אם תשוטטו ברחבי בנגלורו (Bengaluru), קריית ההייטק שבדרום הודו, אתם עלולים להתבלבל ולחשוב שהגעתם לפאלו אלטו, קליפורניה. הקמפוסים של ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל ומיקרוסופט, ובנקים מוול סטריט, כגון גולדמן זאקס ומורגן סטנלי, מאכלסים מסעדות ממגוון מטבחי העולם, מעונות יום ומכוני כושר, בדיוק כמו מקביליהם בניו יורק או סן פרנסיסקו. אבל הבלבול הזה יתפוגג מהר כשתיכנסו לרכב: בכל יום חול שגרתי נסיעה של כ־15 ק"מ לאזור שבו שוכנות כמה מהחברות הבינלאומיות הגדולות בעולם יכולה להימתח לארבע שעות. וכשתגיעו לבסוף למשרדים המפוארים והמודרניים, תגלו שאין להם בכלל גישה למים זורמים – במרבית הקמפוסים נבנו מתקני שימור מים, אך כדי לספק את הצרכים של יותר ממיליון עובדים באזור, עליהם להסתמך על מערך של מכליות מים שמגיעות במשאיות בכל יום.
בשנים האחרונות בנגלורו (שרבים עדיין מכנים בשמה הקודם, בנגלור) קלטה צונאמי של השקעות טכנולוגיות, שהפכו אותה מ"גן עדן לפנסיונרים" שידוע באקלים הנוח שלו, למטרופולין בטון צפופה וסמל לקושי של הודו לבנות תשתיות בקצב שמחייבת הצמיחה הכלכלית המהירה שלה.
"הצמיחה החדה הזו היתה מפתיעה", אומר מאנאס דאס, נשיא איגוד החברות השוכנות בכביש הטבעת החיצוני (Outer Ring Road), המייצג כ־500 חברות, ובהן אדובי, בואינג ואינטל. האיגוד שלו עזר לכמה מהארגונים הגדולים בעולם להשיג מים בבנגלורו, הפעיל לחץ על הרשויות בעיר להרחבה מיידית של הכבישים, ושכנע אותן להאריך קו מטרו לתוך רובע העסקים, שבנייתו נדחתה פעם אחר פעם. "ברגע שנכנסים לפארקים הטכנולוגיים מגלים עולם אחר לגמרי", הוא אומר. "הבעיה היא להצליח להיכנס ולצאת".
תעשיית ההייטק ההודית נאמדת בכ־300 מיליארד דולר, והממשלה בונה רבות על המשך ההתרחבות שלה. כוח העבודה הרב והזול במדינה משך עוד ועוד חברות בינלאומיות, שפתחו בה מרכזי שירות ותמיכה (Global Capability Centres, ובקיצור GCC), שמעסיקים מאות אלפי הודים ומהווים מנוע צמיחה מהותי לכלכלה הגדולה עם שיעור הצמיחה הגבוה בעולם. וכשליש מתוך יותר מ־1,800 מרכזים הקיימים במדינה שוכנים בבנגלורו.
בשנים 2005–2023 יצוא השירותים של הודו גדל פי 6 לרמה של 338 מיליארד דולר, והנתח שלה ביצוא העולמי יותר מהוכפל – מכ־2% ליותר מ־4.5%, כך לפי ההערכות בגולדמן זאקס, שגם הזהיר כי סקטור השירותים מהווה קרוב למחצית מכלל היצוא, והיות שבנגלורו היא המרכז של הפעילות הזו, אי אפשר לצפות להמשך צמיחה בקצב דומה. "הצמיחה בסקטורים הללו מפעילה לחץ על המשאבים הטבעיים של הערים", נכתב בדו"ח שפרסם הבנק בשנה שעברה, שבו גם צוין כי "בנגלורו, שלה שיעור חברות ה־IT וה־GCC הגדול ביותר בהודו, עומדת בפני משבר מים".
