הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
בשלהי קיץ 2023 ד"ר מוטי גלוסקה היה שקוע בניסיון להבין למה אנחנו לא מבינים את המלחמות שלנו. למעשה, הוא היה בסופו של מסע בן עשר שנים בניסיון להבין זאת. בשלב הזה הוא כבר עשה ליטושים אחרונים והגהות לספר שלו שעוסק בנושא, והתבסס על עבודת הדוקטורט שלו. באופן ספציפי, גלוסקה, חוקר היסטוריה צבאית, ביטחון לאומי ומדע המדינה, התמקד בוועדות החקירה הממלכתיות של ישראל, בעיקר אלה שעסקו במלחמות ומחדלים ביטחוניים, ובעיקר בשאלה למה לא מיישמים את ההמלצות שלהן.
לצורך המחקר גלוסקה צלל לתוך אלפי עמודים של מסמכים, שלל חומרים, עדויות ופרוטוקלים. אחת העדויות הופיעה במקום מפתיע: ב־2016 גלוסקה ריצה חצי שנת מאסר לאחר שהורשע בעסקת טיעון בסיוע למתן שוחד לראש עיריית רמת גן לשעבר צבי בר. חלק מהספר נכתב בתאו באגף 10 בכלא מעשיהו, שם הכיר את אהוד אולמרט, שהיה ראש הממשלה בימי מלחמת לבנון השנייה. אולמרט התנגד להקמת ועדת חקירה, וכשזו הוקמה לבסוף כ"ועדת בדיקה" — ועדת וינוגרד — היא כללה בין השאר מסקנות אישיות הנוגעות לו ולהתנהלותו במלחמה. לו ולגלוסקה היה הרבה על מה לדבר.
גלוסקה (74) הוא בכלל משפטן שמתמחה בנדל"ן, אבל סוגיות ביטחוניות מעסיקות אותו מאז התגייס לצה"ל ובכל שנות השירות שלו, עד ששוחרר ממילואים בדרגת אלוף משנה. השאלה למה אנחנו טועים שוב ושוב לא הניחה לו, ולבסוף נולד הספר המדובר. הוא האמין שהוא יכול לשנות משהו.
ואז הגיע 7 באוקטובר.
"כל העולם התהפך, היה לי ברור שאנחנו נכנסים למציאות חיים חדשה", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט". בתוך הכאוס הגדול גלוסקה הבין גם את ההשלכות על עבודתו: "היה ברור שאצטרך לעדכן את הספר, שמה שעבדתי עליו כבר לא רלוונטי כביכול. היו שאמרו לי בציניות שאני יכול לשנות שמות ותאריכים מאירועי העבר, שהרי קורה מה שקרה במלחמת יום הכיפורים. וזה לא אותו הדבר, זה גרוע יותר. נכבשו פה חבלי ארץ, זה בלתי נתפס. הנס הגדול הוא שבאותו הבוקר חזבאללה לא הצטרף למתקפה".
אחרי שהספר עודכן הוא יוצא כעת לאור בהוצאת כנרת זמורה ביתן תחת השם "חמישים שנה ויום", פרק הזמן שחלף בין מחדל יום כיפור למחדל 7 באוקטובר. והוא שואב את הקורא למצעד האיוולת המקומי. הספר דן בוועדות החקירה לאסון מירון ולפרשת הצוללות, בוועדות שמגר לטבח שעשה ברוך גולדשטיין ולרצח רבין, אבל מתמקד בוועדת אגרנט שעסקה במלחמת יום הכיפורים; ועדת כַּהַן, על הטבח בסברה ושתילה; וועדת וינוגרד על לבנון השנייה. זה חומר קריאה היסטורי ומרתק, וחשוב מכך — זה חומר קריאה הכרחי לכל מי שיגדיר את המנדט לוועדת החקירה של 7 באוקטובר, ולכל מי שיישב בה. אולי דווקא האסון יוכל לעצור שרשרת של כשלים ולשנות את הדפוס החוזר.
