סגור
19.11.2026
עלות תועלת

מס טיסות יוצאות כמשל

הזעם הציבורי על ההצעה למסות טיסות יוצאות הוא עניין עקרוני: במקום לחפש עוד דרכים לחלוב את הציבור העובד, המדינה חייבת להכניס את כולם למעגל התעסוקה
עומס בנתב"ג, אוגוסט. כלכלנית רשות המסים צייצה כי "הגיוני למסות אזור שכמעט אינו ממוסה" וגרמה לגל של תגובות בנוסח "חשבת אולי למסות את אור השמש?"
עומס בנתב"ג, אוגוסט. כלכלנית רשות המסים צייצה כי "הגיוני למסות אזור שכמעט אינו ממוסה" וגרמה לגל של תגובות כגון "חשבת אולי למסות את אור השמש?"(צילום: ניר שטיאסני)



1לעתים נדירות קורה, אם בכלל, שציוץ של עובדת בכירה ברשות המסים הופך למם. אבל הנה, אחרי כל הנסים והנפלאות שידענו בארבע השנים האחרונות, גם את הפסגה הזו כבשנו. זה התחיל בידיעה שפורסמה ב"כלכליסט" על כך שרשות המסים מתכננת להטיל מס חדש על טיסות יוצאות. איש התקשורת חיים לוינסון צייץ שהיא אווילית, מגוחכת, ושאילו היה מיסוי של 100 אלף שקל על ניירות עמדה מזובלים, ההצעה הזו לא היתה נכתבת מלכתחילה.
את נייר העמדה שמאחורי ההצעה פרסמו באוקטובר ד"ר אורי גרופל מאגף מחקר ומדיניות בחטיבה הכלכלית ברשות המסים והמנהלת שלו, נילי בן טובים, כלכלנית ותיקה במגזר הציבורי. בן טובים הגיבה ללוינסון ב־X באיפוק, אפילו בנימוס. היא בירכה אותו על כך שקרא את המסמך המלא ונימקה בקצרה את ההיגיון שמאחורי הצעת המיסוי: "על טיסות יש מעט מסים — אין מע"מ ואין בלו על הדלק. אז הגיוני למסות אזור שכמעט אינו ממוסה". כתבה, ולא ידעה שלחצה על הכפתור שמפעיל את טוויטר ישראל.
"היי נילי, האוויר שאת נושמת לא ממוסה", כתב גלעד שקד. "חשבת אולי למסות את אור השמש? זה מלא אנרגיה שאנחנו מקבלים בחינם וזה די ביזיון", כתב צור אליה. "אלופה! קחי לנו עוד!", כתב ניר צדוק. "אני רואה שאת מקבלת פה הרבה תגובות. כרגע אין מיסוי על תגובות באינטרנט ונראה לי שזה הגיוני למסות אזור שכמעט ואינו ממוסה", סיכם עומר דן.
ימים רבים אחר כך, הציוץ של בן טובים עוד הסתובב ברשת. באמצע השבוע הוא קיבל חותמת רשמית של מם כשאוריה שילת צירפה סרטון של חלוקת מענקים כספיים נדיבים למשתמטים בבני ברק וכתבה "שמישהו יתייג את נילי בן טובים. נראה לי שיש פה אזור לא ממוסה".
מאחר שמס ההכנסה אינו תורם מספיק לקופת האוצר, המדינה מטילה מסים עקיפים רבים על צריכה - עד כדי כך שהמשקל שלהם גבוה ב־5% מהממוצע במדינות ה־OECD
לכל טורי "עלות תועלת" של שאול אמסטרדמסקי - לחצו כאן
2ההצעה של רשות המסים והתגובה של בן טובים הקפיצו את הישראלים בצדק — ולא בגלל המחיר, אלא העיקרון. מי שיקרא את נייר העמדה המלא יגלה שמדובר בכסף קטן יחסית: תוספת של 12 שקל בטיסה לאילת, 60 שקל לאירופה ו־275 שקל ליעד רחוק יותר, כמו המזרח הרחוק או ארצות הברית (נוסעים במחלקות עסקים ומחלקה ראשונה ישלמו יותר).
המחיר של טיסה ללונדון נע בין 160 ל־700 דולר במשך השנה. תלוי בעונה, ובעיקר תלוי אם יש מלחמה, כי אם יש — אז התחרות יורדת לאפס וחברות התעופה הישראליות שוחטות אותנו מלוא השחיטה. לעלות כזו של כרטיס, תוספת של פחות מ־20 דולר למחיר הטיסה היא לא הסיבה שבגללה הוא יקר. כל בחירת מושב, הוספת מזוודה או משקל יתר עולים הרבה יותר.
