הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
המפגש עם משה ינאי מתעתע. קודם כל בהגדרות: עד היום, בראיונות ובכתבות שעסקו בו במשך עשרות שנים, ינאי (76) הוגדר יזם הייטק מצליח, מחלוצי התעשייה בישראל בשנות השמונים, מהנדס חשמל מבריק, ממייסדי תעשיית אחסון הנתונים המודרנית ובשר מבשרה של אצולת הסטארט־אפ ניישן. ואילו כעת השיחה איתו מתנהלת כשהוא נושא על גבו את התואר המפוקפק, האנושי להחריד, של פושט רגל. אדם ככל בני האדם, שנושיו רודפים אחר נכסיו ויודעים שכבר לא יקבלו את מלוא חובם.
אבל התעתוע טמון גם במילים שיוצאות מפיו. ינאי מדבר באופן גלוי ולא שגרתי לאדם במצבו, אבל מילותיו סותרות לא פעם, ובאופן חריף, את העובדות שנחשפו עד כה. הוא הודף בנונשלנטיות כל אזכור של חוב, אמירה על השפל הכלכלי שאליו נקלע או העלאת שמם של חבריו הטובים שנפגעו ממנו, מגיב בקביעה נחרצת שאין בכך ממש או שהחוב יוחזר במלואו. בוודאות. ואם לא עכשיו ממש, אז בעתיד הקרוב מאוד. וגם החברים, לפי ינאי, לא הפנו עורף, אלא ידעו מראש את הסיכונים ויודעים גם היום שישיב להם את כספיהם. ולרגע מתגנבת תחושה שהאיש עתיר הזכויות הזה, עם הרקורד המרשים, למעשה מנותק מהמציאות שלתוכה נקלע, או לכל הפחות מסרב להפנים אותה במלוא חומרתה.
אלה העובדות: כבר בשנות השמונים ינאי היה ממפתחי טכנולוגיות אחסון הנתונים בחברת EMC; בשני העשורים האחרונים הוא יזם, השקיע ומכר, בין השאר ל־IBM, חברות טכנולוגיה שונות במאות מיליוני דולרים. בשנים 2007—2023 הוא דיווח לרשות המסים הישראלית על הכנסה אישית מצטברת של 790 מיליון שקל — כ־46 מיליון שקל בממוצע לשנה. והוא גם פילנתרופ שתרם 12 מיליון דולר לטכניון וייסד פרס על שמו, ומחזיק בדירות יוקרה בבוסטון, ניו־יורק, הרצליה פיתוח ותל אביב. לקינוח יש לו גם חברה שבבעלותה תשעה מסוקים בארצות הברית ובישראל.
וגם אלה העובדות: מההליך המשפטי שבו פתחו נושיו במרץ השנה התברר שינאי הוא חדל פירעון. לפני כמה חודשים הוא טען בפני בית המשפט שנכסיו שווים כ־1.1 מיליארד דולר, אך לפי מומחים שמינה בית המשפט הם שווים לכל היותר 79 מיליון דולר בלבד ומספיקים לכסות כשני שלישים מחובותיו לבנקים, קרנות השקעה, גופי אשראי וחבריו הקרובים. בשבוע שעבר בצו בית המשפט הוא הוכרז פושט רגל.
משה, מה השתבש?
"ההידרדרות הכי גדולה היתה בשנתיים האחרונות. פשוט היה לחץ. אני הייתי בטוח שבתוך חודשיים־שלושה המלחמה תיגמר. כל הזמן היה נראה שאוטוטו זה קורה, אבל זה לא קרה. וסטארט־אפים צריך תמיד לטפח. הם זקוקים למקורות של כספים כל הזמן, והשוק היה מת. אז לקחתי הלוואות כדי לקיים את החברות. כל הזמן סופקו לי עוד ועוד כספים. שמתי אותם גם בחברות ובסטארט־אפים, שבהם מושקעים גם חברים שלי, כדי להציל אותם. אבל בסוף זה לקח יותר מדי זמן למכור.
"אתם מתייחסים לסיפור כאל הספד שלי, היו כאלה שאפילו אמרו 'זה מיידוף (יו"ר הנאסד"ק לשעבר, שהורשע בהונאה הגדולה בהיסטוריה)'. אבל זה פחות ממכה קלה בכנף. את העניין הכלכלי אני מאמין — אפשר לתקן".