אסור לפספס
את ההקשר, ואת הספק
את המסקנה המרכזית שעולה מעבודתו של גלוסקה היטיבה לתמצת חוקרת השואה פרופ' חנה יבלונקה, שהנחתה את הדוקטורט שבבסיס הספר. "לא ייאמן שרבות מההמלצות של ועדות החקירה אינן מיושמות ואין תהליך נכון של הפקחת לקחים — קביעה בעלת משמעות קיומית של ממש", כתבה יבלונקה בהקדמה לספר. במקרה של ועדת וינוגרד, למשל, גלוסקה מדגים מה קורה אפילו כשמנסים ליישם: "ההמלצות שלה לייעול תהליכי קבלת ההחלטות הובילו להקמת צוות בראשות אמנון ליפקין שחק, שקבע בסיס ליישומן. אלא שההמלצות נזנחו ולא יושמו מעולם".
זה לא מתסכל, לגלות את הדפוס הזה שוב ושוב? לחקור משהו במשך עשר שנים ולהתכנס למסקנה עגומה כל כך?
"יש שני דברים מתסכלים במיוחד", אומר גלוסקה. "הראשון הוא כמובן שפעם אחר פעם מסקנות והמלצות של ועדות חקירה לא מיושמות ולא מופנמות כלל. אבל יש דבר נוסף — ועדות החקירה בעבר נמנעו מלקיים דיון עמוק בסוגיות ליבה בחברה הישראלית ולא הרחיבו את המנדט שלהן. לדעתי מלחמת יום הכיפורים התחילה ב־11 ביוני 1967, אבל ועדת אגרנט התעלמה לחלוטין ממה שקרה מאז ועד 1973. הזלזול וההתעלמות שלנו מנשיא מצרים אנואר סאדאת, למשל".
ולמה אנחנו לא לומדים כלום, גם כשאנחנו כבר חוקרים את הכשלים?
"כי כשוועדות חקירה מוצאות את האשמים זו מעין עריפת ראשים, שמרצה את הצורך המיידי של הציבור, ואז הוועדות מסיימות את תפקידן והמהות נזנחת. הליקויים המהותיים והכשלים שגרמו למחדל כבר לא מטופלים. אירועי 7 באוקטובר מעידים שהלקח המרכזי מיום הכיפורים לא הופק, כי שוב לא אתגרנו את הקונספציה. תמיד תהיה קונספציה, אבל תמיד צריך לאתגר אותה ולערער עליה, בטח ובטח כשעולים סימנים. זה מסובך מאוד, בעיקר פסיכולוגית. במחדל יום כיפור לא גייסו מילואים מבעוד מועד כפי שאף אחד לא שינה היערכות מבצעית בלילה שבין 6 ל־7 באוקטובר. זאת הדבקות בקונספציה, זה טבע האדם".
ושום דבר לא מבטיח שזה לא יקרה שוב.
"שום דבר לא מבטיח שזה לא יקרה שוב. ועדת אגרנט התעלמה מההיסטוריה ומן העובדה שהפתעות הן דבר בלתי נמנע, שהן חלק מהטבע האנושי. יש את התקיפה של יפן בפרל הארבור, את הפלישה של הרוסים לברברוסה, את המתקפה הישראלית על חילות האוויר של מדינות ערב ב־1967, את יום הכיפורים ב־1973 ואת פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית. ולרצף הזה מתווסף גם 7 באוקטובר. הפתעות".
מה הדבר העיקרי שלא למדנו?
"שאם יש ספק אין ספק. שלמרות ההנחה שהמצרים לא יתקפו — אם עולים ספקות, צריך לגייס מילואים. ושגם אם באמצע הלילה אנחנו מאמינים שחמאס לא יתקוף אותנו — ניערך למקרה שהוא כן יתקוף אותנו".
איך לא הפנמנו?
