לפני שבועיים, ימים אחדים לאחר שהוציאה אלבום חדש, אריאנה גרנדה הכריזה שתיקח הפסקה מפעילות פומבית בסוף החודש, בתום סיבוב ההופעות שלה. בהודעה שפרסם הצוות שלה הודגש כי הסיבה לכך היא "ביקורת ציבורית אינסופית ומתמשכת". ואכן, אף שבשנתיים האחרונות הזמרת זכתה להצלחה מסחררת, עם אלבום שביעי שהגיע למקום הראשון במצעדי המכירות, ותפקיד בסרט הלהיט "מרשעת" שזיכה אותה במועמדות ראשונה לאוסקר, היא גם התמודדה עם אינספור תגובות, כתבות וסרטונים שביקרו את חייה הפרטיים: ממערכת היחסים שניהלה עם גבר נשוי ועד הצניחה הדרמטית במשקלה, שנראית כמו תוצאה של הפרעת אכילה.
זו לא הפעם הראשונה שגרנדה מגיבה לשיח הציבורי על גופה: בעבר היא שיתפה סרטון ברשתות החברתיות, שבו הבהירה למעריציה שלא צריך לדאוג לה, שהיא בריאה וש"הגוף הקודם שלי, שאליו אתם משווים אותי, הוא הגרסה הלא בריאה שלי". לפני שנתיים, כשהשתתפה ברמיקס לשיר "Sympathy Is a Knife" של צ'ארלי XCX, הטון שלה כבר הפך מאמפתי למתוסכל: "זה סכין כשהם מנתחים את גופך בעמודים הראשיים", היא שרה. "זה סכין כשהם לא מאמינים, אז למה שתסבירי בכלל?". ובאלבום החדש "Petal" היא כבר מבטאת "זעם לא מפולטר", כפי שתיארה בסרטון שפרסמה ברשת.
הזעם הזה ניכר היטב בקליפ לשיר הנושא של האלבום, שבו גרנדה עוברת רצף של אודישנים כושלים. "מוכשרת, אבל אין בה משהו מיוחד", כותבים הבוחנים באודישן הראשון, שאליו היא מגיעה בלוק של עקרת בית מהפיפטיז. כשלאודישן השני היא מגיעה לבושה בחולצה שחורה ומכנסי עור צמודים, שמזכירים את המראה של אוליביה ניוטון ג'ון בסוף הסרט "גריז", הבוחנים פוסקים שאין לה מספיק סקס אפיל וממליצים לה לעשות קצת "עבודה על עצמה". אז לאודישן השלישי היא מגיעה עם מחשוף נדיב שמראה חזה מוגדל ומשופץ, ובתגובה היא מסומנת כ"נואשת" שעשתה "יותר מדי עבודה על עצמה". הבוחנים מסבירים לה שעכשיו הם רוצים את "הגרסה הישנה" שלה בחזרה, ותוהים אם המייקאוברים התכופים שעשתה נובעים מהפרעה נפשית. בשלב הזה גרנדה לוקחת מסור חשמלי, מסתערת על השולחן וטובחת בבוחנים. הקליפ מסתיים כשמתברר שזו סצנה מבוימת, וגרנדה המכוסה בדם מקבלת שבחים מהבמאי על העבודה המשכנעת שעשתה.
העליהום הציבורי על גרנדה מזכיר את מה שעברה בריטני ספירס לפני 20 שנה אבל גרנדה מבהירה שהיא לא מוכנה לגמור כמותה. ובמקומות שבהם ספירס התחננה לרחמים מהציבור, גרנדה זועמת עליו
1 צפייה בגלריה
ספירס. ההתעסקות האובססיבית של התקשורת בחייה הביאה אותה להתמוטטות נפשית
(צילום: Jordan Strauss/AP)
העליהום הציבורי על גרנדה מזכיר את בריטני ספירס, שבתחילת האלף סבלה מרדיפת הפפראצי והתעסקות אובססיבית בתקשורת בגופה, חיי המין שלה וילדיה, עד כדי כך שהיא התמוטטה נפשית, איבדה את החזקה על ילדיה, ואביה מונה לאפוטרופוס שלה. בשיר "Piece of Me", שיצא לאחר ששוחררה מאשפוז, שרה ספירס על הצביעות בעיסוק בה, הדרישות הסותרות מהקהל ("היא שמנה מדי, עכשיו היא רזה מדי") והיחס אליה כסחורה ("אתה רוצה חתיכה ממני?... עמוד בתור עם הפפראצי").
