"אני נמצא עמוק בתוך השוחות", אומר ג'ון ברנקה. והשוחה שעליה הוא מדבר כרגע היא וילה בצבע ורוד סלמון בבוורלי הילס. קרני השמש שחודרות מבעד לחלון מאירות עתיקות ונציאניות ופריטי אספנות של כוכב הפופ המנוח מייקל ג'קסון: דיוקן ענקי שלו שבו נראה כאילו הוא עוקב במבטו אחר הצופה, שני שרטוטים מקוריים של אנדי וורהול בטורקיז ובסגול וז'קט עור מעוטר במזלגות וכפיות, שהוא לבש פעם לארוחה עם אליזבת טיילור. הכל מסודר בקפדנות מטרידה.
ברנקה (74) הוא אחד מעורכי הדין החזקים ביותר בתעשיית המוזיקה העולמית, שסידר עסקאות לרולינג סטונס, הבי.ג'יז, אירוסמית, בוב דילן, ד"ר דרה, האיגלס ומייסד הלייבל מוטאון ברי גורדי. כיום הפירמה שלו מייצגת את ביונסה. ובכל זאת, הוא מוכר בעיקר בשל היותו הבחור של מייקל ג'קסון, שבמשך כ־50 שנה הגן על המוניטין של אייקון תרבותי מתוסבך ביותר.
מאז מותו של ג'קסון ב־2009, ברנקה מנהל את עיזבונו, לצד חבר המשפחה הוותיק ג'ון מקליין. כשהם קיבלו אותו לידיהם, העיזבון היה נכס בעייתי שהוכתם מההאשמות על התעללות מינית בילדים ואורח החיים הקיצוני של הכוכב, שהותיר אחריו חובות בסכום של יותר מחצי מיליארד דולר. אך ברנקה עזר לשנות זאת: הוא הפיק סרט דוקומנטרי ומופע מצליח בברודווי על הכוכב, והשיג עסקאות רווחיות נוספות שהכניסו יותר מ־3 מיליארד דולר — יותר מכל עיזבון מוזיקלי אחר, כולל אלה של הביטלס ואלביס פרסלי.
5 צפייה בגלריה
ג'קסון וברנקה בחתונתו של ברנקה, בברלי הילס, 1987. אחת המשימות הראשונות של עורך הדין היתה לפטר את ג'ו, אביו המתעלל של ג'קסון
"ילד מגודל שלא הובן"
מעטים בלבד שרדו כל כך הרבה זמן בצלו של ג'קסון, שהיה השושבין בחתונה הראשונה של ברנקה, כשהוא מלווה בשימפנזה שלו באבלס (שניהם לבשו טוקסידו). יחד הם רכשו את קטלוג השירים של הביטלס ב־47.5 מיליון דולר, באחת העסקאות המתוחכמות ביותר בעולם המוזיקה, וגם את חוות נוורלנד, שעליה ג'קסון תגמל את ברנקה במכוניות רולס רויס. ברנקה מתאר את ג'קסון כ"ילד מגודל" שהיה "כל כך לא מובן" — ביטוי שהוא חוזר עליו שוב ושוב.
יש משהו מיושן בברנקה. הוא מתלבש כמו גיבור קולנועי מהפיפטיז עם ז'קט עור. וכשאני מבקרת אותו בביתו ב־25 ביוני, יום השנה ה־16 למותו של ג'קסון, הוא חומק החוצה תכופות כדי לענות לשיחות טלפון שנשמעות מלחיצות. כמעט כולן נוגעות ל"סרט" — פרויקט שנמצא בעבודה כבר כמה עשורים ואמור לשקם את התדמית הציבורית של ג'קסון. מדובר בסרט ביוגרפי שיהיה קרוב לוודאי אחד ההימורים הגדולים של תעשיית הסרטים ב־2026 (הערת המתרגמת: בסוף השבוע שעבר יצא הטריילר הראשון ל"Michael" ושבר את שיא הצפייה לטריילר).
