ביום חורפי ב־2018 הזמין סרגיי ברין, אחד ממייסדי גוגל, את עופר שחם לשיחה אישית. כשהשניים התיישבו, ברין פתח קובץ חדש וביקש משחם, אז מנהל מחלקת התכנון והיישום בתחום הסיליקון והחומרה בחברה, בקשה פשוטה: "כתוב את הדבר הבא שאתה רוצה לעשות בגוגל ונתחיל להריץ את זה".
את מספר הפעמים שאנשים מקבלים הצעות מהסוג הזה — בכל ענף — אפשר לרוב לספור על אצבע אחת או פחות, אבל המהנדס הישראלי בן ה־40 אז נאלץ לסרב. במרחק 10 קילומטרים ממטה גוגל חיכה לו חוזה מפתה אפילו יותר, שאותו קיבל ממייסד פייסבוק, מארק צוקרברג. "גוגל ניסתה להשאיר אותי אצלה בכל הכוח והיה לי כרטיס פתוח מסרגיי, אבל מה שחיכה לי בפייסבוק באותה תקופה היה אתגר הנדסי מטורף — הקמת פעילות ה־AR (מציאות רבודה) של החברה", הוא אומר.
מה היה כל כך מאתגר בזה?
"המשמעות היתה שצריך לקחת חומרה שמתקיימת בחוות שרתים ולדחוס אותה לתוך משקפיים חכמים בלי שהסוללה שיושבת בתוך המשקפיים תתחמם ותשרוף למשתמש את האוזניים", מסביר שחם (48), היום מייסד־משותף ומנכ"ל חברת הסטארט־אפ Majestic Labs ai בריאיון ראשון ובלעדי ל"מוסף כלכליסט". "כל מה שמארק אמר לי ולצוות שגויס לפייסבוק כהגדרת המשימה שלנו היה: "All day wearable, socially acceptable". זה נשמע לכאורה תמציתי ופשוט, אבל בפועל זה כמעט בלתי אפשרי לביצוע, כי המשקפיים החכמים שהוא חלם עליהם היו צריכים גם להיראות טוב ולהתאים לא רק לגיקים, וגם לא לשקול הרבה. משקפיים רגילים שוקלים כ־40 גרם, ולכן משקפיים ששוקלים יותר מ־80 גרם כבדים מדי. עקב כך, בתהליך הפיתוח היה צריך לחשוב על כל גרם בסוללה או בשבב. בחמש השנים שבהן עבדתי על הפרויקט בניתי צוות של יותר מאלף איש מאפס, ועם תקציבים של מאות מיליוני דולרים פיתחנו 15 צ'יפים לפרויקט הזה".
יש להניח שאחת מהסיבות לכך שהמשקפיים החכמים של צוקרברג לא הפכו ללהיט היא שההגדרה שלו ל"מקובל חברתית" שונה מזו של האדם הסביר, אבל הצוות של שחם, שקיבל את התפקיד "סגן נשיא לסיליקון", עמד במשימה הטכנולוגית שקיבל והכניס את פייסבוק לתחום השבבים שנדרשים להרצת יישומי בינה מלאכותית. שחם היה זה שהביא לפתיחת פעילות השבבים של מטא בישראל שנעשתה לאחר רכישת חברת Inomize. לפני כשנה, אחרי עזיבתו, פעילות שבבי ה-AI שנועדו להניע את חזון המטאוורס נסגרה, ורוב העובדים פוטרו.
על צוקרברג: "הוא אחד האנשים הכי חכמים שפגשתי. הוא יכול לדבר עם אחד המתכנתים על קוד ואז לשאול שאלה ממש חכמה על הערת שוליים בעמוד 13 במסמך שהוא כנראה אחד היחידים שקרא את כולו מראש"
"סרגיי ומארק לא הגיעו לאן שהגיעו במקרה"
שחם, אדם ללא גינוני אגו שמאפיינים לא מעט יזמים אחרים, צבר במשך הקריירה שלו לא מעט שעות ברין ושעות צוקרברג. וכפי שקרה בגוגל, גם לאחר שעבר לפייסבוק (כיום מטא), צוקרברג ניסה להשאיר את שחם בחברה בכל פעם שזה חשב לעזוב. בין היתר, כששחם ובני משפחתו החליטו לחזור לישראל עם שוך מגפת הקורונה, פייסבוק איפשרה לתקן שלו לעבור לארץ יחד איתו. עד כדי כך לצוקרברג היה חשוב לשמר את המהנדס הישראלי הצנוע במקום לחפש לו מחליף בעמק הסיליקון.