לפי נתוני חברת ייעוץ הנדל"ן Knight Frank, במחצית הראשונה של השנה נקנו או הושכרו בבנגלורו חללי משרדים בשטח כולל של 1.7 קמ"ר, כמחצית מהגודל של סנטרל פארק. מדובר ביותר משליש מכלל עסקאות הנדל"ן שבוצעו בהודו כולה באותה התקופה. מספר חוזי השכירות למשרדים בחצי השנה הזו עקף את מספר החוזים שנחתמו בבנגלורו במשך 2024 כולה. הביקוש הזה חונק את בנגלורו. בכל שנה העיר מוכה בהצפות ומזג האוויר הולך ומתחמם בגלל משבר האקלים והצטמצמות הריאות הירוקות – זאת בזמן שהפיתוח שלה מפגר מאוד אחרי קצב הצמיחה של האוכלוסייה.
הבולטים שבתושבי בנגלורו כבר החלו להפנות את חצי הביקורת שלהם כלפי הרשויות בפומבי. כך למשל, בחודש שעבר מיליארדר הפארמה קירן מזומדאר־שאו כתב ב־X כי "המדינה בוזזת את התרנגולת מטילת ביצי הזהב והורגת אותה, במקום לקחת אחריות לספק תשתיות ושירותים בסיסיים. חוקי הבנייה מבוטלים לטובת רווח כספי".
בשיחה עם אחד הטייקונים המקומיים, הוא נאנח כשנשאל על בעיית התשתיות שבעיר ואמר שהרשויות המקומיות צריכות לפעול כאילו מדובר "במצב חירום מלחמתי" כדי לפתור את הבעיה. ואילו מנכ"ל של חברת נדל"ן אמר כי הרשויות לא מסוגלות "לעשות תכנונים למטרה נעה" ולכן הציע שיטילו אמברגו על השכרת משרדים חדשים.
פרופ' טי.וי רמאצ'אנדרה מהמכון ההודי למדע בבנגלורו תוהה "מה הטעם בהכרזה על העיר כמנוע לסופר־צמיחה? אם אנחנו לא מסוגלים לספק לכך מים, למה אנחנו בכלל מאפשרים את הצמיחה הזו? כל עיר חייבת להיות ראויה למחיה, ולתושבים צריכים להיות שירותים בסיסיים ותשתיות הולמות, אך בנגלורו נכשלת בשני היעדים הללו. התושבים הפסידו את העיר".
4 צפייה בגלריה
רובע העסקים של בנגלורו. יותר משליש מכלל עסקאות הנדל"ן שבוצעו בהודו במחצית הראשונה של השנה בוצעו בעיר
(צילום: Amith Nag/Gettyimages)
"אנשים אוהבים את בנגלורו"
"בנגלורו היתה עיירה קטנה ונחמדה, בלי פקקים, בלי מכוניות ורק עם קצת אוטובוסים", נזכר מוהנדאס פאי (66), יו"ר קרן השקעות אנג'ל אארין קפיטול, שגדל בעיר כשעוד מנתה פחות ממיליון אנשים והיתה שונה לגמרי מבנגלורו של היום, שבה חיים 14 מיליון איש. "היינו משחקים ברחובות, יורדים למגרש לשחק קריקט, צועדים לספרייה, רוכבים על אופניים ויוצאים לטיולים ארוכים. החיים היו יפים מאוד, בלי התרחשויות".
השינוי החל בראשית שנות התשעים, כשתעשיית הטכנולוגיה נהרה לעיר שכללה אז מחנה צבאי, אוניברסיטה ומעט חברות ביטחון ממשלתיות. ענקית ה־IT אינפוסיס העבירה את המטה שלה לשם עוד לפני שהכלכלה ההודית הסירה את ההגבלות הביורוקרטיות שנלוו ל"שלטון הרישיונות", כי קרצו לה המרחבים הפנויים והשכירות הנמוכה. ובעקבותיה באו עוד ועוד חברות, ובהן חברת ה־IT היריבה וויפרו.
