הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
בבוקר יום שישי האחרון, בסביבות 7:30, איציק לוי התייצב ברחבה שמול הבניין רב הקומות שבו גר יו"ר הכנסת אמיר אוחנה בשכונת ביצרון בתל אביב, והחליט לשבור שגרה. בימי חול לוי ועוד כמה פעילים נחושים מתחילים להקריא את שמות החטופים בעזה בדיוק בשעה 7:10, לציון 7 באוקטובר. בימי שישי הם מרשים לעצמם עוד 20 דקות מנוחה לפני שהם מתחילים, אבל בשבוע שעבר לוי חרג מהמנהג. במקום לכוון את המגאפון לדירתו של אוחנה בקומה 22, הוא ניגש אל שלושת השוטרים שחיכו לו במקום, וביקש לברר מראש איך הם מתכננים לנהוג כלפיו היום.
אפשר להבין אותו. רק יום קודם לכן לוי נעצר מתחת לבית של אוחנה; זה היה המעצר השביעי שלו מאז ינואר, והפעם ה־12 שזומן לחקירה. לא הוגש נגדו אפילו כתב אישום אחד, ובכל הפעמים שהובא בפני שופטים הם שחררו אותו ממעצר ומתחו ביקורת על התנהלות המשטרה. "פעולה נקודתית, גם אם יומיומית, של הקראת שמות החטופים שנותרו בעזה, בפרק זמן קצר בשעות הבוקר, תוך שימוש באמצעי כריזה בודד, אינה עולה כדי הפרעה לסדר הציבורי", הבהיר למשל שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב עודד מאור ביוני, כשדחה ערעור של המשטרה על ההחלטה לשחרר את לוי מעוד מעצר.
בחזרה לשישי בבוקר. "אם אני מפעיל את המגאפון, מה קורה?", שאל האזרח איציק לוי את רב־פקד יוסי לוי, שתג הכתף שלו העיד שהוא קצין אלימות בספורט. "כרגע אסור לכרוז, ואם תכרוז אתה עשוי להיעצר או להיות מעוכב, ואני יכול גם לקחת לך את המגאפון ולזמן אותך לחקירה", הסביר הקצין.
לוי שמע והפנים. "לקחתם לי את כל המגאפונים ויש לי עכשיו רק אחד, אז אני לא אכרוז איתו, אבל תדעו לכם שאתם עוברים על החוק", אמר לשוטרים, והתרחק. בזמן שצעד לכיוון מכוניתו, שפתיו התעקלו בחיוך שובב. רגע לאחר שהתיישב ליד ההגה וסגר את הדלת הבנתי מדוע. הוא לקח את המגאפון, דאג שלא יבלוט מחלון המכונית, והתחיל לרעום, כרגיל: "אמיר המפקיר! כמה דם, כמה סבל, כמה ייסורים של גוף ונפש המשפחות האומללות ימשיכו לסבול עד שתתעשתו ותבינו שהתפקיד שלכם זה לעבוד בשביל העם ולא נגדו? איך אתה ישן בלילה עם כל הדם הזה על הידיים שלך?".
קצין המשטרה, שרגע לפני כן קיבל את הרושם שהמצב בשליטה, נראה על סף איבוד עשתונות. הוא מיהר למכוניתו של המפגין והטיח בו שהוא עובר עבירה, אבל לוי לא התרשם, הפעיל את הסירנה של המגאפון לכדקה וחצי מחרישות אוזניים, ואז המשיך בשלו. "אמיר המפקיר! אני אקריא עכשיו את שמות החטופים! שלדי אדם! מראות שראינו בשואה!", זעק, בידיעה שהוא מוגן. כל עוד הוא בתוך המכונית, הוא בתוך קניין פרטי. אם לא מתבצעת מתוכו פעילות מסכנת חיים, השוטרים צריכים צו בית משפט כדי להיכנס אליו.
הקצין, שידע שזה המצב, התחיל לאבד את זה. הוא החל לענות באינטונציה ילדותית למפגינים האחרים ששאלו אותו שאלות ואז הזמין למקום גרר וצוות מג"ב "לביצוע מעצרים של כל מי שיעשה פה בעיות", אף שלכל הנוכחים היה ברור שעד שמישהו יגיע למקום יסתיים האירוע. בתסכולו, הקצין הלך לניידת וחזר עם טופס זימון לחקירה שאותו הגיש ללוי דרך החלון, הזימון ה־13.
