במשך עשרות שנים התחרו מדינות המזרח התיכון על השליטה בנמלים, בצינורות נפט ובנתיבי הסחר המחברים בין אסיה לאירופה. כעת מתפתחת באזור תחרות על נכס אסטרטגי נוסף: תשתיות האינטרנט העולמי.
ערב הסעודית משקיעה מאות מיליוני דולרים בהפיכת סוריה לצומת תקשורת בינלאומי, יזמים מהאמירויות מקדמים נתיב חלופי דרך עיראק, וגוגל מפתחת מסדרון תקשורת שעובר דרך ישראל. מאחורי הפרויקטים מסתתר מאבק על הכנסות, השקעות, מרכזי נתונים והשפעה גיאופוליטית שעשוי לקבוע את מקומה של ישראל בכלכלה הדיגיטלית של המזרח התיכון.
שני סבבי הלחימה האחרונים עם איראן העניקה למאבק הזה משמעות חדשה. בחודש מרץ נפגעו מתקני ענן של אמזון באמירויות ובבחריין בתקיפות כטב"מים. הפגיעות גרמו לשיבושים בשירותים דיגיטליים ובספטמבר הודיעה Amazon Web Services כי אין ביכולתה לשחזר מידע שהיה מאוחסן באופן בלעדי בתשתיות מסוימות שנפגעו. לפתע התברר שגם המידע המאוחסן בענן תלוי במבנים, באספקת חשמל, במערכות קירור ובקווי תקשורת החשופים לפגיעה פיזית.
האירוע המחיש למדינות המפרץ את המחיר האפשרי של תלות בתשתיות שמרוכזות באזור המאופיין בחוסר יציבות ביטחונית. עבור ממשלות המבקשות למשוך השקעות של מיליארדי דולרים ב־AI ובענן מדובר באתגר כלכלי מהמעלה הראשונה.
מאחורי כל פעולה דיגיטלית מסתתרת רשת פיזית של כבלים, סיבים אופטיים, מרכזי נתונים ומתקני תקשורת. לפי איגוד התקשורת הבינלאומי של האו"ם (ITU), יותר מ־99% מתעבורת המידע הבינלאומית עוברת בכבלים תת־ימיים. לוויינים מספקים פתרונות חשובים אך הקיבולת העצומה והעלויות הנמוכות יחסית של הסיבים האופטיים מעניקות להם יתרון מכריע בהעברת כמויות מידע גדולות.
אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם נמצא במצרים. חלק ניכר מתעבורת הנתונים בין אסיה לאירופה עובר בכבלים שחוצים את הים האדום, מגיעים לחופי מצרים וממשיכים דרך שטחה אל הים התיכון. מחקר שפרסם המרכז האמריקאי למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) בנובמבר 2025 העריך כי הנתיב המצרי משמש להעברת יותר מ־90% מהתקשורת בין אירופה לאסיה וכ־17% מתעבורת האינטרנט העולמית.
המיקום הגיאוגרפי האסטרטגי שלה הפך את מצרים לשחקנית מרכזית בכלכלה הדיגיטלית. חברת Telecom Egypt מספקת שירותי מעבר, חיבור ונחיתה לכבלים בינלאומיים והמדינה נהנית מהביקוש הגובר להעברת מידע בין היבשות.
מעמדה של מצרים כצומת תקשורת עולמי מתורגם גם להכנסות. לפי מצגת המשקיעים של Telecom Egypt, פעילות הכבלים והרשתות הבינלאומיות הניבה לחברה הכנסות של כ־312 מיליון דולר ב־2024, מהן 89 מיליון דולר ממכירת קיבולת תקשורת ו־43 מיליון דולר משירותי תפעול ותחזוקה. יתר ההכנסות הגיעו מהקמת כבלים, משירותים ללקוחות בינלאומיים וממרכזי נתונים.
אולם הריכוז הגיאוגרפי יוצר גם סיכון. פגיעה בכמה כבלים סמוכים עלולה לשבש תעבורת מידע בהיקף גדול. בפברואר 2024 נפגעו כבלים בים האדום בעקבות טביעת הספינה Rubymar, שנפגעה מטיל חות'י. בספטמבר 2025 נפגעו כבלים נוספים באזור והאירוע השפיע גם על שירותי ענן בינלאומיים. המלחמה המחישה שחברות תקשורת ומפעילי מרכזי נתונים זקוקים לנתיבים חלופיים, ומדינות המפרץ זיהו הזדמנות כלכלית: מי שיצליח לספק מעבר מהיר, יציב ובטוח בין אסיה לאירופה יוכל לגבות תשלום עבור שירותי התקשורת ולמשוך פעילות טכנולוגית נוספת.