"הדו"ח הראשון שהוציאה ועדת אגרנט כלל 74 עמודים בלבד. זה החלק שבו הוועדה הטילה את האחריות למחדל על הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר, ראש אמ"ן אלי זעירא, אלוף פיקוד הדרום שמואל (גורודיש) גונן וקצינים נוספים. כמה ימים לאחר מכן גולדה מאיר התפטרה מראשות הממשלה. שני החלקים הנוספים של הדו"ח שהתפרסמו בהמשך כבר כללו כ־1,500 עמודים, ואני בספק אם אנשים השקיעו בקריאתם, לדעתי אני מהיחידים שקראו אותם. הם לא נדונו באף ישיבת ממשלה, לא בדיונים בכנסת, כולל בוועדת חוץ וביטחון. הם כוללים גם התייחסויות לענייני משמעת צבאית, יוהרה וזחיחות. אין לישראל תפיסת ביטחון לאומי מוגדרת וכתובה, זה מסביר בין השאר כיצד אנחנו מגיעים בכל מלחמה למצב שאין לנו מבט על היום שאחרי. כמו במלחמה הזאת, כך גם במלחמות העבר".
"ועדת חקירה תאפשר לנתניהו להתקבל כמי שלוקח אחריות, ותיתן לו שקט. מה אכפת לו שבעוד חמש שנים יגידו שהוא לא ראוי להיות ראש הממשלה? והיא גם תסייע במישור הבינלאומי. מרגע שהממשלה מקיימת חקירה, לא חוקרים את ישראל בעולם. התנגדות לוועדה זה לא חכם, ואני לא רוצה להשתמש במילים קשות יותר"
2 צפייה בגלריה
נתניהו בניר עוז, לפני חודשיים. "מי שממנה ועדת חקירה מקבל זמן, מצרך פוליטי שערכו לא יסולא בפז"
(צילום: קובי גדעון/לע"מ)
חשוב לזכור
למה צריך ועדת חקירה
הציבור הישראלי של סתיו 2025 לא זכה לעריפת ראשים, אבל קיבל לא מעט ראשים כי בכירי מערכת הביטחון כבר הלכו הביתה: הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר, ראש אמ"ן אהרון חליוה, אלוף פיקוד דרום ירון פינקלמן ומפקד אוגדת עזה אבי רוזנפלד. את האחראים בדרג המדיני והפוליטי יהיה אפשר להעניש בקלפי. האם בכל זאת יש צורך כרגע בוועדת חקירה עם דו"ח מקיף שלא ייקרא?
"יש לציבור זכות לדעת. אם אייל אשל (אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל שנרצחה בבסיס נחל עוז ב־7 באוקטובר — י"א) רוצה לדעת מה קרה, כמו שאר בני המשפחות השכולות ומשפחות החטופים, מגיע להם לדעת, גם אם האשמים כבר לקחו אחריות והלכו הביתה. חייבים את זה לחטופים ולמשפחותיהם, לפצועים, להלומי הקרב. וחייבים לדעת מה קרה, למה קרה ומה צריך לעשות כדי שלא יקרה שוב. עם יישום אמיתי של המסקנות אפשר לצמצם משמעותית את הסיכוי להישנותו של האירוע הזה".
המלחמה הזאת מתועדת בהיקפים חסרי תקדים מהרגע הראשון, הציבור נחשף לדברים בזמן אמת או ממש לאחריו, למסמכים ולתחקירים ולתמונות. עדיין צריך ועדת חקירה?
"אנחנו לא יודעים מה באמת קרה, מה שידוע זה ברמת הרכילות וברמת השטח. נכון, יש רשתות חברתיות, תיעודים מטלפונים ניידים ועדויות מתוך הממ"דים, אבל אתה לא יכול לחקור ולנתח מלחמה על סמך החומרים האלה. הם נקודתיים ולא יכולים ללמד דבר על התמונה הכוללת. מה גם שלא אחת משתתפים ולוחמים באותו האירוע מספרים סיפורי קרב שונים לחלוטין. צריך את הפרוטוקולים, את הסטנוגרמות, את העדויות המלאות של מקבלי ההחלטות, ולו בשביל המחקר ההיסטורי".
ויש עוד עניין, הוא מציין. לא רק המשפחות והנפגעים, ולא רק מערכת הביטחון — החברה הישראלית כולה זקוקה לוועדת חקירה. גלוסקה מתייחס אליה כאל גורלית, הכרח קיומי במצבנו הנוכחי. "אם תהליך השיקום שלפנינו לא יכלול חקירה, עתידה של מדינת ישראל והחברה הישראלית בצורתן הנוכחית יעמוד בסימן שאלה. ישראל היא אזור אסון, והיא חייבת אתחול מחדש. ב־7 באוקטובר לא היתה כאן ממשלה, ובלי חקירה בלתי תלויה בראשות שופט שימונה בידי נשיא בית המשפט העליון, ובלי קומבינות ובלי קומבינציות — לא יהיה פה שיקום".