ברנקה רוצה שהסרט הזה יהיה גדול — יותר מהסרטים על קווין, אלביס ובוב דילן. "הוא ישאיר להם אבק", הוא אומר. אך נכון לעכשיו, זה בכלל לא בטוח. על שולחנו פזורים מסמכים עם שמות המשקיעים בסרט, ליונסגייט ויוניברסל, שהזרימו לו 155 מיליון דולר, לפי גורמים המעורבים בעסקה. "כשאתה יושב במשחק גמר צמוד ומותח ב־NBA, אתה לא חושב לעצמך 'וואו, איזה כיף לי'", אומר ברנקה באנחה. "בהשוואה לעסקי הסרטים, תעשיית המוזיקה קלילה".
פיתוח הסרט לא הלך בקלות. אנשים שקראו את טיוטת התסריט הראשונה מספרים שהוא הציג את ג'ורדן צ'נדלר, הילד הראשון שהאשים את זמר הפופ בניצול מיני ב־1993, כמי שהעליל עלילות ורק רצה לסחוט את ג'קסון. הוא כלל גם תיאור לא מחמיא של הוריו. אולם, הסדר משפטי מ־1994 מגביל את מה שאפשר להציג מהפרשה הזו, כך שסצנות שכבר צולמו ומהוות כשליש מהסרט הפכו בלתי שמישות. צילומים חוזרים נדרשו, הסיום שוכתב ותאריך השקת הסרט נדחה פעמיים.
מסיבה זו ברנקה עוד מנהל מו"מ עם האולפנים על הכסף. לפי גורמים המעורבים בנושא, ביוניברסל שקלו לסגת מתפקידם כמפיצים הבינלאומיים של הסרט. לכן העיזבון מימן את העלות הכוללת של הצילומים החוזרים, שנערכו בלוס אנג'לס בזמן הביקור שלי. הגרסה החדשה היא "עליזה יותר", ומתמקדת בילדות של ג'קסון ותחילת הקריירה שלו, כשהחלקים השנויים במחלוקת הושארו לסרט המשך פוטנציאלי.
ברנקה הדגיש בפניי כי הסרט איננו כתב הגנה. "לא עשינו את זה כדי להצהיר על חפותו של מייקל. המטרה היא לספר את סיפורו. מה היה המסע שלו? מי הוא היה? למייקל מגיע לספר את סיפורו, כי יש כל מיני חלאות שמספרות את הסיפור שלהן והוא לא נכון", הוא אומר, כשעל הקירות מאחוריו תלויות כותרות ממוסגרות על עסקאות במיליארדי דולרים, שמהוות תזכורת לקשר העמוק שבין ההצלחה של ברנקה למורשת של ג'קסון.
ברנקה משוכנע שהגיעה השעה לפרסום הסרט הביוגרפי, משום שלדבריו, העולם המשיך הלאה מ־MeToo והנושא פחות מעורר מחלוקת מחוץ לארצות הברית. "יש לנו פה תרבות woke של MeToo", אמר. הוא מביט בדיווחים על בלגן בהפקה, ומבטל אותם כעניין שבשגרה. "זה קורה לכל סרט", אמר ומיהר לשנות את הנושא: "מי רוצה לאכול צהריים?".
"עשינו סרט כי למייקל מגיע לספר את סיפורו. יש כל מיני חלאות שמספרות את הסיפור שלהן והוא לא נכון". התזמון הולם כי לדברי ברנקה, העולם המשיך הלאה מ־MeToo והנושא פחות מעורר מחלוקת מחוץ לארצות הברית
5 צפייה בגלריה
מתוך הטריילר ל"מייקל" (2026). מטעמים משפטיים התסריט שוכתב, הסרט צולם מחדש והמיקוד עבר לילדותו של ג'קסון
(צילום: Glen Wilson/Lionsgate)
"עוד לא הפסדנו באף תביעה"
ברנקה נכנס לעולם הסלבס בגיל צעיר, כבן לשחקנית ורקדנית שהופיעה בסרטים של אלביס. הוריו התגרשו כשהיה בן 4, והוא עבר בין עשרה בתי ספר במהלך 12 שנות לימודיו. אמו נעדרה לעתים קרובות בשל צילומים או סיבובי הופעות, וחזרה מדי פעם כדי לסחוב אותו להופעה בברודווי. "זה היה קשה ומוגזם", הוא אומר במשיכת כתפיים.