נהנית לעבוד עם צוקרברג? הוא נחשב לטיפוס לא קל.
"אני יודע שזה יישמע כמו קלישאה, אבל מארק הוא אחד האנשים הכי חכמים שפגשתי. הוא יכול להיכנס לחדר ישיבות עם כפכפים וטי שירט, לעבור בדרך אצל אחד המהנדסים ולדבר איתו על קוד כאילו הוא עצמו אחד המתכנתים הזוטרים, ואז להתיישב ליד שולחן ההנהלה עם עוד עשרה סמנכ"לים, שאני הייתי אחד מהם, ולשאול שאלה ממש חכמה על הערת שוליים בעמוד 13 במסמך שהוא כנראה אחד היחידים שקרא את כולו מראש".
מי יותר מרשים? צוקרברג או ברין?
"לסרגיי יש כנראה אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר מזו של צוקרברג. הפעם הראשונה שפגשתי אותו בגוגל היתה כשישבתי לאכול צהריים בחדר האוכל והוא פשוט ניגש אליי בלי שהכיר אותי, שאל אם אפשר לשבת לידי ואז חקר קצת מה אני עושה. מה שאני יכול להגיד על שניהם הוא ששניהם אנשים מאוד מרשימים שלא הגיעו לאן שהגיעו במקרה".
שניים מבכירי התעשייה העולמית מחזרים אחריך ובכל זאת החלטתם לחזור לישראל.
"בתקופת הקורונה היינו בבידוד 364 ימים, ואשתי אמרה לי בשלב מסוים: 'די, הגיע הזמן לחזור'".
על ברין: "יש לו כנראה אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר מזו של צוקרברג. הפעם הראשונה שפגשתי אותו בגוגל היתה כשישבתי לאכול צהריים בחדר האוכל והוא ניגש אליי בלי שהכיר אותי, שאל אם אפשר להצטרף ואז חקר מה אני עושה"
משפחת שחם על שלושת ילדיה שנולדו כולם בפאלו אלטו השתקעה בהוד השרון — העיר שבה הוא ואשתו גדלו — ונאלצה להתרגל לסביבה החדשה בעיצומה של מלחמה. "לוקח קצת זמן להתרגל לאינטנסיביות ולאגרסיביות הישראלית, בעיקר לשלושת הילדים שנולדו בארצות הברית ולכן היו עולים חדשים לכל דבר ועניין", אומר שחם. "ההבדלים הם דווקא בדברים הקטנים של החיים, הילדים היו בעיקר המומים מהרעש בכיתות כשנכנסים אליהן בבוקר ומהיחס של התלמידים למורים, אבל בסופו של דבר החספוס הישראלי דווקא טוב לחיים".
ואיך אתה הרגשת בתוך המעבר?
"פייסבוק הודיעו לי שהתפקיד עובר יחד איתי לישראל, אבל אחרי תקופה של עבודה שהיתה מתחילה ב־4 אחר הצהריים ומסתיימת ב־2–3 לפנות בוקר הרגשתי שמיציתי. ברקע גם ראיתי את מה שמתחיל להתחולל בתחום ה־AI והבנתי שאני חייב לפעול".
הפרק הבא בקריירה של שחם נשמע כמו התחלה של בדיחה: ישראלי, איראני ויפנית החליטו להקים סטארט־אפ שיפתח שבבי עיבוד שמותאמים לנפח החישובים שנדרשים בתחום הבינה המלאכותית, מבלי שהם יצרכו חשמל בהיקף של מדינה. במהלך 2023 שחם, שאה ראבי ומסומי ריינדרס, שעבדו יחד עמו בתפקידים בכירים במטא, התפטרו מהחברה, ובאוגוסט הם התחילו לעבוד יחד על הפרויקט השאפתני שלהם, שנועד לערער את ההגמוניה של אנבידיה במעבדי AI.
לא יצאתם לדרך החדשה בטיימינג מושלם.
"הקמנו רשמית את Majestic Labs ai בנובמבר 2023, כבר בעיצומה של המלחמה בישראל. גייסנו 100 מיליון דולר בשני סבבים כמעט צמודים שהיו להם ביקושים גבוהים, ויכולנו לגייס כפול מכך".