מה זה אומר בעצם?
"אני פוחד להעלות על דל שפתיי את התיאור שעולה לי בראש. ובכל זאת — הגירה שלילית, למשל. אנשים יירדו מהארץ, רבים מהם יהיו מאותם מאות האלפים שמחזיקים את המדינה ואת הכלכלה. וזאת לא רק ירידה פיזית מהארץ, יש גם ירידה נפשית, שאלה שיישארו כאן פשוט ידעכו אל תוך מצב, איש איש יסתגר בחייו, יעשה למען עצמו ולמען ביתו. וזה נורא. אני כבר רואה קרובים של חברים שנסעו ללמוד או לעשות משהו בחו"ל ובינתיים לא מדברים על חזרה".
אבל מנקודת מבטם הצרה של הפוליטיקאים, למה להם להקים ועדת חקירה שעשויה להטיל עליהם אחריות למחדל?
"כי יש לזה רווח מהיר. הציבור נרגע, ויכול להיות שגם יעריך את זה שמנהיג מקבל על עצמו אחריות. אם ועדת החקירה זוכה לאמון הציבור, זמן הפעילות שלה מהווה תקופת המתנה עד שהיא תפרסם את ממצאיה, כך שמי שממנה אותה מקבל זמן. במערכת הפוליטית זמן הוא מצרך שערכו לא יסולא בפז".
בקיצור, נתניהו טועה שהוא לא מקים ועדה.
"יש כאן שתי טעויות טקטיות. ראשית, כי הוא היה יכול להתקבל בציבור כמי שלוקח אחריות, וועדה כזאת היתה נותנת לו שקט של שנתיים־שלוש, אולי אפילו יותר. הרי העבודה שלה תדרוש זמן. יש כמויות עצומות של מדיה דיגיטלית, כולל כל רשתות הקשר בחמ"לים שמוקלטות כל הזמן, מאות אלפי או אפילו מיליוני שעות של מלל. צריך אופרציה רצינית כדי להשתלט על זה, וזה עוד לפני החומרים האחרים, ולפני שמגיעים לחקור עדים. מה אכפת לנתניהו שבעוד חמש שנים יגידו שהוא לא ראוי להיות ראש הממשלה?".
ומה הטעות הטקטית השנייה?
"היא נוגעת למישור הבינלאומי. מרגע שהממשלה מקיימת חקירה — לא חוקרים את ישראל בעולם. התנגדות לוועדה זה לא חכם, ואני לא רוצה להשתמש במילים קשות יותר".
"יש שני דברים מתסכלים בהיסטוריה של ועדות החקירה הישראליות. ראשית, פעם אחר פעם המסקנות וההמלצות שלהן לא מיושמות ולא מופנמות כלל. שנית, ועדות החקירה בעבר נמנעו מלקיים דיון עמוק בסוגיות ליבה בחברה הישראלית ולא הרחיבו את המנדט שלהן. הן עורפות ראשים, והמהות נזנחת"
מומלץ לזהות
מה התזמון הנכון ביותר
ועדת החקירה כבר היתה צריכה לקום, לדעתך?
"יש טעם בהמתנה לסוף האירוע, לסיום המלחמה. תחשוב על המדינאים ומפקדי הצבא שיידרשו, בזמן לחימה וקבלת החלטות הרות גורל, להתקשר עם עורכי דין ולהתכונן לוועדת החקירה".
זה כמובן בהנחה שלא יעלה על הדעת מצב שבו המלחמה מתארכת כדי למנוע או לעכב ועדת חקירה.
"אתה מנסה לגרום לי להגיד שיש אינטרסים שאינם מיעדי המלחמה שגורמים להתמשכותה. אני מנסה לא להיגרר אל הפינות האלה. אני מנסה לשמור על מרחק בין האג'נדה האישית שלי למחקר האקדמי, כי אני רוצה שהמחקר הזה יתקבל ויהווה כלי עזר מקצועי לוועדת החקירה שעוד תבוא".
