הוקלט באולפני המרכז לתרבות מונגשת
בנובמבר 2022 סטייסי טאנג, מנהלת בחברת תרופות בבייג'ינג, קיבלה שיחת טלפון משונה ממספר לא מזוהה: אדם זר הורה לה לשלוח את בנה בן ה־15 למבחן קבלה ל"כיתת הגאונים" באחד התיכונים הנחשבים בעיר. הוסבר לה שהמבחן ייערך ברכב מסחרי, שיסיע את הנער ברחבי העיר במשך שעה, בזמן שהוא יפתור בעיות מתמטיות ברמה אוניברסיטאית. "הורים בכל מדינה אחרת היו חושדים שמדובר במזימת חטיפה או פשוט טירוף", היא אומרת לי בחיוך. "אבל אני בכיתי מרוב אושר, כי הבנתי בדיוק במה מדובר: כרטיס זהב למשאבים החינוכיים הטובים ביותר בסין".
בנה של טאנג הוא אחד מתוך 100 אלף צעירים מוכשרים שנבחרים בכל שנה להישלח לכיתות מדעים ייחודיות, שכבר כמה עשורים מייצרות את בכירי המדע והטכנולוגיה של סין, העומדים מאחורי החברות שמערערות את הדומיננטיות הטכנולוגית של ארצות הברית כיום, בייחוד בתחומי ה־AI, הרובוטיקה וייצור מתקדם. עם בוגרי כיתות הגאונים נמנים המייסד של ByteDance, החברה־האם של טיקטוק, ומפתחי אלגוריתם המלצות התכנים שלה; המנכ"לים של Taobao ו־PDD, שתי פלטפורמות מסחר מקוון הגדולות ביותר של סין; המיליארדר שהקים את Meituan, אפליקציית העל של משלוחי מזון; שני האחים שייסדו את יצרנית השבבים Cambricon, המתחרה הסינית הראשית של אנבידיה; המהנדסים שמאחורי מודלי השפה המובילים של Deepseek ו־Qwen; והמדען הראשי החדש של טנסנט, ש"נחטף" מ־OpenAI בשלהי השנה שעברה. והרשימה עוד ארוכה.
מערך כיתות הגאונים בסין נבדל מהותית ממקביליו המערביים. ראשית כי הוא גדול מהם בהיקפיו ובפער אדיר, ושנית כי הוא מנוהל בידי המדינה. התלמידים המחוננים נשלפים מהכיתות הרגילות שבהן למדו, ועוברים למסלול לימודים אינטנסיבי בגילי 16–18, שמכשיר אותם להשתתף בתחרויות בינלאומיות במתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה ומדעי המחשב. בזמן שתלמידים רגילים מתכוננים במרץ ל־Gaokao, מבחני הכניסה המאיימים לאוניברסיטאות בסין, למחוננים מוצע מסלול עוקף שיבטיח להם מקום באוניברסיטאות המובילות בהתבסס על הישגיהם בתחרויות.
תוכנית הגאונים מכשירה את התלמידים להתמודד לבדם עם בעיות קשות מאוד, בניגוד לשינון החומר הנדרש מתלמידים רגילים. זה, למשל, הוביל את לו טיאנצ'נג, בוגר התוכנית ומייסד Pony.ai, להבין שעליו להפסיק ללמד את הרכב האוטונומי מה לעשות ולהתחיל להגדיר לו מטרות שאותן ילמד לבצע בעצמו
"התחרות מעודדת אותך ללמוד"
וונג זיהאן היה רק בן 21 כשהחל את ההתמחות שלו בדיפסיק. לא היה לו שום מושג שהוא מצטרף לצוות שבקרוב יטלטל את הדומיננטיות האמריקאית בענף הבינה המלאכותית. בעמק הסיליקון ובוושינגטון היו בטוחים אז שהגבלות היצוא שהטילו על סין הצליחו להאט את התקדמותה בתחום ולהותיר אותה בפיגור טכנולוגי של שנה־שנתיים. בזמן הזה וונג עבד על הגרסה המוקדמת למודל השפה R1, שבשנה שעברה עלה לכותרות באירוע שמוגדר "רגע ספוטניק": הסטארט־אפ הסיני הצליח לגבור על רבים מיריביו ופיתח מודל שפה משוכלל באמצעות שבבים הרבה פחות מתקדמים מאלו של האמריקאים. ובעוד המודלים של OpenAI נותרו סגורים, דיפסיק שיתפה את כל הליך הפיתוח שלה בציבור ו־R1 היה זמין להורדה לכולם.