הוא גדל בעיקר אצל אביו, מאמן ספורט בתיכון במאונט ורנון, ניו יורק, וירש ממנו שתי תשוקות: בייסבול ומוזיקה. הוא קנה תקליטים מדמי הכיס שלו בכל שבת, שינן את מצעדי הפזמונים כאילו היו כתבי קודש ואסף כרטיסי בייסבול. סבתא שלו, שהאמינה באסטרולוגיה ובצלחות מעופפות, עודדה את הייחודיות שלו. "המשפחה שלי היתה קצת מטורפת", הוא מודה. "לכן תעשיית המוזיקה הרגישה מאוד טבעית עבורי".
בשנות השבעים, לאחר תקופה קצרה של מרד נעורים, הגיע ברנקה ללימודי משפטים ב־UCLA, וכשסיים אותם החל לעבוד אצל דיוויד בראון, מעורכי הדין המובילים של התקופה לענייני מוזיקה. יום אחד ב־1979 נכנס מייקל ג'קסון למשרד. הוא היה אז בן 21 בלבד, וברנקה בן 29. זמן קצר לפני כן ג'קסון הוציא את אלבום הסולו "Off the Wall" ורצה להמציא את עצמו מחדש בנפרד מחמישיית ג'קסון. "הוא הרכיב משקפי שמש במשך כל הפגישה", ברנקה נזכר. "באמצע הוא הסיר אותם ואמר 'אני מכיר אותך? כבר נפגשנו פעם?'". הם לא. למחרת ג'קסון שכר את שירותיו. "הוא רצה איתו מישהו שקרוב יותר לגילו. זה שינה לי את החיים".
המשימה הראשונה של ברנקה היתה לתקן את מכונת הפינבול של ג'קסון. השנייה היתה לפטר את אביו ג'ו, ששלט בקריירה שלו במשך שנים, והיה מתעלל בו ומכה אותו. בהמשך, כש"מותחן" (1982) נהפך לאלבום הגדול ביותר בהיסטוריה והקריירה של ג'קסון נסקה, ברנקה עזר לו לטפח מוניטין של איש עסקים ממולח נוסף על היותו גאון אמנותי. עורך הדין הצעיר הוא שארגן את רכישת הקטלוג של הביטלס מתחת לאפו של פול מקרטני, חברו של ג'קסון, והבטיח בעלות על הקלטות המאסטר של ג'קסון. הוא אפילו הציל את הקליפ של "מותחן" מגניזה, לאחר שעדי יהוה בכירים הזהירו את ג'קסון שהקליפ שטני.
כשאני מבקשת מברנקה לתאר את ג'קסון של אז, הוא עונה "ממוקד מטרה", "אהוב", "חובב מתיחות", "מזל בתולה", "ילד מגודל", אך גם "מתוסבך". "הוא לא סמך על אף אחד, אבל סמך על ילדים, ואנשים לא מבינים את זה".
ברנקה הוא אדם חברותי ונדיב ששמח לדבר על מוזיקה והקריירה שלו. אך בו בזמן, הוא יכול בשנייה אחת להתקשח, לזרוק פתאום הערות לא קשורות על הפנים וחיי האהבה של מדונה או להגיד משהו לא הולם על אוננות בפניי – עיתונאית שאיתה הוא מדבר לציטוט. כך למשל, האווירה משתנה בחדות כשאני שואלת אותו על ההאשמות נגד ג'קסון: הטון שלו מיד מחמיר. הוא דוחה את האפשרות שג'קסון אשם מכל וכל. מבחינתו, ההאשמות היו רק ניסיונות סחיטה, והעיתונות היתה מוטה נגד ג'קסון מפני שהוא שחור. "הם קוראים לפרנק סינטרה 'היו"ר', לאלביס 'המלך' ולברוס ספרינגסטין 'הבוס'. ואיך הם קוראים למייקל? 'זה עם הכפפה'. מייקל היה אומר לי: 'ברנקה, זה גזעני', והוא צדק".