"בחקירות תמיד שואלים את אותה השאלה: 'למה אתה עובר על החוק?'. אני מסביר להם שאני לא עובר על החוק, ושיש החלטות חוזרות ונשנות של בתי המשפט - שש החלטות, נכון לעכשיו - שקובעות זאת. להקריא שמות חטופים זו לא עבירה"
5 צפייה בגלריה
לוי עם המגאפון בחוץ בהפגנה ביום ראשון השבוע, ועם המגאפון בתוך המכונית בהקראת השמות היומיומיות, בשישי שעבר. האוטו הוא קניין פרטי, ולכן השוטרים לא יכולים להחרים את המגאפון מתוכו
(צילומים: אוראל כהן, שחר סמוחה)
השוטרים מחרימים, השוטרים מתחרפנים
במסגרת המאמצים של המשטרה לחנוק כל מחאה נגד הממשלה, היא ביצעה מאז ינואר 2023 יותר מ־2,300 מעצרים; רק בכ־50 מקרים הוגשו כתבי אישום או שהושג הסדר מותנה. מאז ינואר השנה נרשמו יותר מ־300 מעצרים, ועד כה לא הוגש כתב אישום אחד. "בכ־20% מהמקרים מפגינים נעצרים ומעוכבים בתחנות המשטרה ולבסוף משוחררים לביתם ללא תנאים מגבילים ובלי שאפילו נחקרו", אומר רועי גולדשטיין ממערך העצורים של המחאה.
אבל לוי (56) אינו עוד אחד מהעצורים, והמעצרים שלו אינם רגילים. הוא נעצר תמיד באותו המקום, תמיד באותן הנסיבות. שוב ושוב.
לוי עובד כמנהל מחלקת הנדסה במרכז הפיתוח של החברה האמריקאית אדוורדס, שמייצרת מסתמים ללב. והוא הרוח החיה והזועמת במחאה שהתגבשה מתחת לביתו של אוחנה. משהו באנרגיה, בכריזמה ובעיקר בעקשנות שלו כנראה מפריע מאוד ליו"ר הכנסת. עד כדי כך מפריע, שהמשטרה ממשיכה להציק לו על אף החלטות בתי המשפט.
לוי, שמדגיש שהוא רק הצטרף למחאת השכנים היומיומית במקום ולא יזם אותה בעצמו, מספר שהאירוע שגרם לו להתמסר לעניין היה החלטתו של אוחנה, בינואר השנה, למנוע מעינב צנגאוקר להיכנס למשכן ולהפעיל את משמר הכנסת כדי לפנות באלימות בני משפחות של חטופים. "כשראיתי את זה אמרתי לעצמי שהאוחנה הזה לא בא לי טוב", הוא אומר. "אני גר בגבעתיים ועובד בקיסריה ונוסע לשם כל בוקר ברכבת, כך שהבית שלו בול על המסלול שלי לתחנת הרכבת בתל אביב. החלטתי שבמקום ללכת לחדר כושר כל בוקר — אני אתייצב פה. אנחנו נפגשים כאן בין חמישה לעשרה אנשים, קוראים טקסט קצר על אירועי היום, מקריאים את שמות החטופים, מזכירים לאמיר המפקיר שאסור לו לבגוד ולהפקיר את האזרחים שהוא אמור לייצג, ואז כל אחד מתפזר לדרכו".
זו אינה פעילות המחאה הראשונה שלו, הוא התחיל כבר בהפיכה המשטרית. "הרגשתי שאני לא יכול לשבת בבית ולשתוק וחיפשתי מה לעשות. הגעתי למטה של משה רדמן, הייתי שם שותף בכמה פרויקטים, ומשם הגעתי לתנועת 'משנים כיוון', משום שהיא דוגלת בהתנגדות לא אלימה. שם קיבלתי את החינוך האקטיביסטי שלי. למדתי מהם מה הזכויות שלי, מה החובות, איפה אפשר לשים למשטרה גבולות, ובעיקר לא לפחד מהשוטרים ולא לפחד מהתנגדות".