עם כל הכבוד, זו לא מכה קטנה בכנף. החובות שלך גבוהים פי כמה מהנכסים שלך, אתה פושט רגל, והשליטה בנכסיך כבר לא בידיים שלך. המפתחות עברו לידי נושים.
"אני בגילי מרגיש באמצע החיים, המצאתי דברים ועוד אמציא. בתוך כמה חודשים הכל יחזור".
החברות האלה כבר לא אצלך. איך תחזיר?
"הנאמן שמונה לנכסיי בשיתוף פעולה איתי, עושה כל מיני פעולות לעזור לממש ולהחזיר את כל החובות. הוא רואה מה יש פה".
כבר קיבלת מבית משפט באוגוסט חודשיים למצוא משקיעים שיפרעו חובות או שייקחו את החברות, ולא מצאת.
"כי נוצר רחש בחש סביב זה. ובכל מקרה ביקשנו 90 יום ולא הסכימו ונתנו לו 60 יום. אם היה לנו עוד זמן זה היה נפתר.
"יש לי חבר שעבר תאונת אופניים, שבר את חוט השדרה והפך משותק. כשאני מדבר איתו הוא אומר 'שמע, אני חווה עכשיו איך זה להיות משותק, אבל יודע שבעוד כמה שנים עם התקדמות הרפואה זה יתוקן'. במידה מסוימת אני מזדהה. אני אמנם לא משותק, אבל רואה את עצמי כקורבן של המלחמה, שמתמודד עם בעיה תזרימית. והיא תיפתר לבסוף עם מימוש הנכסים. זה רק זמני".
אפילו הפרופסורים לתורת המשחקים נפלו במשחק
קשה שלא להתרשם מהשיחה עם ינאי ש"משה בעל החלומות", הילד ממושב כפר יחזקאל שהפך למולטי־מיליונר, עדיין לא התעורר. תהום פעורה בין הישגיו הטכנולוגיים והמומחיות שלו בתחום האחסון, לדרך שבה הוא פועל בעסקים: הלוואות שמשקפות הימור מוגזם, תוכניות וציפיות על גבול הניתוק מהמציאות, ולכל הפחות חוסר זהירות ותזמון גרוע.
למרות עשרות שנות ניסיון בעסקים, ינאי מדבר ומתנהל כעת בדיוק כמו פושטי רגל רבים אחרים שפגשנו בעבר. בדיוק כמוהם — ולא משנה כמה כסף הם חייבים — גם הוא מתעקש שאם רק היו נותנים עוד זמן, אם רק לכולם הייתה סבלנות, אם רק היו מחכים ולא לוחצים עליו, הכל היה מסתדר. לאף אדם, ודאי לא לינאי שעשה הרבה עסקאות גדולות בעבר והצליח בגדול, לא קל להסתכל במראה ולהגיד: "אני אשם. נסחפתי, הימרתי ונכשלתי".
אבל לא תהיה לו הרבה ברירה. מי שהיה עד ממש לאחרונה יזם טכנולוגי שמחזיק לדבריו בכ־40 פטנטים על שמו, כנראה לא הפנים שהפך מהשבוע שעבר לרק עוד לקוח מוגבל בבנק, שלא יכול למשוך כסף מכספומט, למכור נכס, לקבל הלוואה או לצאת מהארץ ללא אישור של הממונה מטעם בית המשפט. אפס עצמאות כלכלית.
ולפי סדרי הנשייה, ממה שימצא הממונה הוא יפרע קודם את חובותיו של ינאי למי שיש לו שעבודים: בנק לאומי, קרן שקד פרטנרס של רוני בירם וגיל דויטש, קרן שינטיליה מאיי קיימן בניהול צחי קינן; ואז לחברות המימון החוץ־בנקאיות אמפא קפיטל של שלומי פוגל, ולחברות מימון קטנות בהרבה כמו מיכמן, B2B, פנינסולה ואפילו לחברת הלוואות מקריית מלאכי ששמה גרין ארק. כן, עד לשם הגיע ינאי בבולמוס ההלוואות שלו, כדי להמשיך לממן את החלומות שלו: עוד אקזיט אחד גדול. לפחות.
"הקלות של השגת כסף השפיעה עליי", מודה ינאי, "אבל זה לא תירוץ, אני לא ילד, אני בן 76. אם נותנים לך משהו בקלות, גם אם דוחפים לי כסף, אני צריך לדעת לומר לא. זו אחריותי שאמרתי כן. בדיעבד לא הייתי מתקשר עם חברת הברוקרים שהשיגה לי את המימון החוץ־בנקאי. היא לקחה מכל הבא ליד כאילו הלכנו לכספומט. בגלל שזה היה כל כך קל, המשכתי".