אבל גרנדה איננה ספירס, ובאלבום החדש היא מבהירה שהיא לא מוכנה גם לגמור כמותה. ובמקומות שבהן ספירס ביטאה ייאוש והתחננה לרחמים מהציבור, גרנדה רותחת מזעם ורוצה לנקום במי שעושה לה רע. אפשר לראות זאת גם כשמשווים בין הקליפ של "Petal" לזה של "Everytime" של ספירס מ־2004. בקליפ ההוא, שיצא בשיא תקופת האובססיה התקשורתית אליה, ספירס בורחת מהמון של מעריצים ופפראצי שתוקפים אותה ומושכים בשערה. בחדר המלון, אחרי מריבה אלימה עם בן זוגה, היא נכנסת לאמבטיה ומגלה שראשה מדמם. בן זוגה פורץ לחדר אחרי כמה דקות, מגלה שהיא טבעה באמבטיה ומזמין אמבולנס (שגם עליו מסתערים המעריצים).
אבל בעוד ספירס מציגה את עצמה בקליפ כקורבן ומתחננת בפני הציבור להניח לה, גרנדה מסרבת להפגין חולשה. "אני לא קורבן, ביץ'", היא שרה. "אני טובעת בשפע של טוב. זו פרידה, והפעם על אמת". אלא שהפרידה היא לא מגרנדה, אלא מהקהל — היא לא תיתן לו מה שהוא רוצה. ואם ספירס רמזה למעריצים שהם הורגים אותה, גרנדה רוצה לחסל אותם. היא מסרבת שמישהו יפקיע את כוחה מידיה.
ובכל זאת יש הבדל בין העיסוק בספירס לבין זה שסביב גרנדה. ספירס הותקפה לפני 20 שנה מעצם היותה אשה. רדפו אותה, לעגו לה וביזו אותה על עצם קיומה. המקרה של גרנדה מורכב יותר, משום שלצד מציצנות צהובה טיפוסית, מצבה הגופני והנפשי אכן מעורר דאגה. אפילו הקליפ של "Petal" חולל יותר שיח ברשת סביב הרזון המבהיל שנשקף בו מאשר על המסרים שלו. התגובות אליו נעו בין תחינה לגרנדה שתטפל בעצמה לבין כעס על הדימוי המסוכן שהיא מציגה לילדות הרבות שרואות בה מודל לחיקוי.
במובן הזה, המעריצים חוששים שגרנדה איננה בריטני ספירס הבאה, אלא איימי וויינהאוס הבאה. לפני 20 שנה וויינהאוס פרצה לתודעה עם שיר שמהלל את סירובה ללכת לגמילה מסמים ואלכוהול. בראיונות הרבים עמה היא התעקשה שוב ושוב שהיא נקייה, סלדה מהעיסוק הבלתי פוסק של התקשורת בנושא וביקשה שיניחו לה — ואז בגיל 27 היא מתה מהרעלת אלכוהול.
אז מה עושים? שותקים ומכבדים את רצונה של גרנדה או משמיעים קול כדי להציל אותה? התשובה, כמו תמיד, נמצאת איפשהו באמצע. תגובות זועמות ברשת לא יצילו אף אחד. להפך, על פי דיווחים של NBC ו"הניו יורקר", העליהום על גרנדה רק הוביל לעלייה בשיחות למוקדי תמיכה מאנשים המשתקמים מהפרעות אכילה, שהרגישו מטורגרים מהעיסוק הרב בגוף שלה. אם אנחנו מעוניינים בבריאות וברווחה של אנשים שיקרים לנו, בין שהם דמויות ציבוריות או בני משפחה, עלינו לתת להם את המרחב לטפל בעצמם ולהפגין חמלה, לא לצלוב אותם בכיכר העיר ולגרום להם להתרחק עוד יותר ממי שיכול לסייע להם.