ומה מבטיח שוועדה כזאת אכן תבוא?
"בית המשפט העליון אמור לדון בקרוב בעתירה להקמת ועדה, ייתכן שלחץ ציבורי יקדם זאת, וייתכן שהממשלה תבין שוועדה היא מוצא טוב".
מה הסיכוי שזה יקרה? ומה עם החלופות שהממשלה מציעה?
"אני לא שומע שמישהו מטעם הממשלה אומר שבתום המלחמה תוקם ועדת חקירה שתמונה בידי נשיא בית המשפט העליון. יש כאלה שאומרים שתהיה 'ועדה אובייקטיבית' או 'ועדה מיוחדת', כזאת שלא תמונה בידי נשיא העליון, ואין דבר כזה, שזאת תהיה ועדת חקירה שלא תמונה בידי נשיא העליון. פשוט אין".
ואיזה עוד תרחיש יש להקמת הוועדה?
"שממשלה אחרת תקים אותה, כפי שקרה עם הצוללות ואסון מירון — שתי פרשות מימי נתניהו שקיבלו ועדות חקירה בימי ממשלת לפיד־בנט".
ועדת חקירה שתקום שלוש או יותר שנים אחרי המחדל בכלל יכולה לעשות עבודה מהימנה? לא ייתכן שראיות יושמדו, יטושטשו וילוטשו, שגרסאות ועדויות יתואמו, שפרוטוקולים ישוכתבו?
"יש חשיבות לממד הזמן, ויכול להיות שזה קרה, אבל אני יודע את זה על בסיס רכילות. המזכיר הצבאי לשעבר של ראש הממשלה, האלוף (במיל') אבי גיל, פנה כבר לפני שנה ליועצת המשפטית לממשלה והתריע שהיה ניסיון כזה. אבל זאת עדיין לא סיבה לא לקיים חקירה. בימי חיי הארוכים למדתי שלאמת יש תכונה מעניינת — היא נוטה לצאת. זה קורה בעזרת אנשים שאספו ושמרו ראיות, ואנשים שכבר לקחו אחריות והלכו הביתה ובבוא העת יגידו את שיש להם להגיד, למשל הרמטכ"ל הלוי. הקלטות של גורודיש (אלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים) הוחזקו במשך שנים בידי הנהג שלו, אחרי שטליק (האלוף ישראל טל) נפטר בנו נכנס למשרדו בקריה, מצא את התיקים והקלסרים שלו וביסס עליהם ספר".
אנחנו בימים אחרים, הסטנדרטים השתנו. אנשים כופרים בכך שיש אמת אחת, ומנגד יש הרבה מאוד פייק.
"יש המון פייק במערכת. במקרה של הרעב בעזה, למשל, קראתי שני מאמרים שעוסקים בנושא, ושניהם סותרים זה את זה לחלוטין. והבינה המלאכותית מקשה מאוד בהקשרים ובמצבים כאלה. צריך שאלה שאמונים על החקירה ייעזרו ביועצים המתאימים, כולל מומחים טכנולוגיים".
"אם תהליך השיקום לא יכלול חקירה, עתידה של מדינת ישראל והחברה הישראלית בצורתן הנוכחית יעמוד בסימן שאלה. אנשים יירדו מהארץ, רבים מאלה שמחזיקים את המדינה, ונראה גם ירידה נפשית - אלה שיישארו כאן פשוט ידעכו אל תוך המצב, איש איש יסתגר בחייו, יעשה למען עצמו ולמען ביתו. וזה נורא"
צריך להבין
איך ועדה כזאת תעבוד
מעבר לשאלת המומחים, איך בכלל יכולה להתנהל ועדה כזאת, עם מספר העדים הנדרשים והיקפי החומרים המדוברים?