מאז, הזינוק המהיר בסקטור של שירותים במיקור חוץ הפך את בנגלורו למילה נרדפת לשינוי הכולל שעבר על הודו ולהזדמנויות הכלכליות שהיא מציעה. הוא גם הביא להיקפי בינוי ופיתוח נכסים חסרי תקדים. ואם ב־1973 68% מהעיר היו אזורים "ירוקים", הרי שכיום המצב הפוך לגמרי – 88% מהעיר הם אזורים בנויים, לפי מחקר שפרסם ביולי רמאצ'אנדרה.
ממשלות קרנטקה (המדינה בדרום הודו, שבנגלורו היא בירתה) לדורותיהן האשימו את הצמיחה המהירה של תעשיית ה־IT בבעיות הפקקים והתשתיות של העיר. אבל פאי טוען כי האשמה נעוצה בהן. "ראשי המדינה לא משקיעים מספיק", הוא אומר. "התשתיות שלנו מפגרות ב־15 שנה אחרי לוח הזמנים, מדינות בהודו לא יודעות להתמודד עם שגשוג".
"לערים ההודיות אין כוח פוליטי מול הממשלות", מסביר אחד המנהלים בחברת טכנולוגיה. "לבנגלורו אין ראש עירייה חזק וגם אין נוכחות חזקה בבית הנבחרים של קרנטקה (28 מושבים בלבד מתוך 224), כך שהפוליטיקאים כמעט שלא עוסקים בבעיות של העיר, ורק רוצים לגזור עליה קופון".
שר ה־IT של קרנטקה, פריאנק קהארג', אמר ל"פייננשל טיימס" כי הממשלה מודעת לבעיות ופועלת לטפל בהן. לדבריו, "עלינו להפשיל שרוולים ולפתור הרבה בעיות שמשפיעות על התעשייה, אך זו בעיה שמאפיינת כל עיר בצמיחה. אנחנו גם מעודדים אנשים לצאת אל מעבר לגבולות העיר, וזו משימה לא פשוטה כי התושבים אוהבים את בנגלורו, את מזג האוויר שלה ואת חיי החברה שבה".
ביום חול נסיעה של כ־15 ק"מ לאזור שבו שוכנות כמה מהחברות הבינלאומיות הגדולות בעולם יכולה להימשך 4 שעות. וכשתגיעו לבסוף למשרדים המפוארים, תגלו שאין להם גישה למים זורמים והם מסתמכים על מערך של מכליות מים
4 צפייה בגלריה
הצפות בבנגלורו, 2022. בכל שנה העיר מוצפת ומזג האוויר מתחמם בגלל משבר האקלים והצטמצמות הריאות הירוקות
(צילום: Kashif Masood/AP)
בנגלורו הבאה כבר נולדה
ערים ברחבי הודו כבר מנצלות את הבעיות הגוברות של בנגלורו: אן צ'נדרבאדו נניידו, שר בכיר במדינה אנדרה פראדש שבדרום הודו, אמר ל"פייננשל טיימס" כי הוא מעוניין ליצור "עמק קוואנטום" חדש בבירה חדשה שהוא מקים באזור; ערים מבוססות יותר כמו פונה, המרוחקת כמה שעות נסיעה ממומבאי, הבירה הפיננסית של הודו, וכן נוידה וגורגאון, ערי לוויין של דלהי, מושכות אליהן השקעות וחברות בינלאומיות שמקימות בהן GCC.
היידרבאד, השוכנת כ־563 ק"מ מצפון לבנגלורו, נחשבת המועמדת הרצינית ביותר לתואר "מלכת הטכנולוגיה הבאה של הודו". העיר היא בירת טלנגאנה, מדינה שהוקמה רק לפני עשור, והממשלות שמובילות אותה מאז פועלות ללא הרף למשוך השקעות. אנוראג מאתור, מנכ"ל השלוחה ההודית של חברת הנדל"ן סבילס, מסביר כי האטרקטיביות שלה נובעת בין השאר מדמי השכירות של נכסים מסחריים, שנמוכים ב־10%–15% לעומת בנגלורו, "ואם מעסיקים אנשים בשכר שנמוך ב־20%... יש פה טיעונים חזקים ומשכנעים בעדה".
