדה איתו באינטל ("בלעדיה לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. אני מקנא בעצמי שיש לי אשה כמוה"), ויחד יש להם שישה ילדים — שלושה מנישואיו הראשונים, שניים מהנישואים שלה, ובת משותפת — ו־14 נכדים. חמישה מששת הילדים, בני 46 עד 26, הם אנשי הייטק; אחד מורה. הוא אוהב לטייל עם איריס, לרכוב על אופניים, לצלם, אבל הוא בעיקר עובד המון. "שליש מהזמן אני בארצות הברית, בעיקר בסנטה קלרה, קליפורניה. נוסע פעם ברבעון לחודש שם. זה לא קל, אבל במלאנוקס היה יותר קשה, יותר נסיעות ונסיעות קצרות. בארץ יש לי בית בזכרון ודירה בתל אביב, אני עובד מתל אביב ומיקנעם, ואני עובד הרבה מאוד מול ארצות הברית, עושה פגישות בערב, גם בימי שישי. אני חי בשני אזורי זמן, גומר פגישות במשרד בתל אביב מאוחר בערב ויורד למטה להסתובב קצת. בגלל זה אני מעדיף לעבוד בתל אביב, ליד הבית בזכרון אין איפה להסתובב".
אין בך שום צורך לנוח קצת? לפנות יותר זמן למשפחה ולתחביבים? עשית המון, הרווחת המון.
"זה לא שבלי התפקיד אהיה רעב לפת לחם. אני עושה את זה כי כיף לי. אם פנסיה זה לעשות מה שבא לך ומשלמים לך כסף — אז אני בפנסיה מגיל 25. אני נהנה, משפיע, עוזר לאנשים להצליח לעשות את העבודה של החיים שלהם. ואם כיף לי, אני נשאר. אני לא בשום מסלול יציאה".
אתה מרגיש את הגיל בעבודה?
"יש לי ניסיון, וניסיון זה טוב. אני לא יכול לתכנת כמו שתכנתי כשהייתי צעיר — אבל עכשיו יש לי AI. הוא עושה הכל יותר מהר. הוא עושה דמוקרטיזציה של היכולות, מאפשר למיליארדי בני אדם להפעיל כלים חכמים".
אבל הכל מהיר כל כך. אתה בלבו של התחום שמתפתח הכי מהר בעולם.
"נכון. עד לפני 20-15 שנה דברים עבדו לפי חוק מור — בכל שנתיים בנו מעבד מהיר יותר. בעולם ה־AI המודל של הכפלת כוח החישוב בכל שנתיים כבר לא רלוונטי, עכשיו הוא מוכפל בכל רבעון".
איך אתם מתמודדים עם זה?
"יש לנו תוכנית שמסייעת ל־1,200 סטארט־אפים של בינה מלאכותית בארץ, מכוונים אותם עם דגש על פתרון טכנולוגי לבעיה אמיתית. ובעיקר החיבור בין אנבידיה למלאנוקס מאפשר לנו לעמוד בקצב. אנבידיה בלי מלאנוקס לא היתה יכולה לעשות את זה, לא היתה לה טכנולוגיה של תקשורת".