אבל זה עדיין לא הכין אותו לטיפול הייחודי של השוטרים שיפגוש מתחת לבית של אוחנה. "מהרגע שהצטרפתי למחאה פה תמיד היתה התקוטטות עם המשטרה. נעצרתי לראשונה עוד לפני שהתחלתי להשתמש בכלל ברמקול. היינו פה בסביבות 15 פעילים, ישבנו, ואז הגיע קצין שהכריז על האירוע הפגנה לא חוקית. אמרתי לו שאני לא זז והוא מיד עצר אותי ועוד שכן בגין הפרעה לסדר הציבורי. היינו במעצר עד 4:00 בבוקר, ואני זוכר שהקצין שעצר אותי הסתכל עליי בחיוך ואמר לי 'נו, איציק, זה היה שווה את זה?'. באותו רגע החלטתי שאני אראה לו מה זה, ושכל בוקר אני אהיה פה".
ואיך זה המשיך משם?
"היו לנו עליות ומורדות עם המשטרה. בשלב די מוקדם הגיע לפה קצין בכיר ואמר לנו: 'סבבה, חבר'ה, אני רואה מה שאתם עושים ואני מוכן להכיל את זה', ואז היו לנו שבועיים של שקט. עשינו את הטקס, אחרי חמש דקות הלכנו והכל היה בסדר. אחר כך הכל השתנה. השוטרים לא ניסו לעצור אותי כי הם כנראה הבינו שזה טמטום, אבל התחילו לרדוף אחריי ולהחרים לי את המגאפון כאילו הוא אשם. אינספור מגאפונים כבר הוחרמו לי, ולכן התחלתי לכרוז מתוך האוטו שלי. זה מחרפן אותם לגמרי, כמו שראית הבוקר. מהפעם הראשונה שבה עשיתי את זה הם התחילו לתת לי זימונים לחקירה".
ומה שואלים אותך בחקירות האלה?
"תמיד את אותה השאלה: 'למה אתה עובר על החוק?'. אני מסביר להם שאני לא עובר על החוק, ושיש החלטות חוזרות ונשנות של בתי המשפט, השלום והמחוזי — שש החלטות, נכון לעכשיו — שקובעות זאת. להקריא שמות חטופים זו לא עבירה. כשמדובר בהפגנה של 400-300 אנשים שבאים עם ציוד הגברה ועומדים פה שעות אז סבבה, אני מבין את הדרישה שהמפגינים יתרחקו כמה מאות מטרים ממקום מגוריו של איש הציבור. אבל כשאנחנו מגיעים קומץ אנשים, מקריאים שמות במשך חמש דקות ועוזבים? אין בזה היגיון, וגם בתי המשפט לא חושבים שיש בזה היגיון. לכן כשנעצרתי שוב אתמול השוטרת בתחנה, שאני כבר מכיר ומחבב, אמרה לי: 'נו איציק, מה יהיה?', ואמרתי לה 'מאי, בואי נעשה את זה קצר: תכתבי שכל התשובות שלי הן אלו שנתתי בחקירה מספר 11, שבה כל התשובות זהות לאלו שנתתי בחקירה מספר 10 וכו', כשעוד היה לי כוח לענות לכם. אני לא חותם לכם על כלום, ועכשיו אני גם לא עונה יותר על השאלות שלכם'".
אז כמה זמן נמשכת חקירה כזאת?
"אתמול נרשם שיא — 10 דקות. בתחילת הדרך החקירות נמשכו 45 דקות ולפעמים גם שעה, ואז שחררו אותי הביתה בלי תנאים מגבילים ובלי שהייתי צריך לחתום על שום דבר. סתם מבזבזים לי זמן ומשבשים לי את היום".
5 צפייה בגלריה
חלק מהמעצרים של לוי. מינואר השנה היו יותר מ־300 מעצרים של אזרחים מוחים, ולא הוגש אפילו כתב אישום אחד. מינואר 2023 - יותר מ־2,300 מעצרים, ורק כ־50 כתבי אישום או הסדרים מותנים
(צילומים: יאללה תקווה ובאדיבות המרואיין)
השוטרים חורגים, השוטרים מתעלמים
גם כשהיום שלו משתבש, אגב, הוא לא נח. "אם לא נותנים לי לכרוז בבוקר אני מרגיש שאני לא מסוגל לוותר, ואז כשאני חוזר מהעבודה אני כורז בערב. לפעמים אני גם בא הנה בסופי שבוע בצהריים. אני אמשיך לעשות את זה עד שהבן אדם יבין שיש לו אחריות טוטלית למה שקרה. הוא לא יימלט מזה. זה אדם שכשהיה השר לביטחון פנים קבעו שיש לו אחריות אישית ל־45 הרוגים באסון מירון, והיית מצפה שיעשה משהו שיטהר את הידיים שלו מהדם שיש עליהן, אבל מכיוון שהוא לא עשה את זה, אני פה ואני לא ארפה ממנו — כמו עלוקה".