העבודה בדיפסיק זכורה לוונג כתקופה מלהיבה. "לא היו מדדי ביצועים, לא היתה היררכיה, אף אחד לא ישב לך על הגב, והיו משאבים אינסופיים כדי להתנסות ברעיונות חדשים", הוא מספר. הוא היה חלק מצוות שכלל יותר ממאה עובדים, כמעט כולם בוגרי כיתות גאונים, משתתפים מנוסים וזוכי מדליות בתחרויות המדעים הבינלאומיות. "ההשכלה שלי היתה אחת הפחות מרשימות בצוות", הוא אומר. "היה לי בעיקר מזל בטיימינג".
וונג למד בכיתת גאונים בתיכון נחשב בווהאן, המסונף לאוניברסיטת סנטרל צ'יינה נורמל. בווהאן, אחת הערים המאוכלסות ביותר בסין, תחרות הכניסה לתיכונים ולאוניברסיטאות היא מהחריפות במדינה. "הלימודים שלי היו מאוד קשים, אך לחץ ותחרות אינטנסיבית גורמים לך ללמוד הכי טוב", הוא אומר. "אחר כך מרגישים שאין משהו בעולם שאתה לא יכול לעשות".
בניגוד לרבים מחבריו ללימודים, וונג לא היה ממוקד רק במדעים. הוא אהב היסטוריה ואף ייצג את התיכון שלו בדיוני או"ם מדומים, ולהערכתו, ההתעניינות בלימודים הומניים סייעה לו בהמשך בעבודה על AI. אחד הסודות שמאחורי ההצלחה של דיפסיק הוא ה־Baixiaosheng ("יודעי כל"), מומחים מתחומים הומניים, שהכשירו את מודל השפה בתחומי ידע שקשה ללמוד מהנתונים הציבוריים הזמינים.
וונג עזב את דיפסיק בשנה שעברה לטובת לימודי דוקטורט באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארצות הברית. הוא רוצה לראות את העולם ולחוות תרבויות שונות, ועדיין לא בטוח אם יחזור הביתה בתום הלימודים. הוא מכיר כמה סטודנטים סינים לדוקטורט שבקשת הוויזה שלהם לארצות הברית נדחתה. "לחיות עם הסיכון היומיומי שיגרשו אותך — זה פשוט יותר מדי לחץ", אמר. "נוסף על כך, מצבה של סין טוב מאוד".
רק 3% מהמצטיינים מתקבלים
את הדגש ששמה הממשלה הסינית על לימודי מדעים ניתן לייחס לשנים שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה. ב־1958 השיק המנהיג מאו דזה־דונג את קמפיין "הקפיצה הגדולה קדימה", שמטרתו היתה להתחרות במעצמות המערב בתעשייה הכבדה וביכולות הצבאיות. אבל לתוכנית היו תוצאות הרסניות — היא חוללה הרעבה המונית וגרמה למותם של מיליוני סינים.