"כשדיברו על המכירה של מלאנוקס היינו עצובים, כי רצינו לבנות חברה ישראלית. ובנינו חברה ישראלית, וחברה ישראלית גדולה - אבל לא כמו שהיא יכולה להיות תחת אנבידיה. קשה לדמיין אימפקט גדול מזה על ישראל. הבאנו לפה חברה שמשנה את העולם, ואנחנו נמצאים במרכזה - אנבידיה ישראל נמצאת במרכז אנבידיה, והפעילות בארץ אחראית לקצת יותר מ־20% מההכנסות של אנבידיה העולמית"
4 צפייה בגלריה
כגן, וולדמן, בכירים אחרים במלאנוקס וכמה מילדיהם בפתיחת המסחר בבורסה ב־2007. "לאיל חשוב להיות מספר 1. לי לא"
(צילום: ישראל מלובני)
אני מגייס 5,000 עובדים כל יום
וה־AI ישנה את ישראל
אנבידיה האמריקאית הוקמה ב־1993, ובלטה בעיקר במעבדים הגרפיים שלה. מלאנוקס הישראלית הוקמה ב־1999, והציעה מוצרים שזירזו וייעלו את התקשורת בין רכיבי מחשוב שונים. במרץ 1999, כשאנבידיה היתה שווה קצת פחות מ־100 מיליארד דולר, היא הודיעה על קניית מלאנוקס ב־6.9 מיליארד. העסקה הושלמה באפריל 2020. היא נולדה משנים של עבודה משותפת והיכרות בין איל וולדמן, ממייסדי מלאנוקס ויו"ר ומנכ"ל החברה, לג'נסן הואנג, מנכ"ל, נשיא וממייסדי אנבידיה. "ג'נסן תמיד אמר לו: 'אני לא יוזם קנייה, אבל אם תהיה מכירה אני אתן את ההצעה האחרונה, ובמחיר הכי גבוה'", מספר כגן. "החיבור בין החברות איפשר שילוב של כל איברי הגוף, אלה שאנבידיה ייצרה, עם העצבים והעורקים שמחברים ביניהם, זה מה שמלאנוקס ייצרה".
בניתם כאן אימפריה, ואז מכרתם אותה, כשהיא מובילה בתעשייה הישראלית ובענף בעולם.
"לא רצינו למכור את החברה, אבל הגיעו הצעות ולא היתה ברירה, בכל המחויבות למשקיעים. והיינו עצובים, כי רצינו לבנות חברה ישראלית, אבל עכשיו הכל בסקאלה אחרת. רצינו לבנות חברה ישראלית גדולה, בנינו חברה ישראלית גדולה — אבל לא כמו שהיא יכולה להיות תחת אנבידיה. קשה לדמיין אימפקט גדול מזה על ישראל. לא עשינו אקזיט — עשינו מכירה, וברור שהמכירה הזאת היתה הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לחברה".
למה?
"כי הבאנו לפה חברה שמשנה את העולם, ואנחנו נמצאים במרכזה — אנבידיה ישראל נמצאת במרכז אנבידיה".
מה זה אומר במספרים?
"הפעילות שלנו בארץ אחראית לקצת יותר מ־20% מההכנסות של אנבידיה העולמית. ההכנסות שלהם מאיתנו ברבעון זה יותר ממה ששילמו עבורנו".
שמתם את יקנעם על המפה.
"זה מרגש. פתחנו את החברה פה ב־1999, באתר שנראה כמו בודקה, ליד סולתם. רצינו להשתמש בכסף שקיבלנו ממשקיעים באופן הכי יעיל. אז עוד לא היה קלאוד, קנינו מחשבים שבאים בקרטונים. אני זוכר את ערמת הקרטונים על הרצפה, את הדלת שהורדנו מהציר כדי להפוך אותה לשולחן עבודה. כשאיריס אשתי באה לבקר עם הבת שלנו היא חיפשה מקום להניק, אז העמדתי ארגז קרטון גדול שתניק בתוכו. אחרי שנה פתחנו משרדים גם בתל אביב, אבל התחלנו מיקנעם".
ועכשיו אתם בדרך למשרדי ענק גם בבאר שבע, כ־3,000 מ"ר ועם מאות עובדים חדשים, ובמקביל מחפשים אתר לקמפוס חדש באזור חיפה, כ־100 דונם בהשקעה של כ־2 מיליארד שקל. רשויות מקומיות באזור מתחרות על הזכות שתפעלו בשטחן.
"מרגע שפורסם שאנחנו מחפשים לא הפסקתי לקבל פניות. אבל אני לא מתעסק במיקום, העברתי את הפניות הלאה. העניין של ראשי הרשויות ברור, אבל מבחינתנו השיקול המרכזי הוא נגישות לכמה שיותר עובדים".
עד כמה אתה מעורב בהחלטה להרחיב את הפעילות בישראל? לחצת שזה יקרה?