יצא לך פעם להיתקל בו?
"לא. הוא פחדן ולא יורד לרחוב. הוא מתחבא. פעם הוא עוד היה מסתובב, אבל עכשיו הוא לא מראה את הפרצוף שלו יותר, ואני שמח כי ככה זה צריך להיות — הוא צריך להיות מלא בושה".
מה לגבי בן הזוג שלו, אלון חדד, שצולם לא מזמן מנופף בדגל הליכוד מהמרפסת בזמן המחאה שלכם ומניף מולכם אצבע משולשת?
"הוא מסתובב פה לפעמים אבל אין לי עניין איתו. אני לא ניגש אליו. אבל תשמע קטע: שלשום עברתי פה בשדרה עם הבת שלי, הוא חלף על פנינו, סינן 'יא מגעיל' וירק. לא ראיתי את זה, הבת שלי אמרה לי, אז הסתובבתי וקראתי לו והוא לא ענה. מבחינתי זה אומר שאני עושה עבודה טובה ושאנחנו מפריעים להם, ולכן אני אמשיך עם זה. הם נפלו על האזרח הלא נכון".
מישהו יוזם את המעצרים? לוחץ על המשטרה?
"אני חושב שהם בין הפטיש לסדן. רב־פקד בתחנת שר"ת אמר לי בשתי הזדמנויות שונות: 'איציק, מה אתה רוצה ממני? אני רק ממלא פקודות. אם הבוס שלך היה אומר לך לעשות משהו, לא היית עושה? אוחנה מתקשר למפקד המחוז, מפקד המחוז מתקשר למפקד התחנה, ואז מפקד התחנה אומר לי 'לך תעשה''. אתה מבין?! המשטרה מקבלת הוראות מפוליטיקאים במקום לעבוד בשביל הציבור! למזלי יש לי תמיכה של אנשים מדהימים ושל מערך עוטף עצורים של המחאה שבלעדיהם לא הייתי עומד בזה".
עו"ד גבי לסקי ממערך העצורים אומרת שהמשטרה מפירה את החוק ביודעין ומתעמרת באזרחים, בעיקר כשמדובר בהפגנות מול בתיהם של נבחרי ציבור; לוי הוא לא היחיד שחווה זאת. "במקרים כאלה לדעתי המשטרה מקבלת הנחיות חריגות ולא מבוססות חוקית", היא אומרת. "כל מה שמעניין אותם זה הנחיות שקיבלו מתוך המשטרה ואפילו יכול להיות שמגורמים פוליטיים. נראה שהם עושים הכל כדי למנוע מחאה מול בתים, גם כשאין להם סמכות וגם במחיר של עבירה על החוק והתעלמות מהחלטות שיפוטיות. ליד הבית של שר החינוך יואב קיש, למשל, המשטרה פועלת בניגוד לדין וסוגרת כבישים ללא סמכות וללא עילה. אנחנו רואים פה עבירות נגד זכויות יסוד שמתבצעות באופן קונסיסטנטי כדי למצוא חן אצל מי ששולח אותם וליצור הרתעה. אין לי הסבר אחר להתנהגות הזאת".
ואז גם אחרי שבית המשפט משחרר, המשטרה מערערת, כמו שקרה גם ללוי?
"יש מקרים כאלה. הם כנראה מנסים למצוא שופטים שיקבלו את עמדת המשטרה, ולכן השופטים צריכים להיות הרבה יותר פרואקטיביים מכפי שהם. הם צריכים לצאת נגד המשטרה כשהיא עושה שימוש שלא כדין בסמכויות המעצר שלה, לומר את זה באופן מלא וגם להטיל על המשטרה סנקציות, כגון תשלום הוצאות משפט בגלל מעצרי שווא. בתי המשפט צריכים למלא את תפקידם ולשמור על זכויות היסוד ובעיקר על זכויות האדם האזרח כשהמשטרה מפירה את חובותיה ומפירה את החוק".