עבור ברנקה ניהול העיזבון של ג'קסון הוא קרב קיומי לכל החיים. "עוד לא הפסדנו באף תביעה. אין לך מושג מה עברנו, אבל עד כה היד שלנו תמיד היתה על העליונה". הוא עוצר לרגע, חצי מחייך. "אנחנו לא מפסידים, לא מוכנים להתפשר ואי אפשר להפחיד אותנו".
בהסדר מ־2020 שילמו מנהלי העיזבון 16.5 מיליון דולר לחמישה מתלוננים אנונימיים, והשנה עוד 2.5 מיליון. "עורכי הדין אמרו שאין לי ברירה", אומר ברנקה. "שאם האנשים האלה ייחשפו עם האשמותיהם, מייקל ומורשתו גמורים"
5 צפייה בגלריה
מתוך "לעזוב את נוורלנד" (2019). "אני לא בטוח שהיינו מצליחים לשרוד את השפעת הסרט אם היו צצות האשמות נוספות"
(צילום: Dave Hogan/Getty Images)
כשגם בתו של ג'קסון מפנה גב
באחת הקומות העליונות בבניין משרדים גנרי, שניצב מאחורי חניון מגודר באזור מפוקפק של הוליווד, שוכנת כספת עם תלבושות מהופעות ועם הבגדים האישיים השווים ביותר של ג'קסון (יתר חפציו פזורים במחסנים סודיים ברחבי לוס אנג'לס). אנחנו עולים במעלית, עוברים שורה של מסדרונות קודרים עם תאורת פלואורסצנט ואז מגיעים למערת הפתעות. בתוך ארגזים אפורים ומסודרים, שנערמו מהרצפה עד התקרה ועליהם תגיות באותיות גדולות (למשל, "BAD TOUR, ASSET NO. DESC"), מונחים המרכיבים של המיתוס של ג'קסון, ובהם הז'קט בצבעי אדום וצהוב מהקליפ של "מותחן", עם השרוולים מעור בצבע חרדל והאות M על החזה, שהעניקו לג'קסון מראה של נער נצחי; המגפיים מהקליפ של "Smooth Criminal", עם חורים נסתרים שאליהם חוברו פינים שעלו מהרצפה — טריק הקסם שמאחורי הקפיצה שלו המנוגדת לחוקי המשיכה; ותלבושת העור מהקליפ של "Bad" — מעיל אופנוענים שחור ומכנסיים מעוטרים באבזמים, רוכסנים ופסים.
מנהלת ארכיון העיזבון, שמלווה אותי בביקור בכספת, מדברת באותה הדרת כבוד כלפי ג'קסון כמו ברנקה. היא נזכרת באחרי צהריים שהעבירה בנוורלנד, שם עשו מתיחות אחד לשני כי ג'קסון אהב שהכל ילדותי. "הוא היה אדם מאוד מיוחד", היא אומרת בערגה.
הסדר המופתי שנשמר במקום הוא ההפך הגמור מהבלגן ששרר ביום מותו של ג'קסון ב־2009. ברנקה ישב אז על שפת בריכה בקאבו סן לוקאס, בחופשה משפחתית, כשקיבל את ההודעה. הוא וג'קסון היו בתקופה של נתק ("סיפור ארוך וכואב"), אך הספיקו להתפייס זמן קצר קודם לכן. שמונה ימים לפני כן ברנקה טס ללונדון, שם ערך ג'קסון חזרות למופע קאמבק, וגיבש תוכנית עסקית. ג'קסון נראה לו חלש ותשוש, אבל הם התחבקו והכוכב אמר לו: "ברנקה, חזרת".
לאחר שבית המשפט אישר כי ג'קסון הוריש את ניהול ההון שלו לברנקה ומקליין, "הופתעתי מעט", הוא מודה. "אבל חלק בי, מעין חוש שישי, ידע שכך יהיה. מייקל תמיד סמך על ג'ון, והוא ידע שימיו הטובים ביותר היו איתי, כשעזרתי לו בעסקים". כמנהלים משותפים ברנקה ומקליין מקבלים עמלה של 15% על הכנסות חדשות בתחום הבידור. כך שלפי ההסדר הם לא רק הנאמנים על המורשת של ג'קסון אלא גם המרוויחים המיידיים מתחייתה מחדש.
