איום הבידוד הכלכלי
העיקר שפיג'י לצדנו
ככל שנמשכת המלחמה בעזה, ישראל הולכת ומרחיקה מעצמה את בעלות הברית והשותפות הכלכליות החשובות ביותר שלה: אירופה וארצות הברית. באירופה הלחץ הציבורי כבר הביא למהלכים ממשיים, ובראשם איומים על הסכמים אזוריים, כולל ההסכם לסחר חופשי. זה לא איום זניח – אירופה היא יעד היצוא הגדול ביותר של ישראל (כשליש מכלל היצוא) ומהווה גם מקור מרכזי להון, להשקעות ולמימון תעשיית ההייטק.
בנאום "סופר־ספרטה" שלו ראש הממשלה בנימין נתניהו האשים את המהגרים המוסלמים ש"מכופפים את הממשלות", אבל הביקורת על המלחמה בעזה חוצה קהלים לא רק באירופה, אלא גם באמריקה של טראמפ – המנהיג שנתניהו מתגאה כל כך ביחסיו איתו, והמדינה שאחראית לעוד כשליש מהיצוא הישראלי. הכותרת הראשית של "האקונומיסט", המגזין הכלכלי החשוב בעולם, זעקה השבוע: "כך ישראל מאבדת את אמריקה". סקר שערך העיתון מצא כי 43% מהאמריקאים סבורים שישראל מבצעת רצח עם בעזה; התמיכה בה בקרב דמוקרטים בני יותר מ־50 נמצאת בנסיגה כבר שלוש שנים; ואפילו אצל רפובליקנים מתחת לגיל 50 התמיכה צנחה לכ־50% בלבד.
רק השבוע בריטניה חברה לקנדה ואוסטרליה להכרה משותפת במדינה פלסטינית. מעבר לבידוד המדיני המתעצם, מדובר באיום כלכלי עצום על ישראל. אבל במקום לטפל בו ולדאוג שהשותפות החשובות שלנו לא יתנתקו מאיתנו לגמרי, נתניהו מעדיף לחגוג את ה"הישג" הדיפלומטי החשוב שלו: פתיחת שגרירות בירושלים למדינת האיים הזעירה פיג'י. כי כך הוא מטפל בבעיות: קודם הוא מתכחש להן, אחר כך מאשים את הערבים, ואז מנסה להסיח את דעת הקהל עם הישגים אזוטריים. כאילו שמפיג'י תבוא הישועה. // אדריאן פילוט
חוק ההשתמטות
תנו לסטודנטים לנצח
אגודות הסטודנטים של אוניברסיטאות תל אביב ובן־גוריון הודיעו לאחרונה שהן לא יפתחו את שנת הלימודים בסוף אוקטובר עד שהממשלה תגנוז את הצעת חוק ההשתמטות. המהלך הזה עבר בשקט יחסי, אך מדובר באקט מחאה משמעותי מאוד, והוא חייב להתגבר.
רק בשבוע שעבר המוסדות להשכלה גבוהה הגיעו להסכם עם צה"ל על מתווה ההקלות למילואימניקים. זו השנה השלישית ברציפות שזה קורה ואף שאין ספק שצריך לפצות ולסייע למשרתי המילואים, עצם ההסכם הזה מהווה הכשרה של השרץ – ניתן לסטודנטים מועדי ג' ונקודות זיכוי, והממשלה תוכל להמשיך לטחון אותם במלחמה, כאילו זה באמת סביר שאזרח יגויס למאות ימי מילואים בשנה.
אגודות הסטודנטים צודקות בכך שהן יכולות להיות שובר השוויון שיביא לגניזת החוק, כי בסופו של דבר הן מייצגות חלק גדול מהאוכלוסייה שבאמת נושאת בנטל. אבל לשם כך עוד אגודות סטודנטים יהיו חייבות להצטרף בזו אחר זו. רק כך יהיה קשה מאוד לממשלה להפעיל את מכונת הרעל שלה מול אנשי המילואים, והצעת החוק של יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט תוכל ללכת למקומה הראוי – בפח האשפה של ההיסטוריה. // שחר אילן
הרפורמה בקרנות הנאמנות
בעיית ניידות
קרנות נאמנות הן לכאורה שוק תחרותי. אחרי הכל ישנן מאות קרנות, שמציעות מגוון מוצרי השקעה בשוק ההון במחירים אטרקטיביים. אבל בפועל מדובר במלכודת דבש: אחרי שהצטרפתם, דמי הניהול עולים בהדרגה, ואם תרצו לקחת את הכסף שלכם לקרן מתחרה, תיאלצו למכור את הקרן – כלומר אירוע מס שיגלח מכם 25% מהרווח שצברתם. מהסיבה הזו משקיעים רבים מעדיפים להישאר במקום גם כשהקרן שלהם מתייקרת.