במלחמה עם איראן במארס נפגעו מתקני ענן של אמזון באמירויות ובבחריין בתקיפות כטב"מים. הפגיעות גרמו לשיבושים ובספטמבר הודיעה אמזון שאין ביכולתה לשחזר מידע שהיה מאוחסן באופן בלעדי בתשתיות שנפגעו. לפתע התברר שגם המידע המאוחסן בענן תלוי במבנים

(מקור: דיווחי החברות)
הסעודים מהמרים על סוריה
בפברואר השנה הודיעה קבוצת התקשורת הסעודית STC על זכייתה בפרויקט SilkLink בסוריה, שהיקפו כ־800 מיליון דולר. לפי הדיווח הרשמי שהגישה החברה לבורסה המקומית, הפרויקט יבוצע בשותפות עם הקרן הריבונית הסורית. השותף הסעודי יחזיק ב־75% מהשותפות והקרן הסורית ב־25%.
התוכנית כוללת פריסה של יותר מ־4,500 קילומטרים של סיבים אופטיים, הקמת מרכזי נתונים ופיתוח תחנות נחיתה לכבלי תקשורת בינלאומיים בחופי סוריה. היא מיועדת לשקם את תשתיות התקשורת במדינה ולהפוך אותה לחוליה בנתיב להעברת מידע בין אסיה לאירופה דרך חיבורי יבשה למדינות השכנות ולים התיכון.
העדכון המשמעותי האחרון הגיע מוקדם יותר החודש. בריאיון ל־CNBC בערבית אמר שר התקשורת הסורי, עבד א־סלאם הייכל, כי הושלמו סקרי המיקום של הפרויקט וכי עבודות החפירה צפויות להתחיל בקרוב. לדבריו, לפחות חלק מהנתונים יתחילו לזרום דרך הסיבים כ־18 חודשים לאחר תחילת הביצוע. השר נקב בהתחייבות השקעה של כמיליארד דולר, סכום גבוה מזה שפורסם בהודעת STC. במקביל, הייכל חשף נתון הממחיש את עומק ההזדמנות הכלכלית בסוריה, שכן רק כרבע מאנטנות התקשורת הסלולרית במדינה מחוברות כיום לרשתות סיבים אופטיים. להערכתו, שיקום ענף התקשורת כולו יחייבו השקעות של כ־5 מיליארד דולר.
מבחינת דמשק, הפרויקט מציע הרבה יותר משיפור באיכות האינטרנט. הוא עשוי להביא הכנסות משירותי מעבר בינלאומיים, השקעות במרכזי נתונים, מקומות עבודה ותשתית לפיתוח שירותים פיננסיים ומסחר דיגיטלי. ממשלת סוריה אף מקדמת הסכמים להנחת שני כבלים ימיים חדשים, שאחד מהם צפוי לחבר את נמל טרטוס לפורטוגל עד 2028.
מהצד של ריאד, השקעה כזאת עשויה להניב השפעה כלכלית ופוליטית ארוכת טווח. ערב הסעודית תוכל להפוך לשותפה מרכזית בשיקום תשתית אסטרטגית בסוריה ולהרחיב את פעילות STC מעבר לשוק המקומי. מעבר מידע בינלאומי הוא עסק שעשוי לייצר הכנסות למשך עשרות שנים לאחר השלמת התשתיות.
אלא שסוריה היא גם אחת מנקודות התורפה של התוכנית. מלחמת האזרחים החריבה חלקים נרחבים מתשתיותיה והמצב הביטחוני והפוליטי עדיין מציב סיכונים משמעותיים. ניסיון קודם להעביר תקשורת בין המפרץ לאירופה דרך סוריה הסתיים בכישלון, כשמלחמת האזרחים השביתה את רשת JADI שחיברה בעבר בין ג'דה, עמאן, דמשק ואיסטנבול.
ההצלחה הסעודית תלויה אפוא ביכולתה של סוריה להבטיח רציפות תפעולית, יציבות רגולטורית ואמון של חברות תקשורת בינלאומיות.