בעשורים הבאים המסר שהדהד בכיתות ובבתים הוא שהמדעים הם המפתח להתקדמות הלאומית — שינוי לא טריוויאלי בחברה שבמשך מאות שנים תעדפה את הלימודים ההומניים על הכשרות טכניות ומדעיות. בשנות השמונים במשרדי החינוך המקומיים נתלו מודעות בוטות, שקראו "לייצר כישרונות במהירות ובשלב מוקדם", ויושמה תוכנית לימודי חובה לתשע שנים, שהיתה ברובה חינמית, כדי להעלות את רמת ההשכלה הכללית בציבור. במקביל, בקומץ של בתי ספר ברחבי המדינה, נפתחו כיתות גאונים כדי לטפח את המוחות הצעירים המבטיחים ביותר, וכדי לבחון אם הסינים יוכלו לגבור על היריבים בבמה העולמית.
ב־1985 שני תלמידים סינים השתתפו לראשונה באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית, שהתקיימה בפינלנד, וזכו יחד במדליית ארד. זה היה הישג חסר תקדים שהוכיח כי הסינים יכולים לתת פייט לרוסים ולאמריקאים, שבאותו הזמן שלטו בתחרויות. שנה לאחר מכן סין כבר שלחה משלחת מלאה של שישה תלמידים לאולימפיאדה בוורשה. הם חזרו עם שלוש מדליות ארד, וזכו לתהילה לאומית. ההישג הזה היה כל כך מרשים שכמה תיכונים מובילים החליטו להקצות משאבים מיוחדים, שהיו קשים להשגה באותו הזמן, כדי לפתוח כיתות לתלמידים המוכשרים ביותר, שיטפחו אותם להשיג עוד ועוד מדליות לסין.
עד מהרה הכיתות נהפכו לחלק בלתי נפרד מאלפי בתי ספר, והתוצאות היו מרשימות: בתוך כמה שנים המשלחות הסיניות זכו בכל מדליות הזהב באולימפיאדות, והשאירו את היריבים הרחק מאחור. ב־2025 סין שלחה 23 מתמודדים לתחרויות. 22 מתוכם חזרו הביתה עם מדליית זהב.
בתחילת שנות האלפיים נערך שינוי בהרשמה לאוניברסיטאות, שהעניק להן יותר גמישות בקבלת סטודנטים ללימודים בלי להסתמך אך ורק על מבחני הגאוקאו. כחלק מהשינוי נערכו תחרויות ארציות לתלמידי כיתות י', ומי שהשיגו את התוצאות הטובות ביותר התקבלו אוטומטית לאחת מ־39 האוניברסיטאות הבכירות — המקבילה הסינית לליגת הקיסוס האמריקאית.
האפשרות לדלג על מבחני הגאוקאו היתה תמריץ רציני עבור התלמידים להשתתף בתוכנית הגאונים: מסלול התיכון הרגיל נמשך שלוש שנים, שבהן לומדים את שלושת מקצועות החובה (סינית, אנגלית ומתמטיקה) ושלושה מקצועות בחירה (פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, היסטוריה, גיאוגרפיה או מדעי המדינה) ונבחנים על כולם. בכיתות הגאונים, לעומת זאת, התלמידים מתמקדים רק במקצועות התחרות שלהם. כך למשל, תלמיד שמתחרה באולימפיאדת הפיזיקה צריך לא רק לסיים שלוש שנות לימודי פיזיקה בתיכון, אלא גם לעבור על לפחות מחצית מהסילבוס ברמה אוניברסיטאית, כדי להיחשב תחרותי מספיק לגשת למבחן הארצי. המשקיעים ביותר כמעט שלא לומדים מקצועות נוספים.
הבעיה היא שלא כל המשתתפים בכיתת הגאונים יכולים להתקבל למסלול הקבלה הישיר לאוניברסיטאות — 3% בלבד היו זכאים לכך בכל שנה, וכל השאר נשלחים בחזרה למסלול הגאוקאו, שאותו עליהם להשלים בתוך שנה אחת. בתגובה לתלונות ההורים המתרבות, כיתות רבות עדכנו את תוכנית הלימודים כך שתכלול חינוך מקיף יותר ועם יותר שעות ללימודי אנגלית וסינית. בסוף 2025 לשכת החינוך הסינית הידקה את המדיניות ואיפשרה רק לעשירון העליון של הזוכים בתחרויות הארציות להתקבל למסלול הישיר לאוניברסיטאות צ'ינגחווה ופקינג.