למרות האופטימיות הקוסמית שמשדר ינאי, כשנוגעים בנקודה הכי כואבת עבורו, החובות לחבריו הטובים ולילדיהם, הוא כבר מדבר קצת יותר בזהירות. לפי עדותו בבית המשפט מאוגוסט, הוא חייב לחבריו 10–20 מיליון דולר.
כחבר, לפחות עד לאחרונה, במסדר הכבוד של יזמי ההייטק הישראלים, ברור שיש פה יותר מכסף על הכף — משפחה, חברות, יוקרה ואגו. ינאי הוא מחותנו של משקיע האנג'ל הוותיק והמקושר זוהר גילון (בנו איתי נשוי לבתו של גילון, מיכל). אשתו המנוחה רחל היתה יו"רית אגודת ידידי מוזיאון ישראל. ועם חבריו הקרובים נמנים הכלכלן פרופ' יאיר טאומן, מי שפרסם עם חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' ישראל אומן ופרופ' שמואל זמיר את הספר "תורת המשחקים"; וכן המתמטיקאי פרופ' אבי נוימן, גם הוא מומחה לתורת המשחקים מהאוניברסיטה העברית, שיחד עם טאומן מכר ב־2008 חברה בריטית למכירות פומביות, QXL, לתאגיד המדיה נאספרס ב־1.9 מיליארד דולר.
הטאומנים אומרים שהונית אותם.
"בולשיט. לא רימיתי אף אחד. לכולם היו כל העובדות. הכל הלך לחברות עם מצגים כספיים. אף אחד לא נתן לי כסף סתם. זה לא כספומט".
אז כולם אכלו אותה כי לא בדקו טוב לפני?
"הם עשו נכון, ואף אחד לא יאכל אותה, כי כולם יודעים שהם יקבלו את כספיהם בחזרה. הם גם עדיין חברים שלי".
4 צפייה בגלריה
יעל טאומן־קלעי (מימין), יאיר טאומן ואבי נוימן. לפי הטאומנים, "ינאי ניצל את האמון שנתנו בו, הונה אותם וגזל את כספיהם לצרכיו"
(צילומים: Dana Quigley, אולה ויינר, רמי סיני)
בשבוע שעבר חשף "כלכליסט" כי ארבעת ילדיו של טאומן, מיכל, עמית, תמי ויעל (חוקרת ראשית בכירה במיקרוסופט ומורה מן החוץ למדעי המחשב ב־MIT), ובני זוגם, העניקו לינאי הלוואה של 7.5 מיליון דולר כולל ריבית. גם נוימן השקיע בעסקיו של ינאי, אך הסכום לא ידוע. ההלוואות ניתנו בחלקן תמורת הבטחות חוזיות בלבד, בלי שעבודים על נכסים. "הסיבה לכך היתה יחסי האמון ששררו בין הצדדים שלאורם לא ראו צורך במסמך חתום", כתבו בני משפחת טאומן לבית המשפט במסגרת בקשה להצטרף להליך פשיטת הרגל של ינאי. "ינאי הבהיר פעם אחר פעם, למרות שההסכמים מול MII (חברת ההחזקות של ינאי), שהוא עצמו עומד מאחורי הכל כלווה, וכן כתב במפורש: 'החברה היא רק לצורכי מס וזה למעשה אני'".
מהסיבה הזו החברים של ינאי יהיו כנראה הנפגעים הגדולים מהסדר החוב שלו, וייאלצו להיות האחרונים בתור הנושים ולספוג תספורת גדולה לחובות כלפיהם. הטאומנים אף דיווחו כי ינאי התעלם מדרישותיהם לקבל את כספיהם בחזרה. "התחוור כי ינאי ניצל את האמון שנתנו בו בני משפחה, הונה אותם, הציג להם מצג כוזב, גזל את כספיהם לצרכיו ואין בכוונתו וביכולתו לקיים הסכמות", הם כתבו. "נראה כי ינאי הונה מלכתחילה את המבקשים במשטרה לגזול את כספם, וכי כבר שנים הוא 'מגלגל' כספים של אחרים".