השותפים לא ביקשו ממך לחזור לסיליקון ואלי לנוכח המלחמה שהשתוללה פה?
"השותפים לא אמרו דבר. אנחנו עובדים יחד 15 שנה והם כמו משפחה מבחינתי, אבל אנשים אחרים שאלו ושואלים שאלות. היו קרנות הון סיכון שבפירוש הציבו תנאי להשקעה שלהן — שאעבור לפאלו אלטו — ומשום כך לא לקחתי מהן כסף. מעבר לכך היה חשוב לי לשתף קרנות ישראליות בבורד כדי שתהיה לי תמיכה בכך שאני יושב כאן", מסביר שחם את שילוב הקרנות הישראליות גרוב ונצ'רס של דב מורן, ליאור הנדלסמן ורננה אשכנזי, חץ ונצ'רס, Tal ונצ'רס ו-QP ונצ'רס של גיל עופר, בנו של עידן עופר. את הסבב הראשון הובילה אחת הקרנות החמות ביותר היום בארצות הברית — Lux Capital שמתמחה בהשקעות בחומרה ודיפנס. את השני הובילה הקרן החדשה יחסית Bow Wave Capital של הישראלי לשעבר איתי למברגר. כעת, אומנם מג'סטיק רשומה בארצות הברית, אבל שחם רחוק מלהיות הישראלי היחיד שעובד בה מן הארץ: כמחצית מעובדי החברה חיים פה.
ראבי, שותפו האיראני של שחם ונשיא החברה, יכול להתחבר לעניין הגעגוע למולדת. הוא נולד באיראן וכשהיה ילד הגיע עם משפחתו לביקור בארצות הברית ערב המהפכה. כשמשטר השאה נפל, הם החליטו שלא לחזור למדינה.
היה לכם מורכב לנהל יחד את החברה בשנתיים שבהן התחוללה כאן מלחמה, כולל עם איראן?
"יש את המדינות ישראל ואיראן שיש להן יחסים מורכבים, ויש את האנשים שחיים בהן. בארצות הברית עבדתי עם הרבה מאוד עובדים ממוצא איראני ויש לנו גם משקיעים ממוצא איראני בחברה, ודווקא כשהתחילו ליפול טילים מאיראן הם היו הראשונים שפנו אליי בכל דרך ובכל אמצעי תקשורת. קיבלתי מהם עשרות הודעות וגם אני שאלתי אותם לשלום המשפחות שלהם כי גם בטהרן לא היה כיף בתקופה הזאת. בסופו של דבר, היחסים הם בין אנשים שרוצים לחיות בשלום. האיראנים מאוד מזכירים את הישראלים: יש להם הרבה גאווה ברקע התרבותי שלהם וברור שרובם המכריע לא אוהבים את המשטר".
אז הקמתם חברה ואתם אנשים רציניים ושאפתנים, אבל בוא נהיה מציאותיים: המחשבה שסטארט־אפ ישראלי קטן ינצח את ההגמוניה של אנבידיה ויתחרה בה ראש בראש לא הזויה בעיניך?
"'לנצח' זו מילה גדולה לסטארט־אפ קטן שניצב מול חברות של טריליוני דולרים שפיתחו את תחום השבבים. גם במילה 'להתחרות' אני נזהר כי אנבידיה שולטת היום ב־90% מהשוק, כך שבכל פעילות שאני אעשה בתחום המעבדים אני בהכרח אתחרה בה. עם זאת, אנחנו מזהים תחומים שבהם יש למג'סטיק יתרון של סדרי גודל על פני אנבידיה. אנחנו פותרים בעיה שלאף אחד עוד אין פתרון עבורה היום, בדיוק כמו שהיה כשעבדנו כולנו על השבבים בגוגל ולאחר מכן על המשקפיים במטא. בתחום ה־AI יש היום הזדמנות של פעם במאה שנה: לבנות חברה בתוך שינוי שמשפיע על כל דבר בעולם".
ואתם מכירים היטב דמויות מפתח בתחום.