ג'קסון הותיר אחריו חובות עצומים. חלק מהם נבעו מפזרנות: התחזוקה של נוורלנד עלתה הון, והוא היה מסוגל לבזבז 250 אלף דולר באחרי צהריים אחד על קניית עתיקות. "היה חוב של 300 מיליון דולר על הקטלוג של הביטלס, 80 מיליון דולר על הקטלוג של ג'קסון עצמו עם ריבית של 16%, ועוד 25–30 מיליון על נוורלנד", נזכר ברנקה. "היו נושים בכל מקום, כולל דרישת תשלום אחת מהיאקוזה, המאפיה היפנית".
כשאני שואלת את ברנקה אם הצליח בכלל להתאבל בשבועות הראשונים לאחר מותו של ג'קסון או שהעבודה השתלטה עליו, הוא עוצר לרגע ועיניו מתמלאות דמעות. "לפעמים כשהלכתי לישון הייתי שומע את קולו של מייקל בתוך הראש שלי, כאילו הוא מדבר אליי", הוא אומר בקול שקט. "זה היה חריג... אבל ידעתי שאני עושה את הדבר הנכון".
החוב הגדול ביותר בעיזבון היה לפורטרס, קרן השקעות פרטית שהלוותה 80 מיליון דולר כנגד קטלוג השירים של ג'קסון ובריבית גבוהה. "הם היו יכולים לעקל את הקטלוג בשנייה", אומר ברנקה. הוא פנה לבנקאי השקעות כדי לבנות תוכנית. "אמרתי לו להגיד להם שאם הם לא ייקחו צעד אחורה, נחלק את מספרי הטלפון הפרטיים שלהם לכל מעריץ של מייקל ג'קסון בעולם. ואם הם יעזו לעקל את הקטלוג, הם יתחרטו על כך במשך כל חייהם".
יועצים לחצו על ברנקה למכור נכסים כדי לכסות את החוב, ו"אמרתי להם שאנחנו לא מוכרים דבר", הוא מספר. "הם חשבו שהשתגעתי". ההתאוששות התחילה עם צאת הסרט הדוקומנטרי "This Is It" (2009) על החזרות לסיבוב ההופעות האחרון של ג'קסון, שהכניס 260 מיליון דולר ברחבי העולם. לאחר מכן הגיעה עסקה שוברת שיאים בסכום של 250 מיליון דולר עם סוני, ואז הופעות של סירק דה סוליי, משחק וידיאו של ריקודים, מכונות משחק, מופע בברודווי ואפילו קולקציה של ציוד ללימודים. "לא משהו קיטשי", מדגיש ברנקה. "לא עשינו משהו שלא התאים למותג". בשנה שעברה מכרו מנהלי העיזבון חצי מקטלוג המוזיקה של ג'קסון לסוני לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר — המחיר הגבוה ביותר שנקבע עד כה לקטלוג מוזיקה.
זו היתה הפעם הראשונה שיוזמות מהסוג שברנקה קידם נעשו בעיזבון של אמן מת. בדרך כלל העיזבונות הללו מחלקים את התמלוגים הקבועים בקרב בני המשפחה. התוצאה התרחבה מעבר למהפך פיננסי בלבד: לאחר שהתרבות שג'קסון עזר לעצב במשך עשורים דחקה אותו לשוליים, ברנקה הצליח לשכתב את מורשתו מחדש, לפחות לזמן מה.