בשדה התעופה הבינלאומי של היידרבאד תלויים שלטים המציגים את השאיפות שלה ומגדירים אותה "המרכז הגדול הבא" (NextBigHub#) כחלק ממהלך מיתוג שנלווה למדיניות המקומית להפחתת הביורוקרטיה ולהאצת קבלת אישורים. חברות כגון מיקרוסופט, גוגל וג'יי.פי מורגן כבר הקימו משרדים גדולים בעיר, שמארחת כיום כחמישית מה־GCC בהודו. "השגנו יתרון על כל השאר", אמר ג'איש ראנג'אן, המפקח על התעשייה וההשקעות מטעם המשרד של ראש טלנגאנה. "בכל שבוע מתרחשת פה פעילות רצינית של GCC. ויש עוד הרבה בקנה".
לדברי ראנג'אן, "חברות רבות מאמינות למיתוס שבנגלורו היא עמק הסיליקון ההודי, אך בשלב מסוים הן מתפכחות מהאשליה. עלויות העובדים שלנו נמוכות, אך הם טובים באותה מידה, ממושמעים יותר ושיעור התחלופה שלהם נמוך. נוסף על כך, הממשלה שלנו תומכת בתעשייה, התשתיות טובות בהרבה, התשתית החברתית נגישה יותר והמחיה זולה יותר".
בעקבות המאמצים, יצוא ה־IT השנתי של טלנגאנה זינק פי 3 מאז 2014 לרמה של 13.6 מיליארד דולר, קצת פחות משליש מזו של קרנטקה. מלבד זאת, המימון לסטארט־אפים בהיידרבאד עלה ב־160% בשנים 2022–2024 לרמה של 571 מיליון דולר. אם כי הסכום הזה מתגמד לעומת הון של 6 מיליארד דולר שבנגלורו גייסה בשנה שעברה, לפי חברת הייעוץ Startup Genome. ועד כה רק יוניקורן אחד יצא מהיידרבאד, לעומת 50 מבנגלורו.
בניסיון לעודד חברות בתחילת דרכן, טלנגאנה הקימה חממות ללא מטרות רווח, ובהן T-Hub, מרכז המעוצב בצורת חללית ומתפרס על פני 53 אלף מ"ר ברובע ההייטק של היידרבאד, שבו נמצאים גם משרדים של גוגל, אמג'ן ואיקאה. מאז 2015 סיפק המרכז תמיכה ליותר מ־2,000 סטארט־אפים וגייס יותר מ־2 מיליארד דולר.
"לפני עשר שנים היה קשה לשכנע אנשים לעבור להיידרבאד", אומר פראבדיפ סינג, מייסד סטארט־אפ האמבולנסים RedHealth, שעבר מצפון הודו להיידרבאד בשל תעשיית הבריאות המבוססת, שכוללת חברות מקומיות כמו Aurobindo Pharma ובהראט ביוטק, לצד ענקיות גלובליות כמו נוברטיס. אבל עכשיו, הוא מסביר, בזכות בתי ספר חדשים, חיי לילה מתפתחים ואפשרויות בידור לצד דיור זול ותנועה דלה יחסית בכבישים, "ההתנגדות הזו מתפוגגת".
סנג'אי נקאנטי, מנכ"ל חברת הלוויינים Dhruva Space, שעבר להיידרבאד כבר ב־2015 לאחר שלוש שנים בבנגלורו, מסביר כי עשה זאת בשל העלויות הנמוכות ותעשיית החלל הפרטית והציבורית הצומחת של העיר: "מה שאפשר להשיג ב־10 דולרים בהיידרבאד, אנשים בבנגלורו ימכרו ב־100 דולר".
ובכל זאת, למרות הפופולריות הנוסקת של העיר, עדיין קשה לחלק מהעסקים לגייס את העובדים הכי טובים. "זה בעיקר מעט בעייתי בדרגים הגבוהים, אז צריך לחפש קצת יותר", אומר ויקראם וופאלה, מייסד רשת מרפאות הדיאליזה NephroPlus, שהמטה שלה שוכן בהיידרבאד. ופראסאד וונגה, מנכ"ל אנתיל ונצ'רס, מוסיף כי "האקוסיסטם פה מאוד קטן, לפחות מנקודת מבט של הון סיכון", היות שרק חמש קרנות פעילות בעיר.