המעבר בסוריה הוא אחד מנקודות התורפה של התוכנית של ריאד כיוון שמלחמת האזרחים החריבה חלקים נרחבים מתשתיותיה והמצב הביטחוני והפוליטי עדיין מציב סיכונים משמעותיים. רק אם ריאד תצליח להבטיח רציפות תפעולית, יציבות רגולטורית ואמון של חברות תקשורת בינלאומיות המיזם יעלה יפה
האמירתים עוקפים דרך עיראק
אלא ששכנותיה של ערב הסעודית לא מתכוונות להניח לה לגרוף את הפירות האלה ללא מאבק. ימים אחדים לאחר ההכרזה על SilkLink נחשפה תוכנית אחרת, WorldLink שמה, שתחבר את האמירויות לטורקיה דרך עיראק בהשקעה של כ־700 מיליון דולר.
הפרויקט מקודם בידי קונסורציום פרטי, הכולל את Tech 964 העיראקית, את DIL Technologies הפועלת בכורדיסטן העיראקית ואת Breeze Investments מהאמירויות.
לפי המתווה שפורסם בפברואר, התוכנית כוללת הנחת כבל תת־ימי מהאמירויות לחצי האי אל־פאו שבדרום עיראק ומשם להמשיך את הנתיב ברשת סיבים אופטיים יבשתית צפונה, עד גבול טורקיה. החיבור לאירופה אמור להתבצע דרך התשתיות הטורקיות. על פי היזמים, הם מתכוונים לפרוס את המערכת בשלבים במשך חמש שנים. קהל היעד שלה כולל חברות תקשורת בינלאומיות, מפעילי מרכזי נתונים וחברות שזקוקות להעברת כמויות עצומות של מידע, בעיקר בתחום הבינה המלאכותית.
לפרויקט המתחרה בפרויקט שמקדמת ערב הסעודית יש יתרון גיאוגרפי ברור, שכן עיראק מחברת בין המפרץ לטורקיה, שממנה קיימת תשתית תקשורת מפותחת לאירופה. עם זאת, בעוד SilkLink כבר מתגלגל, WorldLink עדיין נמצא בשלב התכנון והפיתוח. כמו כן, גם הנתיב העיראקי חשוף לסיכונים ביטחוניים, פוליטיים ורגולטוריים והקטע הימי המתוכנן נמצא במפרץ הפרסי ולכן חלקו עדיין מושפע מהמציאות הביטחונית באזור.
כדי לסבך את התמונה אף יותר, הודיעה לאחרונה קטאר, באמצעות חברת התקשורת שלה Ooredoo, על שאיפתה לחבר בין מדינות המפרץ ולהרחיב את הקישוריות היבשתית דרך עיראק וטורקיה באמצעות פרויקט שייקרא Fibre in Gulf. בשבוע שעבר הודיעה Ooredoo על כך שקיבלה אישור מהרשויות בעיראק להקים רשת סיבים אופטיים שתחצה את המדינה ותגיע גם היא לגבול טורקיה — צעד נוסף בקידום המסדרון המתוכנן בין המפרץ לאירופה.
כל הפרויקטים הללו מצביעים על תחרות אזורית רחבה. מדינות המפרץ מבקשות להחזיק בכמה אפשרויות להעברת מידע ומנסות להפוך כל נתיב למקור הכנסות והשפעה.
קצין בכיר בצה"ל לשעבר שביקש להישאר בעילום שם בשל רגישות עיסוקיו במדינות המפרץ, מסביר את ריבוי נתיבי זרימת המידע גם בלקחי המלחמה עם איראן. לדבריו, מדינות המפרץ מבקשות ליצור כמה נתיבים חלופיים ולא להסתמך רק על המעבר דרך מצרים שכבר הוכיח את עצמו. להערכתו, ההשקעה בחלופות משקפת גם רצון להבטיח רציפות תקשורת בעת משבר.
ישראל מחמיצה את הרכבת
כאן נכנסת ישראל לתמונה. הקצין הבכיר שעמו שוחחנו מדגיש שישראל יכולה להשתלב בדהרה לסלילת אוטוסטרדות הנתונים הללו כנתיב תקשורת בין אסיה לאירופה, ובמקביל להיות שותפה לפיתוח מגזר המידע ושירותי הענן במדינות המפרץ. לדבריו, השתלבות בו עשויה להניב לישראל הזדמנויות כלכליות ולהרחיב את השפעתה האזורית. עם זאת, הוא מדגיש שמימושם תלוי במידה רבה באקלים הגיאופוליטי.