לכן מה שמרתיח כל כך בהצעת המס הוא עצם קיומה: אתם באמת מחפשים עוד כבשת הרש, שאפשר לקחת מציבור משלמי המסים? עד החופשה המשפחתית לרודוס הגעתם? באמת?! וזה כשלעצמו מעיד על משהו עמוק הרבה יותר — שבסיס הסולידריות הקטן שעוד נותר בחברה הישראלית התפורר כמעט לחלוטין. מערכת המס שלנו היא אחת המראות הכי טובות כדי לשקף את קווי המתאר של ההתפוררות הזו.
אינפו שאול מוסף 19.11.26
(מקור : המחקר "על המסים ועל הנפלאות" של פורום קהלת)
3מערכת מס היא שיקוף של חברה ושל סדרי העדיפויות שלה. במדינת ישראל יש ציבורים גדולים שאינם לוקחים חלק במשחק הכלכלי, ובפרט בשוק העבודה. ואם זה לא מספיק, גם בקרב מי שכבר כן נמצאים בשוק העבודה, ברוב ענפי המשק המיומנויות של העובדים נמוכות יחסית, ולכן הפריון נמוך, ולכן גם השכר נמוך. כשזה המצב, יוצא ששני העשירונים העליונים לבדם נושאים ביותר מ־90% מנטל מס ההכנסה.
ומאחר שמס ההכנסה אינו מספיק, המדינה מטילה עוד ועוד מסים עקיפים על צריכה (מע"מ, דלק, רכב, אלכוהול וכו'), שמייקרים מאוד את מחירי המוצרים — עד כדי כך שהמשקל שלהם גבוה ב־5% מהממוצע שבמדינות ה־OECD. והיות שאין מספיק שכירים שאפשר למסות, נוצר מצב מעוות שבו שיעור המע״מ הנדרש כל כך גבוה - 18% - שבשנה שעברה המדינה קיבלה יותר כסף ממנו (143 מיליארד שקל) מאשר ממס הכנסה על יחידים (137 מיליארד שקל).
הדרך לפתור את הבעיה הזו היתה להכניס יותר אנשים למעגל העבודה כדי שיהיה אפשר להפחית בהדרגה את שיעורי המס. אבל זה תהליך ממושך וסיזיפי, שדורש מנהיגות פוליטית נחושה ואמיצה. בהיעדר כאלה, הפתרון של הממשלות בעשור האחרון היה לעבוד עלינו. מצד אחד נעלה את נטל המס, ומצד שני נעניק נקודות זיכוי נוספות במס, בעיקר להורים לילדים (שווי נקודות הזיכוי הזה התנפח כבר ליותר מ־14 מיליארד שקל בשנה). התוצאה היא סלט.
הבעיה נמשכת בצד של ההוצאות. הפער בין מה שמשלמי המסים משלמים לבין מה שהם מקבלים בחזרה מהמדינה אדיר. לפי מחקר של אריאל קרלינסקי, תום שדה וערן יוגב מפורום קהלת, משק בית מהעשירון העשירי משלם למדינה כ־30 אלף שקל בכל חודש (כולל הכל, כולל קיזוז של מה שהוא מקבל בחזרה מהמדינה). בינתיים, משק בית בעשירון התחתון מקבל מהמדינה בכל חודש קצבאות ושירותים בשווי של כ־7,000 שקל.
זה כשלעצמו עוד הגיוני: מדינת הרווחה בנויה כך שהעשירונים העליונים אמורים לתת יותר ממה שהם מקבלים, ולהפך בעשירונים התחתונים. אבל כשמסתכלים על הפלחים השונים של האוכלוסייה מגלים שההעברה היא בעיקר בין משקי בית יהודיים לא חרדיים למשקי בית חרדיים — שם מתחילים לראות את ממדי הקיטוב החברתי.
האמת הפשוטה היא שמערכת המיסוי בישראל ותקציב המדינה פוגעים עמוקות בשאריות הסולידריות. ההשתמטות מגיוס בחסות הממשלה (היוצאת) היא המסמר האחרון בארון הקבורה של הסולידריות הזו. אתם מחפשים אזורים לא מספיק ממוסים? לכו לבני ברק, מצאו את כל עבירות הבנייה ואת כל מי שעובדים בשחור והתחילו שם. אחר כך נדבר.
4בימים אלה צוותי עבודה יושבים במשרד האוצר כדי לגבש המלצות לממשלה הבאה בנושא. אחת ההמלצות המסתמנות היא להפחית את שיעורי המס לעובדים בעלי משכורות גבוהות (מה שיקטין את הכנסות הממשלה ממסים, לפחות בטווח הקצר) ובתמורה להפחית את נקודות הזיכוי ממס לעובדים. זה לא מספיק. לו היינו מדינה במצב נורמלי, הייתי ממליץ שהממשלה החדשה תקים ועדה ציבורית שתורכב לא רק מפקידים, אלא גם מנציגי ציבור, שימליצו לה על רפורמה מקיפה במערכת המס, כך שתחזק את הסולידריות. כך שהציבור ירגיש שכולם משתתפים בנטל, כל אחד לפי יכולתו, למען המטרה המשותפת.