ינאי כמובן דוחה את הדברים על הסף. "'גזל את כספם ואין בכוונתו לקיים את ההסכמים'? בולשיט. לא רימיתי אף אחד. לכולם היו כל העובדות. הצגתי להם את כל הדברים. כל דבר הלך למשהו אמיתי עם סיפור אמיתי. הכל הלך לחברות עם מצגות, מצגים כספיים. אף אחד לא נותן כסף סתם, זה לא ללכת לכספומט. אתה מציג חברה, מראה נתונים, אומר מה המטרות, מה הצפי. אם הצפי לא מתקיים, אז הוא לא מתקיים. אני רוצה להזכיר שוב שבמלחמה הפסיקו עסקאות שהיו אמורות לנוע לכאן. הכל נדחה בגלל המלחמה, ואני הייתי צריך לשעבד את הבתים בשביל כסף".
אבל לא רק הטאומנים מעידים שהסיבה להשקעה היתה אמון. "ראיתי באיזה התלהבות כולם מלווים לו כסף", אומר אחד הנושים שלו. "הייתי בוועדות ההשקעה. כולם דיברו עליו מילים גבוהות, ואמרו כמה הוא איש טוב. למי שלא היה ממושמע ולקח ביטחונות, היה קל מאוד ליפול איתו. בעיניי זה לא נראה טוב כשיש חובות כל כך גדולים ומפוזרים".
בשורה התחתונה אנשים הלוו לך כסף בגלל המוניטין שלך.
"אנשים נתנו הלוואות על סמך זה שעשו דיו דיליג'נס רציני, למשל על Infinidat (חברת אחסון נתונים). הם ראו כמה היא מוכרת, מה היא עושה, לא על סמך זה שהמצאתי משהו".
אז כולם אכלו אותה כי לא בדקו טוב לפני?
"הם עשו נכון, ואף אחד לא יאכל אותה, כי כולם יקבלו את כספיהם בחזרה. הם גם עדיין חברים שלי. כולם מבינים שכל השקעה שעשו איתי תוחזר הרבה יותר טוב עם אפסייד יפה".
איך בדיוק?
"מאינפינידט יגיע הכיסוי להכל".
"אורח החיים שלי מאוד צנוע. כל הכסף שלוויתי היה לעסקים. חשבתי שזה סיכון שווה. לא ידעתי שהמלחמה תימשך כל כך הרבה זמן. בדיעבד הייתי צריך לסגור את הברז ולהגיד מספיק. אבל אז היו הרבה חסרי עבודה היום".
אורח החיים שלך צנוע? יש לך שתי דירות בארצות הברית, וילה בפיתוח, פנטהאוז בתל אביב ואאודי מודל 2024.
"אני נוהג בטסלה מ־2021. האאודי עומדת למכירה. הוצאות המחיה שלי צנועות. לא קנינו בתים בימי ההלוואות, מה שעומד היום למכירה זה מה שהיה לי ולאשתי".
4 צפייה בגלריה
ינאי ומסוק של אקזקיוטיב, 2010."אני בנשמתי יזם. וזה אומר להיכנס לדברים שאחרים לא יעזו להיכנס אליהם. ולפעמים אתה גם נופל"
(צילום: דימטרי שבצ'ינקו)
4 צפייה בגלריה
ינאי עם נכדיו בווילה בהרצליה, השבוע. לפי קרן אמפא, לאחר מימוש הנכסים, "לא תיוותר יתרה משמעותית לטובת שאר הנושים, אם בכלל"
(צילום: יונתן בלום)
"אינפינידט היא כיפת ברזל שלי"
פעם אחר פעם במשך השיחה ינאי מסביר כי הוא תולה את תקוותיו לפירעון חובות העתק שלו באינפינידט, חברת אחסון נתונים שהוא הקים ב־2011 ואף שימש עד 2020 המנכ"ל שלה. "זאת חברה חזקה שיש לה מאות עובדים ומוכרת במאות מיליוני דולרים. היא כיפת ברזל שלי", הוא מסביר.
אבל גם כאן הסיפור שמספר ינאי מתעלם מהמציאות בשטח. בתחילת השנה חתמה אינפינידט על מכירתה ללנובו הסינית בסכום שלא פורסם. היות שבמהלך השנים הושקעו בחברה 350 מיליון דולר, ההערכה היא שזה השווי המינימלי שלפיו היא נמכרה לסינים. כך או אחרת, לפי הממונה על נכסי MII, התמורה של ינאי מהמכירה היא 3.5 מיליון דולר בלבד.