ברור שמתוך מיליוני תלמידים יהיו גם כישלונות. אני הייתי כזה, כי בסתר הייתי קורא רומנים, שהחבאתי בתוך ספרי הלימוד. תויגתי כחסר סיכוי לזכייה בפרסים. עד שיום אחד הבנתי שאם אדורג גבוה מספיק כדי להתקבל ישירות לאוניברסיטה, אוכל ליהנות משנת חופש. ואם לא, איאלץ לעבוד קשה עוד יותר כדי לעבור את מבחני הקבלה
1 צפייה בגלריה
יאו. זוכה "הנובל של מדעי המחשב" עזב את פרינסטון ב־2004 כדי להקים תוכנית מדעים מתחרה בבייג'ינג
ללמוד מזוכה פרס טיורינג
אחת מתוכניות הגאונים הבולטות ביותר היא כיתת הפיילוט המיוחדת למדעי המחשבים באוניברסיטת צ'ינגחווה. התוכנית מוכרת יותר בשם "כיתת יאו", על שמו של מדען המחשבים הסיני הנודע אנדרו יאו, שמלמד אותה. יאו, שהוכשר באוניברסיטת הרווארד ולימד בפרינסטון, התפרסם בזכות עבודתו פורצת הדרך בתחומי מחשוב קוונטום וקריפטוגרפיה. הוא הזוכה הסיני היחיד בפרס טיורינג, שמכונה גם "הנובל של מדעי המחשב".
ב־2004 יאו עזב את עבודתו כמרצה בפרינסטון לטובת הקמת תוכנית מדעים לתואר ראשון באוניברסיטת צ'ינגחווה בבייג'ינג, שתשתווה ברמתה למרכזים המקבילים ב־MIT ובסטנפורד. ב־2018, הוא כבר הכריז כי "המטרה שלי הושגה... אני חושב שהסטודנטים שלנו טובים יותר עכשיו מהסטודנטים באוניברסיטאות האמריקאיות המובילות".
אחד הסטודנטים הראשונים שנבחרו לכיתת יאו היה לו טיאנצ'נג (Tiancheng), מייסד־שותף וסמנכ"ל הטכנולוגיה של Pony.ai, סטארט אפ לפיתוח מונית אוטונומית, שהונפק בשנה שעברה לפי שווי של 6.9 מיליארד דולר. לו היה מצטיין של כיתת הגאונים, וזכה במדליית זהב באולימפיאדת האינפורמטיקה כשהיה בתיכון. גם כיום, בגיל 40, הוא ממשיך להשתתף בתחרויות קידוד למרות הלו"ז העמוס שלו. "זה כמו ליטוש שנתי כדי שלא אחליד", הוא מסביר.
לדברי לו, תוכנית הגאונים מעודדת למידה עצמית שמכשירה את הסטודנטים להתמודד עם הבעיות הקשות ביותר, כולל כאלה שאפילו המורים שלהם לא הצליחו לפתור. זאת בניגוד לשינון החומר הנדרש במבחני הגאוקאו. מה שלו למד שם סייע לו, בין השאר, ברה־ארגון האסטרטגי שעברה Pony.ai ב־2020. הסטארט־אפ שלו היה תקוע והוא הבין שהם צריכים לעבור מהמודל המקורי שלהם, שבו בני אדם מלמדים את הרכב האוטונומי מה לעשות, למודל חדש, שבו בני אדם יגדירו לו מטרות והרכב ילמד לבצע אותן בעצמו. זו היתה החלטה קשה, כי משמעותה היתה להיכנס לשנים של השקעה בבניית מודל שילמד את עצמו. אך לו מאמין שההשקעה השתלמה והיא אף עשויה להביא את המודל לבינה מלאכותית כללית (AGI) — מערכת אוטונומית מתוחכמת שתציג ביצועים טובים יותר משל אנשים במשימות שונות. "ה־AI יגיע לרמה של אינטליגנציה אנושית ואף יותר מזה, אם המודלים יוכשרו כהלכה", הוא אומר. "נהיגה אוטונומית אמורה להיות אחד הסקטורים הראשונים שיגיעו לשם, וזה עשוי לקרות אפילו בתוך חמש שנים".