"צריך מגה־ועדה, עם מנדט רחב לחקור את הדרג הצבאי ואת הדרג המדיני ועם אפשרות להרחיב את סמכויותיה כפי שחבריה ימצאו לנכון. היקף העבודה יהיה עצום, חסר תקדים, ולכן צריך שופט עליון בדימוס ולא שופט מכהן, וחמישה חברי ועדה, כמו בוועדות הקודמות, לא יספיקו. צריך לפחות שש ועדות משנה לנושאים השונים: אחריות הדרג המדיני והיבטים הקשורים לעיצוב תפיסת הביטחון הלאומי; תהליכי בניין הכוח של צה"ל, המוכנות האסטרטגית שלו ותקציב הביטחון; מודיעין, לרבות מבנה והרכב הקהילייה המודיעינית ושאלת זהות 'המעריך הלאומי'; משפט בינלאומי; סוגיית המשא ומתן להחזרת שבויים וחטופים — סוגיה שנבחנה בעבר במסגרת ועדה בראשות שמגר ודורשת עיון מחדש; ורמת המוכנות של העורף למצבי חירום. ולעבודה הזאת יידרשו יוצאי צבא, משפטנים, סוציולוגים, אנשי משק וכלכלה, חוקרי היסטוריה מדינית וצבאית, מומחים טכנולוגיים כאמור, ראשי ערים, ראשי ארגוני מתנדבים".
זו עבודה אדירה, ויקרה, שתימשך שנים.
"כן. צריך תקציב לכזו אופרציה, צריך לתת לוועדה ולצוותים מקום לעבוד ולאחסן את החומרים, צריך לשחרר את כלל מי שעובד בה מכל התפקידים והמטלות האחרות שלו, וחייבים לנקוט צעדים כדי להבטיח את סודיות המלאכה".
כל אחד מהנושאים שגלוסקה מציין לוועדות המשנה יכול להעסיק ועדה ראשית אחת שלמה. מוכנות העורף, למשל, היא נושא שמבקרי המדינה עוסקים בו שנים, כותבים דו"חות רחבים, כולם חמורים ועוכרי שלווה, ואחרי רבע שעה הם יורדים מהכותרות ולא קורה דבר. "בנושא הזה נדרשת חקירה מיוחדת", אומר גלוסקה. "במשך שנים מבקרי המדינה מתריעים שהעורף אינו מוכן לרעידות אדמה ולמתקפות טילים, והחלטות ממשלה שהתקבלו בנושא לא יושמו. מדוע שוקמו עד כה רק 74 בניינים מתוך כ־1,200 בניינים מסוכנים שנמצאים ביישובים שלאורך השבר הסורי־האפריקאי — בית שאן, טבריה, חצור הגלילית וקריית שמונה — כפי שעולה מדו"ח המבקר שפורסם רק בפברואר 2025?".
וזה מתחבר לנקודה מרכזית שגלוסקה מדגיש כל השיחה — הצורך להסתכל מספיק זמן לאחור. כמו שהוא אמר, ועדת החקירה על מלחמת יום כיפור היתה צריכה לבחון את כל מה שקרה מאז מלחמת ששת הימים.
איפה ועדת החקירה של 7 באוקטובר צריכה להתחיל? ב־1967? בהתנתקות ב־2005? בצוק איתן ב־2014?
"סוגיית ההתמודדות של ישראל עם עזה וארגוני הטרור שפועלים בה וממנה עתיקת יומין. יש לבחור נקודת התחלה שתשקף היטב את האופן שבו עוצבה הקונספציה של הדרג הצבאי והדרג המדיני, ובמסגרת זו אמורה גם להתברר לעומקה פרשת העברת הכספים לחמאס, כולל הסבר לסגירת יחידת צלצל של המוסד שעקבה אחר מסלול הכסף של ארגוני הטרור".
המסקנה בספר שלך היא שוועדות קודמות לא הלכו מספיק אחורה.
"במקרה של רצח רבין למשל הוועדה לא בדקה כיצד והיכן 'נולד' הרעיון של הרצח והיכן עוצבה אישיותו של הרוצח. שמגר אמר שוועדת חקירה לא יכולה לרפא את חוליי החברה. במקרה של ועדת אגרנט, היא אפיינה את המחדל ביום הכיפורים ככשל מערכתי ומודיעיני, לא בדקה את אחריות הדרג המדיני ולא דנה בהלך הרוח החברתי ששרר בארץ, בזחיחות הדעת שרווחה בשש השנים שבין ששת הימים ליום הכיפורים ובהימנעות מהתקדמות לכל הסדר מדיני אפשרי".