איך קרה שהמניות של יזם החברה שוות כל כך מעט? בכל סבב השקעה בחברה, והיו לא מעט כאלה, הונפקו מניות בכורה למשקיעים החדשים שהזרימו כספים. וכך במקרה של אקזיט, במה שנקרא "מפל התשלומים", מניות בכורה אלה מזכות קודם משקיעים מסוימים בתמורה, ורק לאחר מכן את ינאי. כך שהוא, לדאבון ליבו, אחד האחרונים שייפגשו עם הכסף. וממילא כל זכויותיו באינפינידט משועבדות כעת לנושה הגדולה שלו, קרן שינטילה.
אבל ינאי בכלל לא מתייחס לאקזיט הזה כעובדה מוגמרת, אף שההסכם שלו חתום ועתיד להתממש בעוד ארבעה חודשים. "אני בטוח שהעסקה עם לנובו תיפול ובמקומה תהיה הנפקה גדולה", הוא אומר. "אינפינידט צריכה להיות דומה ל־VAST Data (חברת אחסון נתונים ישראלית שלפי פרסומים אנבידיה וגוגל במו"מ להשקיע בה לפי שווי של 30 מיליארד דולר)".
לפי העדות שמסר בעז תושב, הממונה על נכסי MII, התמורה שלך ממכירת אינפינידט שווה פירורים ביחס לחובות שלך.
"בעז לא מבין. צריך לקרוא עיתונים כמו שצריך כדי לראות מה אינפינידט עושה. העסקה הזאת לא תצא לפועל, ואז או שהחברה תימכר בהרבה יותר כסף או שתלך להנפקה".
אינפינידט, שיש לה חוזה חתום, תפוצץ את העסקה, תימכר או תונפק והכל יבוא על מקומו בשלום? איך התסריט הזה בכלל ריאלי?
"שני התהליכים שאמרתי יכולים לקחת אפילו שנתיים. לכן יש מסלול שבו אנשים יסכימו לשים כסף לכיסוי החוב לשינטילה, למשל, תמורת אחוז קטן מהמניות".
אף אחד מהנושים לא יחכה לך שנתיים, הם רוצים כסף.
"בתסריט שהעסקה נופלת ויש הנפקה, אף אחד לא יחכה שנתיים".
יש עסקה חתומה עם לנובו והיא שווה לך רק 3.5 מיליון דולר. אלה העובדות.
"אני מאמין שהעסקה לא תקרה".
מאיפה הביטחון והאמונה? הרי עוד ב־2018 אמרת ל"כלכליסט" שבתוך שנתיים־שלוש אינפינידט תהיה ציבורית.
"אין אפשרות אחרת. זה אחת משתיים — מכירה בסכום גבוה יותר או הנפקה".
זה בכל מקרה לא ישפיע על הטאומנים, כי כל המניות שלך באינפינידט משועבדות לשינטילה.
"הנאמן ינהל את הדברים, וכולם יקבלו הרבה יותר".
"אני בטוח שמכירת אינפינידט ללנובו תיפול ובמקומה תהיה הנפקה גדולה או מכירה בסכום גדול יותר".
"אני בטוח שמכירת אינפינידט ללנובו תיפול ובמקומה תהיה הנפקה גדולה או מכירה בסכום גדול יותר".
יש כבר עסקה חתומה עם לנובו, ששווה לך רק 3.5 מיליון דולר.
"אני מאמין שהעסקה לא תקרה. לכן יש מסלול שבו אנשים יסכימו לשים כסף לכיסוי החובות תמורת אחוז קטן מהמניות".
מאיפה הביטחון והאמונה?
"אין אפשרות אחרת".
4 צפייה בגלריה
ינאי ועובדי אינפינידט, 2016. "זאת חברה חזקה שמוכרת במאות מיליוני דולרים. היא צריכה להיות דומה ל־VAST Data (ששווייה נאמד ב־30 מיליארד דולר)"
(צילום: אוראל כהן)
"לא ידעתי שהמלחמה תימשך כל כך הרבה זמן"
בשבועות האחרונים ינאי ניסה למכור את הפנטהאוז היוקרתי שלו ברחוב אנוטקולסקי 7 בתל אביב בתמורה ל־58 מיליון שקל, אך נכשל. "הבתים היו תחביב של אשתי שנפטרה לפני ארבעה חודשים", הוא מספר. "היא היתה מעצבת פנים, וטיפחה את הבתים בצורה כל כך יפה. גם בארצות הברית".