"בנינו צוות חד־פעמי, שמונה כרגע כמה עשרות עובדים כי היתה לנו גישה לכל המוחות הטובים ביותר בישראל ובסיליקון ואלי. במשך השנים בארצות הברית גייסתי כ־1,500 מהנדסים ומהנדסות, כך שאני מכיר הרבה אנשים בתחום. בתקופה האחרונה גוגל עשתה בשבילנו עבודה נהדרת בפריצת הדרך עם שבבי ה־TPU שלה. זה כבר לא סדק בהגמוניה של אנבידיה, אלא צינור שלם, ואנחנו נרחיב אותו".
5 צפייה בגלריה
שחם בשירותו הצבאי בשייטת. "אני יודע לספור רק עד 13, לא עד 8200"
(צילומים: באדיבות המרואיין)
"חשבנו שיהיה נחמד לראות קצת את העולם"
יש להניח שאם שחם היה קורא לפני 25 שנה את המילים הללו, הוא היה מתקשה לדמיין שהאיש שבמוקד הסיפור עשוי להיות הוא עצמו. בניגוד ליזמים ובכירים רבים בסצנת ההייטק הישראלית, שחם לא היה גיק מחשבים, לא שירת ביחידה טכנולוגית ולמעשה התגלגל לקריירה המרשימה שלו די במקרה. כילד הוא חלם להיות רופא וכשהגיקים תכנתו או שיחקו במשחקי מחשב, הוא התנדב במד"א. גם השירות הצבאי שלו בקומנדו הימי לא קירב אותו לקריירה העתידית שלו. "אני לא יודע לספור עד 8200, אלא רק עד 13", הוא אומר על עצמו.
לאחר שהשתחרר מצה"ל שחם היה קרוב להירשם ללימודי רפואה, אבל ברגע האחרון התחרט. שבע שנות לימוד נראו לו כמו יותר מדי זמן והוא החליט לשנות כיוון וללמוד הנדסת חשמל ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. לא היה לו מושג שבכך, בלי תכנון מפורט לעתיד, הוא עלה על מסלול של 12 שנה שהסתיים בדוקטורט באוניברסיטת סטנפורד.
תתאר לי את הסטייט אוף מיינד שהגעת איתו ללימודים.
"הייתי כל כך רחוק מהעולם הזה שבאחד השיעורים הראשונים בתואר ניגשתי לפרופסור ואמרתי לו 'אני לא זוכר בכלל מה זה נגזרת, על מה אתה מדבר?!' ברמה הזאת. במשך התואר עבדתי בתור מדריך צלילה, ורק לקראת סוף התואר הראשון התחלתי לעבוד ביבמ וגם לחשוב על יזמות. אבל הרגשתי שאני לא יודע מספיק כדי להמציא משהו חדש. באותה תקופה התחתנתי ואשתי ואני חשבנו שיהיה נחמד לראות קצת את העולם ולעשות תואר שני בחו"ל".
סטנפורד היא אחת האוניברסיטאות הנחשבות בעולם בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה. זה קצת מעבר ל"יהיה נחמד לראות עולם".
"זה כמעט מביך להגיד את זה, אבל הגשתי מסמכים רק לאוניברסיטאות שהכרתי את השמות שלהן מסרטים וסדרות. אשתי רצתה שנגור במקום שיש בו מזג אוויר נעים, אז האוניברסיטה היחידה שפניתי אליה בחוף המזרחי היתה MIT שבבוסטון, כי בכל זאת מדובר במוסד הכי מפורסם. בסופו של דבר התקבלתי רק לסטנפורד אבל החלק המביך בסיפור לא מסתיים כאן. בתהליך ההרשמה התייעצתי עם אחד הפרופסורים שלי לתואר ראשון והוא אמר לי 'אם תירשם רק לתואר שני אין לך סיכוי לקבל מלגה, איך תשלם על הלימודים? אתה חייב להירשם לדוקטורט בשלב הראשון ואחר כך כבר תחליט מה לעשות'".
הזוג הצעיר הגיע לארצות הברית, ושחם, שאכן לא קיבל מלגה, נאלץ למצוא עבודה שתפרנס אותו במהלך הלימודים. באופן מקרי הוא מצא תפקיד דומה מאוד לזה שעשה כשעבד ביבמ כסטודנט בישראל, והפך לעוזר מחקר במעבדה בסטנפורד שעבדה על פרויקט בתחום השבבים.