בינתיים לו מיישם את התיאוריה הזו ללמידה עצמית מונחית בחינוך של בתו, תלמידת בית ספר יסודי. "הצבנו לה יעדים ואנחנו מלמדים אותה את המקצועות הבסיסיים. את שאר הנושאים יש לה החירות לחקור לבדה".
חופש מסוים או סיוט מוחלט
ברור שמתוך מיליוני התלמידים שעבדו קשה במשך השנים בכיתות הגאונים יהיו גם כישלונות ומקרים חריגים. אני הייתי אחד מהם. כשהייתי נער, הציונים הגבוהים שקיבלתי במתמטיקה הכניסו אותי לכיתת הגאונים בתיכון שלי, שנחשב אחד הטובים בעיר הנגז'ו שבמזרח סין. אף שהתעניינתי בספרות ובכתיבה, כובד הציפיות מצד המורים והוריי היה גדול מכדי שאוכל להתנגד. מנהל בית הספר שלי הזמין פקיד מלשכת החינוך המחוזית כדי לשכנע אותי ועוד תלמיד סרבן להצטרף לתוכנית. אני זוכר שהוא הפציר בי: "יש לך הזדמנות לזכות במדליה במדעים, ואתה רוצה לבזבז אותה על כתיבה של דמויות מומצאות?". זה עבד.
הייתי אומלל בשנתי הראשונה בתיכון. נדרשנו לבחור מתמטיקה ומקצוע נוסף (פיזיקה, כימיה או ביולוגיה) כמקצועות ראשיים, ולהקדיש שיעורים להכשרה לתחרות. אני בחרתי בכימיה, שנראתה לי האופציה הכי פחות משעממת, ופצחתי בשנתיים של הכשרה אינטנסיבית, שבמהלכה הייתי צריך להשלים חומר לימוד של שלוש שנות תיכון וחצי תואר במתמטיקה וכימיה עד התחרות הארצית, שהתקיימה בסוף שנת הלימודים השנייה. כדי לפנות זמן לנטל הלימודים הזה, הכיתה שלנו פשוט ויתרה על לימודי היסטוריה, גיאוגרפיה ומדעי המדינה. היה גם דיון אם לוותר על חינוך גופני, אבל בית הספר החליט לבסוף שהתלמידים צריכים להיות בכושר פיזי טוב כדי לשמור על רמת לימודים אינטנסיבית שכזו.
הציונים שלי לא היו מעולים. כי בסתר הייתי קורא ספרי קריאה. נהגתי לתלוש עמודים מרומנים ולהחביא אותם בתוך ספרי הלימוד, שהיו עבים כמו לבנים. בשלב מסוים תויגתי כחסר סיכוי לזכייה בפרסים והבאת כבוד לבית הספר. עד שיום אחד, בזמן הרצאה של בוגרים שזכו במדליות, הגעתי לתובנה: הבנתי שאם אדורג גבוה מספיק כדי להתקבל ישירות לאוניברסיטה, אוכל ליהנות בשנה השלישית של התיכון מחופש מוחלט, כי לא יהיו לי לימודים, שיעורי בית או מבחנים לדוגמה. מנגד, אם לא אצליח לעשות זאת, השנה השלישית שלי תוקדש להכנה לגאוקאו ותהיה אפילו גרועה יותר מהשנה הראשונה.