נוסף על כך, אומנם האוכלוסייה בהיידרבאד קטנה מזו של בנגלורו, אולם העיר לא חסינה בפני הבעיות האופייניות לתנופת הבנייה המסיבית בערים הגדולות בהודו. היא גם סובלת מחודשי קיץ חמים ביותר ולעתים מפקקי תנועה, אם כי פחות חמורים מאלו של בנגלורו.
"ברור לנו שאם כולם יעברו לפה, לא יהיה אפשר לחיות פה חיים ראויים", אומר סנג'אי קומאר, מזכ"ל במחלקות ה־IT והתעשיות של טלנגאנה. הוא מסביר כי התוכנית היא שבמשך חמש השנים הקרובות ייבנו בהיידרבאד 20 פארקים תעשייתיים חדשים, במקביל להרחבת הכבישים ורשת המטרו שלה, "כדי להפחית את העומס על העיר וליצור מרכזים חדשים, שאליהם ההשקעות יכולות לזרום".
מיליארדר הפארמה קירן מזומדאר־שאו כתב על בנגלורו ב־X כי "המדינה בוזזת את התרנגולת מטילת ביצי הזהב והורגת אותה, במקום לקחת אחריות לספק תשתיות ושירותים בסיסיים. חוקי הבנייה מבוטלים לטובת רווח כספי"
4 צפייה בגלריה
דגים מתים באגם אולסור המזוהם, 2016. "מה הטעם בהכרזה על העיר כמנוע לסופר־צמיחה אם אי אפשר לספק לה מים?", אומר פרופ' רמאצ'אנדרה
(צילום: Aijaz Rahi/AP)
מטרו יפתור את הבעיות?
ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ערך ביקור מתוקשר בבנגלורו לפני חודש, שבמהלכו מאבטחיו חסמו כבישים וסגרו אזורים בעיר. מודי ניצל את הביקור כדי לחנוך קו מטרו חדש והבטיח להוציא לפועל פרויקטים נוספים בתחבורה הציבורית בשווי 2.6 מיליארד דולר. "בנגלורו מתגלה כיום שוב כסמל צמיחתה של הודו החדשה", אמר מודי בנאומו. "במאה ה־21, תכנון אורבני ותשתיות אורבניות הם צרכים קריטיים לערים שלנו".
שחקנים בולטים בבנגלורו מקווים שהשינוי החיוני לעיר סוף סוף בפתח בזכות תוכניות לפיתוח כמה קווי מטרו בשנתיים הקרובות. הם גם מטילים ספק באפשרות שבזמן הקרוב עיר אחרת תחליף את מקומה של בנגלורו כמרכז תעשיית ההייטק של הודו. "העובדה היא שיש כאן ריכוז גבוה של עובדים טובים וזו עיר יותר קוסמופוליטית, כך שאנשים ימשיכו להגיע. מה הטעם בעיר רפאים עם בניינים יפים?" אומר ננדאן נילקאני, יו"ר וממייסדי אינפוסיס.
"התשתיות אכן מהוות אתגר", אומר סאורבה גוביל, מנהל משאבי האנוש בחברת ה־IT Wipro. "אבל ניכר שיש למדינה כוונות טובות, ובעזרת כמה צעדים בסיסיים ניתן לפתור 40% מהבעיות".
ובכל זאת, לא כולם אופטימיים. "הצמיחה תמשיך להיות מהירה יותר מקצב פיתוח התשתיות", אומר דאס מאיגוד החברות של כביש הטבעת החיצוני. "אין שתי דרכים לפתור זאת, אלא אם נמצא מישהו מהפכני כמו לי קואן יו (אבי סינגפור המודרנית). זה לא משהו שניתן לפתור בקלות בעתיד הקרוב".