"אני איש ישר ושומר חוק, אבל יש דברים שאסור להסכים להם. ובמשטרה לא מבינים שהם לא ינצחו אותי. לשבת במעצר זה כבר לא מזיז לי, ואני עקשן, כמו עלוקה. אני לא ארד להם מהווריד. הם יכולים להזמין אותי גם עוד מאה פעמים ואני לא ארפה"
והאזרחים לא חייבים לציית לכל מה שאומרים להם
ביום ראשון בבוקר, יום המחאה הגדול למען שחרור החטופים, כמאה אנשים התייצבו מתחת לביתו של אוחנה והקריאו את שמות החטופים. לוי נראה מרוצה. "אני ברגשות מעורבים", הוא אומר אחרי. "מצד אחד יש חטופים בעזה כבר 681 ימים, וזה חרא. מצד אחר אני קצת יותר אופטימי כשאני רואה התעוררות אזרחית — ולשם אנחנו מכוונים. אני לא מצפה שהישועה תבוא מלמעלה, אלא מלמטה ממש. אין לי ציפיות מארנון בר־דוד או מפורום אנשי העסקים. רק אם המחאה תבוא מהציבור עצמו יהיה פה שינוי".
גם ביום ראשון בבוקר הגיע זימון לחקירה, מספר 14, וללוי נמאס. "אני אזרח שומר חוק אבל יש גבול. בשביל מה זה טוב? אני לא מוכן לשתף עם זה פעולה יותר. זו פשוט שערורייה. אני חושב שאי־ציות אזרחי מתחיל בדבר הזה. אנחנו לא חייבים לציית לכל מה שאומרים לנו. רוצים לעצור אותי? לקחת אותי מהבית? ממקום העבודה? נראה אותם, אבל אני לא מתכוון להגיע יותר לחקירות. ואני עושה להם חיים קלים, אני הרי מגיע לפה בכל בוקר, לא צריך לחפש אותי".
בעצם אתה ממצב את עצמך על מסלול של התנגשות רציפה עם המשטרה.
"אני איצי"ק — אי־ציות קטן. זה אני. אומנם אני איש ישר ושומר חוק, אבל יש דברים שאסור להסכים להם. כל אחד צריך להפעיל שיקול דעת כשהוא עומד מול משהו שנראה לו לא הגיוני ולא נורמלי. במשטרה לא מבינים שהם לא ינצחו אותי. לשבת במעצר זה כבר לא מזיז לי מלבד ביטול הזמן, ואני עקשן, כמו עלוקה. אני לא ארד להם מהווריד. הם יכולים להזמין אותי גם עוד מאה פעמים ואני לא ארפה".
אבל זה לא קשה? אתה משלם מחיר.
"זה אולי נראה כאילו אני מקריב את עצמי, אבל זה לא ככה. אני לא מרגיש קורבן ואני עושה את מה שאני עושה בשמחה. בכל פעם שאני יושב בתא מעצר אני מיד מכניס את עצמי ל'מצב חטוף' ומזכיר לעצמי שהחיים שלי יפים, שנותנים לי מים, שיש לי אור, שיש לי מזגן, ושאני פריבילג. לכן המעצרים האלה לא מזיזים לי".
איך מתייחסים לכל זה במקום העבודה שלך?
"בסבלנות. העבודה שלי לא נפגעת כי אני עובד מול ארצות הברית אז אני משלים את החסר בערבים".
והמשפחה?
"המשפחה הגרעינית שלי מאוד בעד. מאז שהכריזו על ההפיכה אנחנו ברחובות. כשהכל התחיל הבת שלי היתה בת 14 ונורא פחדה משוטרים, אבל לשמחתי במשך הזמן היא קיבלה חינוך אזרחי טוב. בשבוע שעבר כשהייתי בנסיעת עבודה בחו"ל היא נעצרה בהפגנה, עמדה בגבורה בחקירה ובמעצר עד 2 בלילה, והיום היא כבר לא מפחדת".
היא מגיעה איתך למחאה בבקרים?
"אל תגזים. בבקרים אין מצב שהיא תקום".
***
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "למחאה מול בתי אישים נקבעו תנאים על ידי בג"ץ. במקרים בהם חלה הפרה של תנאי ההפגנה אשר נקבעו, מתבצעת אכיפה בהתאם לחוק ולפסיקה. המשטרה תמשיך לפעול בהתאם".
מהמשטרה לא נמסרה תגובה לגופן של השאלות על המעצרים והחקירות של איציק לוי, ועל ההתעלמות מקביעות בתי המשפט בעניין.