גוגל, בשיתוף חברות תקשורת בינלאומיות, מקדמת את פרויקט Blue-Raman, שנועד ליצור נתיב תקשורת בין אירופה להודו דרך ישראל, ירדן וערב הסעודית. התוכנית מורכבת משתי מערכות מרכזיות. Blue מחברת את אירופה לישראל דרך הים התיכון. Raman אמורה להמשיך את הקישוריות מאזור ישראל וירדן דרך חצי האי ערב לעבר הודו. רשת סיבים אופטיים יבשתית בישראל, שבה מעורבת בזק, נועדה לחבר בין החלקים ולאפשר מעבר מידע בין הים התיכון לאזור ים סוף. מדובר בפרויקט רחב היקף. לפי מסמכי בנק ההשקעות האירופי, אורכה המתוכנן של מערכת Blue-Raman יהיה כ־12,700 ק"מ. בדצמבר 2025 נחתם מימון אירופי בהיקף של 23 מיליון אירו עבור חלקים מהפרויקט שמקדמת החברה האיטלקית Sparkle.
החיבור המערבי בין אירופה לישראל והתשתית היבשתית הישראלית התקדמו משמעותית והושלמו בחלקם, ואילו הרכיב של המערכת שעובר דרך ים סוף נתקל בעיכובים משום שהסיכונים הביטחוניים באזור באב אל־מנדב הגדילו את עלויות הביטוח ואת מורכבות הנחת הכבלים.
מבחינת ישראל, המשמעות הכלכלית חורגת מהכנסות אפשריות ממעבר נתונים שכן שילובה בנתיב בינלאומי עשוי לחזק את מעמדה כמרכז תקשורת אזורי ולסייע בפיתוח שירותי ענן, חוות שרתים, שירותים פיננסיים ותשתיות המשרתות חברות בינלאומיות.
אלא שההתפתחויות האחרונות מצביעות על סיכון גיאופוליטי גובר. ב־2022 הכריזו קבוצת STC הסעודית וחברות מיוון ומקפריסין על יוזמה נפרדת ששמה East-to-Med Corridor, שנועדה לחבר בין אסיה לאירופה. לפי דיווחים, התכנון כלל אפשרות למעבר דרך ישראל, בתקופה שבה נורמליזציה ישראלית־סעודית נראתה אפשרית.
7 באוקטובר והמלחמה שניהלה ישראל בעזה שינו את התמונה. ערב הסעודית הקשיחה את עמדתה ביחס לנורמליזציה עם ישראל וכעת היא כאמור מקדמת השקעה משמעותית בתשתיות תקשורת דרך סוריה. מחקר שפרסם ב־27 באוקטובר 2026 מכון המחקר הגרמני SWP קובע כי ערב הסעודית בוחנת חיבורים אזוריים העוקפים את ישראל לנוכח הקיפאון בתהליך הנורמליזציה. לשם דוגמה, המחקר מציין את הנטייה של ריאד להרחבת קשרי התשתית דרך סוריה ונמלי הים התיכון שלה.
להערכתו של הקצין הבכיר לשעבר, למדינות המפרץ יש חלופות הן לנתיבי הכבלים והן לידע הדרוש לפיתוח תחומי המידע והענן. אי־השתלבות ישראלית בפרויקטים האזוריים עלולה לדבריו להביא לאובדן הזדמנויות כלכליות משמעותיות. במישור הביטחון הלאומי הוא מזהיר גם מפני צמצום היתרון האיכותי של ישראל אם יכולות מתקדמות יתפתחו במפרץ ללא מעורבות ישראלית וללא יכולתה להשפיע על אופן פיתוחן.
מכאן עולה השאלה המרכזית עבור ישראל: האם יתרונותיה הטכנולוגיים והתשתיתיים יספיקו כדי לשמור על מקומה במפת התקשורת החדשה כשמדינות המפרץ משקיעות סכומי עתק בחלופות גיאוגרפיות?
ה־AI משנה את הכללים
בינתיים עושה רושם שמצרים מבינה היטב שהתחרות על תעבורת הנתונים מתעצמת. בספטמבר 2026 הכריזה Telecom Egypt על הסכם להקמת כבל תת־ימי באורך כ־200 קילומטרים בין שארם א־שייח לטאבה, כחלק מהרחבת תשתיות התקשורת בים סוף ובחצי האי סיני. המהלך נועד לחזק את אמינות המערכת המצרית, להוסיף אפשרויות חיבור ולהגן על מעמדה של המדינה כצומת מרכזי בתקשורת בין היבשות. אבל הכסף הגדול נמצא במה שיקרה לאחר שהמידע יגיע ליעדו.