"מי שקיבל אותי לעבודה היה פרופסור מארק הורוביץ, ראש הפקולטה והאחראי לכל תחום דחיסת שבבי הסיליקון בסטנפורד", מתאר שחם את אחד המדענים המפורסמים בעולם בתחום, ומי שהקים את חברת טכנולוגיית השבבים Rambus, שנסחרת בוול סטריט לפי שווי של 10 מיליארד דולר. "אחרי רבעון ניגשתי אליו ואמרתי 'שמע, הפרויקט עוד לא הסתיים, אני צריך לחפש עבודה חדשה או שאתה רוצה אותי לעוד רבעון?" הוא אמר 'תישאר עוד רבעון'. לאחר עוד רבעון באתי אליו ואמרתי לו 'לא הסתיים, אתה רוצה?' וכך לאט לאט הדוקטורנטים הראשונים שעזרתי להם סיימו את התארים שלהם ואני ירשתי את הפרויקט. לא תכננתי להמשיך לדוקטורט, אבל גם זה קרה במקרה. בגלל הורוביץ".
מילא תואר ראשון, אבל איך מתגלגלים במקרה לדוקטורט?
"בסטנפורד יש מבחן קבלה למעבר לדוקטורט, שניגשים אליו 250 סטודנטים בכל שנה ומתוכם מתקבלים 80 שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר. המבחן הוא סדרה של ראיונות שעושים ביום אחד אצל עשרה פרופסורים שקשורים לתחום שלך. כל אחד מעמיד אותך מול הלוח ושואל שאלות מקצועיות. ידעתי שאני לא רוצה לעשות דוקטורט ולכן בכלל לא התכוננתי למבחן הזה, אבל מצד שני הייתי חייב לגשת למבחן כדי שלא יידעו שאני לא מתכוון להישאר לדוקטורט. התוכנית עבדה לי יופי כי יצאתי מקום 82, מה שאומר שלא התקבלתי. אלא שאז הורוביץ אמר 'אני יודע בדיוק כמה למדת ואני לא רוצה שתבזבז את הזמן לגשת למבחן הזה שוב בשנה הבאה. הגשתי ערעור עבורך והתקבלת'".
על הואנג: "אנחנו מזהים תחומים שבהם יש למג'סטיק יתרון של סדרי גודל על פני אנבידיה. אנחנו פותרים בעיה שלאף אחד עוד אין פתרון עבורה היום, בדיוק כמו שהיה כשעבדנו כולנו על השבבים בגוגל ולאחר מכן על המשקפיים במטא"
"במעבדה בסטנפורד הייתי במקום הנכון בזמן הנכון"
לפני שני עשורים, הרבה לפני שמישהו חזה את צורכי המחשוב האדירים שתדרוש מהפכת ה־AI שאז לא היתה אפילו בחיתוליה, רק מהנדסים מעטים הבינו שלא יהיה ניתן להמשיך למזער עוד ועוד את שבבי הסיליקון כפי שגורדון מור, אחד משני המייסדים של אינטל, היה בטוח שאפשר לעשות לנצח. קבוצת המחקר של שחם בסטנפורד, שבה היו דמויות מפתח בתעשייה כגון ביל דאלה שהפך למדען הראשי של אנבידיה וקונל אולוקוטון שהקים את חברת שבבי ה־AI SambaNova, היתה אחת הראשונות בעולם לערער על הדוקטרינה שידועה בשם "חוק מור". הטיעון שלה היה פשוט: דחיסת כמויות גדולות יותר של מידע על שבבים קטנים מדי תביא להתחממות או אפילו להתלקחות המעבד.
למעשה היית ממש במקום שבו התחילו לתכנן מעבדים לעידן ה־AI.
"זה מסוג הסיפורים של להיות במקום הנכון בזמן הנכון. ב־2010 התחלתי לעבוד על סטארט־אפ שהקמתי ואילו הפריצה של AI בעולם האקדמי התחילה ב־2013. התחלנו לבנות מעבדים לאפליקציות ספציפיות (הכיוון שאליו הולכת היום גוגל במעבדי ה־AI שלה — ס"ש) וגם לכתוב מאמרים בנושא. בכך גם עוסק הדוקטורט שלי. ב־2011, גוגל, שבדיוק הקימה את קבוצת הסיליקון הראשונה שלה תחת חטיבת אנדרואיד, שהוקמה בעצמה מתוך הבנה שצריך שבב סיליקון ייעודי למובייל, הפכה ללקוח הראשון שלי וכעבור שנה וחצי היא קנתה את החברה שלי".