בזכות התמריץ החדש התחלתי ללמוד כימיה ברצינות ולמרבה ההפתעה אפילו נהניתי מזה. סביבת הלימודים העוטפת יצרה מעין ואקום שחסם הסחות דעת. פתירה של בעיות קשות גרמה להתעלות נפש. חבריי לכיתה דחפו אותי לרצות ללמוד אפילו יותר. הייתי אחד מתוך שמונה תלמידים בכיתה שלי שזכו בפרס והתקבלו ישירות לאוניברסיטה. הציון הסופי שלי היה גבוה בנקודה אחת מהרף הנדרש. הצלחתי לחמוק מהגאוקאו האכזרי.
בשנה שלאחר מכן אכן זכיתי בחופש יחסי. בעוד חבריי למדו לילות כימים, מי שהתקבלו לאוניברסיטאות קיבלו מבית הספר מטלות כמו ניקוי המדרגות. אבל חלק מאיתנו החלו לחמוק החוצה מפעם לפעם — היינו רוכבים במשך שעה על האופניים עד מסעדת הנודלס הטובה ביותר או לקולנוע, בניסיון לפצות על השנתיים האבודות, שבהן נקברנו תחת ספרים.
כשהגיע הזמן לבחור מסלול אקדמי, התלבטתי בין לימודי כימיה באוניברסיטת פקינג לבין לימודי עיתונות באוניברסיטת פודאן — שני המוסדות נחשבים, אך המסלולים שונים לגמרי. באותו הזמן נערך המבחן לנבחרת הלאומית לאולימפיאדת הכימיה. הניקוד שלי היה 23 מתוך 100, בעוד כל שאר המתמודדים קיבלו ציון מושלם. הייתי מיואש. בסופו של דבר הייתי היחיד מהכיתה שלי שבחר תואר בתחום שאינו מדעים. כיום, כשליש מתוך 50 התלמידים במחזור שלי הם בכירים בחברות טכנולוגיה בסין ובארצות הברית. גם מצבם של האחרים טוב למדי, והם פזורים בין סקטורי הפיננסים, הבריאות והאקדמיה.
תוכנית הגאונים של סין בהחלט משתלמת ברמה הלאומית, אולם ברמת הפרט, לא בטוח שהיא טובה עבור כל המשתתפים בה. אני כמעט לא זוכר את הטבלה המחזורית, אבל נותרה בי הסקרנות לשאול, המשמעת לנמק והאומץ להתמודד עם הלא נודע.
דאי ווניואן (Wenyuan), בוגר כיתת הגאונים, אומר לי שלהערכתו הכישרונות האנושיים הם היתרון המרכזי של סין במירוץ העולמי ל־AI: "יש בסין מעל אלף מודלים של בינה מלאכותית גנרטיבית — נתון שכלל לא עולה על הדעת במקומות אחרים, הרי איפה עוד אפשר למצוא מספיק צוותים של מהנדסים לבנות בהיקף שכזה?".
ב־2014 הקים דאי את 4Paradigm, חברת תוכנת AI שהפכה אותו למיליארדר. בכל זאת הוא ממשיך לאמן נבחרות קידוד באוניברסיטה שלו, שנגחאי ג'יאו טונג. "חוויתי בעצמי כיצד סין צמחה מאפס עובדי AI לפני 20 שנה לייצור המוני שלהם", הוא אומר. "חלק מהעבודה המתקדמת ביותר נעשית כיום בידי בוגרים טריים של התוכנית. והגאונים הבאים שישנו את העולם עשויים להיות בהם". .
© "פייננשל טיימס" בע"מ (2026). כל הזכויות שמורות. FT ו"פייננשל טיימס" הם סימנים רשומים של פייננשל טיימס בע"מ. אין להפיץ, להעתיק או לשנות בכל אופן שהוא.