"לא הייתי מעורב בהחלטה עצמה, אבל הפעילות בישראל חשובה לי. ההתרחבות כאן נובעת מהאמון של החברה בהון האנושי המקומי. יש כאן ריכוז יוצא דופן של מהנדסות ומהנדסים מצוינים, יצירתיים, שמבינים מערכות לעומק ופועלים בקצב שמתאים לעולם הבינה המלאכותית, ולכן ישראל ממשיכה להיות אחד המרכזים החשובים בצמיחה של אנבידיה בעולם".
ולמה בצפון ובדרום?
"כי בישראל הטאלנטים לא נמצאים רק בגוש דן. אנחנו רוצים לאפשר לאנשים מוכשרים עם תשוקה לבנות דברים גדולים למצוא את מקומם אצלנו, ולוודא שהמקום שבו הם גרים לא יהווה חסם עבורם. זה היה נכון גם בעבר — כשאמרו לנו במלאנוקס תעשו אאוטסורסינג להודו אמרנו לא, נלך לתל חי ולרשות הפלסטינית".
ואתם עדיין מעסיקים פלסטינים?
"כן, יש לנו יותר מ־100 עובדים ברוואבי, שכם ורמאללה, והם חלק אינטגרלי מהפעילות שלנו. אנחנו רואים חשיבות גדולה בגשר הזה, וממשיכים לטפח אותו גם היום".
כשחברתם לאנבידיה היו לכם בישראל כ־2,000 עובדים (מתוך כ־3,000 עובדי החברה). היום יש לכם כ־5,000 עובדים, מתוך 36 אלף עובדי אנבידיה. כמה עוד תגייסו?
"כמה מאות השנה, ועוד בשנה הבאה. זה גם עניין של מצב השוק, אבל מבחינתנו נמשיך לגייס באותו קצב".
"יש מקצועות שישתנו ויש מקצועות שייעלמו, אבל הרבה יותר מקצועות יתווספו. תראי את הסמארטפון - כמה אנשים מתפרנסים מיצירת אפליקציות למובייל? זה מקצוע חדש. בזכות ה־AI נראה עולמות תעסוקה שלא היו קודם, ויש לו פוטנציאל חברתי אדיר, הוא יכול לספק עבודה לאנשים שלא למדו אבל יודעים לשאול את השאלות הנכונות. חשבי אפילו על חרדים, למשל - גם מי שלא למד לימודי ליבה יכול להשתלב"
4 צפייה בגלריה
כגן בראשית ימי מלאנוקס. "הייתי בן 42, עם חמישה ילדים ועוד תינוקת, ואיל וולדמן מתקשר ואומר: 'בוא נקים חברה, נהפוך את העולם'"
(צילום: באדיבות המרואיין)
עם כל היותו איש טכנולוגיה, נדמה שהעובדים מעוררים בכגן את אותה ההתרגשות שמעוררים בו המעבדים והחוטים וכוחות המחשוב. כשהוא נשאל למשל אם זה לא מרגש לעקוף בשווי את אפל (כמעט 4 טריליון דולר) ומיקרוסופט (כ־3.7 טריליון), הוא בכלל מתחיל לדבר על העובדים. "הריגוש הוא חברה שאנשים חושבים שטוב לעבוד בה. להגיע להיות מספר 1 זה קשה, לשמור על זה עוד יותר קשה. אני מתמודד יום־יום עם השאלה איך מגייסים 5,000 עובדים".
מה זה אומר לגייס 5,000 עובדים? יש לכם 5,000 עובדים.
"זה מה שאני עושה. זה מה שאני עושה כששואלים כמה אנחנו מגייסים — אני מרגיש שחובתי לגייס 5,000 עובדים כל יום מחדש. בסוף היום הם עוזבים את העבודה, ואני צריך לגרום להם לחזור למחרת".
אתם מתגמלים אותם היטב. רבים מהם — לפי ההערכות, לפחות כ־2,000 עובדי מלאנוקס המקוריים — נהפכו למיליונרים בעקבות הזינוק בשווי המניה.