הפנטהאוז התל־אביבי של ינאי, שמשתרע על יותר מ־2,000 מ"ר, עוצב בידי האדריכל של האלפיון העליון פיצו קדם. הוא חולש על כל הקומה השמינית של בניין היוקרה, כולל בריכת שחייה במרפסת עם נוף לים ומעלית פרטית, ושוויו נאמד ב־52 מיליון שקל, לפי הערכת שמאי שהגישה השבוע קרן אמפא לבית המשפט. ואילו הווילה בהרצליה פיתוח, שבה גר ינאי, משתרעת על דונם ומכילה שלושה מפלסים, חצר גדולה, בריכת שחייה וחדר כושר. שווייה נאמד ב־36.5 מיליון שקל.
גם לו היה מצליח ינאי למכור את שני בתיו, זה לא היה עוזר לנושים הקטנים יותר, משום שהם משועבדים ללאומי ואמפא קפיטל. "בהתאם לנתונים", כתבה קרן אמפא לבית המשפט, "לאחר מימוש הנכסים, תשלום חובות כלפי לאומי וקרן אמפא, תשלום מסים, והוצאות הליך כולל שכר טרחה לכונס הנכסים, לא תיוותר יתרה משמעותית לטובת שאר הנושים, אם בכלל".
משה, בשורה התחתונה הטעות שלך ברורה — לווית הרבה מעבר ליכולת שלך. אתה מכה על חטא?
"יש לי בסך הכל אורח חיים מאוד צנוע. כל הכסף שלוויתי היה לתחזוקת העסקים בלבד. כל הזמן חשבתי שזה סיכון שווה. לא ידעתי שהמלחמה תימשך כל כך הרבה זמן. בדיעבד הייתי צריך לוותר, לסגור את הברז ולהגיד מספיק. אם הייתי עוצר את הברז באוקטובר לפני שנתיים הייתי עוצר את המצב. אבל אז היו הרבה חסרי עבודה היום".
אורח החיים שלך צנוע? יש לך שתי דירות בארצות הברית, וילה בפיתוח, פנטהאוז בתל אביב ואאודי מודל 2024 ב־350 אלף שקל.
"אני נוהג בטסלה מ־2021. את האאודי של רחל ז"ל נמכור ויהיה קצת כסף בקופה. הוצאות המחיה שלי צנועות. לא קנינו בתים בתקופה הזאת של ההלוואות, מה שעומד היום למכירה זה מה שהיה לי ולאשתי כבר לפני 20 שנה".
איך מהנדס חשמל, אדם שאמור להיות רציונלי, לוקח עוד ועוד הלוואות ונכנס לכאלה סיכונים?
"אני בנשמתי יזם. טיפוס של 'המעז מנצח'. וזה אומר להיכנס לדברים שאחרים לא יעזו להיכנס אליהם. ולפעמים אתה גם נופל".
גם ההשקעות שלך לא תמיד מנומקות. אתה איש ענן ומהנדס, כך שההשקעות שלך בתחומים האלה ברורות. אבל מה לך ולמסוקים? למה שמת מיליוני דולרים בחברות שמטיסות אח"מים?
"זה התחיל דרך תחביב. אחר כך זה נהיה עניין של צדקה. היו מבקרים בישראל סנטורים ואנשי קונגרס, וכאלה שעשו להם סיבובים יפים בארץ. זה היה גם רווחי במשך השנים".
יש משהו שבכל זאת היית עושה אחרת?
"בסביבות שנת 2000 נפגשתי עם אחד האנשים העשירים בעולם כיום, לארי אליסון (מייסד־שותף של ענקית התוכנה אורקל). ישבתי איתו בביתו בסן פרנסיסקו לארוחת צהרים יפנית. יש לו בית יפני, הכל היה יפני אצלו, אפילו האנשים שהגישו לנו את הארוחה. הייתי מנהל ב־EMC, והיו לי 40 פטנטים. על הפרק בפגישה היתה עבודה בשבילי באורקל או דרך שת"פ עם EMC על משהו קטן שהתחלנו אז. אבל אני החלטתי עם המשפחה לעזוב את EMC ולחזור לישראל, למשפחה ולחברים. צחוק הגורל הוא שאם הייתי נשאר איתו הייתי בטופ של חברה ששווה כמעט טריליון דולר ולא בתחתית. החלטה קטנה אחת בצומת ההוא והייתי היום עם לארי אליסון".