למה חשבת שצריך כזה כוח מחשוב בטלפונים ניידים?
"כשנכנסתי לגוגל אמרתי לאנשים שם 'ראיית מחשב ובינה מלאכותית הולכות להיות הדבר הבא בסמארטפונים'".
ולקחו אותך ברצינות אף שבזמנו זה נשמע די מופרך.
"נכון, אבל בגוגל של אותה תקופה אמרו על כל רעיון מטורף: 'וואו, איזה מגניב, בואו נראה מה אפשר לעשות עם זה. קח כמה אנשים ותוכיח שיש לזה היתכנות'. כך בנינו את המעבד הראשון בעולם שהושק לאחר מכן על טלפונים".
וכך בא לעולם מעבד TPU של גוגל שיודע להאיץ יישומים מסוימים?
"העבודה על TPU שהוא מעבד ייעודי לשימושי AI ומנסה להתחרות היום במעבד של אנבידיה, היתה בקבוצה אחרת, אבל עזרתי להקים אותה ב־2013 ועבדתי צמוד עם אלו שהובילו את הארכיטקטורה שלו. הם בנו מעבד שמותאם לדאטה סנטרים ואנחנו בנינו מעבד שמתאים לטלפונים. ב־2018, בהפרש של כמה שבועות, פייסבוק פנתה אליי ואל ראבי שניהל אז את החטיבה בגוגל, ושנינו עברנו אליה להקים בה את קבוצת הסיליקון".
5 צפייה בגלריה
חוות שרתים של אנבידיה בלונדון. "ה־ AI כבר משנה כל תחום בחיים שלנו וימשיך לגדול בצורה מטורפת. האם כל החברות יישארו בגודל הזה? מן הסתם לא"
(צילום: Jason Alden/Bloomberg)
"בשוק של טריליונים בשנה, למשקיעים עדיין שווה להשקיע"
כיום, המשימה שהציבו לעצמם שלושת השכירים לשעבר היא לפתח שבבים ייעודיים לשימושי AI, בניגוד לשבבים שבהם עדיין משתמשת אנבידיה. החברה שהקים ג'נסון הואנג, ששווה כיום 5 טריליון דולר, החלה את דרכה כספקית מעבדים גרפיים למחשבים של גיימריים. סביב 2019, כשאנבידיה רכשה את מלאנוקס הישראלית, הואנג הבין שהחומרה שטובה לגיימרים יכולה להתאים גם לעיבוד כמויות הדאטה האדירה שנדרשת ביישומיי AI. אבל ככל שהאנושות צורכת יותר בינה מלאכותית, וככל שהבינה יודעת להפיק מעצמה יותר מאי פעם בעבר, חוות השרתים שעמוסות בשבבי אנבידיה זוללות אנרגיה בכמויות חסרות תקדים - וחשבונות החשמל גדלים בהתאם. על רקע זה מחלחלת בתעשייה ההבנה שיש צורך בפיתוח שבבים ייעודיים ליישומי AI שיתאפיינו בצריכת אנרגיה נמוכה, ושצריך גם לשנות את האופן שבו חוות השרתים מווסתות את העומס עליהן. לאחרונה גוגל הוכיחה ששבבי TPU שלה אכן נותנים פייט לאלה של אנבידיה. שחם, ראבי וריינדרס מעוניינים לטלטל את ספינת אנבידיה מן הצד השני: הם מתכננים שרתים יעילים במיוחד, שיוזילו את צורכי האנרגיה ואת עלויות השימוש בהם. המוצר עדיין נמצא בפיתוח, אך שחם אומר שלמג'סטיק יש כבר כמה לקוחות שמשתתפים בתהליך התכנון.
מדוע כדאי לחוות שרתים לעבוד איתכם ולא עם אנבידיה הענקית?
"השרת שלנו יכול להיות יעיל פי 10 ואפילו פי 50 לעומת הפתרונות הקיימים בשוק ולשמש ספק שירותי ענן מצד אחד, ולתת שירותי עיבוד מהיר ומדויק ללקוחות כמו חברות פיננסים או פארמה מצד שני. הוא יכול להחליף שרת AI של אנבידיה או להצטרף ולפעול לצדו כדי לפתור בעיות ספציפיות שאנבידיה פחות טובה בהן. אני לא אגיד ללקוח לזרוק את מה שיש לו, אבל כולם מבינים שכמות הדאטה סנטרים תהיה כבר בעתיד הקרוב כפולה מגודלה היום, ואני רוצה להיכנס לכל הדאטה סנטרים החדשים שנבנים. שוק המחשוב ל־AI צפוי להגיע למאות מיליארדי דולרים בשנה ואפילו לטריליונים. זה שוק ענק ללא פתרון יעיל".