"בדיוק. חלק מהם לא צריכים להמשיך לעבוד, הם לא עובדים בשביל הכסף. התפקיד שלנו הוא לייצר להם סביבה שבה טוב להם, שבה הם עושים משהו חשוב, שבה הם יכולים להגשים את עצמם מבחינת אתגר טכנולוגי. זה התגמול הכי גדול בעיניי — יותר אתגר, עניין וכיף. לאפשר להם לעשות, להמציא, לפתח ממד חדש ביקום, להיות חלק מהמהפכה".
המהפכה הזאת לא תהפוך חלק מהם למיותרים?
"זה בולשיט. יש מקצועות שישתנו ויש מקצועות שייעלמו, אבל הרבה יותר מקצועות יתווספו. תראי את הסמארטפון — כמה אנשים מתפרנסים מיצירת אפליקציות למובייל? זה מקצוע חדש. אם AI משפר פרודוקטיביות של מתכנת והוא יכול לעשות בעזרתו פי 10 יותר משעשה קודם, לכאורה צריך פחות פי 10 מתכנתים — אבל זה בדיוק הפוך. נולדים עוד יישומי תוכנה שלא היו קודם, עולמות תעסוקה של אנשי תוכנה שלא היו קודם. העגלון נהפך ללא רלוונטי כשהגיעה המכונית רק אם הוא לא הבין שהוא לא בעסקי הסוסים, הוא בעסקי התחבורה. לכן ל־AI יש פוטנציאל חברתי אדיר, הוא יכול לספק עבודה לאנשים שלא למדו מכל מיני סיבות, אבל יודעים לשאול את השאלות הנכונות. זה מה שצריך היום. חשבי אפילו על חרדים, למשל — גם מי שלא למד לימודי ליבה יכול להשתלב. ה־AI יכול לצמצם פערים, לשנות את החברה ואת העולם".
ולייצר גם הרבה מאוד בעיות חדשות, למשל בהצפת פייק.
"זאת בעיה חברתית, לא טכנולוגית, ובכל חברה יש בעיות שצריך לטפל בהן. יש ויהיו עוד כלים לדעת מה פייק, לזהות AI. בארצות הברית, למשל, כבר יש מורים שנעזרים בכלים טכנולוגיים כדי לבדוק אם העבודות נכתבות בעזרת AI".
וטכנולוגית, איפה יהיו הבעיות שאיתן תתמודדו? תחרות ממזרח למשל? סין מנסה לצמצם את הפער ולפתח בעצמה את התשתית הנדרשת ל־AI.
"יש בעיות גיאופוליטיות שאני לא רוצה להיכנס אליהן. פעם היתה לי מורה שאמרה לי שכדי לנצח במרתון צריך לרוץ כמה שיותר מהר, וכל הזמן להאיץ. זה נכון — צריך כל הזמן לרוץ. כל הזמן מזנבים בך. כדי להיות רלוונטי אתה צריך לעשות יותר טוב. גם אם יש לך עוגה טובה, אתה צריך לחשוב כל הזמן איך אופים עוגה חדשה, איך פותחים ממדים חדשים. לקחת GPU ולהפוך אותו ממעבד גרפי למעבד AI — זה לפתוח ממד חדש".
4 צפייה בגלריה
ג'נסן הואנג בהרצאה בכנס ה־AI של אנבידיה בוושינגטון, בסוף אוקטובר. "אי אפשר למרוח אותו, לספר לו סיפורים, הוא יודע לגעת ישר בנקודה הקריטית שבלב העניין"
(צילום: Patrick T. Fallon/AFP)
עבדתי בלבנות נסים
ואינטל לא התקדמה מספיק מהר
כגן התחיל את המרוץ שלו מוקדם. הוא גדל בסנקט פטרבורג, "משפחה רוסית לחלוטין, לא בר מצווה, לא חגים, אף פעם לא הייתי בבית כנסת. הגישה של המשפחה ליהדות שלנו היתה ש'יהודי — כדי להיות כמו כולם צריך להיות יותר טוב מכולם'. כשקיבלתי 90 במבחן וחזרתי עם חזה נפוח אבא שאל איפה העוד 10 נקודות. הסברתי שכמעט כולם נכשלו וזה הציון הכי גבוה בכיתה, אבל מבחינתו זה היה לא רלוונטי". כמשפחה "רוסית לחלוטין" דברים אחרים ריחפו מעליהם: "סבי הוצא להורג בשם כל מיני סיפורים, אבא ישב בכלא אחרי שאמר משהו לא מכובד על סטלין וחבר הלשין עליו. רק לימים הבנתי את המשמעות של לגדול תחת כזאת אימה".