כמו ב־1973 כך ב־2023.
"דומה אבל שונה. אם ב־1973 הקונספציה באה מכיוון הצבא, ב־2023 הקונספציה — שלפיה הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס מורתע הוא נכס — באה מצד הדרג המדיני. ערב 7 באוקטובר, החברה וההנהגה גם יחד היו שרויות בזחיחות דעת. הממשלות שקדמו לאסון ויתרו על אופק מדיני ובחרו בניהול הסכסוך עם הפלסטינים על פי ההנחה שחמאס לא מסוגל לאתגר את צה"ל החזק ו'הבלתי מנוצח', בדומה להנחה שהופרכה בדיוק 50 שנה לפני כן".
יוסי כהן. "מי שהיה מעורב ב־7 באוקטובר לא יכול להתמודד"
אליקים רובינשטיין. "המתאים ביותר לעמוד בראש ועדת החקירה"(צילום: דוברות הרשות השופטת)
כדאי לחשוב
מי יכול להוביל את החקירה
האם מבקר המדינה לא יכול לנהל את החקירה הנדרשת?
"אין לו הכלים לכך. אני לא מדבר על הפן האישי, סביב השאלה מי מינה אותו ולמה, ואני יוצא מנקודת הנחה שיש במשרד המבקר אנשים שרוצים מאוד לעשות את מלאכתם נאמנה ולהגיע לחקר האמת. למשל בעניין מסלול הכסף שמימן את חמאס — צריך לשמוע שם את בכיר המוסד אודי לוי שעמד בראש צלצל, צריך לחקור את ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, צריכים לשבת בחקירה כזאת בנקאים ורואי חשבון, צריך לנתח את המסלול המסועף והמסובך של הכסף מקטאר לעזה. מבקר המדינה לא בנוי לזה".
ובוועדה גדולה, מגה־ועדה, בראשות שופט עליון בדימוס, את מי היית רוצה לראות? מי יכול להוביל אותה?
"אליקים רובינשטיין הוא המתאים ביותר. הוא לא עונה להגדרה 'שמאלן', הוא היה יועץ משפטי לממשלה, יועץ משפטי במערכת הביטחון, השתתף בשיחות השלום והיה מהשופטים עם עם ההספקים הגדולים בעליון מבחינת פסקי דין והחלטות. ואני אומר לך את זה גם אחרי שהופעתי לפניו כעורך דין והפסדתי. גם הנשיאה בדימוס אסתר חיות, וגם ענת ברון ויורם דנציגר ראויים מאוד, או אשר גרוניס — רק שהוא עומד בראש ועדת החקירה לצוללות כך שאין היתכנות שבעת הזאת יוכל להוביל עוד ועדה".
ההיתכנות בעייתית לא רק במקרה של גרוניס, לפחות תחת הממשלה הנוכחית והמלחמה שלה בבית המשפט העליון. אבל גלוסקה נזהר מהתייחסות לעניין, כמו מכל גלישה לפוליטיקה, או לדעה אישית שלו על המחדל. "זה לא רלוונטי לדיון", הוא אומר. רק ברגע אחד הוא מצליח לא להתאפק.
אם היו מעירים את ראש הממשלה באמצע הלילה זה היה עוזר?
"שמעתי את ההקלטות של חליוה, והוא צודק בכמה דברים. גם אם היו מעירים את ראש הממשלה בנימין נתניהו זה לא היה משנה בכלום. חליוה גם אומר, ואני מאמין לו, שראש הממשלה נפגש איתו פעמיים בלבד מאז כינון הממשלה ועד פרוץ המלחמה. נהוג שראש הממשלה מקיים פגישות שבועיות עם ראש אמ"ן, ראש השב"כ וראש המוסד. איפה נשמע כדבר הזה?".