שחם צודק, אבל מג'סטיק אינה היחידה שמנסה להמציא מחדש את עולם המעבדים ל־AI ולנגוס ולו מעט מהנתח של אנבידיה. בישראל פועלים כמה סטארט־אפים של אביגדור וילנץ, שנחשב אחד המומחים העולמיים בתחום, והם מגייסים הון בקצב מהיר, כמו גם החד־קרן נקסט סיליקון.
לא מעט סטארט־אפים של מייסדים חזקים מאוד עובדים על כיוונים דומים לשלכם, זה לא מלחיץ?
"בארץ בהחלט יש תחרות, אבל תחרות היא דבר טוב וצריך להודות שהיא לא באמת ביני לבין אביגדור וילנץ אלא בין כולנו לבין הגורילות של השוק. אם כבר, עדיף לנו לשתף פעולה ולעבוד כתף אל כתף בדרך להצלחה. בכל מקרה, אני שמח לראות שאני לא על אי בודד ויש עוד משוגעים סביבי".
אתה לא חושש שאנחנו נמצאים בתוך בועה אדירה שיכולה להתפוצץ לכולנו בפרצוף? אפילו אתם מייצגים את הבועה הזאת עם גיוס של 100 מיליון דולר לקבוצה של כמה עשרות עובדים שעוד אין לה מוצר.
"אנחנו דווקא לא מיהרנו לגייס הון. בהתחלה כל אחד מהמייסדים שם צ'ק אישי כדי שיהיה לנו תקציב ועבדנו בשקט על התוכנית העסקית והטכנולוגית. אבל משקיעים רבים שמעו שעזבנו את מטא כדי לעבוד על פרויקט חדש ולא הפסקנו לקבל פניות. גם היום, אחרי שני הגיוסים, אנחנו לא מפסיקים לקבל פניות ממשקיעים ברמה יומיומית".
ובכל זאת, בינתיים אתם מוכרים רק חלום.
"אנחנו עובדים על המוצר, אבל זה ייקח עוד זמן. אנחנו עמוק בתהליכי התכנון ונצא לייצור בקרוב. בנייה של דאטה סנטר לוקחת שנה־שנתיים. חברות בתחום משקיעות בכך מיליארדים רבים ולכן רוצות לקבל גישה לפתרונות הכי יעילים. אני לא מוכר להן עוד שרת כמו של אנבידיה, אבל ב־20% פחות במחיר, זה לא מעניין. אני מוכר להן שרת שעליו הן יוכלו לשרת פי 10 יותר לקוחות על אותה תשתית. זה הגיים צ'יינג'ר. הבעיה אקוטית כי יש כבר מדינות באירופה שלא מרשות להקים חוות שרתים בשטחן מכיוון שאי אפשר לספק להן חשמל".
ברור שאתה בשיא הפוזיציה, אבל תגיד בכנות: יש בועה ב־AI?
"ה־AI כבר משנה כל תחום בחיים שלנו ותמשיך לגדול בצורה מטורפת. האם כל החברות יישארו בגודל הזה? מן הסתם לא. חלק ייכשלו. חלק מהגידול בבניית דאטה סנטרים הוא 'חוסר יעילות בריא' וחלק נובע מהפחד של מקבלי החלטות לפספס. אבל כשמסתכלים על שוק של מאות מיליארדים או טריליונים בשנה, למשקיעים עדיין שווה להשקיע".
רוב הקוראים יאמרו שברור שבסופו של דבר תימכרו לאנבידיה או למתחרות שלה.
"אחד העובדים שאל אותי פעם: 'האם המוצר זה באמת המוצר או שהמוצר זה החברה?' והתשובה שלי היתה פשוטה: אנחנו בונים מוצר ועל בסיסו החברה תהיה רווחית, תוכל לגדול, לבנות מוצרים נוספים ולהתרחב. זו פונקציית המטרה שלי. אנחנו חיים בעולם שבו כל תחומי החיים בו משתנים — מאמנות ועד רפואה. וזה קורה פעם במאה שנה".