אבל האמת היא שאני הופך כאן סיבה ומסובב. כדי שהציבור ירגיש שכולם משתתפים בנטל למען המטרה המשותפת, אי אפשר להתחיל ממערכת המס. מערכת המס היא התוצאה, לא הסיבה לחוסר הסולידריות. את השיקום הזה צריך להתחיל במקומות אחרים: במערכת החינוך — אי אפשר לסבול יותר את קיומה של מערכת חינוך פרטית מפלגתית במימון משלמי המסים; בשוק העבודה — אי אפשר לסבול יותר את העובדה שכל גבר חרדי שני בגיל העבודה בוחר שלא לעבוד וממומן בידי המדינה; וגם בנטל הביטחוני — אי אפשר לסבול יותר את העובדה שהשירות בצה"ל קבוע בחוק ועדיין עשרות אלפי חרדים משתמטים ממנו.
5השנים הקרובות תהיינה מאוד מאתגרות מבחינה תקציבית, לא משנה איזו ממשלה תקום. היטיב לסכם זאת הכלכלן ד"ר אסף צימרינג, שצייץ כי "העלאת המסים האמיתית לא קורית כשמעלים מסים, אלא כשמעלים את ההוצאות. מישהו, מתישהו, ישלם על ההוצאות האלו. להתבאס על העלאת מסים זה לא חוכמה. זה כמו להתבאס על הצורך לשלם חשבון במסעדה — השיחה צריכה להתקיים כשמחליטים מה להזמין, לא כשהחשבון מגיע".
ומאחר שההוצאות עלו בטירוף, כי המלחמה עלתה יותר מ־400 מיליארד שקל, והמספר הזה לא קרוב להיות העלות הסופית שלה, בעתיד הקרוב יהיו העלאות מסים. נקודה. אילו? בגדול, הממשלה תמסה את כל מה שהיא יכולה למסות, בין שמדובר באזורים שטרם מוסו, כפי שהגדירה זאת בן טובים, או שאלו אזורים שכבר ממוסים בכבדות. אלה יכולים להיות מסים על כלים חד־פעמיים, השכרת דירות מהשקל הראשון, קרנות השתלמות, שיחות נכנסות או טיסות יוצאות. כל מיסוי זוכה. הדבר היחידי שיקבע אילו מסים יוטלו ומתי הוא לא ההיגיון הכלכלי שמאחוריהם, אלא אם יש מספיק אצבעות בממשלה ובוועדת הכספים של הכנסת.
כדי שלא תשקעו במרה שחורה, יש גם סיכוי מסוים לדאוס אקס מכינה. בשנים האחרונות ההכנסות של המדינה ממסים גבוהות מהתחזית. זה קרה בעיקר בגלל שלושה דברים שקשה להכניס למודלים: אקזיטים מאוד נאים בהייטק (תודה אסף רפפורט), העלייה המטורפת בהכנסות של חברות AI, בדגש על אנבידיה (תודה איל וולדמן, שמכרת את מלאנוקס ב־2020) וההתקדמות הטכנולוגית המטאורית שעשתה רשות המסים במלחמה בחשבוניות הפיקטיביות (תודה למנהל רשות המסים הקודם ערן יעקב). כל אלה הכניסו לקופת המדינה עשרות מיליארדי שקל שאיש לא בנה עליהם מראש, שזרמו משם היישר לתקציב הביטחון. יש סיכוי שמשהו מזה יקרה שוב גם בשנים הקרובות.
רשות המסים מחוללת בימים אלה מהפכה טכנולוגית אדירה בתחום שומות המס לעצמאים ולחברות. מאחורי המילים המשעממות האלה מסתתר מהלך מרחיק לכת: בקרוב מאוד במקום לדגום אחוזים אחדים מהתיקים שמוגשים לרשות המסים, הבינה המלאכותית תאפשר לרשות המסים לבדוק את כל התיקים שמוגשים לה. כן, כן — את כולם. למהלך הזה עוד יהיו לא מעט אדוות, ונושאים עקרוניים רבים יגיעו גם לבתי המשפט. בינתיים, יש מצב שהמהלך הזה לבדו יכניס לקופה יותר ממה שמישהו ציפה, ואולי יציל אותנו מאיזה מס על טיסות יוצאות. לידיעת הקוראת נילי בן טובים.
הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות


באנר