2 צפייה בגלריה
ראש הממשלה אולמרט עם שר הביטחון עמיר פרץ בגבול הצפון במלחמת לבנון השנייה. "התחברתי עם אולמרט בכלא, אבל מה שקורה באגף 10 נשאר באגף 10"
(צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון)
והגיע הזמן
לדור חדש של מנהיגים
ניכר שיש לגלוסקה מה לומר על השנתיים האחרונות, ושהאיפוק מכביד עליו. אבל זאת המלחמה הראשונה שבה גלוסקה צופה מהצד, על אזרחי. בששת הימים "הייתי בן 16 וחפרנו קברים במגרשי כדורגל כהכנה לקטסטרופה", ואחר כך בכל מלחמה מההתשה עד לבנון השנייה הוא היה על מדים. כשהתגייס אהב את הרעיון של להוציא רישיון נהיגה במשאית על חשבון הצבא, ושירת כנהג הובלה כבדה. הוא חווה ושרד הפגזות כששינע קווי מים למוצבים של צה"ל לאורך קו בר־לב. לפעמים היה משיב משם קירוריות של תנובה עמוסות בגופות חללים. "הרב הצבאי של פיקוד מרכז היה החבר הכי טוב שלי באותה התקופה", הוא מספר. במלחמת יום כיפור איבד בתוך שבוע שניים מבני דודיו, סרן ראובן זכאי מחולדה נהרג בסיני, סמל בנימין לינדר מיודפת נהרג בגולן.
מהמשאית יצא לקצונה, פיקד על קורסים להכשרת נהגי תובלה חדשים ("זה אחד התפקידים שעיצבו אותי"), ובמלחמות הבאות מילא תפקידים בכירים במערכים הלוגיסטיים השונים.
גלוסקה חי בבית מרשים בהרצליה פיתוח עם טלי, עורכת דין שמתמחה בנזקי גוף. בנם מנהל קרן גידור, שתי בנותיהם רופאות. הוא הפעיל את משרד עורכי הדין שלו מ־1978 עד 2016, ואומר שהוא לא מתגעגע. הזמן הפנוי איפשר לו לחקור את המלחמות והשלכותיהן, נושא שמעסיק אותו מאז האובדן של בני דודיו.
ובין לבין היה את הסיפור ברמת גן, שגזר עליו להפסיק לעסוק במשפטים. במשך שנים גלוסקה נחשב יד ימינו של ראש העירייה צבי בר, שב־2015 הורשע בקבלת שוחד. גלוסקה מסרב לדבר על הקשר ביניהם, על חלקו בפרשה ועל ההשלכות שלה על חייו. "זה סיפור שקרה, הוא מאחוריי, וכן, יש דברים שאני כבר לא יכול לעשות בגללו. אז עשיתי דוקטורט וספר. אני אוהב את האקדמיה ונהנה מהמחקר".
ובתוך כל זה התחברת בכלא עם אהוד אולמרט.
"נכון. וגם הודיתי לו בספר שלי. כשסיימתי את התקופה שלי באגף עשינו טקס פרידה, והוא, זקן השבט שם, היה האחרון לברך, ואמר שהוא מצטער שלא הכיר אותי לפני כן".
ישבתם באותו תא?
"היינו בחדרים נפרדים, אבל נפגשנו המון בתוך האגף. למדתי ממנו הרבה מאוד ונוצרה בינינו חברות טובה, אף שהיו לנו הרבה ויכוחים, בין השאר על ההתנהלות במלחמת לבנון השנייה. אבל מה שקורה באגף 10 נשאר באגף 10".
אולמרט התנגד לוועדת חקירה ממלכתית אבל הקים ועדות אחרות ולבסוף שיתף איתה פעולה. והתפטר כדי לעמוד למשפט. נתניהו עובד אחרת. ועכשיו יוסי כהן סבור שהוא צריך להיות ראש הממשלה.
"אני לא רוצה להתייחס אישית לכהן, רק אזכיר שב־11 באפריל 1974 ראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה, ולמעשה רוב ההנהגה במלחמת יום הכיפורים הלכה הביתה. מי שהיה מעורב באופן כזה או אחר ב־7 באוקטובר, לא משנה אם מדובר בקצין המודיעין של אוגדת עזה או בראש המוסד, לא יכול להתמודד על תפקידים ביצועיים. צריך לקום כאן דור חדש לחלוטין של מנהיגים".