5 צפייה בגלריה
ז'קטים של ג'קסון במכירה פומבית, ריקמנסוורת, אנגליה, 2024. הדוקו "This Is It" משנת 2009, על מסע ההופעות האחרון שלו, היה נקודת מפנה
(צילום: Andrew Matthews/Getty Images)
5 צפייה בגלריה
חוות נוורלנד בקליפורניה. "אמרתי ליועצים שאנחנו לא מוכרים דבר כדי לכסות את החוב. הם חשבו שהשתגעתי"
(צילום: Chris Carlson/AP)
ב־2019 שידרה HBO את הסדרה הדוקומנטרית "לעזוב את נוורלנד", שכללה עדויות גרפיות מצד שני גברים שטוענים כי ג'קסון תקף אותם מינית כשהיו ילדים. להאשמות הללו שצפו מחדש היה מחיר פיננסי. עד אז מותגים כמו נייקי השתמשו בשירים של ג'קסון בפרסומות, והכניסו לעיזבון מיליונים. מאז, לא שודרה ולו פרסומת אחת בארצות הברית עם המוזיקה שלו. ברנקה תבע את HBO והוביל להסרת הסדרה מפלטפורמת הסטרימינג של הרשת. "המיתוג חשוב", הוא אומר. "כדי שאנשים ידעו שאי אפשר לאיים על העיזבון של ג'קסון. אי אפשר לאיים על ברנקה". בעיזבון התלבטו אם להפיק דוקו משלהם להפרכת ההאשמות. אך ברנקה בחר להפיק סרט ביוגרפי, מתוך הנחה שהקהל יעדיף לחוות את הסיפור של ג'קסון במקום שיגידו לו מה לחשוב.
ברנקה משוכנע שהסרט יצליח כמו המופע בברודווי מ־2021, שהכניס 290 מיליון דולר. "בביקורת של 'הניו יורק טיימס', מלכי ה־woke, הכתב אמר 'אני לא מאמין שהם לא מתייחסים להאשמות. זה פוגעני', אבל אחרי שראה את המופע הוסיף 'אני חייב להודות שהקהל התלהב. שש פעמים נעמדו הצופים על הרגליים במחיאות כפיים'" (הביקורת המדוברת היתה שלילית ברובה).
בינתיים ההתעקשות של ברנקה על נאמנות משפיעה על הסרט. "אחרי 'לעזוב את נוורלנד', הרגשתי שחל שינוי בקרב המעורבים בסרט", אמר. "ומי שלא מבין שמייקל חף מפשע לא יכול להיות פה". לכן, לדבריו, הם ויתרו על שירותיו של טיילור הקפורד כבמאי.
לדברי אדם פוגלסון, שעומד בראש חטיבת הסרטים של ליונסגייט, "הסיבות הספציפיות לחלק מהשינויים בתסריט הן ללא ספק בלתי רגילות... אך הטענה שהם בעלי השליטה היצירתית בפרויקט שגויה מיסודה. אנחנו מעורבים בפרויקט באופן משמעותי. הוא לא הופק רק כדי לשמש סרט חנופה".
עד לאחרונה היה נראה שברנקה הצליח לכבות את כל השריפות סביב המורשת של ג'קסון. יוניברסל חזרו לעבוד על הסרט, כולל תוכניות לקמפיין שיווק מסיבי בנובמבר, וברנקה וליונסגייט התלהבו מהרעיון להפוך את הצילומים שנותרו לסרט המשך. אך לפני כחודש, צצו בעיות חדשות בכמה חזיתות. הראשונה שבהן נבעה מכך שמנהלי העיזבון שילמו 16.5 מיליון דולר לחמישה מתלוננים אנונימיים במסגרת הסדר מ־2020. כש"פייננשל טיימס" חשף בספטמבר שעבר את התשלומים הללו, החדשות ערערו את יוניברסל ושאר יוצרי הסרט. אומנם הם נרגעו בהמשך, אך בשנה האחרונה מנהלי העיזבון המשיכו לנהל מו"מ פרטי עם המתלוננים וליישב עניינים בדרכים משפטיות. בינואר הם העבירו למתלוננים עוד 2.5 מיליון דולר, כך לפי המחאות ותכתובות שהגיעו לידי "פייננשל טיימס". בהמשך הם הגישו עתירה להעברת המחלוקת להליך בוררות פרטי, ובפעם הראשונה נחשף שמו של אחד המתלוננים שהתברר כחבר של ג'קסון, שנצפה לעתים קרובות לצדו בסיבובי הופעות ובנוורלנד.