האמירויות וערב הסעודית מבקשות להפוך למרכזים עולמיים של מחשוב ענן ובינה מלאכותית. במאי 2025 הוכרז באבו דאבי על Stargate UAE — מיזם שכולל מרכז AI בהספק מתוכנן של ג'יגוואט אחד, כחלק מקמפוס רחב יותר המתוכנן להגיע להספק של חמישה ג'יגוואט. במיזם משתתפות גם OpenAI, אורקל, אנבידיה, סופטבנק וסיסקו.
בערב הסעודית מקדמת חברת Humain, שבבעלות קרן ההשקעות הציבורית, השקעות דומות. באוגוסט 2026 הודיעו AMD, סיסקו ו־Humain, כי תשתית מחשוב מבוססת שבבי AMD כבר החלה לספק שירותים מסחריים בממלכה. השותפים מתכננים להרחיב בהדרגה את ההספק למאות מגוואט.
ההשקעות הללו יוצרות ביקוש לחיבורי תקשורת מהירים, אמינים ובעלי קיבולת גבוהה. מרכזי נתונים יכולים לפעול במרחק אלפי קילומטרים מלקוחותיהם אך איכות השירות תלויה בקישוריות בינלאומית, בזמני תגובה וביכולת להמשיך לפעול בזמן תקלה. במילים אחרות: ככל שתעשיית הבינה המלאכותית צומחת, כך גדל הערך של מדינה המסוגלת לשלב תשתיות מחשוב, תקשורת בינלאומית ואספקת אנרגיה. המצרים רוצים להיות באירוע.
מחיר ההשתלבות: הסדר מדיני
משום שבעתיד הקרוב צפויים לפעול במזרח התיכון כמה נתיבי תקשורת מתחרים ומשלימים, חברות בינלאומיות יעדיפו ככל האפשר גישה לכמה נתיבים כדי לצמצם את הסיכון להשבתת שירותים. המדינה שתציע את התנאים הטובים ביותר תיהנה מיתרון: עלויות תחרותיות, רגולציה ברורה, אמינות תפעולית, חיבור למרכזי נתונים והסכמים שיאפשרו מעבר מידע בין מדינות. היכולת להניח כבל היא תנאי בסיסי אך היכולת למשוך לקוחות שישתמשו בו למשך שנים היא שתקבע את הצלחת ההשקעה.
לישראל יש יתרונות בתחום הטכנולוגיה, בתשתיות תקשורת קיימות ובקשריה עם חברות בינלאומיות. מנגד, היקפי ההשקעה של מדינות המפרץ והיכולת שלהן לקדם שותפויות אזוריות מציבים תחרות משמעותית. ככל שייווצרו נתיבים אמינים דרך סוריה ועיראק, כך תעמוד לרשות חברות התקשורת אפשרות נוספת לעקוף את ישראל.
כבר עתה ברור ששיפור היחסים בין ישראל לערב הסעודית יכול להרחיב את אפשרויות שיתוף הפעולה הדיגיטלי ולהקל על ישראל להשתלב ברשתות אזוריות. המשך הקיפאון עלול לצמצם הזדמנויות, גם אם פרויקטים מסוימים יוכלו להתקדם באמצעות שותפים עסקיים ומדינות מתווכות.
מתוך המציאות המורכבת הזו גוזר הקצין לשעבר המלצה מדינית. לדבריו, בדומה למסדרונות התחבורה והאנרגיה, ישראל צריכה לשנות את מדיניותה כלפי האזור, לקדם שיתופי פעולה והסכמים ולצמצם את מספר הגורמים הפועלים נגדה. כיצד? ובכן, הכל תלוי בקידום תהליך מדיני שיביא בעתיד להיפרדות מהפלסטינים. להערכתו, התמורות האזוריות והכלכליות יכולות להתממש בטווח קרוב יחסית בעוד המהלכים הנוגעים לסוגיה הפלסטינית יימשכו זמן רב יותר.
אם ישראל תשכיל לפעול בכיוון, התוצאה תהיה משמעותית הרבה מעבר לענף התקשורת, שכן מדינות שיצליחו לבסס את עצמן כצמתים דיגיטליים עשויות למשוך השקעות בטכנולוגיה, להגדיל הכנסות משירותים ולחזק את מעמדן בזירה הבינלאומית.