שני הוריו היו פיזיקאים, "ומאז שאני זוכר את עצמי רציתי להיות מהנדס או מדען. תמיד עניין אותי איך דברים עובדים, כבר כילד כשהייתי מקבל מתנה קודם כל פירקתי אותה כדי להבין איך היא עובדת, והרכבתי מחדש". לכן באופן טבעי ניסה להתקבל ללימודים אקדמיים בתחום, ולא הצליח. היהדות שלא היתה עניין שנים פתאום כן הורגשה. "קיבלתי ציון נמוך מאוד במבחן הכניסה ללימודים ולא התקבלתי. אחרי זה מישהו שעבד במוסד הזה והכיר את המשפחה אמר לנו: 'עם שם המשפחה שלך, מה בדיוק חשבת שיהיה?'".
החלום התנפץ?
"השמים נפלו בשבילי. כל מה שבניתי עליו בחיים נשמט".
מה עשית?
"אבא אמר מיד: 'אנחנו עוזבים'. הכל כדי שאלמד. עלינו לארץ. אם הייתי מתקבל בטח עדיין הייתי תקוע ברוסיה".
ב־1975, בגיל 18, הוא הגיע עם משפחתו לישראל. "לא ידעתי עליה כלום. רק יומיים לפני שהגענו גיליתי שכותבים פה מימין לשמאל". הוא הצטרף לאולפן בירושלים ("תמיד חשבתי עליה כעל עיר מהאגדות, סוג של אטלנטיס כזאת, וגיליתי עיר אמיתית"), התחתן כבר בגיל 20 והתקבל ללימודי הנדסת חשמל בטכניון. אם היה מתחיל ללמוד היום, הוא אומר, היה בוחר מקצוע אחר — "כיוון שכאמור תמיד עניין אותי להבין איך דברים עובדים, והאדם הוא פלא היצירה, הייתי רוצה להבין איך הוא עובד. הייתי לומד ביולוגיה חישובית".
אבל בשנים ההן לא למדו ביולוגיה חישובית. אז הנדסת חשמל. "השנה הראשונה בטכניון היתה הכי קשה בחיי. בקושי ידעתי עברית ואנגלית, הייתי לבד אחרי שכל חיי הייתי מוקף חברים, שטפתי מדרגות ושטפתי כלים במסעדה כדי לממן את התואר. בתואר כבר הייתי נשוי עם שני ילדים".
אחר כך שירת בחיל חימוש, וב־1983 הגיע לאינטל, ובמשך 16 שנה עבד בה והתקדם לתפקידי ניהול עד שהיה לארכיטקט הראשי של החברה. מקום יציב, בטוח, שאיפשר לו להתפתח, אבל בסוף אכזב אותו. "הפרויקט האחרון והכי מוכר שעשיתי היה פנטיום MMX, הובלתי את הפיתוח של המעבד הזה, שזכה להצלחה גדולה. הובלתי גם את הפיתוח של המעבד 860XP, שהיה פי 50 יותר מהיר מהאחרים — אבל אינטל לא פיתחה לו את התוכנה הנדרשת".
בגלל זה עזבת?
"לא חיפשתי לעזוב. כל השנים קיבלתי הצעות, כל הזמן צצו סטארט־אפים, אבל בשלב שהגעתי לתחושה של דריכה במקום, הגיעה ההצעה למלאנוקס".
נדמה שאינטל בשנים האחרונות לא רצה מספיק מהר.