לפני כמה שבועות חשפו בני משפחת קסקיו את האשמותיהם נגד ג'קסון באופן פומבי. לפי מסמכים שהוגשו לבית המשפט באוקטובר, חמישה מהם מאשימים כי ג'קסון תקף אותם מינית במשך כמה עשורים. שלושה מהאחים טענו בתצהיר כי מנהלי העיזבון הפעילו עליהם לחץ לחתום על ההסדר מ־2020. אחת מהן אמרה כי חתמה כשהיא נמצאת "בטראומה ולא לגמרי מבינה למה אני מסכימה".
פריס ג'קסון, בתו של מייקל ואחת ממוטבות העיזבון, הפכה גם היא מעורבת בפרשה. מי שהיתה אחת התומכות הקולניות של אביה תיארה לאחרונה את התסריט הראשוני של הסרט על אודותיו כ"פונה לחלק ספציפי מאוד בקהל המעריצים של אבי שעדיין חיים בעולם האגדות". מקורביה מספרים כי לפני כשנה היא יצרה קשר עם מארי קסקיו, שאותה היא מכירה מהילדות. ואם לא די בכך, היא גם מתחה ביקורת על מנהלי העיזבון וטענה בעתירה שהגישה לאחרונה לבית המשפט כי הם מעניקים "לעצמם ולחברים מתנות בזבזניות בשווי של שש ספרות". המנהלים דחו את ההאשמות בטענה שהתשלומים "נעשו מתוך אותו שיקול דעת עסקי שהכניס לעיזבון יותר מ־3 מיליארד דולר".
בני משפחת קסקיו רוצים לתבוע את העיזבון ולקבל את ההזדמנות לספר את הסיפור שלהם בפומבי. לטענת מקורביהם, מנהלי העיזבון כפו עליהם את ההסכם הסודי ב־2020, שהוצג ככזה שמבטיח להם "זכויות לכל החיים". אולם החוק בקליפורניה אוסר שימוש בסעיפי סודיות להסתרת האשמות בתקיפה מינית, כך שההסכם הזה לא תקף. בעיזבון כמובן טוענים כי המשפחה רק מנסה לסחוט אותם, ומתעקשים כי לפי ההסכם, יש ליישב כל מחלוקת בהליך בוררות פרטי.
העתירות הללו הציפו מחדש שאלות שברנקה השקיע שנים רבות ומיליונים כדי להעלים. בריאיון מוקדם יותר עם העיתון, ברנקה הסביר את ההחלטה להגיע להסדר עם משפחת קסקיו. "שרדנו את 'לעזוב את נוורלנד', אבל אני לא בטוח שהיינו מצליחים לעשות את זה אם היו צצות האשמות נוספות". הוא הוסיף כי עורכי הדין שלו אמרו "שאין לי ברירה. אם האנשים האלה ייחשפו עם ההאשמות הללו, אז מייקל גמור, המורשת שלו גמורה, העסק גמור".
לעולם לא יעזוב את נוורלנד
בשיחת הזום האחרונה בינינו, בספטמבר, ברנקה כבר נראה נינוח. הצילומים החוזרים של הסרט הושלמו, והוא כבר נמצא בעריכה. כששאלתי אותו על דבריה של פריס ג'קסון על הסרט, הוא סירב להגיב לפרוטוקול. אך בהמשך, כשהשיחה עסקה במקטרגים של ג'קסון, אמר "זה כאילו האנשים האלה הולכים ומתרבים. אני לא יודע מה יש להם נגד מייקל ג'קסון", ובידיו סימן כאילו הוא תולש שערות מרוב תסכול.
כשסיימנו את השיחה נזכרתי בקטע מהסרט הדוקומנטרי "Living with Michael Jackson" (2003), שבו העיתונאי מרטין באשיר מסכם סדרת ראיונות עם ג'קסון בתובנה הבאה: "נוורלנד הוא לא רק מקום ליד לוס אנג'לס. הוא היה העולם של מייקל ג'קסון... מקום שבו ההון העצום שלו איפשר לו לעשות מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה". תהיתי אם ברנקה עדיין גר שם, ואולי תמיד יגור שם.
© "הפייננשל טיימס" בע"מ (2025). כל הזכויות שמורות. FT ו"הפייננשל טיימס" הם סימנים רשומים של "הפייננשל טיימס" בע"מ. אין להפיץ, להעתיק או לשנות בכל אופן שהוא.