השבוע פרסמו בנק ישראל ורשות ניירות ערך דו"ח ביניים לרפורמה במבנה עמלות המסחר. המטרה: שוק שקוף יותר שקל להשוות בו מחירים, ומתן תמריצים לתחרות. הרפורמה מתמקדת בעמלות שהלקוחות משלמים ישירות לבנקים, וגם מפחיתה את עמלות ההפצה שמשלמות הקרנות לבנקים על שיווק ומכירה. באוצר ובבנק ישראל מניחים שאם עלות ההפצה תרד, החיסכון יגולגל להפחתת דמי הניהול ללקוחות. אבל בפועל, כל עוד הלקוחות כבולים ב"קנס מעבר", לקרנות אין תמריץ אמיתי להוריד מחירים.
המדינה חייבת לטפל גם בכשל הזה במסגרת הרפורמה שלה. בלי לשפר את יכולת הניידות של הלקוחות (למשל, לאפשר מעבר בין קרנות דומות בלי אירוע מס) – ההוזלה פשוט תיתקע בדרך. // שקד גרין ערבה
גולן
אפילו לליכוד נמאס ממנה
ממשלת נתניהו הנוכחית היא בשורה גרועה למעמד האשה, ומשני כיוונים שונים לגמרי: מצד אחד, ההפיכה המשטרית, ובייחוד ההדתה המואצת של המרחב הציבורי, מובילות לתת־ייצוג נשי חמור בצמרת השירות הציבורי. מצד שני, מעט הנשים שבפרונט של הקואליציה עושות שירות איום לנשים. ומחפירה מכולן היא השרה האמונה על קידום מעמד האשה מאי גולן, שבשבועיים החולפים הציגה שילוב חד־פעמי של טרלול ושחיתות, גסות רוח והתקרבנות.
נכון, תיקי השוחד שנפתחו נגדה עדיין נמצאים בשלב החשדות, אבל אם השלב הזה כבר כולל עדי מדינה, המשמעות היא שכתב האישום מחכה ממש מעבר לפינה. גולן, בהתנהלותה, מפנימה את מה שלמדה מרבותיה ובראשם ראש הממשלה – זלזול בוטה במערכות האכיפה, ניצול ציני של מעמדה כנבחרת ציבור כדי לשבש ולהכשיל מהלכי חקירה, והכל תחת הטחת האשמות בדבר חקירה פוליטית ורדיפה משטרתית. הבעיה של גולן היא שאפילו בבית שלה, בליכוד, כבר לא קונים את הסחורה הזו, ואף אחד מחברי המפלגה לא התייצב לצדה באופן פומבי. ואם בליכוד אין קונים, נראה שהמסלול הציבורי של גולן מתקרב לקצו. השרה לשוויון חברתי עוד תלמד על בשרה ששוויון בפני החוק הוא גם אופציה. // משה גורלי
צריך להחזיר את הווידוי למקום הנכון לו, ולנו
וידוי הוא עניין שגור ביהדות. הוא נמצא בתפילות היומיות ("אשמנו, בגדנו, גזלנו" וכו'), ובעשרת ימי תשובה הוא מקבל מקום מרכזי יותר, כחלק מהבעת החרטה ובקשת הסליחה, וביום כיפור עצמו הוא מגיע לשיא, עם החזרה הממושכת על "על חטא שחטאנו". אבל בציבור הרחב הווידוי לבש בשנים האחרונות משמעויות אחרות. ראשית, הוא נתפס פעמים רבות כעניין קתולי. לכולנו יש בראש את מראה תאי הווידוי בכנסיות, וכל מי שראה מספיק סרטים וסדרות יודע לומר "Forgive me, my Father, for I have sinned". ובגלל אותם סרטים וסדרות הווידוי גם מקושר אצלנו פעמים רבות למין או לאלימות, לחולשה של אובדן שליטה ביצרים. מי שמתוודה, ודאי חטא ופגע באחר — או שהוא לכוד במערכת מוסרית כובלת מאוד, כזו שמייסרת אותו על תשוקותיו.
שנית, בעולם התקשורת הנוכחי ובעולם הרשתות החברתיות נדמה שהווידוי גם הוזל למטבע תשומת לב; "וידויים" של סלבס, "וידויים" של גולשים, כולם רוצים שיסתכלו עליהם מתוודים. הווידוי נהפך מאקט אישי לאקט פומבי. כך הווידוי נותק מההכאה על החטא והשאיפה לתקן את דרכינו. הוא נהיה קליקבייט, לא חשבון נפש.
אלא שאנחנו זקוקים לו. אחרי השנים האחרונות, הווידוי חייב ללבוש את משמעויותיו המקוריות, של הודאה בטעות, של הכרה בפגיעה באחר, של חזרה לסדר של מוסר בסיסי, אמיתי. צריך להפקיע את ה"יש לי וידוי" מהציבור המרבה במילים, ולדרוש אותו מהמנהיגים, שאשמו, בגדו, גזלו וכו'. שצריכים להכות על הרבה מאוד חטאים שחטאו. והם צריכים לעשות את זה בפומבי, לא בשום תא חשוך פרטי, ולא בינם לבין עצמם. מולנו. אין דרך אחרת לתקן דרך. // דור סער־מן