"אני לא צריך לתת לה ציונים. אנחנו עובדים עם החברה (אנבידיה משקיעה כעת באינטל 5 מיליארד דולר והן יפתחו יחד שבבים), יש לה צינורות לשווקים שפחות נגישים לאנבידיה, ולהפך. אבל כן, חברות כל הזמן צריכות לחשוב איך להתקדם. אנבידיה למשל היתה פעם חברה של צ'יפים, ואז התחילה לעשות כרטיסי מסך, ואז מחשבים, ועכשיו דאטה סנטרס. אנחנו בונים חברת תשתיות. אם אתה לא מתקדם בכיוון כזה — מתישהו אתה נשאר מאחור. אם כולם מדברים במונחים של מחשבים ואתה עדיין עם הצ'יפים — אתה פחות רלוונטי".
באינטל כגן הכיר לא רק את איריס אשתו, אלא גם את איל וולדמן, שב־1999 לקח אותו להקים איתו את מלאנוקס. "הייתי בן 42, נשוי בשנית, עם חמישה ילדים ועוד תינוקת, ואיל מתקשר 'בוא נקים חברה'. הוא אמר מי עוד מאינטל מצטרף, והבטיח ש'יחד איתי ואיתך נהפוך את העולם'".
אתה אוהב שמבטיחים לך מהפכות.
"הייתי ואני עד עכשיו בעין הסערה של שלושת המהפכות הכי גדולות שהיו — באינטל זו היתה מהפכת המחשבים האישיים, אחר כך במלאנוקס מהפכת הקלאוד, עם ההבנה שלנו שצריך לעשות תשתית לענן, ועכשיו ה־AI".
זה עניין של מזל, להיות חלק מכל אלה?
"אני לא מאמין בנסים, אני בונה אותם. נסים קורים כשעובדים קשה. אתה מתקדם עם הרוח הגבית של המציאות, שמראה שהכיוון שלך נכון, גם אם לא במסלול שתכננת".
התלבטת אם לעזוב אחרי המכירה של מלאנוקס?
"אם זו לא היתה אנבידיה לא בטוח שהייתי נשאר, אבל ג'נסן הציע לי להיות CTO, הוצנחתי למרכז טכנולוגי של אנשים שעבדו יחד עשרות שנים, וזכיתי לשילוב מסביר פנים בזכות רוח המפקד שלו".
איך הוא כמנהל?
"הוא לא עושה שיחות אישיות, השיחות איתו הן תמיד בישיבות. האינטנסיביות משתנה, ובדרך כלל אם הוא לא פונה אליך סימן שאתה עושה את הדברים נכון. הוא מאוד מעורה בעבודה, צולל לפרטים באופן מרשים, יש לו הרבה תבונה ויכולת ביטוי גבוהה, ויכולת מדהימה להבדיל בין עיקר לטפל — אי אפשר למרוח אותו, לספר לו סיפורים, הוא יודע לגעת ישר בנקודה הקריטית שבלב העניין. הוא האדם הכי מרשים שפגשתי".
בשנתיים של המלחמה הוא הצטייר כתומך מובהק של ישראל, וגם ליווה את המאבק לשחרורו של אבינתן אור, עובד שלכם ששוחרר רק לפני כחודש משבי חמאס. הוא יחזור לחברה?
"מקום העבודה שלו לא הולך לשום מקום. אני מקוה שהוא יתאושש וכשהוא ירצה לחזור — אנחנו נחכה לו".
אתה משבח את הניהול של ג'נסן הואנג, אבל אתה עצמך לא רוצה להיות מספר 1? לא היית עד היום.
"לא. אני לא איל וולדמן. לו חשוב להיות מספר 1, הוא גם אמר את זה כמה פעמים. אני, מבחינתי, אשתי היא מספר 1 ואני 2. לא מתאים לי להיות מנכ"ל, יש אנשים שעושים את זה יותר טוב ממני. ובכלל, החיים יותר מורכבים מסקאלה ליניארית. יש לי עולם משלי שבו אני גם מספר 1 וגם 100".
